חברת שלהבת מפעל לייצור נרות בע"מ הגישה התנגדות לבקשה לרישום סימן מסחר שהוגשה על ידי חברת פולק, שטינברג בע"מ. התיק נדון ברשות סימני המסחר, בפני ז'קלין ברכה, פוסקת בקניין רוחני, סגנית רשם הפטנטים. ביום 27.3.2014 ניתנה ההחלטה בתיק.
העובדות: התנגדות לרישום סימן מסחר "לפידאור" לגבי התקנים ואביזרים למאור, הנכללים כולם בסוג 11. לטענות המתנגדת, הסימן המבוקש מטעה ביחס לסימנה הרשום גם הוא בסוג 11 – "פתילאור" ועל כן לטענתה סימן המבקשת אינו כשיר לרישום מכוח סעיף 11(9) לפקודה בכך שזהה הוא או דומה עד כדי הטעיה לסימנה הרשום. עוד טוענת המתנגדת כי הסימן מטעה את הציבור ומעודדת תחרות בלתי הוגנת לפי סעיפים 11(5) ו- 11(6) לפקודת סימני המסחר.
תוצאות ההליך: ההתנגדות נדחית. נפסק כי המתנגד יישא בהוצאות המבקשת בסך 1,500 ₪ ובשכר טרחת עורכי דינה בסך של 17,000 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
הדמיון בין הסימנים
סעיף 11(9) לפקודה קובע כדלקמן:
"סימנים אלה אינם כשרים לרישום:
…
(9) סימן הזהה עם סימן שהוא שייך לבעל אחר וכבר הוא רשום בפנקס לגבי אותם טובין או טובין מאותו הגדר, והוא הדין בסימן הדומה לסימן כאמור עד כדי שיש בו להטעות;"
המבחן אשר נקבע בפסיקה לבחינת השאלה האם קיים דמיון מטעה בין הסימנים הינו "המבחן המשולש", המורכב ממבחני המשנה – מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הלקוחות, סוג הסחורות וצינורות השיווק ומבחן יתר נסיבות העניין. עם השנים התפתח מבחן משולב זה ונוסף לו מבחן ההיגיון והשכל הישר.
למידע נוסף על המבחן המשולש ראו מאמר בנושא.
מבחן המראה והצליל
נפסק כי מבחן זה הינו המרכזי מבין השלושה. הקביעה כי הסימנים דומים זה לזה מבחינת החזות והצליל עד כדי להטעות תיעשה, תוך השוואת הסימנים בכללותם, ותוך מתן משקל לרושם הראשוני הנוצר בעת השוואה זו ולרכיבים הדומיננטיים בסימנים, שכן הצרכנים אינם מתעכבים להבחין בין הסימנים לפרטי פרטיהם.
מבחן המראה והצליל: רכיב משותף מתאר
נפסק כי מעיון בסימנים הנדונים, זה המבוקש וזה הרשום, ניתן לראות כי יש להם רכיב משותף, הלא הוא המלה "אור". מלה זו הינה מתארת ביחס לטובין מושא הסימנים, נרות ומוצרים המשמשים למאור. מכאן שבבחינת מידת הדמיון בין הסימנים אין ליתן משקל יתר לרכיב משותף זה.
כאשר כוללים הסימנים מושא ההשוואה רכיב משותף שהנו מקובל במסחר, נוטים הצרכנים לתת את הדעת דווקא לרכיבים האחרים בסימנים ולהבחין בין הסימנים באמצעותם.
בנוסף נפסק כי אין כל דמיון בין תחיליות הסימנים "פתיל" ו"לפיד", הן מבחינת המראה והן מבחינת הצליל.
מבחן סוג הלקוחות, סוג הסחורות וצינורות השיווק
נפסק כי חוג הלקוחות וסוג הסחורות הנוגע לשני הצדדים אינו שונה במהותו. הטובין משמשים לאותה מטרה ואף אם מראם שונה, הרי שניתן לקבוע כי סוגי הלקוחות וסוגי הסחורות זהים. כמו-כן ניתן לקבוע כי צינורות השיווק חופפים.
מבחן יתר נסיבות העניין
נפסק כי במסגרת מבחן זה יש לקחת בחשבון את הנסיבות המסחריות, אשר עלולות לגרום להטעיה בקרב הציבור או להפחיתה.
נפסק כי הפרסומים הנטענים כמטעים, שהציגה המתנגדת, לא נעשו מטעם המבקשת וכי אין מבקשת הסימן היא מנסה להיבנות מן המוניטין של המתנגדת בסימנה.
נפסק כי גם המשווקים מבחינים בין מקורות הסימנים והמוצרים.
בנוסף נפסק כי השימוש שנעשה בפרסומים בסימן המתנגדת לתיאור המוצר של המבקשת, למשל "לפידאור – הפתילאור החדש", נועד דווקא להבחין בין שני המוצרים ולא לערבב ביניהם. זאת ועוד, נראה כי שימוש זה עשוי להעיד על כך שסימן המתנגדת הפך לסימן המתאר את סוג המוצר ולא את מקורו. הסיבה לכך הינה כי הסימן פתילאור מסמן מוצר אשר היה חדש בעת יציאתו לשוק ולפיכך סוג המוצר הפך להיות מזוהה עם סימן המסחר.
במלים אחרות, נפסק כי השימוש האמור אינו מצביע על סכנת הטעיה בין הסימן המבוקש לרישום לבין סימנה של המתנגדת, אלא דווקא על היחלשות אופיו המבחין של סימן המתנגדת. בהקשר זה כל סימן מסחר אחר שהיה מסמן מוצר המשמש למטרה דומה והמתחרה עם מוצרה של המתנגדת, היה זוכה לאותה השוואה ("לפידאור – הפתילאור החדש"), ללא כל קשר למהות הסימן המבוקש וטיבו.
על כן נפסק כי אין בפרסומים אינדיקציה לסכנת ההטעיה שעלול ליצור הסימן המבוקש לרישום.
מבחן השכל הישר
בהקשר זה חשוב להדגיש את השוני בין הקונוטציות השונות של הסימנים הנובעות מן המשמעויות השונות של התחיליות "פתיל" ו"לפיד". בסימן המתנגדת מרמזת התחילית "פתיל" על מבנה המוצר הכולל פתיל ואילו בסימן המבקשת מרמזת התחילית "לפיד" על צורת המוצר. נפסק כי יש בסימן המתנגדת מסר רעיוני שונה מזה שבסימן המבקשת.
על כן נפסק כי לא קיימת סכנת הטעיה בין הסימן המבוקש לסימן המתנגדת.
תחרות בלתי הוגנת
תנאי לפסילת סימן לפי עילה זו הינו הוכחת חוסר תום לבו של מבקש הרישום. בענייננו נפסק כי לא הצליחה המתנגדת להוכיח כי המבקשת מנסה להיבנות מן המוניטין שיצרה המתנגדת בסימנה. לא הוכח בראיות כי המבקשת היא זו שיוזמת את הפרסומים העושים שימוש בסימן המתנגדת, כי היא מעודדת אותם או כי היא נהנית מהם באופן כלשהו.
נפסק כי לעניין תום לבה של המבקשת ניתן ללמוד גם מעיצוב האריזות השונה. מוצר המבקשת נמכר תמיד באריזה בצורת חנוכייה, למעט באותם מקרים בהם הוא מיועד לייצוא. מנגד מוצר המתנגדת, שנמכר תמיד באריזה מלבנית כשמוטבע עליה הסימן "פתילאור", שונה מאריזת הסימן המבוקש המשווק בצורת חנוכייה כשמוטבע עליה הסימן "לפידאור".
על כן נפסק כי לא הוכח שהמבקשת פעלה בחוסר תם לב בבחירת סימנה או בהגשת הבקשה לרישומו, די בכך כדי לדחות את טענת המתנגדת גם לפי עילה זו.
