שורץ נ' אקספרס התקנות – הפרת זכויות יוצרים בתוכן שיווקי תאד"מ (שלום בת ים) 34172-02-21 שורץ נ' אקספרס התקנות מסכים ואודיו (נבו, 25.1.2022)

הליך שנדון בבית משפט השלום בבת ים, בפני השופטת רונית אופיר, ביום 25.1.22 ניתן פסק הדין בתיק.

הצדדים: התובע: יונה שורץ; הנתבעים: 1. אקספרס התקנות מסכים ואודיו בע"מ  2. אביהו לזמי.

התובע עוסק כבונה ומקדם אתרים. הנתבעת 1 היא חברה מסחרית העוסקת במסחר בציוד אודיו ווידאו ומפעילה את אתרי האינטרנט המסחריים "אקספרס" ו"אקספרס התקנות". הנתבע 2 הוא הבעלים של הנתבעת.

העובדות: התובע טען כי, כפרילנסר, ביצע פרויקט קידום עבור אתר "ג'נרלטק", במסגרתו כתב תוכן שיווקי למוצרים שפורסמו ונמכרו באתר. התובע טען כי הוא בעל הזכויות הבלעדי בתכנים שיצר עבור ג'נרלטק.

התובע טען כי הנתבעת השתמשה בלא רשות ב"יצירות" שכתב, בלא פחות מחמש פעמים בשלושה אתרי אינטרנט מסחריים שונים. כמו כן, נטען כי בוצעה העתקה של קישורים (URL), המפנים לתכנים אחרים שיצר התובע במיקומים שונים באינטרנט (למשל בפייסבוק). בנוסף, התובע טען שהנתבעים עשו גם שימוש במותג המקרנים שהוא הגה, יצר, תפעל וניהל ומצוי בבעלותו.

התובע טען שההעתקות והפרסום שביצעו הנתבעים חיבלו בעבודתו משום שהם יצרו תוכן משוכפל באינטרנט באופן הפוגע במיקומי התכנים המקוריים בתוצאות החיפוש של גוגל. בשל כך הנתבעים הסבו נזקים לתובע ופגעו באיכות ויעילות היצירה שלו.

לאחר שהנתבע גילה כי זכויותיו מופרות, הוא פנה לנתבעים במכתב דרישה על מנת שיסירו את התכנים ויפצו אותו, אך הנתבעים סירבו לדרישותיו.

התובע תבע פיצוי בסך של 70,000 ₪.

הנתבעים טענו כי הנתבעת פנתה לבונה אתרים וכותב תוכן מטעמה כדי שהוא יזין, בין היתר, עובדות טכניות אודות המוצרים וכי לא היתה להם כל ידיעה לגבי זכויות היוצרים הנטענות. כמו כן, הנתבעים טענו כי לא מדובר בזכויות יוצרים של התובע אלא בעובדות או נתונים המהווים מפרט טכני למקרנים מסוימים. הם טענו כי התובע לא הוכיח כי הוא בעל זכויות היוצרים לכן דין התביעה להידחות. כמו כן, הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה האישית כנגד הנתבע משום שאין להרים את מסך ההתאגדות בעניינו.

תוצאות ההליך: התביעה התקבלה. בית המשפט קבע כי על הנתבעים לשלם לתובע סך של 12,000 ₪ בשל הפרת זכויות היוצרים שלו.  בנוסף, על הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 1,750 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

האם מדובר ביצירה מוגנת?

התכנים מכילים טקסט שיווקי הכולל תיאור פרטים טכניים של המוצר (המקרן).

סעיף 4 לחוק זכות יוצרים קובע: "זכות יוצרים תהא ביצירות אלה: יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית…". בפסיקה נקבע כי גם ספרות מסחרית וכן טקסט המופיע בפרסומת יכולים להיחשב כיצירה ספרותית. על מנת שפרסומת תיחשב ליצירה ספרותית עליה לתת ביטוי בכתב לרעיון כלשהו, גם אם הוא דל, ועליה להראות מקוריות ומידת מה של מאמץ וכישרון.

על מנת לבחון קיומה של מקוריות יש לבחון שני תנאים מצטברים: קיומה של יצירתיות והשקעת משאב אנושי כלשהו, כגון זמן, כישרון או ידע. הרף הנדרש לקיומם של שני תנאים אלו הוא מינימלי. מקוריות אינה נמדדת לפי כמות, אלא לפי טיבה ואיכותה של היצירתיות. היא חייבת להיות "פרי עמלו של היוצר" ועליה לשקף רמה נמוכה של ביטוי אישי.

בית המשפט מצא כי התובע עמד בנטל המוטל עליו כדי להוכיח כי מדובר ביצירה מוגנת. בית המשפט הסביר כי אמנם מדובר בתכנים שיווקיים הכוללים פרטים טכניים של המוצר, אך לא רק. במסגרת הפרטים הטכניים שולבו גם משפטים הכוללים שמות תואר שנועדו לתפוס את עינו של הקונה הפוטנציאלי. התובע טען כי מילות התיאור שולבו במפרט הטכני ה"יבש" לצורך שיווק המוצר ולקידומו במנועי החיפוש. לצורך כך, התובע הוסיף לטקסטים גם סמלים (אייקונים) מסוימים לצד תיאור המוצר. התובע גם ערך את הנתונים והוסיף תו לצד כל נתון כדי להבליט את תיאור המוצר. לפיכך, בית המשפט קבע כי גם אם לא מדובר ביצירתיות או השקעה מרובים, הם מתקיימים ברף המינימלי הנדרש.

באשר למבחן המקור, התובע העיד כי הוא זה שערך את התכנים. לתמיכה בעדותו התובע צירף את תקנות חברת ג'נרלטק, לפיו "כל מרכיבי פיתוח האתר, קוד האתר, סקריפטים, אפליקציות, מרכיבי מסחר אלקטרוני ושאר מרכיבי פיתוח מוגנים בחוק זכויות יוצרים וזכות קניין רוחני של 011 לעסקים ו/או בעליה. זכויות היוצרים וקניין רוחני בקופירייט, מיתוג ותוכן שיווקי באתר, באתרים אחרים של החברה, בפייסבוק ובכל מקום בו נעשה בהם שימוש שייכות ל"שוורץ דיגיטל מדיה" ו/או בעליה. כל הזכויות שמורות".

הנתבעים טענו כי לא מדובר בזכויות התובע אלא ככל שקיימות זכויות הן שייכות לחברה בשם 011 לעסקים. בית המשפט לא קיבל טענה זו. התובע העיד כי זוהי חברה בבעלותו וכך גם באשר לחברת שוורץ מדינה וחברת י. שוורץ שהינן אישיות משפטיות שהתובע עומד מאחוריהן. באתר ג'נרלטק מצוין מפורשות כי זכויות היוצרים וזכויות הקניין הרוחני שייכות לחברות ולבעליהן, כלומר, לתובע.

לפיכך נפסק כי מתקיימים מבחן המקור, מבחן ההשקעה ומבחן היצירתיות, ולכן התכנים והיצירות מושא תביעה זו הינם יצירות מוגנות.

הפרת זכויות יוצרים

בית המשפט קבע כי על פי השוואת המלל באתר הנתבעים אל מול התכנים המופיעים באתר ג'נרלטק ניתן לראות באופן ברור כי מדובר בתכנים זהים אשר הועתקו בצורת "העתק- הדבק".

לא מדובר בזהות במפרט הטכני בלבד, אלא קיימת זהות בשמות התואר, במילים המקשרות ובשימוש בסמלים ובסימנים זהים ולכן לא מדובר בזהות מקרית.

הנתבעים טענו כי הם לא הפרו את זכויות היוצרים, אלא שבונה אתרים מטעמם הוא זה שיצר את התוכן המופיע באתר שלהם. בית המשפט קבע כי הנתבעים לא הוכיחו טענה זו.

ראשית, בית המשפט קבע כי עדותו של הנתבע התפתחה והשתנתה והוא לא מצא אותה כאמינה. הסתירות בין העדויות של הנתבע פגמו במהימנות גרסת הנתבעים. בית המשפט הסביר כי גם אם טענת הנתבעים כי בונה אתרים מטעמם הוא שהעתיק את התוכן, הוא עשה זאת לצרכיהם ולכן אין בכך הגנה.

שנית, הנתבע הודה בעדותו כי בשיחתו עם התובע הסכים להסיר את התוכן. כאשר נשאל מדוע הסכים להסיר את התוכן אם מדובר בתוכן מקורי שלו הוא השיב: "בגלל שאני אדם טוב, כאדם לאדם, אני רוצה להשכין שלום עם כולם". בית המשפט הסביר כי נראה שאין זו האמת לאמיתה. אם היה מדובר בתוכן מקורי של הנתבעים קרוב לוודאי שלא היו מסכימים להוריד אותו כי אדם אחר טען שמדובר בתוכן שלו.

בונה האתרים וכותב התוכן לגביו טענו הנתבעים לא הובא להעיד ובכך קמה החזקה כי יש בכך כדי לשמש כנגד הנתבעים אשר נמנעו מלהביא אותו.

כמו כן, ב"כ התובע שלח לנתבעים שני מכתבי התראה. אין מחלוקת כי הנתבע קיבל את שני המכתבים, אך לא ענה עליהם. הנתבע טען כי הוא פנה לתובע ואמר לו שהוא לא יודע מי הוא ושהוא לא העתיק ממנו דבר ושאם יש תוכן הוא יסיר אותו מיד. גם כאן הנתבע לא טען כי מדובר בתוכן מקורי שלו. הנתבע גם לא הציג אסמכתא לטענה זו, למרות שהוא מציין באתר כי כל הזכויות שמורות לו והתכנים הם שלו.

לפיכך, בית המשפט קבע כי טענת הנתבעים לפיה מדובר בתוכן מקורי שלהם לא הוכחה. בית המשפט גם לא מצא כי קיים בעניין זה שימוש הוגן משום שמדובר בפרסום תוכן מוגן לצורך מסחרי. לכן, בית המשפט קבע כי התובע הרים את הנטל להוכחת תביעתו, כי קיימות לו זכויות יוצרים בטקסטים אשר הועתקו על ידי הנתבעים וכי אלו הופרו על ידי הנתבעים.

אחריות נושא משרה בתאגיד

נושא משרה בתאגיד עשוי לחוב באחריות אישית על מעשיו, ללא קשר להיותו נושא משרה בתאגיד וללא צורך בהרמת מסך ההתאגדות. ככל שמעשיו או מחדליו של האורגן (בעל תפקיד) ממלאים את יסודותיה של עוולה אזרחית הוא עשוי לחוב באחריות אישית גם אם העוולה בוצעה לא למענו אלא למען התאגיד.

בעניין זה נפסק כי אין מחלוקת שהנתבע הוא מנהלה ובעל מניותיה של הנתבעת. מלבדו ומלבד אשתו, אין עובדים נוספים בנתבעת. הנתבע העיד כי הוא זה שקובע את התוכן שיפורסם באתר הנתבעת, הוא מעלה את התוכן לאתר והוא זה שמורה על הזנת התוכן. הנתבע גם הודה שהוא היה מודע לקיומן של זכויות יוצרים ודואג לבדוק שלא קיימת הפרה לפני שהוא מעלה תוכן לאתר. לפיכך, בית המשפט קבע כי הפרת זכויות היוצרים נעשתה על ידו, ויש לחייבו באופן אישי בתשלום סכום הפיצוי.

פיצוי בגין הפרת זכות יוצרים

התובע עתר לפיצוי ללא הוכחת נזק על סך 70,000 ₪. סעיף 56 לחוק זכות יוצרים מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצוי גם ללא הוכחת גובהו. בפיצוי ללא הוכחת נזק, התובע לא נדרש להוכיח את ההיקף המדויק של נזקו לצורך קבלת פיצוי. לכן, למרות שהתובע לא הוכיח את הנזק שנגרם לו כתוצאה מהפסקת ההתקשרות עם חברת ג'נרלטק, אין בכך כדי למנוע ממנו פיצוי.

סעיף 56 לחוק (פיצויים בלא הוכחת נזק) קובע מספר שיקולים אותם רשאי בית המשפט לשקול כאשר הוא פוסק פיצוי וביניהם: היקף ההפרה; משך הזמן שבו בוצעה ההפרה; חומרת ההפרה; הנזק הממשי שנגרם לתובע להערכת בית המשפט; הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט; מאפייני פעילותו של הנתבע; טיב היחסים שבין הנתבע לתובע; ותום לבו של הנתבע.

החוק קובע כי הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים ייראו כהפרה אחת. התובע טען כי מדובר בעשר הפרות שונות. חמש הפרות של זכויות היוצרים שלו אשר פורסמו בשלושת אתרי הנתבעים לצרכים מסחריים. בנוסף, התובע טען כי קיימות חמש הפרות של הזכויות המוסריות שלו. הנתבעים טענו כי יש לפסוק פיצוי אפסי משום שהיקף ההפרה וחומרתה אינם משמעותיים. הם טענו כי מדובר בהעתקת המפרט הטכני. הנזק הממשי שנגרם לתובע הוא אפסי והתובע לא הוכיח כי הפיק רווח כספי ממכירת השימוש במידע הטכני.

כמו כן, הנתבעים טענו כי פעלו בתום לב וכי המידע זמין במגוון אתרים באינטרנט.

הנתבעים טענו כי אין לפסוק פיצוי במקרה זה גם נוכח סעיף 56א לחוק (סייגים לתחולה לעניין פיצויים בלא הוכחת נזק) הקובע: "הוראות סעיף 56 לא יחולו על אדם שהעמיד לרשות הציבור ברשת האינטרנט יצירה אמנותית שהועמדה קודם לכן לרשות הציבור או שהרשה לאחר להעמיד לרשות הציבור יצירה כאמור…".

בית המשפט קבע כי הגנת סעיף 56א לחוק אינו חל בעניין זה, משום שהתובע לא העמיד לרשות הציבור את תכניו, אלא הם עוגנו במסגרת זכויות היוצרים, כפי שהופיע במפורש באתר ג'נרלטק.

בית משפט יישם את השיקולים הקבועים בחוק לעניין הפיצוי וקבע פיצוי על סך 12,000 ₪. בית המשפט הסביר כי אמנם מדובר בחמישה פרסומים, אך הם מתייחסים לשלושה מוצרים שונים: מקרן NEC, מקרן ViewSonic ומקרן Epson. העתקת התכנים המתייחסים לכל אחד מהמוצרים מהווה הפרה בפני עצמה, והפרסומים הנוספים שהנוגעים לכל מוצר נכללים בכל הפרה אחת של מעשים. לכן לא מדובר בחמש הפרות אלא לכל היותר בשלוש.

הנזק הממשי שנגרם לתובע לא הוכח. ג'נרלטק הפסיקו את ההתקשרות עם התובע עקב ירידת מיקומי האתרים אותה הוא ייחס להעתקת התכנים. בית המשפט קבע כי טענה זו לא הוכחה.

לעניין הרווח שנוצר לנתבעים בשל ההפרה, בית המשפט קבע כי אין מחלוקת כי הנתבעים עשו שימוש עסקי בתכנים. למרות זאת, לנתבעים לא צמח רווח כלכלי מעצם פרסום המוצרים באופן זה. עם זאת, הנתבע העיד כי הוא מודע לנושא זכויות היוצרים אך לא טרח לבדוק אם הוא מפר את זכויות היוצרים של התובע בעצם העתקת התכנים, ולכן לא ניתן לראות בו מפר תמים.

במכלול השיקולים, וביניהם הפרת הזכויות המוסריות של התובע ביצירה, בית המשפט העמיד את סכום הפיצוי על 12,000 ₪. בית המשפט קבע כי העובדה שהתובע עומד על זכויותיו אינה יכולה לעמוד לו לרועץ.

שאלה לגבי המאמר?

אולי יעניין אותך גם

היעדר זכויות יוצרים בתמונה שיצרה בינה מלאכותית Thaler v. Perlmutter et al., case number 1:22-cv-01564, in the U.S. District Court for the District of Columbia (August 18, 2023)

הליך שנדון בבית המשפט המחוזי במחוז קולומביה שבארצות הברית, בפני השופט Samuel Beryl A. Howell. הצדדים: התובע: Stephen Thaler; הנתבעים: Shira Perlmutter (רשמת זכויות היוצרים ומנהלת

>>>