בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה מיום 20.11.2013 בתיק ע"א 018924-07-13. הבקשה הוגשה על ידי יוסף טאובר (תבור) כנגד ישראל 10 – שידורי הערוץ החדש בע"מ. הבקשה נדונה בבית המשפט העליון, בפני השופט ניל הנדל. ביום 5.5.2014 ניתן פסק הדין בתיק.
העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, וקבע כי המשיבה לא הפרה זכות יוצרים וזכות מוסרית בתמונה שצילם אביו של המבקש.
אביו של המבקש, אוסקר טאובר, צילם תמונה של הזמרת יפה ירקוני. התמונה המקורית נמסרה לירקוני, בעוד שהתשליל נשמר ברשות האב. מספר שנים לאחר שירקוני והאב הלכו לבית עולמם, שידרה המשיבה ראיונות עם בני משפחתה של ירקוני. במהלך הראיונות הוקרנה התמונה על המסך שלוש פעמים: פעמיים הופיע לצד התמונה הכיתוב "צילום אוסקר טאובר". כיתוב דומה הופיע, ככל הנראה, גם בפעם השלישית, אלא שבפועל רובו ככולו הוסתר על ידי כתובית אחרת.
המבקש טען בתביעתו כי המשיבה הפרה את זכות היוצרים של המבקש ואת הזכות המוסרית של האב בתמונה.
ההליך בבית המשפט השלום: התביעה בבית משפט השלום נדחתה (ת"א 45422-05-11, כב' השופטת מ' צור). נקבע כי האב העביר לירקוני את זכות היוצרים בתמונה בעוד שהשניים היו בחיים. מאחר והזכות הועברה לירקוני – אין למבקש עילה לתבוע את המשיבה בגין הפרת הזכות. עוד נקבע כי בנסיבות העניין לא הופרה זכותו המוסרית של האב, ואף אם הופרה – אין מקום לפסוק למבקש פיצוי.
ההליך בבית המשפט המחוזי: ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי – נדחה על כל חלקיו (ע"א 18924-07-13, כב' השופט י' כהן).
תוצאות ההליך: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובה – לא ניתן צו להוצאות בהליך זה בפני בית המשפט העליון (להבדיל מההליכים הקודמים).
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך
זכות יורש לתבוע בגין הפרת זכות יוצרים
המבקש הוא יורשו הבלעדי של האב, ולפיכך ככל שהייתה לאב זכות יוצרים – עברה הזכות למבקש, וככל שהייתה לאב זכות מוסרית – המבקש הוא שרשאי להגיש תביעה בגין הפרתה (ראו סעיף 55 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007).
העברת זכות יוצרים
נפסק כי לא הוצג מסמך בכתב, המוכיח כי זכות היוצרים בתמונה הועברה לירקוני. זאת, לכאורה, בניגוד לסעיף 37(ג) לחוק, אשר מורה כי "חוזה להעברת זכות יוצרים… טעון מסמך בכתב".
ואולם נפסק כי דרישת הכתב בחוק זכות יוצרים איננה דרישה מהותית אלא דרישה ראייתית. אשר על כן, השאלה היא האם המשיבה – הנתבעת בתיק העיקרי – עמדה ברף הראייתי הנדרש: להוכיח כי זכות היוצרים הועברה מהאב לירקוני.
מהחומר העובדתי, כפי שנתברר והוכרע בערכאות קמא, עולה כי האב מסר את התמונה המקורית לירקוני. ירקוני עשתה במשך תקופה ארוכה שימוש בתמונה, לרבות שימוש מסחרי, וזאת מבלי שהאב – אשר היה אז בחיים – העלה טענות בדבר הפרת זכות יוצרים ועל כן, יש להניח כי זכות היוצרים הועברה מהאב לירקוני.
הפרת זכות מוסרית
סעיף 46 לחוק זכות יוצרים, קובע כי זכות מוסרית היא, בין היתר, זכות היוצר "כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין". יצוין כי הזכות המוסרית עומדת בפני עצמה, ואיננה מותנית בבעלות על זכות היוצרים (ראו סעיף 45(ב) לחוק זכות יוצרים).
נפסק כי עובדות המקרה, מעידות כי התמונה שודרה פעמיים באותה תוכנית בהפרש של מספר דקות. פעם אחת הוסתרה מרבית שמו של האב על ידי כתובית אחרת, ובפעם אחרת הוצג שמו באופן מלא.
נפסק כי ייתכן, שבהתקיים נסיבות מסוימות – אי-הקרנת שמו המלא של הצלם תעלה כדי הפרת זכות מוסרית, ואף תקים לנפגע זכות לפיצויים (בכפוף להוראות סעיף 56 לחוק זכות יוצרים).
ברם השאלה היא האם, לנוכח מכלול הנסיבות המתוארות, יש להעניק רשות ערעור בגלגול שלישי על הכרעת ערכאות קמא, אשר קבעו שהזכות המוסרית לא נפגעה ושבכל מקרה אין לפסוק למבקש פיצויים.
על כן נפסק כי בהתחשב במאפייני המקרה הקונקרטי – למשל: התמונה פורסמה פעמים רבות קודם לכן, אין נזק ממשי מוכח למבקש או רווח מוכח של המשיבה בשל ההפרה הנטענת, ובאירוע בו נטען כי הזכות המוסרית הופרה פורסמה התמונה פעמיים בהפרש של דקות ספורות –אין מקום ליתן רשות ערעור אף בנקודה זו.
