צו מניעה זמני על פצירה דומה: Scholl נגד ד״ר עור

דמיון בין פצירות חשמליות ובין אריזותיהן אינו מצדיק כשלעצמו צו מניעה זמני. בת״א (מחוזי מרכז) 2398-08-15 רקיט בנקיזר (ניר איסט) בע״מ נ׳ ניאופרם (ישראל) 1996 בע״מ דחה בית המשפט ביום 7.8.2015 בקשה למנוע את שיווק הפצירה החשמלית של ד״ר עור, לאחר שבחן בין היתר את החשש להטעיה, את הראיות לחיקוי, את הגילוי מצד המבקשות ואת מאזן הנוחות. מדובר בהחלטה בבקשה לסעד זמני, ולא בהכרעה סופית בתביעת ההפרה.

טענות המבקשות: המבקשות טענו כי בהפצת המוצר, המשיבות "רכבו" באופן פסול על המוניטין של המבקשות, וזאת על ידי הפצה, מכירה ושיווק של המוצר, כך שהמוצר ואריזתו מהווים חיקוי מוחלט ומושלם של מוצר המבקשות ואריזתו, תוך פגיעה חמורה במוניטין של המבקשות במותג SCHOLL  ודילולו, לאור האיכות הנחותה וביצועיו הנחותים של המוצר ביחס למוצר המבקשות. עוד טענו המבקשות כי מדובר בתחרות בלתי הוגנת היוצרת אצל הצרכן קישור בין המוצר ואריזתו למוצר המבקשות, באופן המקים חשש כבד להטעיית הצרכן.

המבקשות אף טענו כי השוואת הביצועים בין המוצר שלהן ובין מוצר החיקוי של המשיבות העלתה כי המוצר של המשיבות נחות באיכותו ובביצועיו, היוצר נזק כפול: הצרכן רוכש את מוצר המשיבות כיוון שהוא טועה לחשוב שמדובר במוצר המבקשות והשימוש במוצר המשיבות עלול לאכזב אותו ולגרום לאסוציאציה כלפי המותג SCHOLL להפוך שלילית ולפגוע קשות במוניטין שבמוצר המבקשות ובמותג.

לדידן, התנהגותן של המשיבות היתה חסרת תם לב מבחינה מסחרית ועלתה לכדי עשיית עושר ולא במשפט, תחרות בלתי הוגנת על חשבון המבקשות, התערבות בלתי הוגנת, פגיעה בקניין המבקשות וגזל מוניטין, הטעייה אסורה של קהל הצרכנים, הפרת חובה לנהוג בתום לב, גניבת סוד מסחרי וגניבת עין.

טענות המשיבות: המשיבות מצידן טענו כי המוצר – פצירה חשמלית תחת המותג "ד"ר עור" – הושק מספר חודשים בטרם ניתן פסק הדין תחת המותג "ד"ר עור", אשר נחשב אחד המותגים המפורסמים, הוותיקים והמוכרים בישראל בתחום טיפוח העור וככזה, אף רשום כסימן מסחר. הפצירה החשמלית של המשיבות היא מוצר מדף שנמכר בחו"ל כמוצר OEM באופן המאפשר למשווקים ומפיצים ברחבי העולם למתג אותו תחת סימן הבית שלהם וכך הן נהגו. המשיבות טענו כי אין בהפצת המוצר כל סכנת הטעייה ואין בשווק המוצר החדש שלהן גניבת עין או כל עוולה אחרת, לאור קביעת בתי המשפט כי לא תיתכן סכנת הטעייה כשמוצרים, לרבות אם הם דומים או זהים, נושאים שמות שונים. אין ולא יכולה להיות גניבת עין בחיקוי של מוצר פונקציונלי, ואין סכנת הטעייה כאשר המוצר נושא שם שונה ובפרט שבענייננו, מדובר במוצר המשיבות, אשר נושא את אחד מסימני המסחר המוכרים ביותר בתחום הטיפוח –  "ד"ר עור" – המכסה כמעט את כל אריזת מוצר המשיבות החדש.

טענה נוספת אשר הועלתה היתה כי בתי המשפט כבר הדגישו בשורה ארוכה של מקרים, כי כאשר ניתן היה לרשום מדגם, אך התובע לא עשה כן ולא נתן הצדק סביר לכך, לא ניתן לזכות בהגנה מכוח דיני עשיית עושר. במקרה ז, המבקשות לא סיפרו לבית המשפט שבארצות הברית ובאירופה רשמו מדגמים בקשר לפצירה החשמלית אך הן לא עשו כן בישראל ודי בכך כדי לסלק את הבקשה על הסף. מנסחי המדגמים המתייחסים לפצירה החשמלית מושא ההליך, ניתן לראות כי הבעלים הרשומים שלהם היא חברה שכלל אינה צד להליך -Reckitt Benckiser (Brands) Limited, ועל כן המבקשות כלל אינן הבעלים של הזכויות בעיצוב המוצר שלהן ודי בכך כדי לסלק את הבקשה העוסקת בזכויות שאינן נתונות להן כלל.

בין טענות המשיבות, עלתה גם הטענה כי המבקשות מלכתחילה לא עמדו בתנאי הסף הדרושים לבקשת סעד זמני שכן לא חשפו בפני בית המשפט את כל העובדות העשויות להיות רלוונטיות לבקשה, כגון העובדה שהמשיבות שינו את אריזת מוצרן לאחר שהמבקשות פנו אליהן, כמו גם את העובדה שהמשיבות חדלו משיווק המוצר המקורי שלהן והחלו בשיווק מוצר חדש. המבקשות אף הסתירו את דרישתן מהמשיבות להימנע מתחרות וכן את העובדה כי רשמו מדגמים בחו"ל, מצב השומט את הקרקע מתחת לתביעה.

לבסוף, מזל כ-70 שנה שניאופרם היא אחת מקבוצות החברות הגדולות בישראל בתחום הפארמה, הקוסמטיקה והטיפוח. ככל שיינתנו הסעדים הזמניים ייגרם נזק תדמיתי חמור ופגיעה קשה במוניטין שלה אשר נרכש בעמל רב במשך שנים. אין הצדקה לגרום למשיבות נזק כה חמור רק מאחר שהמבקשות מבקשות למנוע תחרות לגיטימית.

דיון והכרעה: נפסק כי בכדי לקבל סעד זמני, על המבקש לעמוד בשני תנאים מצטברים: א. קיומה של זכות לכאורה לקבלת הסעד; ב.הוכחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

בית המשפט בדק והתרשם מהמוצרים של הצדדים, אשר הוגשו במהלך הדיון, כמו גם מחוות דעת מומחה אשר הוגשה בדיון, וקבע כי הסיכוי לבלבול בין המוצרים נמוך ביותר –  הלוגו בין האריזות שונה ובמיוחד גודל הלוגו של המשיבות, מיקומו והבלטתו על מוצר המשיבות החדש מבחינים היטב בים המוצרים.

עם זאת, בית המשפט קבע כי עדיין קיימות ראיות לכאורה לעניין החיקוי וההעתקה, וכי במובן זה הליך התביעה אינו טורדני וקיימת שאלה רצינית לדון בה.

ההחלטה עסקה גם בחובת הגילוי במסגרת הבקשה. להרחבה על מאזן הנוחות וחובת הגילוי בפרשת Scholl ראו את המאמר הממוקד.

בית המשפט מצא כי בנסיבות המקרה אין הצדקה למתן צו מניעה זמני. אף שהועלו טענות להעתקה, הסיכוי להטעיה נמצא נמוך, ובקשת המבקשות נדחתה לאחר שקלול התשתית הראייתית והשיקולים למתן סעד זמני.

לסיכומו של דבר, בקשת המבקשות למתן צו מניעה זמני למכירה והפצת מוצר המשיבות – נדחתה.