תביעה שהוגשה על ידי עלפי רינת ונאוה אזולאי כנגד ליאור חן. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בירושלים בפני השופט כרמי מוסק. ביום 29.10.2013 ניתן פסק הדין בתיק.
העובדות: תביעה לקבלת פיצויים בגין הפרת זכויות יוצרים בשלוש הצגות תיאטרון בובות שהפיקה התובעת והתקליטורים עליהם הוטבעו קולות ובגין עילות תביעה נוספות.
לטענת התובעת 1, הנתבע פנה אליה וביקש ממנה לסייע לו בהקמת עסק בתחום ההפקות. התובעת נפגשה עם הנתבע בביתה, הציעה ללוות את הנתבע בתמורה לתשלום וההתקשרות בין הצדדים החלה.
לטענת התובעת, בד בבד עם מתן שירותי הייעוץ התגלה לה כי כי הנתבע לקח שלא כדין וללא רשות שלוש הצגות, שכפל, העתיק והשתמש לצרכים מסחריים.
לטענת הנתבע הוא לא עשה שימוש בהצגות אלו באופן פרטי או אחר זולת בפעמים בהם ביקשה התובעת ממנו סיוע שיופיע באירועים במקומה.
תוצאות ההליך: התביעה העיקרית התקבלה לעניין הפרת זכות יוצרים בתקליטור "הדייג ודג הזהב". נפסק כי סכום הפיצוי המגיע לתובעות הוא 30,000 ₪.
התביעה שכנגד התקבלה מתקבלת באופן חלקי וסכום הפיצוי המגיע לתובע שכנגד הוא 30,000 ₪, ולפיכך אין מקום לחייב איש בגין סכום כלשהו.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך שנושא הפרת זכות היוצרים:
הגנת זכות יוצרים בתקליטורים
זכויות יוצרים מוסדרות בחוק יוצרים התשס"ח- 2007 (להלן: "חוק זכויות יוצרים"). על פי סעיפים 4 (א) (1) ו- 4 (א) (2) לחוק מוענקת הגנה לחמישה סוגים של יצירות: יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית, יצירה מוסיקלית המקובעת בצורה כלשהי ותקליט.
בעניינו, נפסק כי התקליטורים עליהם הוטבעו קולות מהווים "תקליט". סעיף 1 לחוק זכויות יוצרים קובע כי "תקליט"- טביעה של צלילים, למעט טביעה של צלילים ביצירה קולנועית".
הדרישה למקוריות אינה חקוקה בספר החוקים, אולם הפסיקה קבעה כי דרישה זו הינה דרישה יסודית, כפי שהיה קבוע בחוק האנגלי, שקדם לחוק זכות יוצרים. כך נקבע בע"א 360/83 סטרוסקי בע"מ נ' גלידת ויטמן בע"מ, פ"ד מ(3), 340:
"הדרישה למקוריות נשמטה משום מה מהתרגום הרשמי העברי של חוקי ארץ ישראל, אך היא מופיעה בסעיף 1 של הנוסח האנגלי של החוק, שהוא הנוסח הקובע : "every original literary, dramatic, musical and artistic work". הגנת זכות יוצרים אינה ניתנת עבור רעיון מופשט אלא עבור ביטויו המוחשי של רעיון. ביטוי זה צריך שיהיה מקורי. אך הפירוש שניתן למושג "מקורי" הן בפסיקה האנגלית והן בפסיקה האמריקנית איננו המושג המקובל של חדשני, בר-חידוש כלשהו. אין היצירה צריכה להיות ביטוי של מחשבה או אמצאה מקורית. כל שנדרש הוא, שהיצירה לא תהיה מועתקת מיצירה אחרת, אלא שמקורה יהיה ביוצרה, במחברה". (שם, עמ' 346).
עוד יצוין, כי דרישת היצירתיות כבכל סוג של יצירה, היא מינימאלית ביותר, ואין זה משנה, ככלל מה אורך היצירה או מה איכותה.
נפסק כי שני התקליטורים שהוגשו מטעם התובעת, ועליהן ההצגות "הדייג ודג הזהב" וכן "נסיך צפרדע" עונות על דרישת המקוריות ולתובעת זכות יוצרים ביצירות "הדייג ודג הזהב" ו"הנסיך הצפרדע".
נפסק כי אשר להצגה "שמלת השבת של חנה'לה" תקליטור ההצגה- שעה שהתובעת לא הגישה את התקליטור או כל ראיה אחרת המלמדת על קיומה של ההצגה ובווודאי על מקוריות ההצגה אין לקבוע כי ההצגה מוגנת מכוח דיני זכויות יוצרים.
הפרת זכויות יוצרים
נפסק כי התובעת לא הוכיחה אף לא בראשית ראיה כי הנתבע העתיק ו/או עשה שימוש בתקליטור ההצגה "נסיך וצפרדע".
אשר לתקליטור ההצגה "הדייג ודג הזהב"- אין חולק כי התקליטור "הדייג ודג הזהב" היה ברשותו של הנתבע תקופה ארוכה. עם זאת, הן התובעת, הן גב' יום טוב והן הנתבע חזרו והדגישו כי בגרסה המקורית/הפסולה (אותה החזיק הנתבע) יש אמירות שפוגעות ברגשות הציבור הדתי ושהתובעת עבדה רק עם הגרסה המתוקנת. התובעת לא השכילה להביא ראיות על השימוש בתקליטור מצד הנתבע ובוודאי לא על היקף השימוש. לאחר בחינת הראויות והעדויות, דומה שהנתבע השתמש פעמים מועטות בהצגה ללא רשות התובעת, בתקופה הסמוכה לעבודתו עימה, טרם החזיר לה את הציוד המתאים (התפאורה והבובות).
הפיצוי בגין הפרת זכות יוצרים
בית המשפט העליון התווה בפסיקתו את השיקולים הרלוונטיים לקביעת שיעורו של הפיצוי הסטטוטורי בגין הפרת זכות יוצרים:
"בבחירת סכום הפיצויים ללא הוכחת נזק שומה על בית המשפט לשים לנגד עיניו את שתי מגמות היסוד שבדיני זכויות יוצרים: האחת – פיצויו של בעל הזכות; השניה – הרתעתו של המפר ושל מפרים פוטנציאליים אחרים. מחד גיסא, מחייבת המגמה הראשונה שלא להיתלש לחלוטין מאומדן ניזקו המשוער הממשי של התובע ולא להביא להתעשרותו שלא כדין. מאידך גיסא, מצדיקה המגמה השניה להתחשב, לצורך קביעת סכום הפיצוי, במצבו הנפשי של המפר, היינו להחמיר פחות עם מפר תמים ולהחמיר יותר עם מפר במתכוון. …שיקולים שונים עשויים להילקח בחשבון בקביעת הפיצוי לאורן של מגמות היסוד הנ"ל: עוצמתן, מספרן ומישכן של ההפרות; סוג היצירה; אשמו של המפר; אופיו וגודלו של העסק המפר וכיו"ב." [ראו: ע"א 592/88 שגיא נ' עזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל, פ"ד מו(2) 254, 271-272 (1992); וכן ראו: פרשת בתימו, שם, בעמ' 1967].
לאור האמור לעיל, ולאור בחינת השיקולים דלעיל וביניהם משך ההפרה, סוג ההפרה ודרך ההפרה והעובדה שלא נגרם לתובעת נזק כלשהו, נפסק פיצוי כספי בסך 30,000 ₪ בגין הפרת זכות יוצרים של ההצגה "הדייג ודג הזהב".
