עץ דיני הקניין הרוחני, ענפים רבים לו. לכל ענף פרי משלו עם מערכת ייחודית של כללים לגבי כשירותו, טריותו ומועד פקיעת תוקפו. ענף הפטנטים נושא את פרי ההמצאה. ענף סימני המסחר את הסמלילים, ענף זכויות היוצרים את יצירות האמנות ואוצרות התרבות. פירות העיצוב האסתטי נישאים על ענף דיני המדגמים והעיצובים. ענף זה של עץ הקניין הרוחני, נועד לספק הגנה לאסתטיקה ולעיצוב החזותי של חפצים ומוצרים שעיצובם אינו נגזר ישירות מהפונקציונאליות שלהם.
עד לשנת 2018 במדינת ישראל, זכות ההגנה על עיצוב חייבה רישום ברשות הפטנטים, באופן דומה לרישום הטריטוריאלי ברוב המדינות המתועשות בעולם. החל משנה זו ועם כניסתו לתוקף של חוק העיצובים, נוצרה גם זכות חדשה המעניקה הגנה מסוימת גם לעיצוב לא רשום, ועל כך בהרחבה בהמשך. הגנת המדגם והעיצוב הרשום נועדה להגן על צורה או על הרכב של דפוס או של צבע, או על שילוב של דפוס וצבע שהוא בעל ערך אסתטי. עיצוב תעשייתי יכול להיות גם דפוס דו-ממדי או תלת-ממדי המשמש לייצור מוצר, סחורה תעשייתית או מלאכת יד.
דיני המדגמים והעיצובים בישראל שואבים חיותם משתי מערכות חוק. הראשונה, היא מחלק ג' שבפקודת הפטנטים והמדגמים (להלן: "הפקודה" או "פקודת המדגמים") , חקיקה שנוצרה בתקופת המנדט הבריטי בשנת 1924 ומאז היא תקפה עד היום. השנייה, הוא חוק העיצובים, התשע"ז–2017 (להלן: "חוק העיצובים") .
השינויים בהיבטי הטכנולוגיה וההגנה על העיצובים ברחבי העולם חייבו חקיקה חדשה ומעודכנת בישראל, אשר תטפל כראוי בסוגיות עכשוויות בהגנה על עיצובים תעשייתיים; ואכן, הדבר הוביל לפרסום תזכיר חוק מדגמים חדש בינואר 2013, מתוך כוונה להחליף את הפקודה הישנה וזאת על מנת שמסלול ההגנה על העיצוב בישראל ישתלב עם מוסכמות ומגמות גלובליות שהתפתחו לאורך השנים בהגנה על עיצובים אסתטיים. בשנת 2015 התזכיר הפך להצעת חוק העיצובים ולאחר דיונים נרחבים בוועדת הכלכלה של הכנסת אושרה הטיוטה הסופית על ידי כנסת ישראל ביולי 2017 והיא נכנסה לתוקפה ב 7 אוגוסט 2018.
אולם, חוק העיצובים החדש לא ביטל את פקודת הפטנטים והמדגמים והוא יצר שתי מערכות חוק אשר פועלות במקביל. האחת, היא ביחס לעיצובים שנרשמו עד לכניסת החוק לתוקפו, עיצובים אלו נקראים "מדגמים". השנייה, היא ביחס לעיצובים שנרשמו לאחר כניסת חוק העיצובים לתוקפו, עיצובים אלו נקראים "עיצובים".
הרציונל העומד מאחורי דיני המדגמים והעיצובים, הוא מתן זכות מונופוליסטית שלילית לבעלי הזכות בעיצוב. זכות זו נותנת את הכוח לבעל הזכות הקניינית בעיצוב למנוע מאחרים לעשות כל שימוש בעיצוב או בחיקוי שלו מבלי שבעל העיצוב נתן אישורו לכך. החברה אינה מעוניינת כי כוח שכזה יינתן לכל אדם באשר הוא, שכן כך יימנעו התפתחות יצירתית בחברה והשקעה בפיתוח רעיונות ועיצובים.
הטיב לנסח זאת כבוד השופט א' ריבלין בע"א 7125/98 מיפרומאל תעשיות ירושלים נ' קליל תעשיות בע"מ:
"מאחר שדיני המדגמים נועדו להגן על הצורה עצמה, מוענק לבעל המדגם מונופול מסחרי מלא על הצורה המוגנת. מדובר בזכות מונופוליסטית שלילית, המונעת מכל אדם, זולת בעל המדגם:
(א) ליחד, לצרכי מכירה, את המדגם או כל חיקוי תרמית או חיקוי בולט הימנו לכל חפץ הכלול בסוג סחורה שרשום בו המדגם, חוץ אם יש לו רישיון או רשות בכתב מאת הבעלים הרשומים, ואסור לו לעשות כל דבר כדי לאפשר לו ליחד את המדגם כאמור לעיל; או
(ב) לפרסם סחורה או להציעה למכירה, אם ידע כי יחדו לאותה סחורה מדגם או כל חיקוי הימנו, אם חיקוי מתוך רמאות ואם חיקוי בולט, שלא בהסכמת בעליו הרשום" (סעיף 37 לפקודה)".
(יונתן דרורי ויותם וירז'נסקי אורלנד "דיני עיצובים ומדגמים", הוצאת פרלשטיין גינוסר (2019), עמ' 5).
