תביעה שהוגשה על ידי הצלם ארז איזן כנגד הזמר פבלו רוזנברג בגין הפרת זכות יוצרים. התביעה נדונה בבית משפט השלום בתל אביב, בפני השופטת ריבה ניב. ביום 27.3.2014 ניתן פסק הדין בתיק.
העובדות: במהלך הופעה צילם התובע את פבלו רוזנברג ולהקתו. לאחר שתמה ההופעה, סיכם התובע עם אמרגנו דאז של הזמר, כי ישלח לו מספר תמונות מהאירוע על מנת שיוכל להשתמש בהן. על פי הנטען, הסכים כי הנתבע /אמרגנו יעשו שימוש בצילומים ללא תשלום, ובלבד שיינתן לו הקרדיט בגינן. הצילומים שהועברו על ידי התובע כללו גם את הלוגו ומספר הטלפון שלו.
שנים לאחר מכן, גילה התובע באקראי, באתר האינטרנט של מועדון אחר, אחד מאותם צילומים- ללא קרדיט. עקב זאת, חיפש ומצא כי באתר הבית של הנתבע מצויות תמונות פסיפס רבות של הזמר, רובן כוללות את שמו של הצלם, אך דווקא מהתמונות שצילם בפיוז'ן הושמט שמו והוא לא זכה לקרדיט המגיע לו.
לטענת התובע, העביר הזמר ו/או מי מטעמו את הצילומים לאתרים האחרים, תוך הפרת זכות היוצרים שלו, לצורך שימוש מסחרי, פרסום וקידום מכירות. משכך, מייחס התובע לנתבע תרומה להפרת זכויות היוצרים שלו- באותם אתרים.
התביעה הועמדה על סכום של 100,000 ₪ בלבד.
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה, בגין 5 התמונות אשר שולבו כפסיפס באתר הנתבע, ושהו בו שנים רבות, ללא מתן קרדיט- נפסק סכום של 8,000 ₪ לכל הפרה. בגין תרומת הנתבע להפרת הזכות המוסרית של התובע ביצירתו, באתרים האחרים, נפסק כי הנתבע ישלם 5,000 ₪ בגין כל הפרה.
סה"כ נפסק כי הנתבע ישלם לתובע סכום של 50,000 ₪.
בנוסף, נפסק כי יישא התובע בהוצאות המשפט וכן בשכ"ט עו"ד בסכום של 7,000 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
הפרת זכות מוסרית בתמונות
"הזכות המוסרית היא הרומנטית מבין זכויות היוצר. בעיקרה, היא אינה עוסקת בכסף, אלא בתרבות ובבני אנוש. היא ממחישה לנו שבמוצרי תרבות טמון לא רק ערך כלכלי, אלא גם, ובעיקר- ביטוי לאישיותו של היוצר. תכליתה לכבד את הקשר האישי שקיים בין היוצר ליצרתו." (טוני גרינמן- הזכות המוסרית מ DROIT MORAL ל- MORAL RIGHTS.קריאות בחוק זכויות יוצרים, בירנהק ופסח, עמ' 440)
הזכות המוסרית, זכות "ההורות", הזכות לייחוס, היא זכותו של היוצר להיות מוכר כיוצר היצירה. הזכות ממומשת באמצעות ציון שמו בסמוך או בהקשר אליה- הקרדיט. "הזכות המוסרית משרתת את חופש הביטוי ומעודדת את היצירה. הזכות לייחוס מגינה על האינטרסים הכלכליים של היוצר הנובעים מיכולתו לבנות מוניטין באמצעות יצירותיו. כמו כן יש יש בזכות המוסרית כדי להגן על תרבותה של חברה.לבסוף, יש בה משום הגנה על צרכנים לבל יוטעו באשר לזהות היוצר ובאשר למהות היצירה כפי שיצר אותה." (שם, עמ' 444).
נפסק כי הנתבע הפר את זכותו המוסרית של התובע בצילומיו.
מספר ההפרות
התובע טען ל 14 הפרות, מתוכן ששה פרסומים באתרים השונים, הפרות אותן ייחס לנתבע. לטענת הנתבע, יש לראותן כמסכת אחת של מעשים.
נפסק כי ששאלת הזיקה ההדדית בין ההפרות לא הוכחה. בהעדר ראיה פוזיטיבית להכללתן כמקשה אחת, אין לי אלא לקבל את הטענה כי יש לראות כל תמונה ללא קרדיט- כהפרה נפרדת.
על כן נפסק כי הנתבע הפר 5 הפרות שנות ב 5 תמונות שונות.
הפרה תורמת
לטענת התובע, בכל עת ששלח את הצילומים לאתרים אחרים, מבלי לידע אותם בדבר ההפרה, גרם ל-2 הפרות נוספות וזאת בדרך של הפרה תורמת.
נפסק כי נדרשים שלושה תנאים מצטברים להחלת התיאוריה של ההפרה התורמת: "קיומה בפועל של הפרה ישירה- גורם הביניים אינו אחראי ישיר ולפיכך אחריותו תקום רק אם התקיימה לפחות הפרה ישירה אחת בפועל…התנאי השני לקיומה של ההפרה הוא מודעותו של גורם הביניים לביצועה של ההפרה…התנאי השלישי הנדרש להכרה בהפרה תורמת, הוא קיומה של תרומה ממשית ומשמעותית לבצוע ההפרה.
במקרה דנן, התקיים היסוד הראשון, דהיינו שהאתרים אכן פרסמו את הצילומים שצילם התובע ללא קרדיט.
התקיים היסוד השלישי, אותם צילומים הועברו אל האתרים על ידי הנתבע.
באשר ליסוד השני נקבע כי לא די בידיעה קונסטרוקטיבית, אלא יש לדרוש כי גורם הבינייים ידע בפועל על השימוש המפר שנעשה בפועל ביצירה.
בית המשפט פסק כי הנתבע תרם לשתי הפרות יוצרים של התובע באתרים האחרים.
