תביעת הפרת פטנט שהוגשה על ידי דוד בכר ודרור בכר כנגד המברשת רוחמה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי מרכז, בפני השופטת הדס עובדיה. ביום 8.8.2013 ניתן פסק הדין בתיק.
העובדות: בבעלות התובעים פטנט ישראלי שמספרו 128361 שעניינו "תפס מטלית עבור מגבי שטיפת רצפה". בבקשת הפטנט צויין שמטרתו היא לשפר את פטנט קודם שהיה בבעלות התובעים שתוקפו פג בשנת 2006.
הנתבעת מייצרת ומשווקת את המגב ששמו המסחרי "מגב הקסם". בטרם החלה הנתבעת בייצור "מגב הקסם", ביצעה חיפוש פטנטים כדי לבדוק את קיומם של פטנטים רשומים שמונעים את ייצורו. בנוסף קיבלה חוו"ד מעורך פטנטים לפיה "מגב הקסם" אינו מפר את זכויות התובעים.
התובעים טוענים שביצור, שיווק והפצת "מגב הקסם" על ידי הנתבעת היא מפרה את עיקר אמצאתם המוגנת בפטנט השני.
התובעים, עותרים למתן סעדים בגין הפרת פטנט רשום ועילות נוספות שבתחום הקניין הרוחני כנגד הנתבעת. הסעדים הנתבעים הם צו מניעה קבוע, מתן חשבונות, פיצוי ושיפוי כספי.
הנתבעת טוענת שראוי לדחות את התביעה הן בהיעדר תוקף לפטנט השני בשל היעדר חידוש והיעדר התקדמות המצאתית, והן באשר "מגב הקסם" אינו מפר את הפטנט השני, אפילו אם יקבע שהפטנט בתוקף.
תוצאות ההליך: התביעה נדחתה. בית המשפט דחה את טענת הנתבעת בדבר חוסר כשרות הפטנט להירשם כפטנט ואולם דחה את טענת התובעים על הפרת הפטנט על ידי הנתבעת.
בנוסף נפסק כי התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט בסך 50,000 ש"ח.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
הפרה של תביעות הפטנט
טענת התובעים היא בעיקרה להפרת עיקר האמצאה ביחס לתביעה מספר 1 לגבי הזרועות הציריות המחוברות לראש המגב ולהחלקה לאורך המקל, ולא להפרה מילולית כלשהי. הוספת חיבור ליצירת אבחנה פיקטיבית בין הפטנט השני ל"מגב הקסם" אינה משנה על פי הנטען את דבר ההפרה.
נפסק כי הגנת הנתבעת תצלח אם יקבע ש"מגב הקסם" אינו כולל את כל רכיבי התביעה או את עיקר האמצאה, או אם הוכח על ידה ש"מגב הקסם" הוא גרסה מובנת מאליה של ידע קודם, בעיניו של בעל מקצוע ממוצע ובקיא בידע הקודם, באופן השולל מהאמצאה את כשירותה כאמצאה בהיעדר חדשנות והתקדמות המצאתית (ראו: ע"א 314/77 ל' מ' ליפסקי בע"מ נ' מנור, פ"ד לב(1) 205 (1977); ע"א 4867/92 סניטובסקי נ' תעמס בע"מ, פ"ד נ(2) 509 (1996)).
נפסק כי תביעה מספר 1 בפטנט השני כוללת ארבעה אלמנטים שאינם מתקיימים ב"מגב הקסם" ואלה הם:
א. זוג זרועות המחוברות צירית לראש המגב. נפסק כי התובעים לא הוכיחו שהיציקה הכוללת את הקצוות הפנימיים של זרועות "מגב הקסם" והטבעת היא "חיבור צירי" בין הזרועות לראש המגב.
ב. החיבור לראש המגב הוא של הקצוות החופשיים הפנימיים של זוג הזרועות. נפסק כי אין הפרה מילולית של רכיב זה במוצר "מגב הקסם".
ג. מנשא התפס ניתן להחלקה לאורך מקל המטאטא. נפסק כי הידית "במגב הקסם" אינה מחליקה על המקל ועל כן אין מדובר בהפרה מילולית.
ד. ההתקן מתאפיין בכך שהחיבור הצירי כולל אמצעי עצירה למניעת התנתקות לא מכוונת של הזרועות מראש המגב. נפסק כי אין הפרה מילולית של רכיב זה במוצר "מגב הקסם".
פרשנות בדבר היקף מונופול של פטנט
ההלכה היא כי כללי הפרשנות של פטנטים אינם שונים מכללי פרשנות מסמכים משפטיים המתפרשים לפי נוסחם ותכליתם. גישת הפסיקה הישראלית בעניין זה בוארה בעניין אוניפרם על ידי השופטת (בדימ') א. פרוקצ'יה בפסקה 34 לפסק דינה, כדלקמן:
"גישת הפסיקה הישראלית לפירוש מסמכי פטנט מבקשת, מצד אחד, להעניק לבעל הפטנט הגנה מלאה על אמצאתו, ובצידה, ליצור מידת וודאות ראויה בקרב אלה העוסקים בתחום הרלבנטי. בה בעת, ניכרת נטייה להימנע מנקיטת עמדה פרשנית רחבה מדי בהגדרת ההגנה על הפטנט בשל אופייה המונופוליסטי (ענין צוק אור, בעמ' 681). על רקע הגישה האמורה, התגבשו מספר עקרונות וכללים לפרשנות פטנט, עליהם נימנים העקרונות הבאים:
ראשית, ההגנה הקניינית הראויה על האמצאה מחייבת לפרוש הגנה על גרעין האמצאה. על כן, אין לאפשר פגיעה באמצאה באמצעות עקיפה טכנית של הניסוח המילולי של הפטנט. במקרים בהם מוצר מתחרה פועל פעולה זהה לזו של האמצאה המוגנת בפטנט, תתהווה הפרה של הפטנט גם בהיעדר זהות טכנית מוחלטת בין המוצר המפר ובין האמצאה. עיקרון זה מעוגן בסעיף 49(א) לחוק הפטנטים, עליו עמדנו לעיל (ענין יוז, בעמ' 71-73; ענין צוק אור, בעמ' 687; עמיר פרידמן פטנטים – דין פסיקה ומשפט משווה 678-679 (2001)).
שנית, על פי סעיף 13 לחוק הפטנטים, היקף ההגנה על האמצאה נקבע בהתאם לתביעות המגדירות את האמצאה, ולא על פי כתב הפירוט כמשמעותו בסעיף 12 לחוק הפטנטים, הכולל, בין היתר, את שם האמצאה, ואת תיאורה (ענין יוז, בעמ' 68); זאת, אף שניתן לפנות לכתב הפירוט ככלי עזר פרשני להבנת מהותן של התביעות (ע"א 2972/95 יוסף וולף ושות' בע"מ נ' דפוס בארי שותפות מוגבלת, פ"ד נג(3) 472, 477 (1999)).
בעניין hughes הודגש כי "מה שלא נכלל בתביעות אינו כלול בתחום המונופולין" ( עמ' 68).
יובהר כי לעניין פרשנות הרכיב הרביעי (הנזכר לעיל), בית המשפט אזכר את סעיף 13(ב) לחוק הפטנטים וקבע כי את תביעה מספר 1 בפטנט צריך לפרש ככוללת את אמצעי הריתוק שתואר בפירוט ולא כל אמצעי ריתוק. וזאת מאחר ופירוש זה הוא הפירוש המקיים את הפטנט אשר אינו מביא לבטלותו. נפסק כי זהו הפירוש הנלמד מהוראות חוק הפטנטים, ומההלכה הנוגעת לפרשנות מסמכי הפטנט, שעיקרה מתן הגנה לאמצאה תוך יצירת וודאות כלפי העוסקים בתחום ונקיטת זהירות מפני הרחבת גדר המונופולין.
נפסק כי הפרשנות המרחיבה ככוללת כל אמצעי ריתוק מכל הסוגים והמינים גם אלה שכלל לא תוארו בפירוט עלולה היתה להכשיל את רישום הפטנט לאור כוללנותה ומכאן שיש לקבל את הפרשנות המצמצמת.
הפרת של עיקר אמצאת הפטנט
סעיף 49(א) לחוק הפטנטים קובע:
"בעל פטנט זכאי למנוע כל אדם זולתו מנצל בלי רשותו או שלא כדין את האמצאה שניתן עליה הפטנט, בין אם בדרך המוגדרת בתביעות ובין אם בדרך דומה לכך שיש בה, לנוכח המוגדר באותן תביעות, עיקר האמצאה שהוא נושא הפטנט (להלן: "הפרה")."
בעמוד 69 לפסק הדין בענייןhughes נקבע ביחס לקבוע בסעיף 49 לחוק האמור להלן:
"כאשר נטענת הפרת פטנט, נדרש בית המשפט לתחימת המונופולין המוגן בתביעות, תחימה שעניינה פרשנות האמור בתביעות, בהתאם לכללים שצוינו לעיל. מלאכת הפרשנות נתונה בידי בית המשפט, המתחשב במכלול הראיות שלפניו ומגדיר את תחום המונופולין. כניסה אסורה לתחום זה הינה הפרת פטנט, ואין להבחין לצורך כך בין העתקה מילולית לבין נטילה של המהות והעיקר".
מפי התובעים נמסר מספר רב של גרסאות ביחס לשאלה מהו עיקר האמצאה שבפטנט, אף לא אחת מהן התייחסה להחלקה על המקל כנטען בסיכומי התשובה.
נפסק כי מרבית החידושים בפטנט שנטענו על ידי התובעים, היו קיימים כבר בפטנט הראשון (שתוקפו פג).
בית המשפט פסק כי עיקר האמצאה בפטנט הוא השיפור של הפטנט הראשון שלקה בחסרון שנבע משחרור בלתי רצוני של הזרועות, הנוגע לעיגון הזרועות לראש המגב באמצעות שיני עצירה בתוך תושבות.
עניין זה הסיק בית המשפט בין היתר מדברי הרקע וההסברים לתכלית האמצאה שבפטנט, שם תוארה מטרת הפטנט כהתגברות על חסרונות הפטנט הראשון הנובעים מהשתחררות בלתי רצונית של הזרועות והטיה לא שווה של הזרועות.
בנוסף נפסק כי "מגב הקסם" בנוי, בשונה מעיקר האמצאה שבפטנט, ממנשא וזרועות שנוצקו ביציקה אחת, שהזרועות והטבעת אף הן מהוות חלק ממנה. זרועות "מגב הקסם" והטבעת אינן מחוברות לראש המגב.
טענת היעדר חידוש
בסעיף 4 לחוק הפטנטים נקבע:
"אמצאה נחשבת לחדשה, אם לא נתפרסמה בפומבי, בין בישראל ובין מחוצה לה, לפני תאריך הבקשה-
(1) על ידי תיאור, בכתב או במראה או בקול או בדרך אחרת, באופן שבעל מקצוע יכול לבצע אותה לפי פרטי התיאור; …"
בפסק הדין בענייןhughes בואר טעמה של דרישה זו כדלקמן:
"טעמה של דרישה זו בכך, שאם הייתה האמצאה נושא הפטנט נחלת הציבור לפני תאריך הבקשה, אין מקום לפרוש עליה הגנתו של החוק. משפורסמה האמצאה, אין בידי המבקש אותה התמורה הנדרשת ממנו לקניית זכות במונופולין, והיא גילוי אמצאתו לציבור." (דברי הנשיא שמגר בעמ' 102)
היעדר התקדמות אמצאתית
דרישה נוספת לצורך כשירות לפטנט נוגעת לחדשנותו. בסעיף 5 לחוק הפטנטים נקבע:
"התקדמות המצאתית היא התקדמות שאינה נראית כענין המובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע על סמך הידיעות שכבר נתפרסמו, לפני תאריך הבקשה, בדרכים האמורות בסעיף 4".
ביחס לטעמה של הדרישה להתקדמות המצאתית והיקפה נפסק:
"דרישה זו לתקפותו של פטנט רחבה מן הדרישה של חידוש, וטעמה בכך, שאין די בהיותו של המוצר או התהליך דבר חדש שטרם נתגלה לציבור, אלא כי לצורך קבלת הגנתו של החוק יש להראות תרומה ממשית לתחום, אשר מצדיקה הענקת מונופולין לבעל האמצאה, תוך הגבלת חופש הפעולה של אחרים…
כלל בסיסי בשאלת ההתקדמות ההמצאתית הוא, כי יש לבחון את הידע המקצועי הכולל בתחום הרלוואנטי, ולצורך כך מותר לצרף פירסומים קודמים יחדיו לתמונה כוללת… אולם יש לזכור תמיד, כי גם על פעולת הצירוף האמורה להיות מובנת מאליה לבעל המקצוע במועד הרלבנטי; שאם נדרש צעד המצאתי לצורך כך- במיוחד מקום בו מדובר בליקוטם של פירורי מידע ממקורות שונים – אין התמונה הכוללת מובנת מאליה, ולא ניתן לומר, כי אין באמצאה שבפטנט משום התקדמות המצאתית…
ההתקדמות הנדרשת, על-מנת שתהא בלתי מובנת מאליה, אינה צריכה להיות גדולה: צעד אמצאתי אכן נדרש, אך די שיהיה צנוע וקטן; פשטות האמצאה אינה צריכה לשמש מכשול לתקפות הפטנט."
(ראו: פסק דין הנשיא שמגר בעניין hughes בעמ' 109 -108)
בהתחשב בפרשנות הצרה להיקף המונופולין שבפטנט, סבר בית המשפט כי הפטנט כולל חדשנות והתקדמות המצאתית בפתרון שתי בעיות הפטנט הראשון באמצעות ריתוק הזרועות לראש המגב על ידי שיני עצירה הנעוצות בתושבות.
מדובר בצעד המצאתי קטן שאינו פורץ דרך כמידת ההתקדמות ההמצאתית שבפטנט הראשון שתוקפו פג. עם זאת, אף זו התקדמות המצאתית שהושגה באמצעים חדשים שלא היו נחלת הכלל עקב הפטנט הראשון והפרסומים הקודמים בישראל ומחוצה לה.
על כן נדחתה טענת הנתבעת בדבר חוסר כשרות הפטנט השני להירשם כפטנט.
(להרחבה נוספת ראו בספר: י' דרורי, "דיני פטנטים", הוצאת פרלשטיין גינוסר (2023)).
