בפסק הדין ע״א (מחוזי ת״א) 18631-01-23 עין גדי קוסמטיקה ופארמה בע״מ נ׳ ירושלים החדשה מוצרים תנכיים בע״מ (נבו 18.2.2025), דן בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו בערעור על פסק דין שדחה תביעת הפרת סימן מסחר והורה על מחיקת הסימן ״משיח״ (Messiah) מפנקס סימני המסחר. הערעור התקבל בחלקו: דחיית תביעת ההפרה נותרה על כנה, אך הצו למחיקת סימן המסחר בוטל.
פסק הדין ניתן בהרכב השופטים יונה אטדגי (אב״ד), עידית ברקוביץ וטל לוי־מיכאלי. בית המשפט חייב את המערערת בהוצאות הערעור בסך 10,000 ש״ח. להרחבה על התשתית העובדתית ועל פסק הדין שעליו הוגש הערעור, ראו סקירת פסק הדין המקורי: עין גדי נ׳ ירושלים החדשה, ת״א 77545-12-20 (21.11.2022).
הרקע לסכסוך: סימן המסחר ״משיח״ ומוצרי שמן המשיחה
המערערת, עין גדי קוסמטיקה ופארמה בע״מ, היא בעלת סימן מסחר רשום הכולל את המילים ״משיח״ ו־MESSIAH, שנרשם ביום 4.8.2005 ביחס לשמני גוף ומשיחה, תכשירי משיחה ובשמים. המערערת שיווקה מוצרים שעל אריזותיהם הופיע הכיתוב ANOINTING OIL MESSIAH. המשיבה, ירושלים החדשה מוצרים תנכיים בע״מ, שיווקה אף היא שמני משיחה ובשמים, שעל אריזותיהם הופיע הכיתוב MESSIAH'S FRAGRANCE.
המערערת הגישה תביעה להפרת סימן מסחר, גניבת עין, גזל ועשיית עושר ולא במשפט. בית משפט השלום בתל אביב–יפו, בפסק דינה של סגנית הנשיא השופטת כרמלה האפט מיום 21.11.2022, דחה את התביעה. הוא קבע כי הסימן לא היה כשיר לרישום לפי סעיף 11(7) לפקודת סימני מסחר, בהיות המילים בעלות משמעות של סמל דתי שיש להותירו בנחלת הכלל, והורה גם על מחיקתו מפנקס סימני המסחר. בצד זאת נקבע שאילו היה הסימן תקף, היה דמיון מטעה בין הסימנים שהיה עשוי לבסס הפרה. בית משפט השלום חייב את התובעת בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 40,000 ש״ח.
השאלה הראשונה בערעור: האם ניתן לאכוף את סימן המסחר ״משיח״?
המערערת טענה כי אין בשימוש במילה ״משיח״ פגיעה ברגשות דתיים, וכי סעיף 11(7) לפקודת סימני מסחר חל על סמל בעל משמעות דתית ולא על מונח מילולי. עוד נטען כי קיימים סימנים רשומים אחרים בעלי הקשר דתי וכי לא היה מקום לדחות את תביעת ההפרה.
בית המשפט המחוזי דחה טענות אלה. הוא הבהיר כי אי־כשירות הסימן לרישום אינה תלויה בהוכחה שנפגעו בפועל רגשותיו של ציבור דתי. תכלית נוספת של סעיף 11(7) היא למנוע הענקת בלעדיות פרטית בסמלים בעלי משמעות דתית, תרבותית וציבורית, שראוי שיישארו פתוחים לשימוש הכלל. כמו כן, הגדרת ״סימן״ בסעיף 1 לפקודה כוללת גם מילים, ולכן אין להבחין לצורך זה בין סמל גרפי לבין סמל מילולי.
בית המשפט הסתמך, בין היתר, על התפיסה שלפיה רישום סימן מסחר עשוי לגרוע ביטויים מנחלת הכלל ולהשליך על חופש העיסוק, התחרות וחופש הביטוי. בהתחשב במשמעות הדתית המובהקת של המילים ״משיח״ ו־MESSIAH, נקבע כי צדק בית משפט השלום בכך שלא ראה בהן סימן הכשיר מלכתחילה לרישום בנסיבות התיק.
נימוק נוסף: האם ״משיח״ הוא סימן מרמז או תיאורי?
בית המשפט המחוזי בחן את הסימן גם לפי הסיווג המקובל של שמות מסחריים: גנריים, תיאוריים, מרמזים ושרירותיים. נקבע כי בהקשר של שמני משיחה הסימן ״משיח״ מצוי על הגבול שבין סימן מרמז לבין סימן תיאורי. הקשר אינו מקרי: השורש של המילה ״משיח״ הוא מ־ש־ח, והסימן שימש למוצרים הכוללים שמני משיחה ונשאו את הכיתוב ANOINTING OIL MESSIAH.
נוכח הקשר שבין המונח לבין הטובין, ובהתאם לשיקולים המעדיפים הותרת מונחים תיאוריים בנחלת הכלל, סבר בית המשפט כי הכף נוטה לסיווגו כתיאורי. גם נימוק זה תמך במסקנה כי הרישום מלכתחילה לא היה כשיר, ולכן דחיית תביעת ההפרה מוצדקת. עם זאת, בית המשפט לא קבע שהמילה ״משיח״ אסורה בכל הקשר וביחס לכל סוג טובין; ההכרעה ניתנה ביחס לסימן ולמוצרים שבמחלוקת.
השאלה השנייה בערעור: מדוע בוטלה ההוראה למחוק את סימן המסחר?
זהו חלקו המעשי החשוב של פסק הדין. על אף אישור הקביעה שהסימן לא היה כשיר לרישום, בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור נגד עצם ההוראה על מחיקת הסימן מהפנקס. הטעם לכך היה דיוני: המשיבה, הנתבעת בתביעה המקורית, לא עתרה במפורש למחיקת הסימן. היא אמנם טענה במסגרת הגנתה שהרישום אינו כשר, אך לא ביקשה סעד פוזיטיבי של מחיקה.
במצב זה לא ניתנה לבעלת סימן המסחר הזדמנות נאותה לטעון נגד מתן סעד המחיקה. בית המשפט הפנה גם לסעיפים 45 ו־66 לפקודת סימני מסחר, העוסקים בזכות הטיעון בהליכי מחיקה ותיקון ובשמיעת בעל הסימן. לפיכך בוטלה ההוראה האופרטיבית למחוק את הרישום.
חשוב לדייק בגבולות ההלכה: בית המשפט המחוזי לא הכריע באופן עקרוני בשאלה אם אפשר להורות על מחיקת סימן מסחר במסגרת תביעת הפרה בעקבות תקיפה עקיפה, להבדיל מהליך עצמאי לפי סעיף 39 לפקודה. הוא הותיר את השאלה פתוחה, והכריע בערעור על בסיס היעדר דרישה מפורשת לסעד המחיקה ואי־שמירת זכות הטיעון. עוד צוין כי זכויות הצדדים שמורות להם לפי כל דין.
לכן יש להבחין בין הגנה מוצלחת מפני תביעת הפרה באמצעות טענת אי־כשירות הרישום, לבין קבלת צו המורה לרשם למחוק את הסימן מפנקס סימני המסחר. הראשונה הוכרה במקרה זה; השנייה בוטלה מחמת הפגם הדיוני.
גניבת עין והעילות הנוספות
הערעור התמקד בעיקרו בעילת הפרת סימן המסחר. ביחס לעוולת גניבת העין, בית המשפט המחוזי לא מצא עילה להתערב בממצא העובדתי של בית משפט השלום שלפיו אריזות ומראה מוצרי הצדדים שונים באופן מובהק, ולכן לא הוכח דמיון מטעה בין המוצרים כמכלול. יתר העילות שנדחו בבית משפט השלום לא הצריכו הכרעה נפרדת בערעור.
הבחנה זו ממחישה את ההבדל בין השוואת סימני המסחר עצמם לבין בחינת חזותם הכוללת של המוצרים בעוולת גניבת עין. לדיון נוסף ראו תביעת גניבת עין בישראל.
תוצאת הערעור וההוצאות שנפסקו
פסק הדין ניתן ביום 18.2.2025 פה אחד. הערעור נדחה בכל הנוגע לדחיית תביעת ההפרה נגד ירושלים החדשה מוצרים תנכיים בע״מ, אך התקבל בכל הנוגע להוראות בית משפט השלום למחוק את סימן המסחר מהפנקס. הוראות המחיקה בוטלו.
למרות ההצלחה החלקית של המערערת בסוגיית המחיקה, בית המשפט חייב אותה לשלם למשיבה 10,000 ש״ח הוצאות ערעור, תוך התחשבות בדחיית חלקו העיקרי של הערעור, שנגע לסעדים שהתבקשו נגד המשיבה. חיוב זה מתווסף לחיוב ההוצאות בסך 40,000 ש״ח שנפסק בבית משפט השלום; פסק הדין בערעור לא ביטל אותו.
המשמעות המעשית לניהול תביעות סימני מסחר
הכרעת הערעור מבהירה מדוע יש להפריד כבר בכתבי הטענות בין טענת הגנה המערערת על תוקף סימן מסחר רשום לבין בקשה לקבלת סעד אופרטיבי של מחיקת הסימן. רישום הסימן אינו מונע בחינה של כשירותו במסגרת תביעת הפרה, אולם טענה נגד התוקף אינה הופכת כשלעצמה לצו מחיקה של המרשם.
עבור בעל סימן מסחר, התיק מדגיש את הסיכון בהסתמכות על רישום של ביטוי בעל משמעות דתית או ציבורית או בעל אופי תיאורי ביחס לטובין, גם אם נרשם בעבר. עבור הנתבע, הוא מדגיש את חשיבותם של ניסוח הסעדים, ניהול ההליך ושמירת זכות הטיעון של הצד שכנגד.
ניתן לקרוא את סקירת פסק הדין המקורי של בית משפט השלום מיום 21.11.2022, וכן את המדריכים בנושא ביטול ומחיקת סימן מסחר רשום, התגוננות מפני תביעות הפרת סימני מסחר ותביעות סימני מסחר בישראל.
קריאה נוספת בפרשת משיח ובתביעות סימני מסחר
פסק הדין המקורי בעניין עין גדי נ׳ ירושלים החדשה (2022) | ביטול ומחיקת סימן מסחר | התגוננות מפני תביעת הפרה
