ביום 1.12.08 נכנס לתוקפו תיקון 40 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 הידוע בשם "חוק הספאם" (להלן: "החוק"), אשר נועד להילחם במגיפת דואר הזבל הפרסומי באימייל וב-SMS. בסקירה פסיקתית זו נסקור את כלל פסקי הדין (נכון לאוק' 2009) שפורסמו בעילה לפי חוק זה.

מבחינה של פסקי הדין שיצאו מלפני בתי המשפט השונים עולות מספר מסקנות:

א. עד עתה רק בתי המשפט לתביעות קטנות דנו ופסקו פסקי דין בעילות הקבועות בחוק.

ב. תשלום הפיצויים הגבוה ביותר שנפסק הוא 6,000 ₪.

ג. נפסקו פסקי דין אך ורק ביחס להודעות דוא"ל. לא נפסקו פסקי דין כלשהם ביחס להודעות SMS.

 

להלן תמצות פסקי הדין:

פסטרנק נ' P1000

ביום 2 אפריל 2009 יצא פסק דין מלפני כב' השופט גדעון ברק במסגרת תק (רח') 2378/08 פסטרנק נ' P1000, להלן עיקריו:

העובדות:

התובע תבע פיצויים בגין 60 הודעות ספאם שהתקבלו בכתובת המייל שלו, כאשר 2 הודעות ספאם התקבלו לאחר כניסת החוק לתוקפו. למרות פניות חוזרות ונשנות של התובע לנתבעת, התובעת המשיכה במשלוח ההודעות.

נפסק:

היות והתובע המשיך לקבל הודעות גם לאחר שהודיע על היעדר הסכמה והיות ועסקינן בשתי הודעות בלבד (שלאחר כניסת החוק לתוקפו), כאמור לעיל, החליט בית המשפט לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי כספי של 1,000 ₪ עבור כל דבר פרסומת – סך כולל של 2,000 ₪. התביעה מתקבלת בחלקה.

מיכל ואקנין נ' גילה בויים – האגודה לפיתוח מודעות בע"מ

ביום 19 יולי 2009 יצא פסק דין מלפני כב' השופט מיכאל תמיר במסגרת תק (ת"א) 16423-02-09 מיכל ואקנין נ' גילה בויים – האגודה לפיתוח מודעות בע"מ (פורסם בנבו), להלן עיקריו:

העובדות:

הנתבעת שלחה לתובעת 17 הודעת דואר אלקטרוני ולמרות פניות של התובעת לנתבעת בדרישה לחדול משיגור הודעות במייל המשיכה הנתבעת לשלוח את ההודעות.

נפסק:

בית המשפט התרשם כי בעת שהנתבעת אכן הבינה כי יש לחדול משיגור מיילים לתובעת, אזי היא אכן פעלה והפסיקה את המיילים. התובעת לא עשתה שום פעולה על מנת להסיר את המיילים זמן רב טרם כניסת החוק אלא רק מספר ימים לפני כניסת החוק לתוקף. בנסיבות העניין, בית המשפט פסק סך של 10 ₪ בגין כל מייל שנשלח וחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 170 ₪ ובתוספת 170 ₪ אגרת בית משפט. התביעה מתקבלת.

נמרוד דרזנר נ' קלאב 50 – ארגון לבני 50 במספר פלוס בע"מ

ביום 19 יולי 2009 יצא פסק דין מלפני כב' השופט מרדכי בן-חיים במסגרת תק (ת"א) 1266-03-09 נמרוד דרזנר נ' קלאב 50 – ארגון לבני 50 במספר פלוס בע"מ (פורסם בנבו), להלן עיקריו:

העובדות:

התובע תבע פיצויים בגין 10 הודעות ספאם שהתקבלו בכתובת המייל שלו וזאת לאחר שדרש בכתב מן הנתבעים להימנע ממשלוח דואר אליו והנתבעים אף השיבו כי יימנעו לאלתר ממשלוח הדואר האמור. הנתבעים טענו כי המדובר בפרסום אינפורמטיבי ולא מסחרי וכי בשל תקלה משלוח ההודעות המשיך.

נפסק:

מעיון בתוכן דברי הדואר עולה כי יותר מאשר קידום מכירות ומוצרים יש בהודעות העברת מסרים ותכנים בדבר השתתפות בקורסים או בהרצאות שונות. מכאן, שאין עסקינן בחברה שמעוניינת להשיא רווחים ממכירת טובין או שירותים אלא חברה שמפיקה רווחים מפעולות אחרות ובכך מתמצה אחת המטרות ששיווה החוק לנגד עינו, דהיינו; מניעת עידוד להוצאת כספים באמצעות פרסום ספאם. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבעים הפרו את הוראות החוק וכי עליהם לנקוט את כל הצעדים הדרושים ובכלל זה הצעדים הטכניים על מנת להימנע מהפרת החוק. בנסיבות העניין ולאור הסכמת התובע פסק בי המשפט סך כולל של 1000 ₪. התביעה מתקבלת.

יעקב טלר נ' קו מנחה שירותי מידע ותקשורת

ביום 19 יולי 2009 יצא פסק דין מלפני כב' השופטת יעל אילני במסגרת תק (ת"א) 334-02-09 יעקב טלר נ' קו מנחה שירותי מידע ותקשורת, להלן עיקריו:

העובדות:

התובע נמנה על מנויי הנתבעת, שביקש לקבל ממנה דואר פרסומי ודיוורים מקצועיים החל משנת 2004 , ושקיבל שירות זה במשך שנים, על פי בקשתו. בכתב התביעה נטען שהנתבעת שלחה 93 הודעות דואר, אך במהלך הדיון צמצם התובע את תביעתו לכ-53 הודעות שנשלחו אליו בניגוד לחוק החל מהמועד בו ביקש מהנתבעת להסירו מרשימת התפוצה ועד למועד הגשת התביעה.

נפסק:

מייד לאחר הפניה הראשונה שקיבלה הנתבעת מהתובע ובה בקשה להסירו מרשימת התפוצה פעלה הנתבעת מיידית להסירו מהרשימה. ממכלול הנסיבות והראיות, בית המשפט הגיע למסקנה כי יש בהתנהלות התובע כלפי הנתבעת משום חוסר תום לב, לרבות בקיום החוק, ולא רצון אמיתי להיות מוסר מרשימת התפוצה. בית המשפט דחה את התביעה, וחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪. התביעה נדחית.

בנימין רובין נ' פורקס פלייס בע"מ

ביום 20 יולי 2009 יצא פסק דין מלפני כב' השופטת חנה פלינר במסגרת תק (ת"א) 12371-01-09 בנימין רובין נ' פורקס פלייס בע"מ (פורסם בנבו), להלן עיקריו:

העובדות:

התובע היה בעבר לקוח של הנתבעת. היחסים בינהם הסתיימו ולטענת התובע, לאחר סיום היחסים הוא קיבל דבר פרסומת באמצעות הדוא"ל שיש בהם כדי הפרה של הוראות חוק הספאם ופגיעה בפרטיות.

נפסק:

נבדק האם מתקיימים התנאים הנקובים בסעיף 30.א.ג לחוק האמור ונפסק כי: א. התובע אישר קבלת הדיוורים. ב. התובע לא הוכיח כי המסרונים שקיבל היו פרסומת במובנם בחוק – המדובר במסרונים אינפורמטיביים בדבר שערי ריבית וכו', אשר ניתן לראות בהם כמידע המשווק ללקוח ולאו דווקא כדבר פרסום אסור. ג. ברגע שהבהיר התובע את רצונו שלא לקבל יותר מסרונים, פסקה הנתבעת מלעשות כן, למרות שלא עשה כן בכתב כאמור בדרישת החוק. ד. הודעה בכתב על רצונו של התובע להפסיק לשלוח מסרונים הייתה מספקת במקרה הנדון ולא היה מקום להגיש את התביעה. התביעה נדחית.

תמר בן יהודה נ' וואלה שופמיינד בע"מ

ביום 20 יולי 2009 יצא פסק דין מלפני כב' השופטת חנה פלינר במסגרת תק (ת"א) 2129-03-09 תמר בן יהודה נ' וואלה שופמיינד בע"מ (פורסם בנבו), להלן עיקריו:

העובדות:

התובעת רכשה בעבר ספר אצל הנתבעת. במסגרת ההרשמה והרכישה, הסכימה התובעת לקבל דיוור.

נפסק:

סעיף 30א(ג) לחוק כולל שלושה תנאים: א. התנאי הראשון מתקיים, היות שהתובעת מסרה את פרטיה. ב. התנאי השני מתקיים, היות שהתובעת לא ביקשה את הסרת פרטיה מהאתר. ג. התנאי השלישי מתקיים, אמנם התובעת קנתה ספר והפרסום שנשלח לתובעת כלל מוצרים שונים ומגוונים, דוגמת ספות וטלוויזיות, אולם, מדובר באתר שזה עיסוקו. לא ניתן לצפות, כי יוצעו לתובעת ספרים בלבד, אלא כל מוצר שהאתר מוכר. בטרם מפעילים את החוק ודורשים פיצוי בדמות קנס של 1,000 ₪, ניתן להקדים פנייה בכתב, שעלותה 0 ₪, ורק אם דבר זה לא עולה יפה – יש מקום להגיש תביעה משפטית. בהסכמת הנתבעות, התביעה נדחית ללא צו להוצאות. התביעה נדחית.

שאלה לגבי המאמר?




Have a question about the article?