השגה על החלטת בוחן שהגישו אנה וראובן ברמן, ההשגה נדונה ברשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, בפני הרשם אסא קלינג. ביום 11.12.2012 ניתנה ההחלטה בתיק.
העובדות: המבקשים הגישו בקשת פטנט לגבי אמצאה בשם "שיטה ומערכת לחיוב רכב בגין חניה". לאחר מתן פטנט בארה"ב על בקשה מקבילה, הגישו המבקשים בקשה לתיקון התביעות בבקשת הפטנט בישראל על מנת שיהיו זהות לתביעות הפטנט שניתן בארה"ב על בקשה מקבילה. לאור התאמת תביעות הבקשה בישראל לתביעות הבקשה המקבילה, וכן לאור היות הבקשה המקבילה תובעת דין קדימה מהבקשה בישראל בהתאם להוראות סעיף 17(ג)(1) לחוק הפטנטים, הגישו המבקשים גם בקשה למתן פטנט על פי הוראות סעיף 17(ג) לחוק הפטנטים.
לאחר בחינה של הבקשה נמצא כי האמצאה המתוארת בבקשה אינה כשירת פטנט לאור דרישות סעיף 3 לחוק ולכן, לשיטת הבוחן, לא ניתן לקבל את הבקשה לפי סעיף 17(ג) לחוק הפטנטים.
הבוחן מצא כי השיטה המוגדרת בפטנט אינה מתארת פתרון טכני המיועד לשימוש תעשייתי אלא שיטה עסקית לחיוב רכב בגין חניה. שלבי השיטה, לטעמו של הבוחן, בעלי אופי ניהולי, ארגוני ופיננסי ואינם יכולים להיחשב טכנולוגיים.
תוצאות ההליך: בקשת הפטנט נדחתה, נפסק כי האמצאה המתוארת בתביעות הבקשה היא אינה אמצאה בתחום טכנולוגי כלשהו ואין בה התקדמות אמצאתית.
נקודות מרכזיות שנדונו בהחלטה:
השפעת אישור פטנט בארה"ב על בקשה בישראל
סעיף 17(א) לחוק קובע :
"17(א) הבוחן יבחן אם הבקשה עונה על כל אלה:
(1) האמצאה שבה כשירה לפטנט לפי פרק ב';
(2) קויימו הוראות סימן (א) של פרק זה"
דהיינו, חובה על הבוחן לבחון האם הבקשה עומדת בכל דרישות החוק.
חריג לכלל הקבוע בסעיף 17(א) נקבע בהוראות סעיף 17(ג) לחוק אשר לשונו –
"(ג) בקשה שנתקיימו לגביה התנאים המפורטים להלן, רואים אותה כאילו נתקיימו לגביה הוראות סעיף 4, 5, 8, 12 ו- 13…"
סעיף 17(ג) לחוק הפטנטים, בא להתמודד עם העיכובים שבבחינת בקשות לפטנט תוך הסתמכות, לגבי אלמנטים מסויימים של עבודת הבחינה, על עבודתם של משרדי פטנטים זרים.
כלומר, בהתקיים תנאים מיוחדים יכול הבוחן להשתחרר מהיבטים מסויימים של חובת הבחינה. בתנאים האמורים באפשרותו של הבוחן להפעיל שיקול דעתו האם יש צורך לבחון את כל דרישות החוק או שניתן אכן להשתחרר מבחינתם של היבטים מסויימים שהחוק מאפשר. אין בהוראות סעיף 17(ג) לחוק להפקיע את שיקול דעתו של הבוחן האם יש מקום להעמיק ולבחון בקשה מסויימת אם לאו.
ודוק, הבחינה לפי סעיף 17(ג) לחוק נעשתה לאחר מענה המבקשים לדרישות לרשימות אסמכתאות ופרסומים לפי סעיף 18 לחוק. בהינתן מידע נוסף רלבנטי המצוי בפני הבוחן בעת היזקקותו לשאלת בחינת הבקשה הרי שעליו להביאו בחשבון, בין אם מדובר בבחינה מזורזת ובין אם לאו.
לא זו אף זו. אמנם, תכלית חקיקתו של סעיף 17(ג) לחוק היא זירוז הבחינה. אולם, סעיף 17(ד) לחוק מאפשר לרשם, לממונה על הבוחנים או לסגנו, שלא לקבל את הבקשה לזירוז הבחינה לפי סעיף 17(ג) לחוק לאור "חומר העומד לרשותם או שהומצא להם במהלך הליכי הבחינה" "או כי קיים טעם מיוחד אחר".
רשם הפטנטים אמון על "טוהר הפנקס" – הצורך הציבורי בוודאות כי לא מצויים בפנקס פטנטים משוללי תוקף. הוא הדבר גם בחומרים המגיעים לידיעתו של הבוחן במסגרת בחינתו את הבקשה במסגרת העניינים בהם אינו משוחרר מחובת הבחינה – עניינים כגון שאלת כשירות האמצאה לפטנט בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק אשר אינו כלול ברישת סעיף 17(ג) לחוק.
נפסק כי לא נמצא פגם בהתייחסותו של הבוחן לפרסומים הנוספים שציטט בהודעות הליקויים, פרסומים אשר כפי הנראה עלו בפניו לאור בדיקתו באשר לעמידת הבקשה במלוא דרישות סעיף 3 לחוק.
כשירותה של שיטה עסקית להירשם כפטנט בישראל
אין החלטה פוזיטיבית השוללת את הכשרות של שיטה עסקית להירשם כפטנט בישראל והמבחן הוא: האם בביצוע האמצאה, בין אם היא נתבעת כמוצר ובין אם היא נתבעת כתהליך, יתרחש תהליך טכנולוגי מוחשי.
סעיף 3 לחוק קובע כי האמצאה תהיה "בתחום טכנולוגי":
"אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית – היא אמצאה כשירת פטנט."
קביעתו של הבוחן שהאמצאה המתוארת בבקשה אינה אלא שיטה עסקית נסמכת על ההחלטה בעניין תמיר אשר נסבה על סעיף 3 לחוק אשר נוסחו הובא לעיל ובו, בין היתר, תנאי לכשירותה של אמצאה כי תהיה "בכל תחום טכנולוגי".
בהחלטה אשר ניתנה לאחרונה בעניין בקשת פטנט 171773 (השגה על החלטת בוחן), מרדכי טייכר,(10.12.2012) (להלן: "עניין טייכר"), נסקרה ההתייחסות שנעשתה בפסיקה בישראל למונח זה שבסעיף 3 לחוק. כך גם נעשתה סקירה של מצב הדברים בארה"ב ובאירופה. בעניין טייכר צויין, כי על פרשנותו של סעיף 3 לחוק להיעשות באופן המותאם לשינויים הטכנולוגיים עליהם חוק הפטנטים בא לתת מענה. כן, כי בשקילת מכלול האינטרסים ובהתחשב במשפט ההשוואתי, בבחינת כשירותה של אמצאה לפטנט בהתאם לסעיף 3 לחוק הפטנטים שאלת היותה של אמצאה בתחום טכנולוגי תיקבע על פי הקריטריונים אשר נקבעו בעניין ע"ש (מחוזי י-ם) United Technologies נ' רשם הפטנטים, דינים מחוזי, כרך כו(8) 729) (להלן: "עניין UTI") לפיהם בביצוע האמצאה, בין אם היא נתבעת כמוצר ובין אם היא נתבעת כתהליך, יתרחש תהליך טכנולוגי מוחשי. כפי שנקבע בעניין UTI תהליך טכנולוגי מוחשי משמעו ביטוי של תכונות פיזיות בדבר כלשהו עליו מבוצעת האמצאה או באופי הפעולה אותה המוצר או התהליך הנתבע, מבצעים.
בעניין טייכר פורטו מספר קריטריונים אשר מטרתם לסייע בזיהוי היות האמצאה בתחום טכנולוגי:
א. יש לבחון את האמצאה בכללותה מבלי להפריד את רכיביה ומבלי להתמקד ברכיב אחד או קבוצת רכיבים אחת;
ב. זיהוי תרומתה של אמצאה בכללותה ייעשה לעומת הידע הקודם כפי שזה מזוהה על ידי המבקש בבקשת הפטנט (זאת להבדיל ממחקר הידע הקודם לצרכי שאלת ההתקדמות האמצאתית).
ג. כמו כן נקבע בעניין טייכר כי לשם זיהוי היות האמצאה בתחום טכנולוגי בבחינת האמצאה בכללותה יש לבחון האם היא מביאה לתרומה שיש לה ביטוי ממשי בתחום טכנולוגי – הוא האופי הטכנולוגי המוחשי שנדון בעניין UTI.
בענייננו נפסק כי על פניו אין בבקשה ובתביעות כדי להעיד על כי מדובר באמצאה, בין אם בהיבט השיטה ובין אם בהיבט המערכת שלה, לה ישנו ביטוי ממשי בתחום טכנולוגי.
בנוסף, עיון באפשרויות השונות לביצוע האמצאה כפי שהן מתוארות בבקשה מגלה שהמדובר בשימוש סטנדרטי של רכיבים ידועים. אין המדובר בכל שינוי בתכונות הרכיבים הסטנדרטיים הללו, בפעולתם או בקשרי הגומלין ביניהם.
לשיטת המבקשים תרומת האמצאה ביחס לידע הקודם המתואר בבקשה היא ההקלה על בעל הרכב מביצוע פעולת רכישה מקדימה. אופן ביצוע ההקלה האמורה יכול להתבצע באחת מני דרכים רבות המתוארות בפירוט האמצאה. אף אחת מהדרכים השונות הללו, בהן גם הביצוע באמצעות פקח החניה האנושי, אין בה להעיד על ביטוי מוחשי בתחום טכנולוגי אותו ניתן היה לאפיין כתרומת האמצאה בכללותה ביחס לידע הקודם המתואר בבקשה.
לפיכך, נמצא כי האמצאה המתוארת בתביעות הבקשה היא אינהאמצאה בתחום טכנולוגי כלשהו ואין בה התקדמות אמצאתית.
