הליך שנדון בבית משפט המחוזי בתל אביב, בפני השופט גרשון גונטובניק. ביום 21.09.23 ניתן פסק הדין.
הצדדים: 1. המערערת: Newron Pharmaceuticals S.P.A המשיב: רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר; 2. המערערת: Amgen (Europe) GmbH Amgen (Europe) GmbH המשיבה: טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ
העובדות: שני ערעורים על החלטות רשם הפטנטים, שדחה את בקשות המערערות להאריך את תקופת ההגנה של הפטנטים.
בשני ההליכים היה רשום בארץ פטנט בסיסי, וניתן היתר שיווק במדינה מוכרת אך טרם ניתנו שם צווים להארכת פטנט הייחוס (סעיף 64ה(ה) לחוק).
לאחר הגשת הבקשה המתאימה, ניתנו צווים להארכת פטנט הייחוס, אך מגיש הבקשה לא עמד בדרישות סעיף 64ה(ה)(2) לחוק, ולא הודיע על כך לרשם הפטנטים תוך תשעים ימים מיום שניתנו הצווים. לפיכך, התעוררה השאלה המשפטית האם בנסיבות אלה חייב הרשם להורות על ביטול הכוונה לתת צו הארכה (בהתאם לסעיף 64ה(ה)(4) ) לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1964)? או שמא יכול שלא לעשות זאת, משום שטרם פגה תקופת ההגנה המוכרת בפטנט הבסיסי?
עניין Newron
חברת ניורון, המפתחת תרופות למחלות נוירודגנרטיביות, הגישה בקשה להארכת תוקף הפטנט על תרופת Xadago™ בישראל.
הפטנט, המוגן עד 8.4.24, נוגע לתרופה המכילה ספינאמיד לטיפול במחלת פרקינסון. אישור השיווק באירופה התקבל ב-2015, ובארצות הברית ב-2017. בישראל הוגשה בקשת רישום ב-2018, ואושרה ב-2020. ב-5.8.20 הגישה ניורון בקשה להארכת תוקף הפטנט, ופורסמה כוונה ליתן צו הארכה. ב-30.8.21 עדכנה ניורון את רשות הפטנטים בקבלת צו הארכה בארצות הברית ב-25.5.21, וטענה שרק אז נודע לה על הצו. ב-9.9.21 נדחתה הבקשה עקב אי הגשת הודעה תוך 90 יום, כנדרש בחוק.
ניורון פנתה לרשם הפטנטים וביקשה להאריך את התקופה, אך בקשתה נדחתה. הרשם הסתמך על סעיף 64ה(ה) לחוק, המאפשר צו הארכה רק אם טרם ניתנו צווים במדינות מוכרות. ניורון איחרה ב-10 ימים את המועד, ולכן נדחתה.
טענות ניורון: (א) נודע לה על הצו באיחור עקב תקלה פנימית. (ב) חובת ההודעה חלה רק לאחר פקיעת הפטנט הבסיסי. (ג) התיקון לחוק אינו חוקתי.
טענות אלה נדחו, הרשם פסק כי: (א) ידיעה הגיעה לבאי כוח ניורון בארה"ב, ודי בכך. (ב) חובת העדכון חלה גם קודם לפקיעת הפטנט. (ג) התיקון חוקתי, מאזן אינטרסים ומוביל לוודאות.
לכן, נקבע על ידי הרשם שההחלטה של סגנית הממונה על הבוחנים נכונה, סבירה, מידתית וחוקתית, וההשגה של ניורון נדחתה ומכאן ערעור זה.
עניין Amgen
חברת אמג'ן רכשה פטנט על החומר Apremilast, המשמש בתרופה לפסוריאזיס OTEZLA. הפטנט היה אמור לפוג בשנת 2024, אך אמג'ן ביקשה להאריך את תוקפו.
הארכת תוקף הפטנט מחייבת קבלת צווי הארכה בשתי מדינות מוכרות. אמג'ן קיבלה צווים בארצות הברית ובאיטליה, אך טבע, חברת תרופות מתחרה, טענה שאמג'ן איחרה את המועד להודעה על קבלת צו ההארכה באיטליה.
רשם הפטנטים קיבל את טענת טבע וביטל את צו ההארכה. אמג'ן ערערה על ההחלטה, וטענה שהפרשנות של רשם הפטנטים אינה נכונה ו/או שהחוק אינו חוקתי.
להלן עיקרי טענותיה של אמג'ן ודחייתן על ידי בית המשפט:
- איחור בהודעה על צו ההארכה באיטליה: אמג'ן טענה שהמועד של 90 יום להודעה חל רק לאחר פקיעת הפטנט הבסיסי. הרשם דחה טענה זו וקבע שהמועד חל מיד עם קבלת צו ההארכה, ושאמג'ן איחרה את המועד.
- הסכם בין ישראל לארה"ב: אמג'ן טענה שהפרשנות הדווקנית של החוק פוגעת בהתחייבות של ישראל במסגרת הסכם עם ארה"ב. הרשם דחה טענה זו וקבע שאין סתירה בין לשון ההסכם לחוק הפטנטים.
- פגיעה בזכות הקניין: אמג'ן טענה שהפרשנות הדווקנית פוגעת בזכות הקניין שלה. הרשם דחה טענה זו וקבע שזכות הקניין אינה מוחלטת וניתן להגביל אותה לטובת אינטרסים ציבוריים.
- חוסר תום לב: טבע טענה שאמג'ן לא גילתה לרשם הפטנטים מידע רלוונטי. אמג'ן טענה שההתנהלות מול הרשם נעשתה על ידי חברה אחרת. הרשם קבע שלא הוצג הסבר מניח את הדעת בנוגע להתנהלות זו, אך לאור התוצאה לא נדרש להכריע מה היתה ההשלכה המשפטית.
לסיכום, הרשם אישר את ביטול צו ההארכה של הפטנט.
על החלטות אלה הגישו המערערות את הערעורים הנדונים. הן טענו כי פרשנות הרשם אינה נכונה ואינה ראויה, וככל שהיא נכונה הרי שחוק הפטנטים לוקה באי חוקיות.
תוצאות ההליך: הערעורים נדחו. בית המשפט קבע כי כל אחת מהמערערות תישא בהוצאות המשיבים בערעור הרלוונטי בסך של 40,000 ₪ לכל משיב.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
פטנטים בינלאומיים בישראל:
רבות מהאמצאות המפותחות בישראל מוגשות לרישום פטנט מקומי, אך הן עשויות להיות מוגנות גם במדינות נוספות. חוק הפטנטים הישראלי מאפשר לרשום פטנט בארץ על בסיס פטנט רשום בחוץ לארץ, או להאריך את תוקף פטנט ישראלי בהתאם להתפתחויות רלוונטיות בפטנט זר.
הבחנה בין פטנט בסיסי לפטנט ייחוס:
פטנט בסיסי: מגן על חומר, תהליך, תכשיר רפואי או ציוד רפואי, שזכה להכרה ולרישום בישראל. פטנט ייחוס: משקף הכרה בינלאומית בפטנט הבסיסי, ומוגדר כפטנט במדינה מוכרת המגן על אותו נושא.
הארכת פטנט בישראל על בסיס פטנט ייחוס:
ניתן להגיש בקשה להארכת תוקף פטנט ישראלי בהתבסס על צו הארכה שניתן בחוץ לארץ.
תנאים למתן צו הארכה: הפטנט הבסיסי תקף. תכשיר רפואי רשום בפנקס התכשירים הרפואיים. רישום ראשון המאפשר שימוש בחומר בישראל למטרות רפואיות. לא ניתן צו הארכה קודם. ניתן היתר שיווק בארצות הברית או במדינה אירופית מוכרת, וטרם פקע. "תנאי שתי המדינות": אם ניתנו היתרי שיווק בשתי מדינות אלו, ניתן להאריך את תוקף הפטנט בהתאם.
הליך מתן צו הארכה: הגשת בקשה לרשם הפטנטים. בחינת הבקשה תוך 60 יום. פרסום הודעה באינטרנט על כוונת מתן צו הארכה או דחיית הבקשה (תוך 60 יום).
הארכה מוקדמת: ניתן להגיש בקשה להארכה בישראל גם לפני מתן צווי הארכה בחוץ לארץ, אך רק אם ניתן היתר שיווק באחת מהמדינות המוכרות.
לסיכום: חוק הפטנטים הישראלי מאפשר לנצל הגנות בינלאומיות על מנת להאריך את תוקף פטנטים מקומיים. התהליך כפוף לתנאים מסוימים, אך כולל גם הקלות המאפשרות הגשת בקשה מוקדמת.
פרשנות הרשם
בית המשפט קבע כי פרשנות הרשם היא שעולה בקנה אחד עם לשונו הברורה של החוק. במסגרת בחינת הדברים בית המשפט נשען על הניתוח שביצע בעניין עש"א (מחוזי ת"א) 12124-01-22 MERCK SHARP & DOHME B.V נ' רשם הפטנטים סימני המסחר והעיצובים (פורסם בנבו, 2022).
בית המשפט דחה את ערעור חברת אמג'ן וקבע כי צו הארכת הפטנט שהוציא רשם הפטנטים היה תקין. בית המשפט קבע פרשנות ברורה לחוק הפטנטים, לפיה:
- על מבקש צו ההארכה להודיע לרשם הפטנטים אם ניתנו צווים להארכת פטנט ייחוס בחו"ל, או שהבקשה להוצאתם נדחתה סופית.
- הודעה זו צריכה להיעשות בתוך 90 יום מיום מתן הצווים או מיום דחיית הבקשה.
- אם המבקש לא מודיע על כך לרשם הפטנטים, לא יינתן צו הארכה.
בית המשפט הסביר כי פרשנות זו עולה בקנה אחד עם לשון החוק הברורה, וכי אין מקום לסטות ממנה. אמנם, בית המשפט ציין כי במקרים חריגים ונדירים, ניתן לפרש את החוק באופן הסוטה מלשונו, אך במקרה זה לא מצא בית המשפט כל סיבה לעשות זאת. בחינת תכליות החקיקה הובילה למסקנה כי הדבקות בלשון החוק אינה תוביל לאבסורד, ולכן יש להעניק לה בכורה.
לסיכום, בית המשפט דחה את ערעור אמג'ן וקבע כי צו הארכת הפטנט בוטל בצדק. פרשנותו של רשם הפטנטים לחוק הפטנטים הייתה נכונה, ואמג'ן לא עמדה בתנאים לקבלת צו ארכה.
לשון החוק תומכת בפרשנות הרשם
הליך פרשני מתחיל בפנייה ללשון החוק והיא זו שקובעת את המסגרת הפרשנית. בית המשפט הסביר כי בעניין הנדון הוראות החוק הן חדות וברורות.
סעיף 64ה(ה)(2) מטיל על מבקש צו ההארכה להודיע אם ניתנו צווים להארכת פטנט ייחוס או שהבקשה לתתם נדחתה באופן סופי. הסעיף גם קובע כי עליו לעשות זאת בתוך תשעים ימים מיום שניתנו הצווים או מיום שנדחתה הבקשה לתתם באופן סופי.
סעיף 64ה(ה)(4) קובע כי אם ראה הרשם או הובע לידיעתו כי לא ניתנו צווים להארכת פטנט ייחוס, לפני תום תקופת הפטנט הבסיסי, או שהמבקש לא הודיע לו שניתנו צווים להארכת פטנט ייחוס, לא יינתן צו הארכה, זמני או קבוע.
בית המשפט הסביר כי דבר המחוקק הוא ישיר. הוא התייחס לאפשרות שמבקש ההארכה לא הודיע על מתן צווים להארכת פטנט הייחוס תוך 90 ימים מיום שניתנו. התוצאה היא שלא יינתן צו הארכה, זמני או קבוע. הבנת הלשון כפשוטה מובילה לציווי קטגורי. לא מולאה חובת היידוע, לא יינתן צו הארכה.
בית המשפט הסביר כי המערערות צודקות בכך שהמשך הסעיף כולל הוראה לפיה במקרה כזה הרשם יפרסם באינטרנט הודעה, בתוך 60 ימים מתוך תקופת הפטנט הבסיסי או מתום תקופת 90 הימים לפי המאוחר, על ביטול הכוונה לתת צו הארכה, ושהפרסום יכול להיעשות בחלוף הזמן. אך הוראה זו עניינה בפרסום. קודמת לה הסנקציה המהותית של אי מתן צו ההארכה הזמני או הקבוע.
במקרים חריגים ונדירים, למשל כדי למנוע תוצאה אבסורדית, ניתן לפרש את החוק באופן הסוטה מלשונו. למשל במקרים בהם לשון החוק משקפת טעות ניסוח קשה ובולטת של המחוקק, הסותרת את תכלית החקיקה שלו (אהרן ברק פרשנות במשפט – תורת הפרשנות הכללית 589, 596 ואילך, 607 (כרך ראשון; 1992). במקרים כאלה, שהינם נדירים, רשאי הפרשן לתקן את דבר החקיקה כדי שיגשים את תכליתו.
בית המשפט הסביר כי במקרה הנדון, בחינת תכליות החקיקה תוביל למסקנה כי הדבקות בלשון החוק לא תוביל לאבסורד, ולכן יש להעניק בכורה ללשון החוק.
תכלית החקיקה – הארכת תוקף פטנטים
החקיקה שעל הפרק היא תוצר של תיקון מקיף שבוצע בשנת 2014. מדובר בהסדר חקיקתי שבא להשיג מספר תכליות. ניתן לעמוד עליהן בספרו של יונתן דרורי דיני פטנטים 235 (כרך ראשון, 2023) שציין שהתיקון "נועד ליישם את מסמך ההבנות שנחתם בין ממשלת ישראל לנציג הסחר של ארצות-הברית מיום 18.2.2010 שנושאו היקף ההגנה על קניין רוחני בתכשירים רפואיים ובציוד רפואי. תיקון זה נועד להגביר את מידת הוודאות עבור חברות המייצרות תרופות המוגנות בפטנט ועבור חברות המייצרות תרופות גנריות כאחד. זאת על ידי צמצום מספר המדינות המוכרות המשמשות בסיס לחישוב תקופת תוקפו של צו להארכת פטנט בישראל ועל ידי הכרעה מוקדמת ככל האפשר בבקשה למתו צו הארכה, ולאפשר את פתיחת השוק הישראלי לתרופות גנריות במועד מוקדם. באופן זה יכולה להתגבר הוודאות בתכנון התקציב שהמדינה מקצה לרכישת תכשירים רפואיים וציוד רפואי" [ההדגשה הוספה].
מצד אחד, החוק מתחשב בבעלות הפטנט שמגישות את בקשות הארכה. הוא מכיר בקושי שנגרם להן במקרים רבים, משום שתקופת הפטנט היא מתוחמת, וחלק נכבד ממנה עלול "להתבזבז" עד שמתקבל בפועל היתר לשיווק התרופה. עיכוב זה נגרם כתוצאה מהליכים רגולטורים שעלולים להיות מורכבים במיוחד בתחום הרגיש של הפרמצבטיקה (רע"א 386/22 BOEHRINGER INGELHEIM PHARMA GMBH & CO.KG נ' רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר (פורסם בנבו, 2022).
ההתחשבות בתקופת ההגנה שניתנת לפטנט הייחוס בחוץ לארץ מובילה גם לתוצאה שוויונית יותר, ומונעת את העיוות לפיו אותו פטנט זוכה להגנה ארוכה יותר מחוץ לארץ בניגוד לארץ. עם זאת, המחוקק אמנם ביקש לפצות את בעל הפטנט בגין התקופה האבודה שבגינה זכה להארכה בחוץ לארץ, אך לא בכל מחיר. מהצד השני עומד האינטרס בדבר קידום התחרות בשוק בישראל, שמחייב את הגבלת תקופת ההגנה שניתנת לבעלי הפטנטים. ראוי לקבוע לפטנט מסוים תקופת הגנה שתואמת לזו שניתנה לו במדינות הייחוס. אך המשמעות אינה כי לפטנטים בישראל תינתן ההגנה המקסימלית שניתנה במדינות הייחוס. ההיגיון המנחה הוא קידום התחרות בשוק בישראל, תוך התחשבות בתקופת הפטנט בשווקים אחרים כנקודת ייחוס; לא כאמת מידה מחייבת (רע"א 2070/19 UCB Pharma GmbH נ' רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר (פורסם בנבו, 2019).
בנוסף לאלה, המחוקק בא לקדם תכלית נוספת והיא הוודאות. על הצדדים בשוק התרופות לדעת היכן הם עומדים. קיים מתח בין מפתחות האמצאה הפרמצבטית לבין חברות התרופות הגנריות. כאשר תמה ההגנה לראשונות יכולות להיכנס לתמונה האחרונות. ועדיין, כניסת תרופה לשוק אינה עניין של מה בכך. יש להיערך לה מבעוד מועד ולכן חשובה הידיעה לגבי תוקף ההגנה, וזאת באופן מוקדם.
ניתן למצוא ביטוי לצורך לתת הכרעה מוקדמת בדברי ההסבר להצעת החוק: "בקשה לצו הארכה תיבחן קרוב למועד הגשתה, ואם הוגשה בטרם ניתן הפטנט הבסיסי – עם נתינתו, וזאת כדי להקדים את ההחלטה על מתן הצו, באופן שיגביר את הוודאות לגבי משך ההגנה הכולל של התכשיר או הציוד המוגן בפטנט" (הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 13)(הארכת תקופת הגנה), התשע"ב-2012, ה"ח 792, 794).
יש חשיבות לפרשנות דווקנית של המועדים הקבועים בחוק. לכן, למבקש ההארכה יש אחריות רבה. כעולה מהצעת החוק: "הסעיף המוצע [סעיף 64ה(ה)] מחייב את מבקש צו ההארכה, שלו נגישות גבוהה יותר למידע, לעדכן את הרשם בנתינתם של הצווים להארכת פטנט ייחוס הנדרשים, או בדחיית הבקשות לנתינתם בתוך 90 ימים ממועד אישור או דחיית הבקשה לצו הארכת פטנט ייחוס" (שם, בעמ' 795). מבקש ההארכה נדרש, בשל יתרון הידע העומד לרשותו, לעדכן את הרשם במהירות ראויה הקבועה בחוק, כדי שהבקשה תוכרע במהירות בהתאם להתפתחויות השונות מחוץ לישראל.
על החשיבות הרבה שרואה המחוקק בעמידה במועד הדיווח ניתן ללמוד מהעובדה שהוא שלל מהרשם את שיקול הדעת ליתן אורכה לצורך מתן הדיווח. סעיף 164(א) לחוק מאפשר לרשם להאריך את המועדים שבחוק, אם ראה טעם סביר לכך, למעט במספר עניינים ובהם המועד הקבוע בסעיף 64ה(ה)(2) לחוק – 90 הימים במהלכם יש להודיע לגבי מתן הצווים להארכת פטנט הייחוס או החלטה לדחות בקשה לתתם.
כמו כן, סעיף 164 לחוק שולל את הסמכות להאריך את המועד הקבוע בסעיף 64טו(א) לחוק הקובע כי "בקשה למתן צו הארכה תוגש בדרך שנקבעה, לאחר תשלום אגרה, לא יאוחר מ-90 ימים מיום רישום התכשיר הרפואי לפי פקודת הרוקחים". כל אלה ממחישים את החשיבות הרבה שראה המחוקק בעמידה במועדים אלה, באופן שמגביר את הוודאות בשוק הפרמצבטיקה.
פרשנות הרשם עולה בקנה אחד עם בחירת המחוקק ליצור הסדר מסוג "כלל" ברור ופשוט ליישום
בית המשפט הסביר כי חיזוק למסקנה כי הרשם צדק בפרשנותו ניתן למצוא בכך שהמחוקק בחר לאמץ נורמה מסוג "כלל", בשונה מ"סטנדרט".
נורמות משפטיות אינן דומות. נורמה מסוג "כלל" מתנה את התוצאה המשפטית בהתקיימותם של תנאים מוקדמים כלשהם שניתן להכריע בשאלת התקיימותם בקלות יחסית; וזאת בשונה מנורמה מסוג "סטנדרט", שמתנה את התוצאה המשפטית בהפעלת קריטריון או ערך מסוים.
הבחירה בין סוגי הנורמות אינה טכנית והיא משקפת בחירה מושכלת של המחוקק. כאשר המחוקק רוצה לקבוע נורמה קלה להפעלה, שאינה מצריכה שימוש בשיקול דעת נרחב, הוא יעדיף לקבוע "כלל" ויגדיר את הנורמה ברמת דיוק גבוהה. כך הוא יסדיר את הסוגיה מראש, תוך יצירת ודאות לגבי המצב המשפטי. בחירה בסטנדרטים היא בחירה במתכונת גמישה, המאפשרת התמודדות עם קשת רחבה של מקרים, תוך הגעה לאיזונים שונים במקרים פרטניים. במקרה כזה רמת הוודאות המשפטית פוחתת משמעותית.
עם זאת, בחירה בכלל כרוכה במחיר. בהפעלת כלל, ייתכנו מקרים בהם תיווצר תוצאה מסוימת המנוגדת לתוצאה שהיתה מתבקשת לפי הרציונל שביסוד קיומו של הכלל. במקרים כאלה, בית המשפט שמפעיל את הכלל כפשוטו לא יוכל לעדכן את תוכן הכלל באופן שהפעלתו תשרת את הרציונל שביסוד הכלל. בכך יינתן משנה-תוקף להמשך תוקפו של הכלל לגבי מקרים עתידיים שיפלו בגדר חלותו, אך המקרה הקונקרטי שבפני בית המשפט יוכרע באופן שאינו מגשים את מטרת הכלל (מנחם מאוטנר "כללים וסטנדרטים בחקיקה האזרחית החדשה – לשאלת תורת-המשפט של החקיקה" משפטים יז 321, 327-326 (תשמ"ח)).
בית המשפט הסביר שנראה שכזה הוא המקרה הנדון. לפשטות יישום הכלל יש מחיר. לעיתים הוא יוביל לתוצאות שאינן מתיישבות עם תכלית החוק, ועדיין המחוקק מוכן להשלים עם כך כדי להשיג את פשטות היישום. ועדיין, במקרים רבים המחוקק מוכן לשלם את המחיר האמור, כדי להגיע להסדר חקיקתי קל ליישום, שמקנה יציבות וודאות.
בית המשפט הסביר כי בעניין הנדון מדובר ב"כלל". הוראות חוק הפטנטים הנוגעות למועדי הדיווח הן חדות. הן קובעות הסדר ברור, ואולי אף נוקשה. הפעלת הכלל בעניין הנדון מובילה למסקנה כי המערערות אינן זכאיות להארכה גם אם ניתנה כזו מחוץ לארץ. ייתכן שהתוצאה נחזית כבלתי צודקת, אך היא חלק מהמחיר שבחר המחוקק לשלם כשהעדיף כלל ברור לעומת סטנדרט. על בית המשפט לכבד את בחירתו של המחוקק.
המחלוקת בנוגע לחובת הדיווח
בית המשפט דן בשתי פרשנויות סותרות לגבי פרשנות סעיף 64ה(ה) לחוק הפטנטים, הנוגע לחובת הדיווח על מתן צווים להארכת פטנט ייחוס בחו"ל.
פרשנות רשם הפטנטים: פרשנות זו, שאומצה על ידי בית המשפט, קובעת כי אי עמידה בחובת הדיווח תוך 90 ימים מיום מתן צו הארכת פטנט ייחוס בחו"ל תוביל לאי מתן צו הארכה בישראל.
פרשנות המערערות: המערערות טענו כי חובת הדיווח היא אמנם חשובה, אך אי עמידה בה אינה צריכה להוביל באופן אוטומטי לאי מתן צו הארכה. הן טענו כי כל עוד לא חלפה תקופת הפטנט הבסיסי, וניתנו צווי הארכה במדינות מוכרות בחו"ל, יש להכיר בהם גם בארץ, ללא קשר לחובת הדיווח.
נימוקי בית המשפט לדחיית פרשנות המערערות: בית המשפט דחה את פרשנות המערערות משלושה נימוקים עיקריים:
- פגיעה בוודאות: פרשנות המערערות עלולה להוביל לפגיעה משמעותית בוודאות בשוק התרופות. ייתכן שבעלות הפטנט יוכלו לדווח על צווי הארכה בחו"ל שנים רבות לאחר מתן צו הארכת הפטנט הבסיסי, דבר שיקשה על חברות גנריות לתכנן את כניסתן לשוק.
- חובת הדיווח אינה טכנית: בית המשפט קבע כי חובת הדיווח אינה טכנית גרידא, אלא נועדה להבטיח שההחלטה על מתן צו הארכה תתקבל כמה שיותר מוקדם, תוך התחשבות באינטרסים של כל הצדדים המעורבים.
- התאמה למסמך ההבנות: בית המשפט דחה את טענת המערערות לפיה חובת הדיווח סותרת את מסמך ההבנות שנחתם בין ישראל לארה"ב. בית המשפט קבע כי מטרת התיקון לחוק הפטנטים הייתה לא רק ליישם את מסמך ההבנות, אלא גם להגביר את הוודאות בשוק המקומי.
לסיכום: בית המשפט קבע כי פרשנות רשם הפטנטים עולה בקנה אחד הן עם לשון החוק והן עם תכליתו. חובת הדיווח היא חובה חשובה שנועדה להבטיח יעילות, וודאות ותכנון ראוי בשוק התרופות.
פגיעה בזכות חוקתית
טענת הפגיעה בזכות הקניין: המערערות טענו כי פרשנותו של רשם הפטנטים לפיה אי הודעה על מתן צווים להארכת פטנט ייחוס בחו"ל תוביל לאי מתן צו הארכה בישראל, תפגע בזכותן החוקתית לקניין. הן טענו שיש לבטל את התיקון לחוק הפטנטים שהוביל לחקיקת סעיף 64ה(ה).
הזכות החוקתית לקניין: סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע כי "אין פוגעים בקניינו של אדם". עם זאת, זכות הקניין אינה מוחלטת וניתן לפגוע בה בחוק "הולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש" (סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו).
טענת המערערות: המערערות טענו כי אי מתן צו הארכה פוגע בזכותן הקניינית בפטנט. הן טענו כי מדובר בפגיעה משמעותית שאינה עומדת בתנאים החוקתיים לפגיעה בזכות הקניין.
עמדת בית המשפט: בית המשפט דחה את טענת המערערות. הוא קבע כי:
- הזכות הקניינית בפטנטים כוללת מרכיב של הסדרה, שלוקח בחשבון אינטרסים ציבוריים.
- זכות הפטנט אינה זכות מוחלטת, אלא זכות הנתונה להגנה תוך התחשבות באינטרס הציבורי.
- התנאי של דיווח על צווי הארכת פטנט ייחוס בחו"ל אינו פגיעה משמעותית בזכות הקניין.
- התכלית העומדת מאחורי התנאי היא לגיטימית – לקדם וודאות ויעילות בהליך קבלת צווי הארכת פטנטים.
- המערערות לא הצליחו להראות כי התנאי פוגע בזכותן באופן בלתי מידתי.
לכן, בית המשפט קבע כי אין פגיעה חוקתית בזכות הקניין של המערערות.
