בקשה למחיקת סימן מסחר שהוגשה על ידי יורם ששה כנגד בעלת הסימן יהודית מתוק. הבקשה נדונה ברשות הפטנטים בפני ז'קלין ברכה, פוסקת בקניין רוחני וסגנית רשם הפטנטים. ביום 25.3.2015 ניתנה ההחלטה בתיק.
העובדות: ביום 21.5.2007 הגיש מבקש המחיקה בקשה לרישום סימן מסחר מעוצב (זהה) שמספרו 200455 בסוג 35, לגבי יבוא ושיווק אורז, הסימן נרשם ביום 4.12.2008. ביום 25.4.2010 הגישה בעלת הסימן דכאן בקשה למחיקת הסימן. מבקש המחיקה דכאן לא הגיש כתב טענות וראיות במסגרת הליך המחיקה. בהחלטת הרשם מיום 22.2.2012 נתקבלה בקשת המחיקה והסימן נמחק.
לאחר מכן בעלת הסימן רשמה את הסימן נשוא הליך זה, הסימן הרשום קובל ופורסם להתנגדויות הציבור ביום 31.5.2012. ביום 2.5.2013 הגיש מבקש המחיקה בקשה למחיקת הסימן.
מבקש המחיקה טען כי שתיקתו בהליך הקודם נבעה מכך שלא ידע שמתנהל הליך נגדו וכי בעלת הסימן אינה זכאית לבעלות בסימן מאחר ופשטה רגל. עוד טוען מבקש המחיקה כי בעלת הסימן זנחה את סימן הגמלים מאחר ולא נעשה שימוש בסימן במשך מספר שנים וכי מבקש המחיקה לא עשה שימוש בסימן אלא לאחר שנרשם על שמו. כמו כן, לטענת מבקש המחיקה הוא האחראי למוניטין שצבר הצירוף "אורז גמלים".
תוצאות ההליך: הבקשה למחיקת הסימן נדחתה. מבקש המחיקה יישא בהוצאות בעלת הסימן בסך 3,000 ₪ ובשכר טרחת עורכי דינה בסך 35,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
חוסר תום לב ברישום סימן מסחר
מבקש המחיקה טוען כי יש למחוק את סימן הגמלים מאחר והוגש בחוסר תום לב לפי סעיף 39(א1) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 (להלן: "הפקודה") לטענת מבקש המחיקה, בעלת הסימן הסתירה את עובדת היותה פושטת רגל ומשכך אינה יכולה להיות בעלים של נכסים ובכללם סימן הגמלים. עוד טוען מבקש המחיקה כי בעלת הסימן נהגה בחוסר תום לב ברישום הסימן ובמהלך ההליך הקודם.
נפסק כי המדובר בטענה תמוהה. הסימן העומד לדיון הוגש לרישום בשנת 2012. במועד זה כבר לא הייתה בעלת הסימן פושטת רגל ולא היתה כל מניעה שתגיש את הסימן לרישום. אשר לזכויות בעלת הסימן באריזה שתמונתה היא סימן המסחר, אלה הוכרעו בהליך הקודם ואין מקום להתערב בממצאים אלה.
מבקש המחיקה טוען עוד כי בעלת הסימן הסתירה מכב' הרשם עובדות במסגרת ההליך הקודם. סגנית הרשמת פסקה כי לא שוכנעה שבעלת הסימן הסתירה דבר-מה הרלוונטי להליך ובוודאי שההליך הקודם לא נוהל במרמה שיש בה כדי לאיין את ממצאיו.
העדר שימוש
בפי מבקש המחיקה טענה נוספת והיא כי בעלת הסימן זנחה את הסימן. טענת העדר שימוש אינה עילה למחיקת הסימן כי אם לביטולו. ראה סעיף 41 לפקודה קובע כדלקמן:
"(א) בלי לפגוע בכלליות הוראותיהם של סעיפים 38 עד 40 רשאי כל אדם מעונין להגיש בקשה לביטול רישומו של סימן מסחר, לגבי כל הטובין או סוגי הטובין שלגביהם רשום הסימן או חלקם (להלן – הטובין שלגביהם מבוקש ביטול הרישום), על יסוד הנימוק, שלא היתה כוונה בתום לב להשתמש בסימן המסחר בקשר לטובין שלגביהם מבוקש ביטול הרישום ושלמעשה לא היה שימוש בתום לב בסימן המסחר בקשר לטובין שלגביהם מבוקש ביטול הרישום או לא היה שימוש כאמור בתוך שלוש השנים שקדמו לבקשת הביטול."
לפיכך בסמכות הרשם להורות על ביטולו של סימן מסחר שלא נעשה בו שימוש בסוג המוצרים בהם נרשם הסימן במשך שלוש השנים שקדמו לבקשת הביטול, זולת אם אי השימוש נבע מנסיבות מיוחדות במסחר. תכלית הוראה זו הינה הרצון שלא להותיר בפנקס סימנים שאבד עליהם הכלח.
סימן המסחר מושא דיוננו נרשם בפנקס סימני המסחר ביום 3.9.2012, והבקשה שבפניי הוגשה ביום 2.5.2013. על פי לשון הפקודה רק לאחר חלוף שלוש שנים מיום רישום הסימן בפנקס ניתן להגיש בקשה למחיקתו עקב אי שימוש, הפקודה אינה מכילה הוראה המחייבת את בעלי הסימן להשתמש בסימן המסחר טרם הגשת הבקשה לרישומו.
על כן לא יכולה להישמע טענת העדר שימוש בסימן בטרם חלפו שלוש שנים מרישומו בפנקס.
