חברת מצברי לירז שיווק 1988 בע"מ הגישה התנגדות לבקשה לרישום סימן מסחר שהוגשה על ידי חברת מצברי לירז שיווק (2003) בע"מ. התיק נדון ברשות סימני המסחר, בפני יערה שושני כספי, פוסקת בקניין רוחני. ביום 14.11.2013 ניתנה ההחלטה בתיק.
העובדות: המבקשת הגישה בקשה לרישום סימן מסחר מעוצב הכוללת את המלל "לירז מצברים, שמנים, תוספים, אביזרים, מאז 1982", לגבי שמנים ותוספים לרכב הכלולים בסוג 4, מצברים הנכללים בסוג 9 ואביזרים לרכב הנכללים בסוג 12.
לטענת המתנגדת היא עושה שימוש נרחב הנמשך למעלה מ-20 שנים בשם "לירז" והסימן המבוקש פסול לרישום מכוח סעיפים 11(5), 11(6) ו- 12 לפקודת סימני מסחר. קיים חשש ממשי להטעיה שכן הסימן המבוקש מצביע על קשר בין הטובין לגביהם התבקש רישום הסימן לבין מוצרי המתנגדת.
בנוסף נטען כי הבקשה לרישום סימן המסחר הוגשה בחוסר תום לב. מבקשת הרישום מנסה להיבנות מן המוניטין שרכשו המתנגדת ומייסדה בשם "לירז". אי לכך, יש בסימן המבוקש כדי לגרום לתחרות בלתי הוגנת במסחר ופגיעה בתקנת הציבור והפרת סימן מוכר היטב.
בנוסף בין הצדדים התנהלה תביעה בבית המשפט השלום בפתח תקווה, שם לאחר מתן החלטה זו, ניתן פסק דין.
תוצאות ההליך: ההתנגדות נדחתה, הסימן המבוקש כשיר לרישום. נפסק כי המתנגדת לא עמדה בנטל הראייתי הרובץ לפתחה לביסוס עילות ההתנגדות. לא עלה בידי המתנגדת להראות כי מחזיקה היא בידיה כיום מוניטין עצמאי בשם "לירז" באופן אשר יש בו כדי להטעות את הציבור הרלוונטי, או ליצור תחרות בלתי הוגנת במסחר בינה ובין המבקשת ובנוסף נפסק כי המתנגדת העבירה בהסכם את הזכויות בסימן למבקשת.
בנוסף נפסק כי המתנגדת תישא בהוצאות המבקשת בסך 8,000 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
סמנים מטעים אינם כשירים לרישום
המתנגדת טענה כי הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום, בין היתר, בהתבסס על הוראותיהם של סעיפים 11(6), 11(13) ו- 12 לפקודה בהם נקבע כדלקמן:
"11. סימנים אלה אינם כשרים לרישום:
…
(6) סימן שיש בו כדי להטעות את הציבור, סימן המכיל ציון מקור כוזב וסימן המעודד התחרות בלתי הוגנת במסחר;"
…
(13) סימן שהוא זהה או דומה עד כדי להטעות לסימן מסחר מוכר היטב אף אם אינו סימן מסחר רשום, לענין טובין שלגביהם מוכר הסימן היטב או לגבי טובין מאותו הגדר;"
"12. הרשם רשאי לסרב לבקשת רישומו של סימן מסחר הזהה עם שמו של אדם אחר או של עסקו או הדומה לאותו שם, לרבות שם עסקו, או המכיל שם זהה או דומה כאמור, אם יש בסימן כדי להטעות את הציבור או לגרום התחרות בלתי הוגנת."
המשותף שבעילות העדר כשירות סימני מסחר הנזכרות לעיל והוא הוכחת המוניטין בסימן קיים. לפיכך, על מנת להוכיח קיומן של עילות התנגדות לפי סעיפים אלה ואת סכנת ההטעיה הטמונה ברישומו של הסימן המבוקש, יש להוכיח קיומו של מוניטין בסימן. במילים אחרות, יש להראות כי הסימן השנוי במחלוקת, מזוהה בקרב ציבור הצרכנים הרלוונטי עם המתנגד ולא עם המבקש.
אופי השימוש בסימן ולא משך השימוש או היקפו הוא החשוב בהוכחת מוניטין. כן נדרש הטוען לקיומו של מוניטין להראות כי הציבור יזהה אותו כמקור הטובין.
נפסק כי המתנגדת לא הוכיחה מוניטין בסימן. בנוסף נפסק כי גם תחת ההנחה כי בשנים שבין 1981 ועד שנת 2003 זוהה השם "לירז" עם המתנגדת, לא ניתן לקבוע מן העדויות, כי השם "לירז" הפך מוכר היטב, ביחס למוצרי רכב מבית המתנגדת כמשמעותו בדין. הרף הראייתי הנדרש להוכחת עילת התנגדות לפי סעיף 11(13) לפקודה ומכוחו של סימן מוכר היטב הינו גבוה למדי. אין בראיות שהציגה המתנגדת די כדי לתמוך בטענה כי הסימן מוכר היטב עמה בישראל ביחס למוצרי רכב, אף לא ביחס למצברי רכב בלבד.
מערכת ההסכמים בין הצדדים
נפסק כי בין הצדדים היה הסכם לפיו כלל נכסיה המוחשיים של המתנגדת הועברו אל המבקשת, וכי משאביה האנושיים של המתנגדת, קרי מר בייגל ומר בר, הופקדו על ניהולה.
נפסק כי אין המדובר במבקשת אשר מנסה להבנות שלא כדין משם המתנגדת, כי אם במתנגדת אשר פעלה באופן יזום להקים את המבקשת, להעביר אליה את כלל פעילותה העסקית, על השם "לירז", הוא שם עסקה.
על כן בהעדר ראיה מספקת, נדחו טענות המתנגדת ביחס לחוסר תום לבה של המבקשת בעת רישום הסימן. כמו כן בהעדר פירוט והוכחה, נדחו טענותיה אף ביחס לאי כשירות הסימן המבוקש לאור הוראת סעיף 11(5) לפקודה.
