בפסק הדין ה״פ (מחוזי מר׳) 11125-05-19 בן שלוש ייבוא וייצוא בע״מ נ׳ יפאורה-תבורי בע״מ (נבו 19.10.2020), דן השופט רמי אמיר בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביבוא מקביל של משקאות ״שוופס״ מאוקראינה לישראל. בית המשפט קיבל את בקשת בן שלוש לסעד הצהרתי וקבע שהיבוא מותר, אף שבישראל סימן המסחר רשום על שם יפאורה-תבורי.
הכרעה זו בוטלה בערעור. בע״א 7934/20 יפאורה-תבורי בע״מ נ׳ בן שלוש ייבוא וייצוא בע״מ (נבו 5.7.2022), קבע בית המשפט העליון ברוב דעות כי יבוא המשקאות מאוקראינה אינו מותר ללא הסכמת יפאורה. גם הבקשה לדיון נוסף, דנ״א 4897/22, נדחתה ביום 1.1.2023. הסקירה שלהלן מתארת את הניתוח המקורי של בית המשפט המחוזי ואת משמעותו ההיסטורית, ולא את הדין כפי שנקבע לבסוף. ראו סקירת הערעור בבית המשפט העליון וסקירת ההחלטה בבקשה לדיון נוסף.
הרקע: פיצול הבעלות בסימן המסחר שוופס
המותג Schweppes השתייך בעבר לקבוצת Cadbury Schweppes, אשר מכרה את זכויותיה בסימן המסחר במדינות שונות לגורמים נפרדים. יפאורה-תבורי רכשה את הזכויות בסימן המסחר בישראל בשנת 2006, והפכה ליצרנית ולמשווקת של משקאות הנושאים את הסימן בישראל. באוקראינה היו הזכויות בידי European Refreshments Limited (ERL), חברה שממנה הגיעו המשקאות דרך שרשרת משווקים אל בן שלוש.
יפאורה שלחה מכתב התראה שנועד לעצור את יבוא המשקאות ושיווקם בארץ. בן שלוש, שכבר ייבאה כמות מסוימת אך טרם שיווקה אותה לציבור, ביקשה מבית המשפט הצהרה מראש שהמשך היבוא והשיווק אינם מפרים את סימן המסחר הישראלי. בהסכמה דיונית ויתרו הצדדים על חקירות המצהירים, וההליך התמקד בשאלות משפטיות.
האם מדובר ביבוא מקביל כאשר יפאורה מייצרת את המשקה בישראל?
יפאורה טענה כי יבוא מקביל מתקיים במצב שבו יבואן מקומי ויבואן מתחרה מייבאים מוצרים מחו״ל, ולא כאשר בעל הסימן הישראלי מייצר את המוצר בעצמו בארץ. בית המשפט המחוזי דחה את ההבחנה. לשיטתו, הדיון בשאלת היבוא המקביל מתמקד במתח בין זכות הקניין בסימן המסחר לבין המסחר בסחורה מקורית והתחרות החופשית. לכן אין משמעות מכרעת לשאלה אם בעל הסימן בישראל מייצר או מייבא את הסחורה שהוא משווק.
האם הבדלים בטעם או בהרכב הופכים את המשקאות למוצרים שאינם מקוריים?
יפאורה טענה שמשקאות שוופס המיוצרים באוקראינה שונים מבחינת רכיביהם מהמשקאות המיוצרים בישראל. בית המשפט קבע שטענה זו לא הוכחה: הראיות התייחסו באופן כללי בלבד לאפשרות שקיימים הבדלים בטעם, בסוכר ובמרכיבים אחרים. אף לגופה, קבע כי לא כל הבדל בהרכב של מוצר המיוצר ומשווק כדין במדינות שונות הופך אותו למוצר מזויף. מבחן המקוריות והאותנטיות עדיף בהקשר זה על דרישה לזהות מלאה בכל מאפייני המוצר.
מיצוי בינלאומי ופיצול טריטוריאלי של זכויות בסימן מסחר
לב המחלוקת היה בשאלה אם מכירה ראשונה של משקאות בידי בעלת הזכויות בסימן המסחר באוקראינה ממצה את הזכויות ומאפשרת לייבא את אותם משקאות לישראל, גם כאשר סימן המסחר הישראלי שייך לאדם אחר. בן שלוש הסתמכה על דוקטרינת מיצוי הזכויות הבינלאומי; יפאורה טענה שהמכירה הזרה אינה יכולה למצות את זכותה הנפרדת בסימן הישראלי.
השופט אמיר אימץ את גישת בן שלוש. הוא הדגיש כי פיצול הבעלות בסימן שוופס נעשה באופן רצוני ומוסכם, וכי יפאורה הייתה מודעת לכך כשרכשה את זכויותיה בישראל. לפי ניתוחו, יבוא מקביל של סחורה מקורית ממי שהורשה למכרה בארץ המקור הוא אחד הסיכונים המסחריים הכרוכים בפיצול הזכויות. פסק הדין נסמך על ההכרה במיצוי זכויות בינלאומי בפסיקה ועל סעיף 60(א)(2) לפקודת סימני מסחר, תוך התייחסות להבחנה בין סחורה מקורית לסחורה מזויפת.
בית המשפט העליון לא קיבל ניתוח זה. בפסק הדין בערעור נקבע כי כל סימן מסחר הוא זכות טריטוריאלית נפרדת, וכי מכירת מוצר בידי בעל סימן אוקראיני עצמאי אינה ממצה את זכותה של יפאורה בסימן הישראלי. עוד נקבע כי סעיף 60(א)(2) עוסק בפטור מאחריות פלילית ואינו יוצר היתר קנייני אזרחי ליבוא. לפירוט ההנמקה המחייבת ראו פסק הדין של העליון בפרשת שוופס (2022).
האם נדרש היתר יצוא נוסף מבעלת הסימן באוקראינה?
יפאורה טענה כי ERL לא התירה במפורש את היצוא לישראל. בית המשפט המחוזי קבע שהטענה הועלתה בשלב מאוחר וללא ראיות שהוגשו כדין. במישור המשפטי סבר כי לאחר מכירה כדין של המשקאות בארץ המוצא, לא נדרש היתר נוסף ליצוא. הגבלות חוזיות על מכירות מאוחרות עשויות לחייב את הצדדים לחוזה, אך אינן מחייבות אוטומטית רוכשים מאוחרים. גם ניתוח זה נסמך על גישת המיצוי שנדחתה בהמשך בערעור.
תוצאת ההליך במחוזי וביטולה בערעור
ביום 19.10.2020 ניתן צו הצהרתי שלפיו בן שלוש רשאית לייבא לישראל משקאות שוופס מקוריים שיוצרו באוקראינה ונמכרו לראשונה בידי ERL, ללא הפרת זכויותיה של יפאורה בסימן הישראלי. בית המשפט חייב את יפאורה בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 120,000 ש״ח.
ביום 5.7.2022 ביטל בית המשפט העליון את הצו ההצהרתי והורה כי בן שלוש אינה רשאית לייבא את המשקאות מאוקראינה ללא רשות יפאורה. נקבע גם חיוב חדש של בן שלוש בהוצאות בשתי הערכאות בסך כולל של 70,000 ש״ח. לפיכך אין לראות בחיוב ההוצאות של המחוזי או בסעד שהתיר את היבוא הוראות שעומדות בתוקף לאחר הערעור.
המשמעות המשפטית של פסק הדין המחוזי
פסק הדין ממחיש את הגישה המרחיבה את מיצוי הזכויות הבינלאומי גם למצב של פיצול רצוני בבעלות בסימן מסחר בינלאומי. חשיבותו כיום היא בעיקר בהבנת השאלות שנדונו ובהבחנה בינו לבין פסיקת בית המשפט העליון, שהעדיפה בנסיבות המקרה את ההגנה הטריטוריאלית על סימן המסחר הישראלי.
לקריאה על הדין בעקבות הערעור ראו יפאורה נ׳ בן שלוש, ע״א 7934/20 (2022) ובן שלוש נ׳ יפאורה, דנ״א 4897/22 (2023). להעמקה בניתוח התנאים ליבוא מקביל כיום ראו ייבוא מקביל בישראל: סימני מסחר והגבלות על יבואן, וכן את עמוד תביעות סימני המסחר.
פרשת שוופס בשלוש ערכאות
המחוזי (2020) | הערעור בעליון (2022) | הבקשה לדיון נוסף (2023)
