הליך שנדון בבית משפט השלום בבת ים, בפני השופט אודי הקר, ביום 30.12.21 ניתן פסק הדין בתיק.
הצדדים: – התובע: יונה שורץ; הנתבעים: 1. טרייד מארק אודיו בע"מ 2. אביעד בוורסקי 3. יעקב שלמה יוסיפוביץ'.
העובדות: התובע טען כי בין השנים 2014-2018 הוא ביצע פרויקט קידום אתר אורגני (SEO) עבור אתר "ג'נרלטק" אשר הציע למכירה, בין היתר, מקרנים, מדפסות ומוצרי חשמל שונים. התובע היה אחראי לפעילות השיווק הדיגיטלי וקידום האתר ומוצרי החברה באינטרנט. התובע כתב תכנים שיווקיים למוצרים שונים שפורסמו ונמכרו על ידי החברה באתר האינטרנט. באתר החברה צוין, כי זכות היוצרים בתוכן השיווקי שייכת לו בלעדית. הנתבעת 1 היא חברה פרטית המפעילה את האתר המסחרי העוסקת בסחר בציוד אודיו, וידאו וכיו"ב. הנתבעת 1 מפעילה את האתר המסחרי "TM audio". הנתבעים 2 ו-3 הם הבעלים של הנתבעת ומנהליה בפועל.
התובע טען כי הוא גילה שהנתבעת השתמשה ב"יצירה" שהוא כתב עבור האתר של חברת ג'נרלטק באתר האינטרנט שמפעילה הנתבעת. היצירה היא תוכן שיווקי למוצר "מקרן אופטומה HD142X" המוצע למכירה באתר האינטרנט של ג'נרלטק. התובע טען כי הנתבעים העתיקו את היצירה כפי שהיא ופרסמו אותה באתרם לצרכים מסחריים, תוך פגיעה בזכות היוצרים שלו ובזכותו המוסרית. התובע העמיד את תביעתו על סך 50,000 ש"ח, כפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק.
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה בחלקה. אך בית המשפט מצא לפסוק לטובת התובע פיצוי על הרף הנמוך (מאד). נקבע כי הנתבעים הפרו את זכות היוצרים של התובע, והם חויבו לשלם לתובע, יחד ולחוד, סך של 6,000 ש"ח. בנוסף, בית המשפט חייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 1,250 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ש"ח.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
האם מפרט טכני מהווה יצירה מוגנת?
סעיף 4 לחוק זכות יוצרים קובע: "זכות יוצרים תהא ביצירות אלה: יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית….".
בעניין זה מדובר ב"יצירה ספרותית" בה יש לבחון האם היא "מקורית" כהגדרתה בחוק. לכן, בנוסף לנטל שמוטל על בתובע להוכיח כי הוא היוצר של היצירה או בעל הזכות בה (מבחן המקור), עליו להוכיח כי מדובר ביצירה מקורית.
על מנת לבחון האם היצירה הנדונה היא "יצירה מוגנת" החוסה תחת הגנת החוק, יש לבחון שלושה מבחינים מצטברים:
(1) "מבחן המקור"- הבאם ה"יצירה" נוצרה בידי התובע והאם הוא בעל הזכות בה;
(2) "מבחן ההשקעה"- בחינת מידת ההשקעה של התובע ביצירה, בו על התובע להוכיח כי השקיע השקעה מינימלית של משאב אנושי כלשהו ביצירה;
ו- (3) "מבחן היצירתיות"- האם התובע הוכיח תרומה אינטלקטואלית כלשהי ליצירה. על היצירה להיות פרי מאמץ כישרון והשקעה של המחבר, אשר יקנו לה אופי שונה משל החומרים שמהם עוצבה. לא מדובר ברף גבוה במיוחד עבור היוצר, אלא לעיתים די ביצירתיות מועטה ואף חסרת ערך.
בית המשפט מצא כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי עסקינן ב"יצירה מוגנת".
מבחן המקור
הטקסט שבמחלוקת הוא טקסט שיווקי הכולל תיאור פרטים טכניים של המוצר. עם זאת, הטקסט אינו מכיל רק את הנתונים הטכניים שמפרסם היצרן, אלא יש בו גם תוספת של תיאור שנועד לשיווק המוצר. בית המשפט קבע כי התובע הוכיח כי הוא זה שהוסיף את התיאורים והוא זה שיצר את הטקסט.
התובע לא הציג את הטקסט המקורי שכתב עבור חברת ג'נרלטק ולא צירף את המסמכים שיכולו לתמוך בטענתו בעניין זה. בדיון ההוכחות ביקש התובע לצרף את המסמכים אך הנתבעים סרבו להצגתם. עובדות אלו פועלות לחובתו של התובע, שהינו בעל ניסיון בהגשת תביעות דומות ושהיה עליו לצרף את מלוא ראיותיו לכתב התביעה בהתאם לסדרי הדין בתביעה המתנהלת בסדר דין מהיר. עם זאת, בית המשפט מצא כי די בדברים שכן הוצגו כדי להראות שהתובע יצר את היצירה. בהחלטתו בית המשפט התבסס על אלו: ראשית, בתקנון אתר ג'נרלט', בו פורסמה היצירה על ידי התובע, נכתב כי זכות היוצרים בתוכן השיווקי שבאתר שייך לתובע או לחברה בבעלותו. לפיכך, קמה לטובת התובע החזקה שבסעיף 64(1) לחוק, לפיה: "מופיע על היצירה בדרך המקובלת שמו של אדם כיוצר היצירה, חזקה היא שאותו אדם הוא יוצר היצירה". הנתבעים לא הצליחו לסתור או להפריך חזקה זו. שנית, התובע העיד כי הוא זה שניסח את הטקסט עבור חברת ג'נרלטק. הוא עשה שימוש בנתונים של היצרן והוסיף להם מלל ומילות תיאור, בין היתר על מנת לקדם את האתר במנועי החיפוש. עדות זו לא נסתרה ובית המשפט קיבל אותה. שלישית, הנתבעים העידו כי שוחחו עם נציגי חברת ג'נרלטק ולא טענו כי בשיחה זו נאמר להם שהתובע אינו בעל זכות היוצרים ביצירה.
מבחן ההשקעה
די בכך שהיוצר יוכיח שהשקיע משאב כלשהו. התובע הצהיר כי השקיע משאבים לשם עריכת הטקסט וכי שולם לו שכר עבור עבודתו. הנתבעים לא הפריכו עדות זו ובית המשפט מצא לקבל אותה. גם מעיון ביצירה עצמה ניתן לראות כי התובע נדרש להשקיע בה משאב אנושי מינימאלי.
מבחן היצירתיות
מבחן היצירתיות לא מצריך מהיוצר להוכיח כי יצירתו היא יצירתית במובן של חדשנות. היוצר נדרש להוכיח כי היצירה נושאת חותם כלשהו של המחבר, גם אם מזערי, ולשקף רמה נמוכה ביותר של ביטוי אישי.
בעניין זה, התרגומים עומדים בקריטריון זה. התובע הוכיח חותם אישי "מזערי" ולפחות רמה נמוכה של "ביטוי אישי". לפיכך, התובע עמד במבחן זה.
בית המשפט הוסיף כי אומנם חלק ניכר מהטקסט ביצירה הוא תרגום של נתונים טכניים שאינם מהווים "יצירה מוגנת", אך לנתונים אלו התלוו תיאורים שונים, לצרכי שיווק, שבהם יש ביטוי אישי של התובע, גם אם לא ברף הגבוה.
הנתבעים הציגו מפרטים טכניים אחרים מאתרים שונים, של המוצר ושל מוצרים דומים. אמנם ישנו דמיון בין הטקסטים השונים שכן כולם מתארים את אותו מוצר (או מוצר דומה) ומבוססים על ההגדרות הטכניות של המוצר שפורסמו על ידי היצרן. עם זאת, הטקסטים השונים אינם זהים לחלוטין וזה מראה על הביטוי האישי ועל היצירתיות של כל אחד מהיוצרים.
למרות שמדובר בתיאור עובדתי של נתוני מקרן, ישנן דרכים שונות לתאר נתונים אלה. בחירתו של התובע לתאר את המוצרים בדרך מסוימת, בחירתו לעשות שימוש דווקא במילים מסוימות, החלטותיו בברירת המילים והסדר בו תופענה מצריכות מחשבה והשקעה, לפחות ברמה מינימאלית, הנדרשת להוכחת יצירתיות.
ספרות מסחרית כיצירה ספרותית
בית המשפט מצא כי התובע הוכיח שהוא בעל זכות היוצרים במפרט הטכני וכי המפרט מהווה "יצירה ספרותית" כהגדרתה בחוק.
בית המשפט העיר כי בפסיקה נקבע שגם ספרות מסחרית, לרבות פרסומת, מוגדרת כ"יצירה ספרותית".
גם אם לא היה מדובר ב"יצירה ספרותית" כהגדרתה בחוק, לאור טענת הנתבעים כי דובר בנתונים טכניים בלבד (טענה שנדחתה), יש לראות ביצירה משום "לקט" של "מאגר מידע או נתונים" כהגדרתו בחוק. סעיף 5(4) לחוק אומנם קובע כי "עובדה" או "נתון" כשלעצמם אינם מוגנים כזכות יוצרים, אך דרך ביטויים מוגנת ותחול עליה זכות יוצרים. לפיכך, גם אם היה נקבע כי מדובר ב"לקט" – מאגר מידע או נתונים, לתובע יש זכות יוצרים ביצירה, לאור האופן בו בחר להציג את הנתונים, בצירוף מילות התיאור שבחר לצרף לנתונים אלו.
הנתבעים הפרו את הזכויות של התובע
הנתבעים טענו, כי הנתבע 2 הוא זה שיצר את היצירה וכי לא העתיק או עשה שימוש כלשהו ביצירתו של התובע. בית המשפט דחה טענה זו. ראשית, השוואת יצירת התובע ליצירת הנתבעת מראה על דמיון בין היצירות. רובה של יצירת הנתבעת זהה לחלוטין ליצירת התובע- הן בבחירת המילים, לרבות מילות תיאור ומילים שאינן בבחינת תרגום של המפרט של היצרן והן בסדר הבאת המילים ובסדר הבאת הנתונים. מכך יש ללמוד על העתקה. אין מחלוקת שלנתבעים היתה גישה ליצירת התובע. הנתבע 2 העיד כי עשה שימוש במפרטים שפורסמו באינטרנט על מנת לערוך את התרגום של המפרט לעברית וסביר שגילה בין המפרטים גם את המפרט של התובע. על מנת להוכיח העתקה, די בהוכחת נגישות למסמך המקור ובהוכחת מידת דמיון בין היצירות השוללת אפשרות של דמיון מקרי.
שנית, הנתבעים הציגו מפרטים אחרים למקרן שפרסמו צדדים שלישיים וטענו כי הם דומים מאוד ליצירת התובע. כאמור, מפרטים אלה אינם זהים ליצירת התובע באופן בו זהה המפרט של הנתבעים ליצירה.
שלישית, ב"כ התובע שלח לנתבעים מכתב התראה בו האשים את הנתבעים בהעתקת יצירתו. במכתב התשובה ששלח ב"כ הנתבעים לב"כ התובע, הנתבעים העלו טענות שונות, לרבות טענה לפיה לא הוכח שהתובע בעל היצירה, לא הוסבר מי מהנתבעים ערך את המסמך. אם הנתבעים היו כותבים את היצירה בעצמם, הם לא היו מעלים את האפשרות שאולי צד שלישי יצר את היצירה אלא כותבים שהם אלו שעשו זאת.
רביעית, הנתבע 2 טען כי הוא זה שערך את המוצר. הוא טען כי עשה שימוש בתיאור המוצר שהיה כתוב בשפה האנגלית, תרגם אותו באמצעות "Google Translate" ולאחר מכן ביצע התאמות על מנת לתקן ולשפר את הטעון שיפור. בית המשפט דחה גרסה זו מכמה סיבות: (1) הנתבע לא הצליח להציג התאמה בין הטקסטים שלטענתו תרגם לבין הפרט שפרסמה הנתבעת; (2)הנתבעים לא הציגו את תוצאות התרגום של תוכנת "Google Translate"ולא הוכיחו דמיון בין תוצאות אלו לבין היצירה; (3) הנתבעים לא הסבירו איך זה שהתרגום שנטען כי נתבע 2 יצר, כולל הוספת תיקונים והתאמות באופן הזהה לטקסט של התובע וכיצד באופן "מקרי" גם התובע וגם הנתבע 2 בחרו בדיוק באותן מילים ואותם ביטויים ממש.
הנתבעים טענו כי התובע לא הוכיח שהוא פרסם את יצירתו לפני שהם פרסמו את יצירתם ולכן התובע לא הוכיח כי הנתבעים העתיקו את יצירתו. בית המשפט דחה טענה זו. אמנם התובע לא הציג את מועד הפרסום, אך הוא העיד כי היצירה פורסמה בשנת 2018. עדות זו לא נסתרה ובית המשפט מצא לקבלה. הנתבעים לא הציגו ראיה לכך שהם פרסמו את יצירתם קודם ליום זה ולא הוכיחו כי פרסמו את היצירה לפני התובע.
למרות שהנתבעים לא טענו לעניין זה, בית המשפט הוסיף כי מדובר בהעתקת "חלק מהותי" ביצירה. "חלק מהותי" יכול שיהיה זעיר כמותית, כל עוד ניתן לראות בו עיקר מעיקריה של היצירה. אין ספק, כי הטקסט של התובע הוא מהותי ביצירה ואף מהותי לצורך "קידום האתר". חלק זה הועתק על ידי הנתבעים ומהווה "חלק מהותי" ביצירתם.
יצירה נגזרת
הנתבעים טענו כי התובע העתיק את יצירתו מהמפרט שפרסם היצרן ולכל היותר הוסיף לתרגום זה תיאור מקורי משלו. לפיכך, לכל היותר הוא בעל זכות ב"יצירה נגזרת". מאחר שהתובע לא קיבל רישיון מאת היוצר המקורי (היצרן) להעתיק את היצירה, לא קמה לו זכות תביעה. בית המשפט דחה טענה זו. סעיף 11(6) לחוק קובע כי "יצירה נגזרת" היא "יצירה מקורית המבוססת באופן מהותי על יצירה אחרת כגון תרגום או עיבוד". יצירה נגזרת היא יצירה מקורית העומדת ברשות עצמה ומקנה לבעליה זכות יוצרים לגביה גם אם התובע השתמש לצורכי התרגום 'במידע שנלקח מיצרני המוצר או מגורמים אחרים'.
הפסיקה הכירה במתן זכות יוצרים גם כאשר נעשית יצירה שעושה שימוש בחומר קיים. עבודת ליקוט, עריכה ותרגום, שיש בהם מאמץ וכשרון עצמאיים ואשר הוספו לה תכנים מקוריים, תהיה "יצירה מוגנת", גם אם היא מסתמכת על יצירה קודמת.
יצירתו של התובע (מפרט טכני) מורכבת משני חלקים הניתנים להפרדה – הנתונים הטכניים שאינם מהווים יצירה ואינם מוגנים, והחלקים התיאוריים שהוסיף התובע ונמצאו כמהווים "יצירה מוגנת".
על מנת להוכיח את טענתם, התובעים היו צריכים להוכיח כי התובע העתיק מהיצרן ללא קבלת רשות, מלל המהווה "יצירה" ולא רק נתונים טכניים (עליהם אין הגנת זכות היוצרים). הנתבעים לא הוכיחו זאת.
גם אם היתה מתקבלת הטענה כי יצירתו של התובע היא "יצירה נגזרת", וכי התובע היה צריך לקבל את רשות היצרן כדי לתרגם את הנתונים הטכניים שבמפרט (טענה שנדחתה), אין בכך לגרוע מההגנה המוקנית ליצירתו של התובע.
סעיף 47(6) לחוק וסעיף 11(6) לחוק קובעים כי עשיית שימוש ביצירה, ללא היתר של בעל הזכות בה, גם לשם יצירת "יצירה נגזרת", מהווה הפרה של זכות היוצרים של בעל הזכות המקורית. עם זאת, הפרה זו אינה שוללת את קיומה של זכות יוצרים ב"יצירה נגזרת" ואינה מתירה לאחרים להפר את זכותו של בעל "הזכות הנגזרת". סעיף 16 לחוק אינו מונה את הסכמת הבעלים כמרכיב נדרש בהכרת זכות היוצרים של יוצר "היצירה הנגזרת".
עם זאת, בית המשפט הוסיף כי יתכן שיש לקחת בחשבון את העובדה שיוצר היצירה הנגזרת לא קיבל את רשותו של היוצר לעשות שימוש ביצירה בפסיקת הפיצוי.
בית המשפט קבע כי לא הוכח שהתובע העתיק מהיצרן טקסט שאינו רק נתונים טכניים וכי החוק אינו מתנה את ההגנה על יצירה נגזרת בקבלת אישור היוצר המקורי.
הפיצוי בגין הפרת זכות יוצרים
התובע עתר לסעד של פיצוי ללא הוכחת נזק, בסכום של 50,000 ₪.
סעיף 56 (ב) לחוק מפרט רשימה לא סגורה של שיקולים שיש לקחת בחשבון כאשר פוסקים פיצוי ללא הוכחת נזק: "(1) היקף ההפרה; (2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה; (3) חומרת ההפרה; (4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט; (5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט; (6) מאפייני פעילותו של הנתבע; (7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע; (8) תום לבו של הנתבע".
הרציונל של פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק, הוא הקושי שעשוי לעמוד בדרכו של היוצר להוכיח את הנזק שנגרם לו עקב ההפרה והצורך בהרתעה מפני הפרת זכות יוצרים גם במקרים בהם לא ניתן להוכיח נזק ממוני. עם זאת, הפיצוי צריך לשקף גם את אומדן הנזק המשוער שנגרם ליוצר ולהתחשב בטיב ההפרה ומהותה. כלומר, כאשר בית המשפט יקבע את גובה הפיצוי הסטטוטורי הוא ישקול, בין היתר, את עוצמת ההפרה, מספרן ומשכן של ההפרות, סוג היצירה, האשם של המפר, אופיו וגודלו של העסק המפר ועוד.
בית המשפט קיבל את טענת הנתבעים לפיה התובע לא הוכיח שנגרם לו נזק בפועל. טענת התובע כי חברת ג'נרלטק הפסיקה את ההתקשרות איתו בגלל ההפרה נסתרה והתובע לא הוכיח כי הסכומים ששולמו לו על ידי ג'נרלטק היו בתמורה ליצירה זו. התובע גם לא הוכיח את הטענה כי האתר של ג'נרלטק נפגע מההעתקה. העובדה שהתובע גילה על ההפרה לאחר שנים רבות מראה גם היא כי לא נגרם לו נזק. התובע גם הפריז בטענותיו לגבי העמל והמקוריות שביצירתו. כמו כן, בית המשפט התייחס לכך שמיד עם פנייתו של התובע לנתבעים, הם הסירו את הפרסום. עדותם של הנתבעים כי המוצר מושא הפרסום נמכר תקופה קצרה וכי לא נמכרו מוצרים רבים מדגם זה לא נסתרה, וממילא לא הוכח כי התובעת התעשרה מהשימוש ביצירה. בית המשפט ציין כי הנתבעים יכלו לתרגם בעצמם את המפרט הטכני של היצרן, ללא השקעת משאבים ניכרים, וכי הם העתיקו את היצירה מתוך נוחות וחוסר מודעות לכך שיש להקפיד על זכויות יוצרים. התובע לא הוכיח כי הנתבעים בחרו לעשות שימוש ביצירה כי סברו שדווקא היא תקדם את אתר האינטרנט שלה או כי בשל השימוש ביצירה אתר האינטרנט שלה ידורג במקומות הראשונים במנועי החיפוש. התובע גם לא הוכיח כי השקיע ביצירה משאבים ניכרים. מאידך, בית המשפט קבע כי לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בנתבעת שעשתה שימוש עסקי ביצירה. כמו כן, בית המשפט קבע כי גם זכותו המוסרית של התובע ביצירה הופרה.
לנוכח כל השיקולים הללו, ובהתחשב בתכלית הפיצוי הסטטוטורי ללא הוכחת נזק כאמצעי הרתעה, בית המשפט מצא לנכון לחייב את הנתבעים לפצות את התובע בסך של 6,000 ש"ח.
