הליך שנדון בבית המשפט המחוזי בחיפה, בפני השופטת אילת דגן. ביום 23.07.23 ניתן פסק הדין.
הצדדים: התובעת 1: חברה בע"מ שהוקמה על ידי המנוח משה רון ז"ל, שעסקה במתן שירותי דרוג שכר והפקת תלושי שכר. התובעים 2-4: יורשי המנוח משה רון ז"ל. הנתבעת: חברת סינאל מלל בע"מ, חברה ציבורית המספקת פתרונות תוכנה וחומרה לניהול ארגונים, לרבות הפקת תלושי שכר.
העובדות: בשנת 2002 הזמין המנוח מערכת שכר מהנתבעת. המנוח גילה שהתלוש שסופק לו אינו מתאים לו, ופיתח תלוש שכר חדש משלו. התובעים טוענים שהתלוש החדש מהווה יצירה מקורית ולכן זכאי להגנת זכויות יוצרים. הנתבעת שכנעה את המנוח להטמיע את התלוש במערכת שלה תמורת תשלום עבור כל לקוח חדש שירכוש אותה. לא נחתם הסכם בכתב, אך התובעים טוענים שהייתה הסכמה בעל פה.
לטענת התובעים: הנתבעת הפרה את ההסכמה בעל פה בכך שלא שילמה למנוח עבור השימוש בתלוש. הנתבעת הפרה את זכויות היוצרים של המנוח בכך שהשתמשה בתלוש ללא רשות. הנתבעת עשתה עושר ולא במשפט על חשבון המנוח. התובעים טוענים שהנתבעת הפיקה רווחים נאים מהשימוש בתלוש. התובעים תובעים פיצוי כספי בסך 500,000 ₪. בנוסף התבקש צו המונע מהנתבעת לשווק ולהפיץ את התלוש. צו המחייב את הנתבעת למסור לתובעים חשבונות מפורטים בנוגע לשימוש בתלוש.
תוצאות ההליך: התביעה נדחתה. בית המשפט הסביר כי המנוח לא יצר יצירה מקורית. לכל היותר מדובר ברעיון או תהליך ושיטת ביצוע אשר לא חלה עליהם זכות יוצרים בתאם לסעיף 5 לחוק החדש.
כל שהוכח הוא שהמנוח ביקש שינויים והתאמות לתלוש שלו, וביקש לאמץ אלמנטים מלוש של לקוח אחר של הנתבעת לתלוש שלו. אין ראיה לפיה התלוש המותאם יוחד בלעדית למנוח, לא הוכח כי השתכלל הסכם לתשלום עבור שימוש בתלוש ולא הוכח כי הגנת זכויות יוצרים חלה על העניין הנדון לפי הדין. כמו כן, לא הוכחה עשיית עושר ולא במשפט ולא הוכחה טענת גזל הנשענות על זכות הקניין הרוחני.
לעניין שכ"ט עו"ד, לאור העובדה שלא הוגו קבלות על תשלום שכ"ט עו"ד או הסכם שכ"ט ולאחר שבית המשפט שקל את המשאבים שהושקעו בתיק מצד הנתבעת, הוא חייב את התובעים, יחד ולחוד, לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 45,000 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
העילה החוזית
לטענת התובעים: בין המנוח לבין הנתבעת נכרת הסכם בעל פה, לפיו המנוח יקבל תשלום עבור הטמעת תלוש בתוכנת הנתבעת ותמורה לכל לקוח שיעשה שימוש בתלוש. הנתבעת הפרה את ההסכם בכך שלא שילמה למנוח את התמורה המגיעה לו.
לטענת הנתבעת: לא היה הסכם בין המנוח לבין הנתבעת. גם אם היה הסכם, הוא התיישן. המנוח לא הרים את הנטל להוכיח את טענותיו.
בית המשפט דחה את התביעה על סמך מספר נימוקים:
- התיישנות: עילת התביעה התיישנה לאחר 7 שנים מיום היווצרותה, לכל המאוחר בחודש מאי 2015. התביעה הוגשה רק בשנת 2019, ולכן היא התיישנה.
- העדר הוכחות: התובעים לא הצליחו להוכיח את קיומו של ההסכם הנטען. כל העדים, מלבד עד אחד, לא יכלו לשפוך אור על ההתרחשויות בזמן אמת. העד היחיד שהעיד מטעם התובעים לא היה חלק מהיחסים העסקיים בין המנוח לבין הנתבעת בזמן אמת, ועדותו התבססה על שמועות.
- אי קבלת ההסכמה: גם אם הוכח שהמנוח הציע לנתבעת לשתף פעולה, הוכח שהנתבעת דחתה את הצעתו במפורש.
- התנהגות סותרת: התנהגות המנוח לאחר דחיית הצעתו על ידי הנתבעת אינה תואמת את הטענה בדבר קיומו של הסכם. המנוח הזמין שירותי התאמה נוספים ושילם עבורם, ולא דרש מהנתבעת את התמורה המגיעה לו לפי ההסכם הנטען.
- אי זימון עדה רלוונטית: התובעים נמנעו מזימונה של היועצת המשפטית של הנתבעת דאז, שהייתה עשויה לשפוך אור על ההתרחשויות. בית המשפט הסיק מאי זימונה של העדה, שעדותה הייתה פועלת לרעת התובעים.
עילת הפרת זכויות יוצרים
לטענת התובעים: המנוח פיתח ויצר תלוש שכר חדש בין השנים 2003-2004. התלוש מהווה יצירה ספרותית מקורית המוגנת בזכויות יוצרים. הנתבעת הפרה את זכויות היוצרים של המנוח בכך שעשתה שימוש בתלוש ללא רשות.
לטענת הנתבעת: המנוח לא פיתח ויצר תלוש חדש. התובעים לא הוכיחו את טענת המקוריות. ההתאמות שבוצעו בתלוש אינן יצירה מקורית. הנתבעת היא בעלת זכויות היוצרים בתלוש. הנתבעת רשאית לעשות שימוש בתלוש בהתאם לרישיון.
בית המשפט קיבל את טענות הנתבעת. נפסק שהמנוח לא פיתח ויצר תלוש חדש, אלא ביקש לבצע התאמות לתלוש קיים של הנתבעת. נקבע שההתאמות שבוצעו אינן יצירה מקורית, אלא התבססו על תלוש קיים של אל-על ועל מודולים קיימים בתוכנת הנתבעת.
נקבע שהנתבעת היא בעלת זכויות היוצרים בתלוש ובתכנת המחשב. נקבע שהנתבעת רשאית לעשות שימוש בתלוש בהתאם לרישיון. נקבע שהתובעים לא הוכיחו זכויות מוסריות בתלוש.
בית המשפט הסביר שחוות דעת המומחה שהוגשה מטעם התובעים אינה מהווה ראיה מספקת להוכחת מקוריות התלוש.
בית המשפט הסביר שהתובעים לא הציגו ראיות לכך שהמנוח פיתח ויצר את התלוש באופן עצמאי.
בית המשפט הסביר שההתאמות שבוצעו בתלוש אינן עולות על רף המקוריות הנדרש להגנה בזכויות יוצרים.
בית המשפט הסביר שהנתבעת היא בעלת זכויות היוצרים בתכנת המחשב ובמודולים שלה.
בית המשפט הסביר שהנתבעת רשאית לעשות שימוש בתלוש בהתאם לרישיון שהוענק ללקוחותיה.
לסיכום, בית המשפט דחה את תביעת התובעים וקבע שהנתבעת לא הפרה את זכויות היוצרים שלהם.
