תביעה שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, על ידי הצלמת עופרי בראל כנגד רשת חנויות אפנה דנה אשכנזי בע"מ ובעליה הגב' דנה אשכנזי. התביעה נדונה בפני השופטת אורלי מור-אל. ביום 25.7.2012 ניתן פסק הדין.
עובדות: לטענת התובעת, היא נשכרה על ידי הנתבעת, לצלם צילומי קולקציה וזאת בסטודיו של הנתבעת. בין הצדדים לא נכרת הסכם כתוב, אולם סוכם בעל-פה, כי בעבור עלות יום הצילומים, ישולם לצלמת סך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ. יום לאחר מסירת התמונות (60 תמונות), כך טענה התובעת, צלצלה נציגת הנתבעת לתובעת, באמצעות עוזרתה וטענה כי התמונות לא טובות ולא ניתן לעשות בהן מאומה וכי אין בדעת הנתבעת לשלם בעבורן.
לאחר זמן מה התברר לתובעת כי הנתבעת עשתה שימוש בתמונות בדרך של הדבקת התמונות על חלונות החנויות ובחנויות, שימוש באתר הנתבעת, ובפייסבוק וזאת ללא רשות ותוך הפרת זכויות היוצרים של התובעת בתמונות. וחמור מכך, כך נטען, הדבר נעשה מבלי לתת קרדיט לתובעת כמי שצילמה את התמונות תוך הפרת זכויותיה המוסריות וזאת על מנת להסתיר את השימוש בצילומים.
התובעת תובעת את הנתבעת לפיצוי בסך של 30,000 ₪.
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה, נפסק כי זכויות היוצרים נשארו ביד הצלמת מאחר והחוזה בין הצדדים בוטל וכי הנתבעת הפרה את זכות היוצרים והזכות המוסרית של התובעת.
בית המשפט פסק לתובעת פיצוי בסך של 15,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך 400 ₪.
הערת DWO: המדובר בתביעה בהיקף הפרה גדול ובוטה (60 תמונות), סביר כי אילו התביעה לא היתה מתנהלת בבית משפט לתביעות קטנות, הפיצוי היה גדול בהרבה. כך למשל בעניין גליה גוטמן נ' בריזה עולם של מטיילים בע"מ, עניין דומה שנסיבותיו פחות חמורות, נפסק פיצוי בסך של 50,000 ₪ (בגין הפרה בודדת) ובנוסף שכר טרחת עורך דין בסכום של 5,000 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו במסגרת ההליך:
הסכם בעל פה ביחס לזכויות יוצרים של צלם וביטולו
נפסק, כי לו היו עומד ההסכם בעינו, הרי שלנתבעות היתה עוברת הבעלות בתמונות וניתנת הרשאה הבלתי מוגבלת ובלתי מותנית לשימוש בצילומים, ובלבד שישמרו על זכותה המוסרית.
התובעת צילמה יום צילומים, אולי לא לשביעות רצונן המלאה של הנתבעות. בתום הצילומים התגלעה מחלוקת בין הצדדים, בעוד הנתבעות רצו את התמונות כולן, התובעת סרבה להעביר את כל התמונות והעבירה רק את חלקן, לאחר סינון. לאחר שקיבלו הנתבעות את התמונות שהועברו, הודיעו לתובעת, כי לא ניתן לעשות בהן שימוש, ולפיכך לא ישולם שכרה, התובעת השלימה עם הגזירה בתנאי שלא יעשה שימוש בצילומים.
בכך התגבשה בין הצדדים הסכמה חדשה, לפיה למעשה, ההסכם בוטל, כל צד נושא בנזקיו, התובעת אינה מקבלת את כספה והנתבעות לא עושות שימוש בצילומים. משכך, הבעלות בתמונות לא עברה לידי הנתבעות ונותרה בידי התובעת.
בהתאם לחוק החוזים, חלק כללי חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, סע' 20 "ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה – תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה". במקרה דנן, מעדותם של שני הצדדים עולה, כי לכשקיבלו הנתבעות את התמונות, הודיעו לתובעת כי לא ישולם לה כספה, והצדדים הסכימו שלא יעשה שימוש בתמונות. בכך בוטל החוזה.
הפרת זכויות היצורים של הצלמת
נפסק כי בפועל חרף העובדה שהובטח לתובעת שלא יעשה כל שימוש בתמונות, נעשה שימוש מלא ואינטנסיבי בתמונות – בקטלוג, באינטרנט ובחנויות וזאת, מבלי לשמור על זכות היוצרים וזכותה המוסרית של התובעת בתמונות.
נפסק כי הנתבעות נהגו בתובעת בהתנשאות ובזלזול, תוך הפרה חמורה של זכויותיה והימנעות מכוונת מלצרף את שמה כמי שצילמה את התמונות.
הבעלות בזכויות היוצרים בצילומים
סעיף 35 (א) לחוק זכות יוצרים, קובע כי "יצירה שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה, כולה או חלקה, הוא היוצר, אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר במפורש או במשתמע".
במקרה דנן, מדובר ביצירה שנוצרה לפי הזמנה, לכאורה, התובעת הייתה הבעלים, אלא שהוסכם אחרת בין הצדדים בהסכם ביניהם, שתמורת 1,500 ₪ תועבר הבעלות ותנתן הרשאה לשימוש בתמונות, בכפוף לזכותה המוסרית של התובעת. יחד עם זאת, כפי שהוכח, החוזה בין הצדדים בוטל מחמת הפרתו הנטענת – בוטל בהתנהגות הכוחנית של הנתבעות שהודיעו לתובעת כי לא ישלמו את שכרה, ובהסכמת הצדדים שלא לעשות שימוש בתמונות.
בנסיבות אלה, משאין הסכם בין הצדדים הבעלות נותרה בידי התובעת.
פיצוי בגין הפרת זכות יוצרים וזכות מוסרית
הנתבעות הפרו את זכות היוצרים והזכות המוסרית של התובעת ביחס ליצירה.
סעיף 56 לחוק זכות יוצרים קובע כי מקום שהופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 ₪. בקביעת הפיצויים רשאי בית המשפט בין היתר לשקול את השיקולים הבאים:
(1) היקף ההפרה;
(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;
(3) חומרת ההפרה;
(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט;
(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט;
(6) מאפייני פעילותו של הנתבע;
(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע;
(8) תום לבו של הנתבע.
כאמור, בהתאם לראיות והעובדות שהוכחו, הנתבעות לא קיבלו לידן את הבעלות בצילומים, ועשו בהן כשלהן, הן ציינו את שמה של התובעת בצילומים רק לעיתים רחוקות.
נפסק כי מדובר בהפרה משמעותית של זכות היוצרים והזכות המוסרית, למרות שמדובר בפרק זמן של חודשיים ימים, הרי שמדובר בפרק זמן משמעותי, בו נגזל מן הנתבעת, הקרדיט על יצירותיה, כמו גם תשלום בעבור זכות היוצרים שלה.
יחד עם זאת, מתוך הראיות והטענות, נפסק כי תביעה זו לא הייתה באה לעולם אילולא נמנעו הנתבעות מלשלם את מלוא שכרה של התובעת.
בנסיבות העניין, ראה בית המשפט להעמיד את הפיצוי לתובעת בגין הפרת זכות היוצרים שלה והזכות המוסרית על התמונות, על סכום של 15,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך 400 ₪.
בית המשפט פסק כי סכום זה מבטא מחד את חומרת ההפרה, ומתחשב מאידך בטיב ההסכמה הראשונית בין הצדדים, וזאת כאשר לעמדת הנתבעות היה מדובר בלמעלה מ- 40 תמונות, והתובעת טענה כי מדובר בכ- 60 תמונות, וכאשר המדובר בהפרה שנעשתה במספר אופנים, בקטלוג, בחנויות, בפייסבוק, בכתבות עיתונאיות וכיוצ"ב.
