הליך שנדון בבית משפט השלום בהרצליה, בפני השופט אמיר ויצנבליט. ביום 7.8.22 ניתן פסק הדין.
הצדדים: התובע: שמואל רחמני; הנתבעת: 1. יקטרינה שוורצמן 2. הסעיפים הגדולים – קטיה שוורצמן בע"מ.
העובדות: התובע טען כי הוא צלם ותיק, מקצועי ובעל מוניטין רב. התביעה עניינה בתצלום שצילם התובע לדבריו, המתעד את שחקן הכדורסל טל ברודי מניף את הגביע בגמר גביע אירופה לאלופות בכדורסל בשנת 1977. התובע טען כי בעל זכות היוצרים והזכות המוסרית בתצלום.
הנתבעות מפעילות אתר אינטרנט שעוסק בביטוח. לטענת התובע בחודש ספטמבר 2019 גילה שהנתבעות פרסמו באתר האינטרנט שלהן את התצלום, במסגרת מודעת המלצה לגולשי האתר על הרצאה של מר טל ברודי.
פרסום המודעה נעשה במקור על ידי רן ברודי, בנו של מר טל ברודי, לצורך פרסום ההרצאות של אביו. במסגרת הפוסט ביקש מר רן ברודי לשתף את הפוסט שיצר. הנתבעת 1 שיתפה את המודעה שבה משולב התצלום באתר האינטרנט המופעל על ידה, והוסיפה: "ניתן להזמין הרצאה של טל ברודי באמצעות פניה לנייד של רון ברודי [מספר סלולארי]".
בחודש אוקטובר 2019 התובע שלח לנתבעת 1 מכתב שבו דרש ממנה להסיר את התצלום מהאתר ולשלם לו פיצוי. הנתבעת 1 השיבה לתובע באותו יום כי הפרסום נלקח מדף הפייסבוק של בנו של טל ברודי אותו היא מכירה מתחום הביטוח. התובעת הוסיפה כי התצלום כבר לא מופיע באתר וסירבה לפצות את התובע.
התובע טען כי הופרו זכות היוצרים והזכות המוסרית שלו בתצלום ועתר לקבלת פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 40,000 ₪ מכל אחת מהנתבעות. כמו כן, התובע עתר למתן צו מניעה קבוע המונע מהנתבעות לעשות שימוש בתצלום.
תוצאות ההליך: התביעה נדחתה. בית המשפט חייב את התובע לשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח.
ערעור: על פסק דין זה הוגש ערעור על ידי שמואל רחמני – ע"א 12134-11-22 לבית המשפט המחוזי בתל אביב. ביום 4.12.2022 ניתן פסק דין בערעור על ידי השופטת שרה דותן אשר דחה את הערעור.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
ההסכמה של התובע עם מר טל ברודי
התובע הגיש בהליך אחר תביעה (ת"א (שלום הרצ') 16055-10-19) נגד מר טל ברודי ונגד בנו רן תביעה בטענה להפרת זכויותיו בצילומים שבהם מופיע מר טל ברודי. כתב התביעה עסק בתצלומים שהתובע צילם לדבריו באותו משחק כדורסל, לרבות בתצלום הנדון. לגבי מר רן ברודי, טענות התובע עסקו באותה מודעה בדבר הרצאת אביו הנדונה בעניין זה, אשר מר רן ברודי ביקש לשתף והנתבעת 1 עשתה כן.
מר טל ברודי הגיש נגד התובע תביעה שכנגד, שבה העלה טענות נגד השימוש שעושה התובע בתמונות שתיעדו אותו. התובענה הסתיימה בהסכמה, ונקבע בה כי הצדדים יהיו רשאים לעשות באופן הדדי שימוש אישי בתמונות מושא ההליך, ללא כל תשלום האחד למשנהו.
הנתבעת 1 טענה כי הסכמה זו מכשירה את שיתוף המודעה על ידה, משום שמדובר במודעה שעוסקת בהרצאה של מר טל ברודי אשר בנו ביקש לשתפה. בית המשפט קיבל טענה זו וקבע כי פרשנות ההסכמה שהושגה בין התובע לבין מר טל ברודי היא כי בגדר אותו "שימוש אישי", רשאי מר טל ברודי לעשות שימוש בצילומים לשם קידום הרצאה אישית שלו. בכלל זאת, מר טל ברודי רשאי גם לפרסם את אותה מודעה – וכך עשתה הנתבעת 1 כששיתפה את המודעה לאחר שראתה פרסום של בנו שבו ביקש מן הציבור לשתפה.
התובע טען כי יש לעשות הבחנה בין שימוש בתצלום מצד מר טל ברודי לצורך מסחרי לבין שימוש שאינו מסחרי. בית המשפט קבע כי להבחנות אלו אין עיגון בהסכמות שהושגו בין הצדדים. בית המשפט הסביר כי בהסכמה שהושגה בין הצדדים אין הבחנה, למשל, בין הרצאה שעליה מר טל ברודי גובה כסף, לבין הרצאה שהוא נושא בחינם. כמו כן, אין כל מניעה ש"שימוש אישי" יהיה שימוש שמניב רווח אישי. המונח "שימוש אישי" אינו מחייב שהשימוש יהיה שלא לממטרות רווח.
התובע טען גם שהשימוש האישי שהוסכם הוא למר טל ברודי עצמו בלבד, ולא באמצעות צדדים שלישיים. הוא טען כי מר טל ברודי אינו רשאי לבקש מבנו לפרסם בשבילו את הרצאה. בית המשפט קבע כי אין בהסכמות שהושגו בין הצדדים דבר שעשוי ללמד על כל אותן הבחנות שעשה התובע.
התובע טען להבחנה בין פרסום בפייסבוק ובאינסטגרם לבין פרסום בעיתון. בית המשפט הסביר כי אלו ואלו הן פלטפורמות להבאת מידע לציבור, ואין בהסכמות בין הצדדים עיגון להבחנות אלו. זאת ועוד, גם פייסבוק ואינסטגרם הן חברות מסחריות, וגם הן מהוות צד שלישי כמו העיתון.
בית המשפט קבע כי בנסיבות שלפנינו, אין הבדל מהותי בין פלטפורמה שבאמצעותה נעשה הפרסום כגון פייסבוק או אינסטגרם, לבין צד שלישי שרואה את אותו פרסום ומשתפו. אלו ואלו הן דרכים שבאמצעותן מר טל ברודי עושה שימוש אישי בתצלום כפי שהוסכם. בית המשפט הסביר כי התוצאה שלפיה מר טל ברודי רשאי לפרסם בפייסבוק או באינסטגרם מודעה המכילה את התצלום לשימוש אישי, אך אינו רשאי לעשות זאת באמצעות שיתוף המודעה על ידי אחרים, מהווה תוצאה אבסורדית בנסיבות הקונקרטיות של התביעה.
בית המשפט הסביר כי ההסדר שהושג בין התובע לבין מר טל ברודי הושג במסגרת תביעה ותביעה שכנגד. בתביעה שכנגד עתר מר ברודי להורות לתובע לחדול מעשיית שימוש בתמונות המתעדות אותו. כתוצאה מאותן תביעות הדדיות, הושגה הסכמה סימטרית ושווה בין הצדדים – לסילוק הדדי של התביעות וכל טענה מכל מין וסוג שהוא באופן הדדי, הצדדים רשאים לעשות באופן הדדי שימוש אישי בתמונות מושא ההליך, ללא כל תשלום של האחד למשנהו. כלומר, גם התובע, כתוצאה מהסכמה זו, רשאי לעשות בתצלומים "שימוש אישי" בלבד ללא תשלום למר ברודי. לפיכך, ככל שהתובע טוען שלאחר ההסדר המוסכם מתחם הפעולה של מר טל ברודי הוא מוגבל ומצומצם, הגבלות אלו אמורות לחול באורח הדדי על התובע. אם מר טל ברודי אינו יכול לעשות שימוש בתצלומים באמצעות אחר, ייתכן שבכך גם איבד התובע את יכולתו להעניק לאחרים את האפשרות לעשות שימוש בתצלומים. אם לעמדת התובע השימוש האישי של מר טל ברודי אינו כולל שימוש מסחרי, גם השימוש האישי שרשאי לעשות התובע בתצלומים הוא שימוש שאינו מסחרי. בית המשפט הסביר כי ייתכן שבאימוץ פרשנות התובע הוא גם איבד את הכוח להגביל אחרים לעשות שימוש בתצלומים, למשל באמצעות הגשת תביעה זו, מכיוון שבתביעה זו מבקש התובע להניב מהתצלום מעבר לשימוש שאינו מסחרי.
חרף זאת, התובע העיד כי הוא מוכר את זכות השימוש בתצלום לאחרים, והוסיף כי הוא אינו זקוק להסכמתו של מר טל ברודי לכך. כלומר, לעמדת התובע, בעוד שמר ברודי אינו רשאי לעשות שימוש בתצלום על ידי אחרים, התובע עצמו רשאי להתיר לאחרים לעשות שימוש בתצלום.
בית המשפט הסביר כי המונח "שימוש אישי" ננקט בהסכמה שהושגה כמתייחס לשני הצדדים. התובע רשאי להתיר בגדר שימושו האישי בתצלום שימוש לאחרים ללא הסכמת מר טל ברודי, ומר טל ברודי רשאי להתיר לאחרים להשתמש בתצלום ללא הסכמת התובע.
בית המשפט קבע כי כשם שהתובע רואה עצמו גם לאחר ההסדר כמי שרשאי למכור את זכות השימוש בתצלום לאחרים ולאסור על זרים מלעשות שימוש לא מורשה בתצלום, וכל זאת בגדר שימושו האישי, כך באופן הדדי מר טל ברודי רשאי בגדר שימושו האישי לפרסם הרצאה מטעמו על ידי שימוש בתצלום, גם כשמדובר בהרצאה שהוא נושא בתשלום ובאמצעות שיתוף המודעה על ידי אחרים. כל זאת, בייחוד שהבקשה לשיתוף המודעה נעשית על ידי בנו של מר טל ברודי, כשלאחר מכן מי שמבצעת את השיתוף היא הנתבעת 1 שלה היכרות עם הבן. בית המשפט הסביר כי על אף טענות התובע בדבר אופיו המסחרי של אתר האינטרנט של הנתבעת 1, לא ניתן להתעלם מיחסי המשפחה בין מר טל ברודי לבין בנו, ומההכרות בין הבן לנתבעת 1, וכל אלו מובילים לכך שבנסיבות העניין עדיין מדובר בשימוש אישי בתצלום מצד מר טל ברודי.
לאור האמור לעיל, בית המשפט קבע כי הפרסום שעשתה הנתבעת 1, שבו שיתפה מודעה שפרסם בנו של מר טל ברודי לאחר שביקש מהציבור לשתפה, ושעסקה בהרצאה שנותן אביו מר טל ברודי, באה בגדר הסכמתו של התובע להתיר למר טל ברודי שימוש אישי בתצלום.
זוטי דברים
סעיף 52 לחוק זכות יוצרים קובע כי "הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית היא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה, בשינויים המחויבים ובכפוף להוראות חוק זה". בכך, החוק מחיל, בין היתר, את ההוראה בדבר "מעשה של מה בכך" הקבועה בסעיף 4 לפקודת הנזיקין, הידועה גם כהגנת זוטי דברים.
בפסיקה נקבע כי גבולות הגנת זוטי דברים אינם תחומים מראש, וכי הגנה זו תיבחן בהתאם למהות הזכות שנפגעה, תכלית הפגיעה ונסיבות המקרה.
בתי המשפט הכירו בתחולת הגנת זוטי דברים גם בדיני קניין רוחני ובקשר לזכויות יוצרים. בית המשפט הסביר כי חוק זכות יוצרים מקנה לבית המשפט סמכות ושיקול דעת לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק בגין הפרת זכות יוצרים או זכות מוסרית. לפיכך, לא די בכך שהנזק שנגרם לתובע הוא פעוט או שלא הוכח כדי לקבוע שישנה תחולה להגנת זוטי דברים, מכיוון שלשם כך נועדו הפיצויים בלא הוכחת נזק. עם זאת, בית המשפט הסביר כי אין ללמוד מכך שלא תיתכנה נסיבות שלא יהוו יותר מזוטי דברים. בית המשפט רשאי להתרשם שעל פי הנסיבות בכללותן מדובר במעשה של מה בכך, וזאת תוך התחשבות, מעבר לנזק שנגרם לתובע, גם בנסיבות ההפרה של זכות היוצרים. בית המשפט הסביר כי לצורך כך ניתן להיעזר בשיקולים המנויים בסעיף 56(ב) לחוק זכות יוצרים, ותיתכנה נסיבות שבהן שיקולים אלה יביאו למסקנה שמדובר בזוטות שאינן מקימות הצדקה לפסיקת פיצוי לטובת התובע.
בית המשפט קבע כי טענות התובע הן לא יותר ממעשה של מה בכך. ראשית, הנתבעת 1 צירפה לראיותיה תדפיס שלדבריה עולה ממנו שמספר הכניסות לעמוד האינטרנט שבו פורסמה המודעה הוא אפס. גרסתה זו לא נסתרה.
התובע העיד כי הוא התוודע לפרסום על ידי שימוש במנוע חיפוש, אשר הצביע על דף האינטרנט הספציפי שבו הופיעה המודעה. כלומר, גם התובע לא הגיע אל דף האינטרנט שבו הופיעה המודעה באמצעות גלישה "שגרתית" באתר האינטרנט של הנתבעת 1. יש בכך כדי לחזק את הגרסה לגבי אי-הגעת גולשים באתר האינטרנט של הנתבעת 1 לדף האינטרנט הספציפי בדרך הרגילה של גלישה באינטרנט.
שנית, בית המשפט הסביר כי גם אם יניח שהפרסום שעשתה הנתבעת 1 חורג מההסכמה שעשה התובע עם מר טל ברודי, תוספת הפגיעה הנובעת מפרסום זה היא שולית ביחס לאותה הסכמה. מדובר ב"הדהוד" של פרסום שלשיטת התובע מר טל ברודי רשאי היה לעשות בעצמו במדיות מסוימות ולמטרה שאינה מטרת רווח. בנסיבות אלו, תוספת הפגיעה בזכות התובע ממעשי הנתבעת 1 היא שולית ביותר. כמו כן, התובע בחר שלא לעמוד על טענותיו כנגד מר טל ברודי ובנו, ובהתייחס לאותה מודעה. גם בשל כך, תוספת הפגיעה בתובע בשל פרסום המודעה באתר הנתבעת 1 היא שולית מאוד.
שלישית, בית המשפט הסביר כי לפי התרשמותו הנתבעת 1 היא תמת לב, ואף ב"עוצמה גבוהה" של תום לב. הנתבעת 1 נענתה לבקשתו של בנו של טל ברודי לשתף את הפוסט. מדובר במעשה תמים ביותר. שיתופי פוסטים נעשים בעידן המודרני באופן תכוף, ובנסיבות העניין הנתבעת 1 לא היתה צריכה לצפות באורח סביר, שבנו של מר טל ברודי מפרסם מודעה לגבי אביו שבה מופיע תצלום ללא הרשאת הצלם. הנתבעת עשתה כן לאור היכרותה עם בנו של מר טל ברודי, ומתוך הוקרה לפועלו של מר טל ברודי. הנתבעת 1 הסירה את הפרסום מיד כשהתובע פנה אליה בנושא.
רביעית, בית המשפט הסביר כי גם אם נניח שלאתר האינטרנט של הנתבעת 1 יש מאפיינים מסחריים, השיתוף של הפוסט עצמו לא נעשה עבור תמורה, אלא בהיעתרות אלטרואיסטית לבקשת בנו של מר טל ברודי לשתף את הפוסט. למעלה מן הנדרש, הנתבעת 1 צירפה לתצהירה מכתב מאת טל ברודי, שבו נכתב כי היא לא קיבלה תמורה עבור הפרסום.
בית המשפט קבע כי מכלול הנסיבות מצביע על כך שמדובר בזוטי דברים.
זכות מוסרית
התובע טען גם להפרת זכותו המוסרית. הזכות המוסרית בתצלום היא כי שמו של התובע ייקרא על יצירתו "בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין", וכי לא יוטל פגם ביצירה והיא לא תסולף ושלא תעשה בה פעולה פוגענית ו"הכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר" (סעיף 46 לחוק).
התובע טען להפרת הזכות המוסרית שלו בשל אי ציון שמו. בית המשפט הסביר כי בהתאם להוראות החוק ציון שם התובע כיוצר היצירה נדרש בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין. תיתכנה גם נסיבות שבהן חובה זו אינה קיימת.
בית המשפט הסביר כי הוא מוכן להניח כי ציון שם יוצר היצירה הוא הכלל, וכי אי ציונו הוא החריג שיחול בנסיבות מצומצמות.
בית המשפט הסביר כי בנסיבות העניין לא היתה חובה על הנתבעת 1 לציין את שמו של התובע כעושה התצלום. התובעת שיתפה את המודעה שמכילה את התצלום לאחר שראתה כי היא פורסמה על ידי בנו של מר טל ברודי אשר ביקש לשתפה. היא יכולה היתה להניח באורח סביר כי בנו של מר טל ברודי הוא בעל הרשאה לפרסם את המודעה כפי שהיא, ומבלי שמופיע בה שם הצלם. בנסיבות העניין לא מצופה מהנתבעת 1 כמי ששיתפה באינטרנט באורח תמים ביותר פוסט של מודעה, לתת קרדיט ליוצר, כאשר נראה כי המקור מורשה לפרסם את המודעה. בנסיבות אלו, בית המשפט קבע כי הנתבעת 1 היתה רשאית שלא לחקור את זהות הצלם ולציין את שמו, ושהדבר בא בגדר ההיקף והמידה הראויים בנסיבות העניין. לכל היותר, גם כאן מדובר בזוטי דברים.
למעלה מן הצורך, בית המשפט הוסיף כי הדברים יפים גם לגבי אופן חיתוך התצלום. לא היה מצופה מהנתבעת 1 לחקור כיצד נראה התצלום המקורי, והאם מעט נחתך או נדחס. בנוסף, גם לא מדובר בטענות העולות לכדי פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר כאמור בחוק. בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין, גם נושא זה מהווה לכל היותר זוטות דברים.
דיני זכויות יוצרים והאיזון בין זכויות היוצר לבין חופש הפעולה של הכלל
דיני זכויות היוצרים משקפים איזון בין זכויותיו של היוצר ביצירתו לבין חופש הפעולה של הכלל. ככל שנרחיב את היקפה של זכות היוצר ואת יכולתו למנוע מן הציבור שימושים ביצירתו, כך נגביל את מתחם הפעולה של הציבור, ולהיפך.
בית המשפט נתן דוגמה לאדם תמים הנחשף לפרסומת ברשת האינטרנט, שהופצה על ידי החברה המפרסמת עצמה, ומשתף אותה. אך בדיעבד מסתבר כי לצד שלישי ישנן טענות לפיהן אותו פרסום מפר את זכויות היוצרים שלו. בית המשפט הסביר כי בנסיבות העניין דרישה מאותו אדם לפנות למפרסם המקורי ולשאול אותו האם הוא רשאי לעשות כן, תטיל נטל שאינו סביר על המשתף התמים. בית המשפט הסביר כי אותו גורם הטוען להפרת זכויותיו זכאי למצותן מול המפרסם המקורי. יתכן שבעל זכות היוצרים יטען שהשיתופים מהווים נסיבה מחמירה במישור יחסיו מול המפרסם המקורי. אך גם אם מבחינה עיונית המשתף של הפרסום הפר את זכויות היוצרים בעצמו, בנסיבות המתאימות לא ניתן להתעלם מהנעשה בחיי היומיום, שבו הציבור משתף באינטרנט תמונות וסרטונים וניתן להניח באורח סביר שהוא רשאי לעשות כן כשהמפרסם המקורי של היצירה נחזה להיות כזה אשר היה רשאי לפרסמה. בנסיבות המתאימות התוספת בכל שיתוף עשויה להוות לכל היותר מעשה של מה בכך. בית המשפט הבהיר כי כמובן שהאמור כפוף לכל מקרה ונסיבותיו, וניתן להעלות על הדעת מקרים שבהם תוטל אחריות על המשתף בגין הפרת זכויות יוצרים. כך למשל כאשר מדובר בגורם מקצועי אשר מצופה שיפעל על פי סטנדרט התנהגות גבוה יותר, כאשר השיתוף נעשה למטרות רווח או ככל שהיה יסוד לחשוד כי מדובר בפרסום המהווה הפרה של זכות יוצרים. כמובן שגם תיתכנה נסיבות נוספות ומגוונות.
בעניין זה, הנתבעת 1 נחשפה לפרסום שעשה מר רן ברודי בנוגע להרצאה ששל אביו בפייסבוק. מר רן ברודי ביקש מהציבור לשתף את המודעה. התובע טען כי הנתבעת 1 לא פנתה למר רן ברודי על מנת לברר את מקור התמונה על אף שיכלה בנקל לעשות כן. בית המשפט קבע כי לא כך נעשה באינטרנט מדי יום ביומו. זהו נטל שאינו סביר לדרוש מכל משתף תמים לפנות למר רן ברודי, לדרוש ממנו הבהרה האם מדובר במודעה שזכויות היוצרים בה לא הופרו, ואולי אף לדרוש ממנו לפני השיתוף התחייבות לשיפוי בגין כל טענה שתועלה מצד שלישי.
בית המשפט קבע כי טענות התובע אינן מתיישבות עם האופן שבו נוהג הציבור בפועל בנסיבות כמו אלו שאירועו בעניין זה, ונראה שבאימוץ טענותיו של התובע יוטל על הציבור נטל שאינו סביר בנסיבות העניין. כלומר, הכרה בטענות התובע תביא לתוצאה שאינה משקפת איזון נכון בין זכויותיו של התובע לבין חופש הפעולה של הכלל.
