הליך שנדון ברשות הפטנטים, בפני הפוסקת ד"ר רויה ישראלי. ביום 27.7.21 ניתנה החלטה בתיק.
הצדדים: – המתנגדת: קמפוס לימודים בע"מ; – המבקשת: מכללת שלום בע"מ.
העובדות: המתנגדת הגישה התנגדות לרישום סימן המסחר המעוצב "הקמפוס המסלול המהיר לאקדמיה" בסוג 41:
המתנגדת טענה כי הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום על פי סעיף 11(9) לאור סימני המסחר המילוליים שבבעלותה, אשר כוללים את השם "קמפוס" בעברית ובאנגלית "CAMPUS", ונרשמו בסוגים 35, 39, 41 ו-45.
המתנגדת טענה כי קיים דמיון מטעה בין סימנה הרשום לבין הסימן המבוקש, על פי המבחן המשולש. היא טענה כי קיים דמיון במראה ובצליל, אשר עלול לגרום להטעיה בקרב ציבור הלקוחות, ולכל הפחות, ליצור זיקה בתודעת הלקוחות בין הצדדים והשירותים שהם מציעים.
תוצאות ההליך: ההתנגדות נדחתה וסימן המסחר נרשם. נקבע, כי הסימן המילולי הרשום קמפוס הינו חסר אופי מבחין אינהרנטי ונרכש. לפיכך, לא קיימת הצדקה להחיל את ההגנה לה זכאי הסימן על כל העיצובים האפשריים של המילה "קמפוס" ודי בשינויים קלים על-מנת להכשיר את רישומו של סימן אחר.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
היקף ההגנה של סימן מסחר מילולי (לא מעוצב)
סעיף 46(א) לפקודת סימני המסחר קובע כי סימן מסחר רשום מקנה לבעליו שימוש בלעדי:
"46. (א) רישומו התקף של אדם כבעל סימן מסחר יזכה אותו לשימוש ייחודי בסימן המסחר על הטובין שלגביהם נרשם הסימן ובכל הנוגע אליהם, בכפוף לכל תנאי וסייג הרשומים בפנקס."
ככלל, סימן מסחר רשום שאינו מעוצב (מילולי) מקנה לבעליו הגנה רחבה החלה על כל העיצובים של המילה המוגנת. עם זאת, כאשר קובעים את היקף ההגנה לה ראוי הסימן הרשום יש להתייחס לסיווגו של הסימן.
הפסיקה בתחום סימני המסחר הגדירה ארבע קטגוריות של סימנים: סימנים דמיוניים או שרירותיים; סימנים מרמזים; סימנים מתארים; וסימנים גנריים. ההבחנה בין הקטגוריות אינה ברורה ולכן נהוג לדבר על "ציר התיאוריות".
לסיווגו של הסימן ישנה השפעה ישירה על כשירותו של הסימן לרישום ועל היקף הזכות לשימוש ייחודי המוקנית לבעל הסימן. ככל שסימן מתרחק מהקוטב הגנרי ומתקרב אל הקוטב הדמיוני-שרירותי כך יהיה קל יותר לרשום אותו והיקף הזכות לשימוש ייחודי לה הוא זכאי גדל.
אופי מבחין אינהרנטי
הסימן הרשום של המתנגדת מורכב מהמילה "קמפוס" בעברית ומהמילה "CAMPUS" באנגלית, ללא עיצוב.
המילה "קמפוס" היא מילה מילונית ולא דמיונית.
מילים מילוניות עשויות להיות בעלות אופי מבחין אינהרנטי, כאשר המבחן הוא מה מקומן "בציר התיאוריות" בהקשר של הטובין.
ככל שסימן המסחר מתאר את המוצר או תכונה מתכונותיו (נמצא בקצה העליון של ציר התיאוריות), תגבר הנטייה לקבוע כי הסימן הינו חסר אופי מבחין ויש להשאיר אותו פתוח לשימוש הציבור.
המתנגדת טענה כי "קמפוס" היא מילה שמקורה בלטינית ומשמעותה היא מקום פיזי שבו ממוקמת אוניברסיטה או שמתקיימים בו לימודים גבוהים. המתנגדת טענה כי סימן המסחר שלה נבחר כדי לרמז על הקשר בין השירותים שהיא מעניקה לבין אקדמיה ולימוד. לטענת המתנגדת, באמצעות דרך השימוש הבלתי שגרתי והבלתי מקובל במילה "קמפוס", היא יצרה סימן ייחודי המרמז לגבי השירותים שהיא מציעה, בתחום הלימודים.
איבוד אופי מבחין
נקבע כי ייתכן שבעת בחירתו של הסימן בשנות השמונים ורישומו בתחילת שנות האלפיים המשמעות של המילה קמפוס הייתה מצומצמת למקום פיסי בו מתקיימים לימודים גבוהים. עם זאת, במשך השנים ובלי קשר לפעילות המתנגדת, נוצרה למילה זו משמעות רחבה יותר המקשרת בין המילה "קמפוס" לבין לימודים גבוהים. סימן מסחר יכול לאבד את אופיו המבחין במשך השנים. נקבע כי הסימן קמפוס חסר אופי מבחין אינהרנטי.
הערה שלנו: ראו בנושא זה החלטה דומה שניתנה בגרמניה בעניין: BGH, Beschluss vom 27. Mai 2021 – I ZB 21/20
אופי מבחין נרכש
המתנגדת טענה כי היא היחידה שעושה שימוש במילה "קמפוס" כסימן מסחר, כי שימוש זה הינו ארוך וממושך, וכי הסימן צבר מוניטין ומזוהה על-ידי קהל הצרכנים. כמו כן, המתנגדת טענה כי השקיעה מיליוני שקלים בפרסום הסימנים "קמפוס" ו- "קמפוס לימודים", אך לא הציגה ראיות לביסוס טענה זו. בנוסף, המתנגדת טענה כי עשרות אלפי אנשים בשנה נחשפים לסימניה.
מראיות המתנגדת ניתן לראות כי היא עשתה שימוש רב בצירוף "חברת קמפוס לימודים" בעיקר בפרסומים בעיתונות כתובה וכי זהו גם שם החברה במסמכי ההתאגדות. המתנגדת ציינה כי לצד השימוש בסימן קמפוס, היא עושה שימוש בצירופים שונים כגון: "קמפוס לימודים", "קמפוס לימודים בחו"ל", "קמפוס השער ללימודים בחו"ל", "קמפוס מאז 1983 לימודים בחו"ל", "Campus studies worldwide". כמו כן, המבקשת עושה שימוש נרחב בסימניה בצורתם המעוצבת (אשר אינה רשומה).
המתנגדת לא הביאה ראיות ולא הציגה סקר צרכנים לפיהם הציבור מקשר את המילה "קמפוס" אליה בלבד, או כי הציבור מקשר את הסימן קמפוס אליה בלבד. נקבע כי הסימן המילולי הרשום, קמפוס, הינו חסר אופי מבחין אינהרנטי או נרכש בהקשר של שרותי חינוך והינו בגדר "סימן רשום חלש".
לפיכך, היקף הזכות לשימוש ייחודי המוקנית לבעל הסימן המילולי הרשום הינה מוגבלת. כמו כן, נקבע כי גם אם למילה קמפוס היתה משמעות שנייה כסימן מסחר, ההגנה שהייתה ניתנת לה, הייתה מוגבלת למילה עצמה ולא לצירופים הכוללים אותה.
חשש להטעיה
המתנגדת טענה כי הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום על-פי הוראות סעיף 11(9) לפקודה:
"9) סימן הזהה עם סימן שהוא שייך לבעל אחר וכבר הוא רשום בפנקס לגבי אותם טובין או טובין מאותו הגדר, והוא הדין בסימן הדומה לסימן כאמור עד כדי שיש בו להטעות; "
בפנקס רשומים ארבעה סימני מסחר לא מעוצבים של המילה "קמפוס" בסוגים שונים על שם המתנגדת, כאשר הרלוונטי לעניינו הוא הסימן הרשום לגבי טובין באותו הגדר של הסימן המבוקש (סוג 41). לפיכך הדמיון לסימן המבוקש וסכנת ההטעיה נבחן בהתייחס לסימן זה.
נקבע כי הסימן המבוקש אינו דומה לסימנה הרשום של המתנגדת, במידה שיש בה כדי להטעות, ולכן הינו כשיר לרישום לפי הוראות סעיף 11(9) לפקודה.
בפסיקה נקבעו שלושה מבחני משנה לבחינת חשש להטעיה בין הסימנים אשר נקרא "המבחן המשולש": מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הלקוחות וערוצי השיווק; מבחן יתר נסיבות העניין. למבחנים אלו נוסף מבחן ההיגיון והשכל הישר והמסר הרעיוני העולה מן הסימן. תכלית יישומם של המבחנים הינה לבדוק האם הציבור עלול לייחס באופן שגוי את מקור הסחורה תחת הסימן המבוקש לבעלת הסימן הרשום.
מבחן המראה והצליל
המבחן המרכזי הוא מבחן המראה והצליל. סימן מסחר נבחן בכללותו.
הסימן מורכב מהמילה "הקמפוס" באותיות דפוס בצבע שחור ובגופן ומתחתיה המילים "המסלול המהיר לאקדמיה" בכתב קטן יותר. מעל הכיתוב ישנם שלושה מלבנים אורכיים (בדמות ספרים) בשלושה צבעים- טורקיז, צהוב וכתום. המילה "קמפוס" היא אכן דומיננטית בסימן המבוקש. אך הסימן המבוקש כולל רכיבים נוספים אשר גם אם כל אחד מהם אינו דומיננטי, הם משווים לסימן בכללותו מראה ייחודי.
מכיוון שהמילה "קמפוס" הינה מילה נפוצה בהקשר של לימודים, "היקף שוני" קטן בין הסימנים מספיק כדי להפחית את החשש להטעיה.
נקבע כי קיים דמיון במבחן הצליל בין הסימן הרשום לסימן המבוקש. כמו כן קיים דמיון במבחן המראה אך משום שהסימן קמפוס בהקשר של חינוך הינו סימן חלש יש לתת משקל לאלמנטים העיצוביים שנוספו למילה "קמפוס".
סוג הסחורות וחוג הלקוחות וצינורות השיווק
השירותים שמציעים הצדדים הינם שירותים באותו סוג ומאותו הגדר.
נקבע כי אין צורך להתעמק בתחומי הפעילות הספציפיים של הצדדים כיום. פרטת הסחורות אינה מוגבלת לפעילויות מסוימות לקהלים ספציפיים ולכן לא ניתן למנוע מכל אחד מהצדדים להרחיב או לצמצם את פעילותו ואת קהל לקוחותיו בהתאם. קהל היעד הוא כלל האוכלוסייה אשר מעוניינת בלימודים, ולא קיימת אבחנה כלשהי בין הפונים למתנגדת ולמכללת שלום.
מבחינת צינורות השיווק, ערוצי השיווק של שני הצדדים הינם דומים והם בעיקר דיגיטליים. נקבע כי לצדדים חוג לקוחות דומה סחורות דומות וצינורות שיווק דומים.
עם זאת, לאור צינורות השיווק אשר אינם מבוססים ברובם על צליל והינם בעיקר בערוצים הדיגיטליים, יש עדיפות למבחן המראה, על מבחן הצליל משום שהקשר בין הצרכן לספק השירות, הוא בעיקר ויזואלי.
מדובר בשירותים/מוצרים שעלותם לא מבוטלת, ולכן ניתן להניח שהצרכן הרלוונטי, ציבור הסטודנטים והתלמידים, יערכו בדיקה מעמיקה ומקיפה לפני שירשמו וישלמו ויש בכך כדי לצמצם את החשש להטעיה.
תחום העיסוק המדובר- רכישת השכלה והכשרה, הפך לאטרקטיבי ונפוץ. בתחום כזה שבו ישנם ריבוי מקורות ידע וריבוי ספקים המתחרים על כיסו של הצרכן ניתן להניח כי צרכן סביר ינהג במשנה זהירות לפני שיתקשר עם גוף ספציפי. לא מדובר במוצר מדף פשוט וסביר שלקוח אשר מתעניין יתקשר ויברר מהו השירות או המוצר אותו מתכוון הוא לרכוש, לפני שיירשם, ויבצע בדיקה לגבי הלימודים אליהם מתכוון להירשם. לפיכך, סכנת ההטעיה של קהל הלקוחות פחותה.
יתר נסיבות העניין
במסגרת מבחן יתר נסיבות העניין נבחנות הנסיבות הקשורות בסימני המסחר הנדונים, תוך התחשבות במשמעות הסימנים, ראיות להטעיה בפועל ונסיבות נוספות, על-מנת לבחון האם הציבור עלול לייחס את מקור הטובין או השירותים תחת הסימן המבוקש לבעלי הסימן/ים הרשום/ים.
המתנגדת טענה להטעיה בפועל. המבקשת טענה כי המתנגדת לא הוכיחה כי היו לקוחות אשר טעו בפועל.
ככלל, לא נדרש להוכיח הטעיה בפועל, אך טעות בפועל היא ראיה טובה לאפשרות לטעות. עם זאת, בענייננו, לא ניתן להעריך את היקף הטעות ולא די בכך שהלקוחות סברו שיש קשר בין המבקשת למתנגדת כדי למנוע את רישום הסימן. חשש להטעיה הינו חשש סביר שהמצג של המבקשת יגרום לצרכן להתבלבל ולרכוש מוצר של המבקשת כאשר הוא סבור שהוא רוכש מוצר של המתנגדת. בענייננו, לאור אופי הסחורות וקהל הלקוחות גם אם נוצר קשר, הוא אינו עולה לכדי חשש להטעיה כנדרש בסעיף 11(9) לפקודה.
נקבע כי כאשר מפעילים את המבחן המשולש, לא קיים חשש להטעיה בין הסימן המבוקש לבין הסימן הרשום. ומשכך סעיף 11(9) אינו חל.
פגיעה וניצול המוניטין, הטעיית הציבור ותחרות בלתי הוגנת
המתנגדת טענה כי שימוש המבקשת בסימן המבוקש יוביל לדילול ופגיעה במוניטין.
"דילול מוגדר כמצב בו נעשה שימוש בסימן מסחר חזק בלא רשות בעליו וללא יצירת הטעיה, המביא לשחיקה וטשטוש של התדמית הייחודית והאיכותית שהסימן הצליח להעביר לצרכניו, וכתוצאה מכך נפגמת תדמיתו החיובית של סימן המסחר בקרב קהל הצרכנים ונגרעת ייחודיותו…" (דנ"א 10639/06 TEA BOARD INDIA DELTA נ' LINGERIE S.A.OF CACHAN, FRANCE (פורסם בנבו, 13.04.2008)).
המתנגדת הינה חברה ידועה בתחומה, וכנראה שגם מצליחה. עם זאת, נקבע כי רישום הסימן המבוקש לא יוביל לדילול מוניטין המתנגדת או לפגיעה בו, משום שמדובר במילה שגורה בכל הנוגע לתחומי לימודים ובסימן מסחר חלש. המתנגדת לא הוכיחה כי היא רכשה מוניטין במילה "קמפוס" ומשכך לא הוכחה פגיעה במוניטין ודוקטרינת הדילול אינה חלה. כמו כן, המתנגדת לא הוכיחה כי לסימן הרשום מוניטין יוצא דופן עליו ניסתה לרכב המבקשת.
תקנת הציבור
סעיף 11(5) לפקודה זה דן בתקנת הציבור המגלמת אינטרסים הרחבים מאלו של בעל הסימן. רק במקרים חריגים ימנע רישומו של סימן מסחר בהתבסס על סעיף 11(5).
בענייננו, אפילו אם הייתה טעות, הצרכן לא ייפגע משמעותית. על אחת כמה וכמה, כאשר לא קיים חשש להטעיה.
