תביעה נגדית שהוגשה בבית הדין לעבודה על ידי ביונה-חברה למחקר ביוטכנולוגי בע"מ כנגד עובד שלה לשעבר – ד"ר טבורובסקי דמיטרי. התביעה נדונה בפני הרכב בית הדין: השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ, מר יעקב פרסול ומר ויסאם עזאם. ביום 13.6.2012 ניתן פסק הדין בתיק.
העובדות: התובע, ד"ר לכימיה, במסגרת עבודתו בחברה היה שותף לפיתוח פטנטים, אשר בגינם הוגשו בקשות פטנט מקדמיות בארה"ב.
לאחר שהוגשו שתי הבקשות המקדמיות הוגשה בקשת פטנט (PCT) בארה"ב. העובד נדרש לחתום כאחד הממציאים על מסמכי הצהרה לצורך רישום הפטנט ואולם העובד סרב לחתום מאחר שלטענתו, אחד הממציאים האחרים שנרשמו בטפסי הבקשה איננו ממציא הפטנט.
תוצאות ההליך: התביעה שכנגד התקבלה. טענות העובד כי הממציא אינו ממציא נדחו. נפסק כי סירוב העובד לחתום על המסמכים נבע מרצונו לסחוט את החברה ולקבל כספים ואחוזים מהבעלות בפטנט.
על כן, ניתן בזה צו עשה המורה לעובד לחתום על כל המסמכים הנדרשים ואשר עניינם בקשות הפטנט נשוא התובענה. כמו כן נפסק כי העובד ישלם לחברה הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪.
הערת DWO: לא ברור מדוע בית המשפט לא התייחס לסעיף 134 לחוק הפטנטים הקובע עקרונות ביחס לתמורה לה זכאי העובד בגין אמצאת שירות. מכל מקום על טענות עובד ביחס לתמורה מהמצאות שירות להתברר בפני הועדה לעניני פיצויים ותמלוגים, אשר בוחנת את הפרמטרים הבאים: (1) התפקיד בו הועסק העובד; (2) טיב הקשר בין האמצאה לעבודת העובד; (3) יזמתו של העובד באמצאה; (4) אפשרויות הניצול של האמצאה וניצולה למעשה; (5) הוצאות סבירות בנסיבות הענין שהוציא העובד להשגת הגנה על האמצאה בישראל.
נקודות מרכזיות שנדונו בפסק הדין:
המצאה של עובד שהומצאה במהלך עבודתו
סעיף 132 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובע כי המצאה של עובד שהומצאה במהלך עבודתו, תהא שייכת למעביד, אלא אם כן הוסכם אחרת בין הצדדים:
"(א) אמצאה של עובד, שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת-שירותו
(להלן – אמצאת-שירות), תקום לקנין מעבידו, אם אין ביניהם הסכם אחר לענין זה, זולת אם ויתר המעביד על האמצאה תוך ששה חדשים מיום שנמסרה לו ההודעה לפי סעיף 131".
חוזה עבודה ביחס להמצאות וקניין רוחני של מעביד
טבורובסקי גם התחייב בהסכם העבודה כי כל המצאה או פיתוח שייעשו על ידו יהיה רכוש ביונה. בנוסף, בהסכם העבודה התחייב טבורובוסקי לשמור אמונים לחברה ולשמור על חובת נאמנות מוגברת כלפיה. הסכם העבודה הכיל חובות מיוחדות שהודגשו בעניינו של הנתבע נוכח הרגישות המיוחדת הקיימת בהעסקה מהסוג האמור, ונוכח התפקיד הספציפי שניתן לו. העובד גם חתם על מסמכים שעניינם התחייבויות עתידיות לחתום על כל ההסכמים הנדרשים לשם רישום הפטנט.
נפסק כי טבורובסקי בסירובו לחתום על המסמכים מפר את התחייבויותיו הכתובות, הסכם העבודה והדין ובכך למעשה מבצע הפרת משמעת חמורה.
בנוסף נפסק כי לביונה נגרם נזק רב באי חתימתו של טבורובסקי על המסמכים. גירסה זו נתמכה על ידי עורך הפטנטים.
נפסק כי טבורובסקי ניסה ללחוץ על ביונה באמצעות סירובו לחתום על הבקשה לרישום פטנט וברי מעדותו כי הוא מוכן לחתום על המסמכים בתמורה לתשלום. טבורובסקי גם קשר בין קבלת אחוזי רווח מהפטנט להסכמתו לחתום על הבקשה לרישום הפטנט ואף דרש 5% מזכויות בגין הפטנטים מושא תיק זה.
נפסק כי במעשיו אלו ביצע טבורובסקי מעין סחיטה כלפי ביונה, קרי: "שלמי לי ואחתום על המסמכים".
הזכות להירשם כממציא
ביונה העידה את עורך הפטנטים. טבורובסקי לא הביא עדות אשר יש בה כדי לסתור את דבריו של עורך הפטנטים בתצהירו. על פי עדותו של עורך הפטנטים, ד"ר קוגן (הממציא הנוסף) ביצע חלק מהפיתוחים המופיעים בפטנט. ד"ר קוגן ביצע מודיפיקציה (שינוי) במוליקולות ומי שמבצע מודיפיקציה הוא גם ממציא ועל כן חלה חובה על ביונה להוסיף את שמו לרשימה שאם לא כן הבקשה הינה שקרית והיא עלולה להידחות.
כאמור, טבורובסקי לא העיד מטעמו מומחה בתחום הפטנטים, אשר היה בעדותו לסתור את דברי עורך הפטנטים כי די בשינוי מינורי במוליקולה כי שהדבר ייחשב שינוי מהותי בפטנט ובהכרח להוסיף את שמו של ד"ר קוגן כממציא.
חתימה על ידי מי שאינו ממציא על בקשת פטנט
מעדותו של עורך הפטנטים עלה כי אַל לוֹ לממציא הסובר כי הבקשה איננה אמיתית לחתום עליה אולם במקרה דנן השתכנע בית הדין, כאמור, כי ד"ר קוגן שותף להמצאה ולא הוכח אחרת על ידי טבורובסקי.
