הליך שנדון בבית המשפט הכללי של האיחוד האירופאי (THE GENERAL COURT (Second Chamber)) בפני השופטת Vesna Tomljenović, השופט Iko Nõmm והמזכירה המשפטית Petra Škvařilová-Pelzl. ביום 16.6.21 ניתן פסק הדין בתיק.
הצדדים: המבקשת: Davide Groppi ; המשיבים: European Union Intellectual Property Office (EUIPO) ו- Viabizzuno.
עובדות: חברת Davide Groppi הגישה בקשה לרישום עיצוב של מנורה כעיצוב לרשות הקניין הרוחני של האיחוד האירופאי (EUIPO). חברת Viabizzuno הגישה בקשה להצהרה על חוסר תוקפו של העיצוב המבוקש לרישום בהתבסס על העיצוב המוקדם שלה (אשר בוטל).
Viabizzuno טענה כי העיצוב שבמחלוקת אינו מובחן מספיק מהעיצוב שלה. עילת פסילה זו מכונה "היעדר אופי ייחודי" (“lack of individual character”).
תוצאות ההליך: נקבע כי עיצוב המנורה שבמחלוקת הינו חסר תוקף, על-אף שהעיצוב המוקדם בוטל.
נקודות מרכזיות שנדונו באותו הליך:
חדשנות ואופי ייחודי
סעיפים 25(1)(a) ו- (b) לתקנה 6/2002 נועדו למנוע את רישומם של עיצובים קהילתיים שאינם ממלאים את הדרישות ל"חדשנות" ול"אופי ייחודי" על-פי פירושם בסעיפים 5 ו-6 לאותה תקנה.
ההערכה של האופי הייחודי של עיצוב באיחוד האירופאי מורכבת מבחינה בעלת ארבעה שלבים:
1. המגזר הכלכלי של המוצרים שאליהם העיצוב מיועד או שעליהם העיצוב אמור לחול.
2. מידת הידע של המצב הטכנולוגי ומידת תשומת הלב של משתמש מושכל לדמיון והשונות בהשוואת העיצובים.
3. מידת החופש של המעצב בפיתוח העיצוב , שהשפעתו על האופי הייחודי, היא ביחס הפוך.
4. באשר לאופי הייחודי, התוצאה של ההשוואה הישירה ביותר של ההתרשמויות הכוללות של המשתמש המודע בנוגע לכל אחד מהעיצובים המתחרים והעיצובים הקודמים אשר הועמדו לעיון הציבור.
מיהו המשתמש המודע?
המשתמש המודע הוא אדם המשתמש במנורה ויודע שהשוק מציע מנורות שולחן וגינה. ניתן להבין את המושג "משתמש מודע" כמתייחס למשתמש המציג לא רק תשומת לב ממוצעת, אלא גם טיפול מיוחד במוצר, בין אם בשל ניסיונו האישי, ובין אם בשל הידע הרב שלו בענף המדובר.
לגבי מידת תשומת הלב של המשתמש המודע, על-אף שלא מדובר בצרכן הממוצע, גם לא מדובר במומחה או טכנאי. התואר "מודע" פירושו כי מבלי להיות מעצב או מומחה טכני, המשתמש מכיר את העיצובים או הדגמים השונים הקיימים בתחום הנדון, הוא בעל מידה מסוימת של ידע על האלמנטים שמכילים אותם עיצובים ובגלל התעניינותו במוצרים המדוברים, הוא מקפיד על טיפול ברמה גבוהה יחסית בשימוש בהם.
במקרה זה נפסק כי המשתמש המודע הוא אדם המשתמש במכשירי תאורה, שהם מנורות, והוא יודע לכאורה מה הצעות השוק במגזר התעשייתי האמור.
החופש העיצובי
החופש העיצובי לעיתים קרובות מוגבל על-ידי הפונקציה הטכנית של המוצר. החופש העיצובי הוא הגורם המאפשר להעריך את האופי הייחודי של העיצוב המבוקש, ולא גורם אוטונומי המגדיר את השוני הנדרש בין שני עיצובים.
ככל שהחופש העיצובי של המעצב גדול יותר, כך ישנו סיכוי נמוך יותר שההבדלים הקטנים בין שני עיצובים מתחרים יספיקו על-מנת לייצר רושם כללי שונה על המשתמש המודע.
בית המשפט הכללי קבע כי במקרה דנן, החופש העיצובי היה גדול מאוד.
הרושם הכללי שהופק
ה-EUIPO קבע כי ההשוואה בין הרושם הכללי לגבי שני העיצובים העלתה כי העיצוב הנדון יוצר תחושה של "דז'ה וו". כמו כן, הוא קבע כי העיצובים שבמחלוקת מייצגים מנורות המורכבות מאותם שלושה חלקים, המוצגים באופן חזותי כמעט זהה.
על-פי הפסיקה, האופי הייחודי של עיצוב נובע מרושם כללי, מנקודת מבטו של המשתמש המודע, של הבדל או היעדר אפקט של דז'ה וו, ביחס לכל מרכיב קודם באוסף הציורים או המודלים, מבלי לקחת בחשבון הבדלים שאינם בולטים מספיק כדי להשפיע על הרושם הכללי, אך אם לוקחים בחשבון את ההבדלים הבולטים, זה מספיק כדי ליצור רושם כללי שונה. לפיכך, כאשר מעריכים את ייחודו של עיצוב, יש לערוך השוואה בין הרושם הכללי המיוצר על ידי העיצוב הקהילתי שנמצא במחלוקת, ומצד שני, הרושם הכללי שיוצר כל אחד מהעיצובים הקודמים.
הבדלים אינם מספיקים כדי ליצור רושם כללי של שוני כאשר הם אינם בולטים מספיק בכדי להבחין בין העיצובים השנויים במחלוקת בתפיסת המשתמש המודע או כדי לנטרל את הדמיון שנמצא בין העיצובים.
בית המשפט הכללי קבע כי היתה תחושת "דז'ה וו" בהשוואה בין שני עיצובי המנורות. היה ניתן להבחין בהבדלים קטנים בהשוואה הישירה בין היסודות החזותיים, וכן היו הבדלים קטנים בקשר למגזרים הכלכליים של המוצרים- עיצוב המנורה המבוקש הינו עבור תאורת חוץ, ועיצוב המנורה המוקדם הינו עבור תאורת פנים. עם זאת, לאור החופש העיצובי הגדול מאוד, הבדלים אלה לא הספיקו על-מנת להסיר את תחושת ה"דז'ה וו" ועל-מנת להבחין בין העיצובים הנדונים בתפיסתו של המשתמש המודע.
