רשם הפטנטים, הרשם ד"ר מאיר נועם (התנגדות לבקשת פטנט מס' 153109) – 5.8.2010
תחום: התנגדות לבקשת פטנט.
נושאים: מהות האמצאה, חדשנות ההמצאה, איסור להעניק פטנט שמנוגד למוסר או פטנט לשיטה רפואית, היעדר חידוש, התקדמות המצאתית
עובדות:
המתנגדות מבקשות לקבוע כי האמצאה, אשר המבקשת ביקשה לרשום כפטנט, אינה כשירת פטנט.
נפסק:
ההתנגדות התקבלה: כבוד הרשם קבע כי האמצאה נעדרת חידוש בכל הנוגע לטווח המינונים הנמוך הנתבע בה וכן היא נעדרת התקדמות המצאתית, אשר על כן אינה כשירת פטנט.
נקודות מרכזיות
פרשנות מהות האמצאה והחידוש בה
סעיף7(1) לחוק הפטנטים קובע כי "לא יוענק פטנט על – תהליך לטיפול רפואי בגוף האדם", הרשם פסק כי כדי להכריע בשאלה האם הפטנט הנדון מהווה "שיטה לטיפול רפואי בגוף האדם", יש להכריע תחילה בשאלה הפרשנית של מהי מהות האמצאה ו"נקודת החידוש" המרכזית בה.
הרשם מזכיר, כי על פי הפסיקה, פרשנות פטנט אינה שנה מפרשנות מסמך אחר, אך מחייבת זהירות שכן המסמך מעניק מונופולין לבעל הפטנט כפי שנקבע בעניין ע"א 345/87 Hughes Aircraft Company נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 45, בעמ' 65: "עם זאת, מתחייבת זהירות פרשנית לאור אופיו וכוחו המיוחדים של הפטנט, כמקנה מעין מונופולין בשוק. כלל פרשנות בסיסי הוא, כי את הפטנט יש לקרוא כמסמך שלם, על-מנת שיהיה ניתן לעמוד על כוונת הממציא, כפי שזו באה לידי ביטוי במסמך."
רשם מאזכר את עניין ע"א 407/89 צוק אור נ' קאר סקיוריטי בע"מ, מח(5) 661, בעמ' 678, בו הוסיף בית המשפט וקבע:
"(ב) יש להבחין בין האמצאה לבין המונופול המוענק בגינה. היקף המונופול נתחם על-ידי כתב התביעות.
(ג) פרשנות של ביטויים ושל מונחים בלתי ברורים בכתב התביעות תיעשה לאור האמור בכתב הפירוט.
(ד) קנה המידה לבחינת משמעותם של היקף המונופול ושל היקף האמצאה הוא קנה המידה של בעל מקצוע, ולא של אדם מן היישוב. הווי אומר, השאלה היא איך היה מבין בעל מקצוע את היקף האמצאה והמונופול, מקריאת מסמכי התביעות והפירוט."
הרשם קובע כי בפרשנות תביעות יש לבדוק מהו לב האמצאה. ומפנה לעניין זה החלטת הרשם בעניין בקשה לרישום פטנט 131733, בה נקבע:
"במקרה הנדון שלפנינו, לב האמצאה הוא השיטה העסקית ובגירסה הראשונה, כפי שהוגשה לרישום, אין כל אמצאה היברידית ונתבעה השיטה בצורה "נקיה" ולא כ"מערכת". הניסיון המלאכותי בגירסה המאוחרת להציגה (על ידי שינוי נוסח גרידא) כ"מערכת" (שיטה עסקית משולבת במחשב), אינו משנה את האמצאה שנותרה במהותה שיטה עסקית."
איסור להעניק פטנט שמנוגד למוסר או פטנט לשיטה רפואית
בחקיקה הקודמת, סעיף 8(5) לפקודת הפטנטים והמדגמים קבע סייג למתן פטנט בכך שאסר להעניק פטנט שמנוגד, בין היתר, למוסר כדלקמן:
"הרשם יסרב לקבל כל בקשה ופירוט לאמצאה שהשימוש בהם יהא לדעתו מתנגד לחוק, או למוסר או לסדרי הציבור."
השינוי הנ"ל הוסבר בדברי הצעת החוק על ידי כך שבעצם השינוי, המחוקק מביע דעתו כי מתן מונופולין המונע מרופאים ומטפלים לבצע (ללא רשות בעל המונופולין) טיפול רפואי בבני אדם, אינו מוסרי. עוד מפנה כבוד הרשם לפס"ד א.ש.י.ר:
"נראה כי הוראת סעיף 7(1) לחוק הפטנטים אמורה לבטא מדיניות בעלת-עוצמה: כי בתהליך לטיפול רפואי בגוף האדם אין החוק נכון להעניק מונופולין לאיש (הגם שניתן לשמור את התהליך בסוד או לעשות בו שימוש מסחרי)."
כבוד הרשם מזכיר כי לאורך השנים הפסיקה הישראלית התייחסה לסייג זה הן לחיוב והן לשלילה. בעניין ע"א 244/72 פלטקס בע"מ נ' The Wellcome Foundation Ltd., פ"ד כז(2) 29 סבר השופט ויתקון:
"הכלל שאין להעניק פטנט על תהליך לטיפול רפואי בגוף האדם אינו כלל רצוי. אין הגיון לנהוג איסור כזה, שעה שמותר לקבל פטנט על כל מוצר רפואי, והרי כזה גם זה זקוק להגנת פטנט."
לעומתו סבר השופט י. כהן כי מטרה ראויה עומדת מאחורי הסייג:
"נראה לי, שהגישה המשמשת יסוד להצעת פטנט אירופי, בהתאם לדברים שהובאו לעיל. מאזנת יפה את שני האינטרסים הנוגדים והם – הצורך – מצד אחד – לעודד מחקר בשטח תעשיית התרופות, ומאידך – הצורך שלא לכבול יתר על המידה את פעילותם של המטפלים בריפוי בני-אדם."
כבוד הרשם מציין, כי באותו עניין נדונה תביעה לשימוש בתכשיר רוקחי לטיפול במחלה כאשר החומר הפעיל לא היה ידוע כבר-יישום ברפואה כלל ובית המשפט קבע כי אין מניעה כי אותו תכשיר יירשם כפטנט. השופט כהן סבר אז, בניגוד לעמדת הרשם כיום, כי אין להתיר רישום פטנט על שימוש שני לחומר רוקחי ידוע. אציין למען השלמת התמונה, כי הנושא נדון על פי פקודת הפטנטים והמדגמים והפסיקה האנגלית הרלוונטית ובית המשפט העיר, אגב אורחא, כי על פי חוק הפטנטים היה רואה באמצאה מוצר ולא תהליך.
כבוד הרשם מסכם נקודה זו ואומר כי הן בריטניה והן האיחוד האירופי הלכו בדרך המתירה במקרים מסוימים הענקת פטנטים בגין משטרי מינון. אין ספק כי הכרעות אלה אינן מחייבות את המשפט הישראלי, בהיותן נובעות מן הדין הספציפי באותן מערכות משפט. כפי שאמר בית המשפט העליון לאחרונה בעניין רע"א 5267/09 H. Lundbeck A.S. נ' אוניפארם בע"מ, ניתן ביום 15.3.2010, פורסם באתר נבו:
"איני ממעט בחשיבותו של המשפט המשווה וכפי שציין בעבר הנשיא א' ברק:
"המשפט ההשוואתי הוא כחבר בעל ניסיון. רצוי לשמוע בעצתו הטובה, אך זו אינה צריכה להחליף הכרעה עצמית" [ראו: בג"ץ 4128/02 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד נח(3) 503, 516 (2004)].
אכן הפנייה למשפט הזר יכולה להיות מקור שממנו רשאי השופט ללמוד על התכלית האובייקטיבית של דבר חקיקה, עם זאת פנייה למשפט הזר צריכה להיעשות בזהירות רבה."
כבוד הרשם מדגיש כי בקלות נראה כי ישנם הבדלים בין החוק הישראלי לבין האמנה האירופית, הן בלשון והן בהיסטוריה החקיקתית.
כבוד הרשם מדגיש כי בהכרעה בשאלה האם אמצאות העוסקות במשטרי מינון כלולות בסייג הנדון שבחוק הפטנטים אם לאו, על הרשם להזהיר עצמו שלא לרוקן מתוכן את מצוות המחוקק כפי שהיא באה לידי ביטוי בסעיף 7(1) לחוק, המאזנת מחד גיסא את הרצון לעודד מחקר גם בתחומים אלה על מנת להקל על סבלם של החולים, ומאידך גיסא את הרצון שלא לכבול את ידיהם של הרופאים והמטפלים האחרים בבני אדם באמצעות מונופולין החולש על תהליך לטיפול רפואי בגוף האדם.
עילת היעדר חידוש
המתנגדות נסמכות על פרסומים קודמים בטענת החידוש וטוענות כי כל אחד מהפרסומים דנן שולל את החידוש שבאמצאה.
סעיף 3 לחוק הפטנטים מגדיר אמצאה כשירת פטנט מהי:
"אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית – היא אמצאה כשירת פטנט."
אמצאה כשירת פטנט חייבת להיות, חדשה, בעלת התקדמות המצאתית ומועילה. סעיף 4 לחוק הפטנטים מפרט את דרישת החידוש שהיא אי פרסום פומבי של האמצאה הן בישראל והן מחוץ לה לפני התאריך הקובע. סעיף 4 לחוק הפטנטים קובע כדלקמן:
"אמצאה נחשבת לחדשה, אם לא נתפרסמה בפומבי, בין בישראל ובין מחוצה לה, לפני תאריך הבקשה –
(1) על ידי תיאור, בכתב או במראה או בקול או בדרך אחרת, באופן שבעל מקצוע יכול לבצע אותה לפי פרטי התיאור;
(2) על ידי ניצול או הצגה, באופן שבעל מקצוע יכול לבצע אותה לפי הפרטים שנודעו בדרך זו."
הרשם מזכיר כי על מנת לשלול חידוש של אמצאה הכרחי כי זו תתואר במלואה בפרסום אחד ויחיד (ע"א 345/87 Hughes Aircraft Company נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4), 45).
גם בעניין היוז, בעמ' 103 נקבע על ידי בית המשפט העליון כי "אין די בתיאור כללי, אשר לא ניתן ללמוד ממנו כיצד לבצע את האמצאה, ואין להסתפק בציונם של תמרורים בדרך המובילה אל האמצאה שבפטנט".
לעניין זה מפנה הרשם גם לדברי המלומד ע. פרידמן בספרו "פטנטים, דין, פסיקה ומשפט משווה" תשס"א – 2001, בעמ' 73:
"יש צורך להראות, איפוא, כי התיאור הקודם מקביל ותואם, מבחינה מהותית, לאמצאה נשואת בקשת הפטנט."
הרשם קובע כי גם אם יקבל את טענת המתנגדת כי ברור היה לבעל המקצוע הממוצע שעליו לנסות תחילה את המינון של 70 מ"ג פעם בשבוע, למרות שהמינון המדויק נעדר מהפרסום, עד למציאת הפתרון היה על המבקשת לבצע סדרה של ניסויים כדי להיווכח כי הפתרון המוצע עובד וכי המינון שבעל המקצוע הממוצע חשב עליו עשוי לעבוד. הצורך בניסויים, אם כן, מונע מן המסמך Lunar I (אשר אין בו אלא הצעה או רעיון לכיוון אליו יש ללכת, כדי לפתור בעיות במתן התרופה הקיימת) לשלול את החידוש של האמצאה, כפי שנקבע בעניין Hills v. Evans, (1860) 31 L. J. Ch. 457
היעדר התקדמות המצאתית
סעיף 5 לחוק הפטנטים קובע מהי התקדמות המצאתית כדלקמן:
"התקדמות המצאתית היא התקדמות שאינה נראית כעניין המובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע על סמך הידיעות שכבר נתפרסמו, לפני תאריך הבקשה, בדרכים האמורות בסעיף 4."
בניגוד לדרישת החידוש, בבחינת ההתקדמות ההמצאתית קובע הרשם כי מותר לעשות "פסיפס" בין פרסומים קודמים שונים שפורסמו לפני התאריך הקובע ולבדוק האם התמונה הכוללת בצירוף הפרסומים המורכבת מ"חיבור" חלקי המידע בפרסומים אלה מגיעה באופן מובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע לכדי האמצאה המתוארת בבקשה לפטנט.
כבוד הרשם מפנה לפסק הדין מנחה של בית המשפט העליון בעניין היוז (ע"א 345/87 Hughes Aircraft Company נ' מדינת ישראל), בו קבע כב' הנשיא (כתוארו אז) שמגר בעניין התקדמות המצאתית כדלקמן:
"כלל בסיסי בשאלת ההתקדמות ההמצאתית הוא, כי יש לבחון את הידע המקצועי הכולל בתחום הרלוואנטי, ולצורך כך מותר לצרף פירסומים קודמים יחדיו לתמונה כוללת (ע"א 314/77 [1] הנ"ל, בעמ' 209). אולם, יש לזכור תמיד, כי גם על פעולת הצירוף האמורה להיות מובנת מאליה לבעל המקצוע במועד הרלוואנטי; שאם נדרש צעד המצאתי לצורך כך – במיוחד מקום בו מדובר בליקוטם של פירורי מידע ממקורות שונים – אין התמונה הכוללת מובנת מאליה, ולא ניתן לומר, כי אין באמצאה שבפטנט משום התקדמות המצאתית" (שם, בעמ' 109).
…
"כלל נוסף הנקוט בידי בתי המשפט והקשור לאמור לעיל הוא, כי יש להיזהר מניתוח הידע הקודם תוך שימוש, ולו באורח בלתי מודע, בידע החדש שהביא עמו הפטנט" (שם בעמ' 110).
בעניין השלבים בבחינת ההתקדמות ההמצאתית בבחינת פטנט, מפנה כבוד הרשם להחלטת הרשם בעניין בקשה לביטול פטנט מס' 123976 יפים גיסר נ' קומפיוקרפט בע"מ, פורסמה באתר נבו:
"(1) זיהוי התפיסה ההמצאתית שבאמצאה הנדונה.
(2) איתור הידע הקודם (prior art) הרלוונטי לאמצאה הנדונה ורמת הידע של בעל המקצוע הממוצע.
(3) זיהוי ההבדלים, אם ישנם כאלה, בין הידע הקודם לתפיסה שביסוד האמצאה הנדונה.
(4) הכרעה האם ההבדלים שזוהו בשלב הקודם היו נראים מובנים מאליהם לבעל המקצוע הממוצע וזאת מבלי להכניס ידע חדש מהאמצאה הנדונה."
הרשם קבע כי הפרסומים הספציפיים שהובאו בפניו והידע הכללי שנפרס בפניו בתחום שוללים את ההתקדמות ההמצאתית שבבקשה הנ"ל. אין פער ממשי בין כלל הידע הקודם כפי שתואר לעיל, שהיה בידי הציבור לפני התאריך הקובע, לבין האמצאה המתוארת בבקשה. כבוד הרשם לא מקבל את טענת המבקשת כי המחקרים והפרסומים הקודמים היו אמורים להרחיק אותה מהאמצאה בשל החשש להגברת תופעות הלוואי שבוושט. משתוארה האמצאה הן ב- Lunar I והן ב-Lunar II, כל איש במקצוע היה יכול להגיע לאמצאה כדבר מובן מאליו. כבוד הרשם קובע כי כל מה שנדרש על ידי המבקשת היה לפעול לקבלת האישורים להוצאתה לפועל של האמצאה כתכשיר רוקחי. במסגרת זו היה על המבקשת לבדוק את בטיחות האמצאה ויעילותה. כבוד הרשם מקבל את עמדת המתנגדות, כי ניסויים אלה שנדרשה המבקשת לעשות אינם ניסויים שהובילו אותה להגיית האמצאה אלא הוכיחו לה כי אכן האמצאה עובדת וכי היא בטוחה לשימוש בני אדם.
