בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים בתיק עשא 035096-09-10 שהגישה חברת Merck Sharp& Dohme כנגד חברת אוניפארם וחברת טבע תעשיות פרמצבטיות. בקשת הערעור נדונה בבית המשפט העליון בפני השופט ניל הנדל. ביום 28.4.2013 ניתן פסק הדין בתיק.
העובדות: מרק פיתחה תרכיב לטיפול במחלת האוסטאופורוזיס. על בסיס התרכיב האמור, הגישה מרק בקשה לרישום פטנט. הייחוד באמצאה של מרק הוא משטר המינונים החדש שהוצג על ידה, ושעל בסיסו נתבקש רישום הפטנט.
המשיבות הגישו התנגדותן לבקשת רישום הפטנט. ההתנגדות נשענה על שלושה אדנים: (1) סייג למתן פטנט נוכח היות האמצאה "שיטה לטיפול רפואי בגוף האדם"; (2) היעדר חידוש לפי סעיף 4 לחוק הפטנטים; (3) היעדר התקדמות המצאתית לפי סעיף 5 לחוק האמור.
הכרעת רשם הפטנטים (שאושרה בערעור במחוזי):
(1) הרשם פסק כי אין לקבל את טענת המשיבות לפי עניינה של האמצאה בשיטה לטיפול רפואי, אשר אינה כשירת פטנט לפי סעיף 7(1) לחוק הפטנטים. סייג זה מטרתו לאפשר חופש פעולה לרופאים ולמטפלים לפעול כפי ראות עיניהם, מבלי שיהיו מוגבלים באמצעות מונופלין המגדר תהליך טיפולי מסויים.
(2) באשר לשאלת החידוש נפסק כי בחלק מהפרסומים יש כדי לשלול את החידוש של חלק התביעה העוסק במינון של 70 מ"ג. ואולם הפרסומים אינם שוללים את החידוש של נטילת 140 מ"ג בתדירות של פעם בשבועיים.
(3) ביחס לסוגיית ההתקדמות ההמצאתית, קבע הרשם כי יש בפרסומים יחדיו כדי לשלול את ההתקדמות ההמצאתית בבקשת הפטנט.
תוצאות ההליך: בקשה רשות הערעור נדחית.
בנוס, נפסק כי מרק תישא בהוצאות אוניפארם ושכר טרחת עורכי דין בהליך זה בסך של 35,000 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
ערעור על החלטת רשם הפטנטים
בחוק הפטנטים קבע המחוקק הליכי השגה רחבים יותר מאלה הנהוגים דרך כלל בערעור האזרחי. כך למשל, נקבע בסעיף 177 לחוק, כי בית המשפט הדן בערעור "רשאי לגבות ראיות, בין ראיות שכבר נגבו על ידי הרשם ובין אחרות". זו אף זו, סעיף 189(א) לחוק מקנה לבית המשפט סמכות למנות לעצמו יועץ מדעי שייסע לו בגביית הראיות: "בהליכים לפי חוק זה רשאי בית המשפט למנות לו יועץ מדעי אשר יסייע לו בגביית הראיות וייעץ לו, אך לא יטול חלק במתן פסק הדין".
בענייננו, המבקשת לא עתרה להוספתן של ראיות חדשות, או למינויו של יועץ מומחה לבית המשפט המחוזי. טענותיה נסמכו על קביעותיו העובדתיות של רשם הפטנטים, ולסתירות והמשגים שלטענתה נפלו בהן.
התערבות ארכאת ערעור בשאלת ההתקדמות האמצאתית
רשם הפטנטים הוא הגורם המקצועי המוסמך והמתמצא מבחינה עובדתית בסוגיות ההתקדמות האמצאתית. בשל כך, ייטו ערכאות הערעור שלא להתערב בקביעות עובדתיות מובהקות.
ההתקדמות ההמצאתית
סעיף 5 לחוק הפטנטים מגדיר כי התקדמות המצאתית הינה "התקדמות שאינה נראית כעניין המובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע על סמך הידיעות שכבר נתפרסמו, לפני תאריך הבקשה…".
כפי שקבע נשיא בית משפט זה מ' שמגר בעניין שנדון בע"א 345/87 Hughes Aircraft Company נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 45: "כלל בסיסי בשאלת ההתקדמות ההמצאתית הוא, כי יש לבחון את הידע המקצועי הכולל בתחום הרלוואנטי, ולצורך כך מותר לצרף פירסומים קודמים יחדיו לתמונה כוללת… אולם, יש לזכור תמיד, כי גם על פעולת הצירוף האמורה להיות מובנת מאליה לבעל המקצוע במועד הרלוואנטי; שאם נדרש צעד המצאתי לצורך כך – במיוחד מקום בו מדובר בליקוטם של פירורי מידע ממקורות שונים – אין התמונה הכוללת מובנת מאליה, ולא ניתן לומר, כי אין באמצאה שבפטנט משום התקדמות המצאתית".
נפסק כי בחינת קביעות הרשם בסוגיית ההתקדמות ההמצאתית, מגלה כי ניתנה תשומת לב ממשית לפרסומים קודמים,
בנוסף בעניין ג'ון דיר נפסק: "בתור אמת מידה, בעל המקצוע הממוצע הוא המוקד בתנאי זה. בשונה מן האדם הסביר או האדם מן היישוב, שהם מונחים נורמטיביים, בעל המקצוע הממוצע הינו מעין הגדרה עובדתית".
הוצאות בהליכי התנגדות לפטנט
סעיף 162(ב) לחוק הפטנטים, קובע: "הרשם רשאי לצוות על תשלום הוצאות סבירות ולהורות מי מבעלי הדין ישלם את ההוצאות וכיצד ישולמו".
הדגש בסעיף עניינו בסבירותן של ההוצאות. ניתן אף לומר שהרשם נעדר סמכות לצוות על תשלום הוצאות שאינן סבירות.
בענייננו, עתרה בתחילה המשיבה לפסיקת הוצאות ריאליות בסכום של 1,402,854 ₪. בסופו של דיון, הוחלט להעמיד את סכום הוצאותיה של המשיבה על סך של 150,000 ₪, וכן נפסק לטובתה שכר טרחת עורכי דין בסך של 400,000 ₪.
נפסק כי עיון בהחלטת הפוסקת מגלה כי עומדת היא בהתאם לקבוע בחוק הפטנטים (סעיף 162(ב)), תוך מתן משקל לאופיו המיוחד של הליך ההתנגדות למתן פטנט, גם בראייה הכלכלית, ולהלכה הכללית בדבר השיעור הראוי של הוצאות משפט, שנקבעה על ידי רשם בית משפט זה, כב' השופט י' מרזל בבג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא – משרד התעשיה והמסחר [פורסם בנבו] (30.6.2005).
