מבקשת המחיקה והביטול חברת CAR-FRESHNER CORPORATION הגישהבקשה למחיקה ולביטול סימני מסחר שבבעלות חברת BALEV EOOD. הדיון נדון ברשם סימני המסחר בפני ז'קלין ברכה, פוסקת בקניין רוחני וסגנית רשם הפטנטים. ביום 9.6.2013 ניתנה ההחלטה בתיק.
העובדות: מבקשת המחיקה והביטול ("CFC") הינה הבעלים של סימני מסחר הרשומים בישראל, בגין מטהרי אויר בסוג 5 – סימנים המעוצבים בצורת עץ אשוח.
בעלת הסימנים (BALEV"") רשמה בישראל את סימני המסחר (מכוח דין קדימה מבקשות שהוגשו בבולגריה) בין היתר בגין דיאודורנטים ומוצרים נוספים בסוג 5.
לטענת CFC סימניה של BALEV דומים עד כדי להטעות לסימניה הרשומים של CFC, נרשמו בחוסר תום לב ומעודדים תחרות בלתי הוגנת במסחר. בין הצדדים מתנהלים הליכים משפטיים במדינות שונות בעולם. בבולגריה הורה בית המשפט על מחיקת סימניה של BALEV. על החלטה זו הוגש ערעור. לטענת CFC יש בהחלטה זו כדי להוות מעשה בית דין גם בערכאה זו. בעקבות הליכים משפטיים באיחוד האירופי ובארה"ב זנחה BALEV את בקשותיה לרישום סימני המסחר שם.
עוד טוענת CFC כי בעלת הסימנים לא עשתה שימוש בהם בישראל מעולם ומשלא עשתה בהם שימוש בשלוש השנים שקדמו להגשת הבקשה לביטול, יש להורות על ביטולם.
BALEV לא הגישה הודעה בתשובה לבקשה לביטול ולא הגישה סיכומים מטעמה.
תוצאות ההליך: הרשם הורה על ביטול הסימנים בשל אי שימוש.
בנוסף נפסק כי בעלת הסימנים תישא בהוצאות מבקשת המחיקה והביטול בהליך זה בסך 1,500 ₪ ובשכר טרחת עורכי דינה בסך 12,000 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
ביטול הסימנים בשל אי שימוש בהם
סעיף 41 לפקודת סימני המסחר קובע כי יש להורות על ביטול סימן שלא היה בשימוש במשך שלוש השנים שקדמו לבקשת הביטול, זולת אם אי השימוש נבע מנסיבות מיוחדות במסחר. התכלית העומדת בבסיס הוראה זו הינה הרצון שלא להותיר בפנקס סימנים כאבן שאין לה הופכין ובמילותיו של בית המשפט העליון בעניין ע"א 7038/04 מיס אל אופנה עילית לנשים 1992 בע"מ נ'Pagotte BelkleidungsfAbrik Paula Got Tesdiener-G (פורסם בנבו, 11.3.2007):
"תכליתו של הסעיף היא לאפשר הקפדה על כך שהרישום ישקף את המציאות המסחרית, במסגרתה קיים שימוש שוטף בסימני מסחר. מטרתו היא מניעת האפשרות של רישום סימני מסחר על דרך ההפקר, ללא כל כוונה או רצון לעשות בהם שימוש לצורכי מסחר, ושל הישרדות סימנים שאבד עליהם הכלח במרשם…"
מן התצהירים עולה כי לא היה שימוש בישראל בסימנים הרשומים. טענה עובדתית זו לא נסתרה על ידי המבקשת ואף לא הובאו על ידיה נסיבות מיוחדות במסחר, אשר מנעו את השימוש בסימניה.
הנטל להוכחת העדר השימוש בסימנים הרשומים מוטל על מבקשת הביטול והיא אף פותחת בהבאת הראיות. מכיוון שהעדר השימוש הינו עובדה שלילית שיש להוכיחה, הרי שלהרמת הנטל יסתפק בית המשפט בכמות פחותה של ראיות ונטל הבאת הראיות יועבר לצד השני, בענייננו בעלת הסימנים, אשר ביכולתה להוכיח את ההיבט החיובי של העובדה, דהיינו כי עשתה שימוש בסימניה בישראל.
נפסק כי בענייננו עמדה מבקשת הביטול בנטל הבאת הראיות המוטל עליה וזה עבר לבעלת הסימנים. משנמנעה זו האחרונה מהבאת ראיות כלשהן ואף מחקירת עדי המבקשת, עמדה מבקשת הביטול אף בנטל השכנוע המוטל עליה.
נפסק כי לנוכח העדר העניין שהביעה בעלת הסימנים בהליך ועל רקע תכליתו של סעיף 41 לפקודה, נראה כי אין כל הצדקה להותיר את רישום הסימנים על כנו.
ועל כן הורה הרשם על על ביטול הסימנים בשל אי שימוש.
