ביום 30.11.2020 פרסם משרד המשפטים קול קורא לקבלת התייחסויות מן הציבור במסגרת בחינת תיקונים לחוק הפטנטים במגוון נושאים, ובין היתר: תקופת חסד, הארכת תקופת הגנה לפטנטים העוסקים בתכשירים ביולוגיים, תביעות פונקציונליות, בחינת בקשה לפי דרישה, חלוקת בקשה והשמדת מוצרים מפרי פטנט.
במאמר זה אנו נסקור את התיקונים הצפויים שעלו במסגרת הפרסום האמור.
תקופת חסד לרישום פטנט
במספר מדינות בעולם, ובראשון ארצות הברית, פרסום בציבור שנעשה עד שנה לפני מועד הגשת בקשת הפטנט, בידי הממציא או ממציא משותף או בידי אדם שקיבל מאחד מהם את המידע באופן ישיר או עקיף, לא ייחשב לידע קודם הפוגע בדרישת החדשנות. הוראה זו מכונה תקופה חסד (grace period).
בישראל קיימת הוראה דומה לפיה פרסום בציבור של עיצוב בידי בעל העיצוב או כתוצאה ממידע שמקורו בבעל העיצוב, בין שהמידע הושג כדין ובין שהמידע הושג שלא כדין, לא פוגע בכשירות להגנה כעיצוב רשום.
נשקלת האפשרות להחיל בישראל "תקופת חסד" לעניין פטנטים. כמו כן, נשקלת האפשרות לשינוי התנאים המקובלים במדינות אחרות להחלתה בישראל.
פרסום אמצאה בתערוכה או בהרצאה טרם הגשת בקשה לפטנט
סעיף 11 לאמנת פריז קובע כי מדינות שהן צד לאמנה יעניקו הגנה זמנית לאמצאות כשירות פטנט בקשר למוצרים המוצגים בתערוכות רשמיות הנערכות בשטחי מדינה שהיא צד לאמנה. הגנה זו לא תאריך את התקופה שבה ניתן להסתמך על דין הקדימה, והמדינות החברות רשאיות להתחשב בתאריך פרסום האמצאה בתערוכה כתאריך דין הקדימה.
סעיף 6(2) לחוק הפטנטים קובע כי במקרה שבו בעל האמצאה פרסם את אמצאתו בתערוכה תעשייתית או חקלאית בארץ או במדינה מהמדינות החברות, הוא יוכל להגיש בקשת פטנט בגין האמצאה בתוך שישה חודשים מיום פתיחת התערוכה, מבלי שהשתתפותו בתערוכה תיחשב כפרסום פומבי של האמצאה.
בפועל, נמסרות לרשם הודעות כאמור לעיתים רחוקות. לכן, נשקלת האפשרות לוותר על דרישת מסירת ההודעה לרשם מראש, והחלפתה בצירוף הודעה לבקשת הפטנט או למענה לדרישה לפי סעיף 18 לחוק הפטנטים.
כמו כן, נשקלת האפשרות לבטל את מגבלת ששת החודשים להגשת הבקשה בישראל והחלפתה בתקופה של עד שנה ממועד התערוכה (בהתאם לסעיף 11 לאמנה) כאשר הבקשה מוגשת ללא דין קדימה וכן לאפשר דרישת דין קדימה מבקשת פטנט שהוגשה לאחר פרסום האמצאה בתערוכה כאמור בסעיף.
הארכת תקופת הגנה – תכשירים ביולוגיים
תקופת ההגנה לפטנט היא 20 שנים מתאריך הגשת הבקשה. ניתן להאריך את תקופת ההגנה בהתאם לסימן ב'1 בפרק ד לחוק הפטנטים, אשר חל על פטנטים המגנים על חומר כלשהו, על תכשיר רפואי המכיל חומר, על ציוד רפואי, ועוד. סעיף 64א מגדיר חומר כך: "המרכיב הפעיל בתכשיר רפואי או מלחים, אסטרים, הידרטים או צורות גבישיות של אותו המרכיב".
בהחלטה בעניין בקשה לצו הארכה לפטנט 124123 Bayer Healthcare LLC (16.4.2018) צוין כי המונחים "חומר" ו"תכשיר" בפקודת הרוקחים מתייחסים כעת גם לחומרים ביולוגיים. הרשם סקר את המצב המשפטי במספר מדינות וציין כי ההבדלים בין ישראל וארצות הברית בבחינת השאלה נשוא הדיון נובעים בין היתר מהעדר הסדרה מפורשת של הנושא בחקיקה בישראל.
על כן, נשקלת האפשרות להאריך את תקופת ההגנה לתכשירים ביולוגיים וזאת בהתאם להסדר להארכת תקופת ההגנה על תכשיר רפואי.
תביעות פונקציונליות
סעיף 13 לחוק פטנטים קובע כי בקשת פטנט תכלול פירוט שבסופו יופיעו התביעות המגדירות את האמצאה. סעיף 13(ב) לחוק קובע כי ניתן להגדיר את האמצאה באמצעות מטרתה מבלי לציין כיצד ניתן להשיג מטרה זו, כאשר הפרטים להשגת המטרה מתוארים בפירוט עצמו. תביעה כזו מכונה "תביעה פונקציונלית" מכיוון שהיא מגדירה את האמצאה באמצעות התפקיד אותו היא ממלאת.
בישראל ניתן לבטא את כל מרכיבי התביעה באופן זה. הדין בארצות הברית מאפשר גם הוא תביעות פונקציונליות, אך לא ניתן להגדיר את כל יסודות האמצאה באופן זה. בדין האירופי ישנה הבחנה בין הגדרת תביעה באמצאות תוצאה, לבין הגדרת תביעה באמצעות תכונות פונקציונליות. במקרה הראשון ניתן להגדיר את האמצאה באמצעות מטרותיה רק כאשר לא ניתן להגדירה באופן אחר או אם הגדרה אחרת מצמצמת את היקף התביעות במידה שאינה מוצדקת, ואם יש לכך תימוכין בפירוט או בידע הכללי של בעל מקצוע ממוצע. במקרה השני, ניתן להגדיר תביעה באמצעות תכונות פונקציונליות כאשר בעל מקצוע ממוצע יידע מהם האמצעים האחרים שניתן ליישם באמצעותם את הפונקציה המתוארת בתביעה, אך לא ניתן לקבל תביעה פונקציונלית כאשר אין אמצעי אחר להשגת התכונה בעוד שהתביעה מנוסחת ככוללת אמצעים נוספים.
נשאלת השאלה האם היקף ההגנה המוענק על ידי תביעות המוגדרות באמצעות מטרת האמצאה הינו ברור מספיק? האם יש להגביל את ההגדרה באופן זה, כפי שנהוג בארצות הברית ובאירופה?
בחינת בקשה לפי דרישה
כיום, בקשות פטנט נבחנות בישראל לפי סדרן (סעיף 17 לחוק ותקנה 3), וניתן לבקש הקדמת בחינה. במספר מדינות בעולן כגון קנדה, יפן, דרום קוריאה ואוסטרליה, בקשה נבחנות לאחר שהמבקש דורש את בחינתן. אם לא מוגשת בקשה בתוך מספר השנים שנקבע, בקשה הפטנט נזנחת, ובחלק מהמדינות ניתן לבקש את החזרת הבקשה לבחינה בתוך התקופה שנקבעה. אם הבקשה אינה נבחנת ומתקבלת, מדובר בבקשה שפורסמה, ולכן האמצאה המתוארת בה תהיה בנחלת הכלל.
נשקלת האפשרות לאמץ שיטה זו בישראל. במידה שתאומץ שיטת בחינה זו בישראל, נשאלת השאלה האם ראוי להגביל את מספר החודשים המרבי לפעולות הרשם? האם בשיטה כזו ראוי להגביל את הארכות שיינתנו למבקש?
כמו כן, אם תאומץ שיטה זו בישראל, אילו הוראות עליה לכלול (מועדי תשלום אגרות, בחינה על אתר, הגשת אסמכתאות ופרסומים קודמים, חלוקת בקשות)?
דרישת הגשת אסמכתאות ופרסומים קודמים, ומשמעות אי עמידה בדרישה
על פי סעיף 18(ב)(1) לחוק הפטנטים, מבקש פטנט נדרש להגיש לרשות את רשימת האסמכתאות שעליהן הסתמכו רשויות פטנטים זרות בבחינת בקשה מקבילה לפטנט, וכן רשימה של פרסומים אשר פורסמו לפני תאריך הבקשה, הידועים למבקש והנוגעים ישירות לאמצאה. סעיף 18א מחייב לעדכן את הרשות בכל שינוי שידוע לו אם לבא כוחו שחל ברשימות אלו.
כיום ישנה אפשרות יעילה ונוחה לעיין בדוחות בחינה ברשויות פטנטים זרות מובילות, ונשאלת השאלה האם מתייתר הצורך בהגשת רשימת האסמכתאות עליהם הסתמכו הרשויות הזרות. סעיף 18ג מאפשר לבית המשפט או לרשם, בין היתר, לא לתת פטנט אם נמסר פרט מטעה או שהמבקש לא עדכן את הרשות ביודעין על כל שינוי משמעותי ברשימת האסמכתאות או הפרסומים. הסעיף אינו מסמיך את הבוחן לסרב לבקשה בנסיבות אלו.
נשקלת האפשרות לבטל את הדרישה להגשת רשימת אסמכתאות של רשויות זרות. כמו כן נשקלת האפשרות להסמיך את הבוחן לסרב לבקשת פטנט בנסיבות האמורות בסעיף 18ג לחוק.
עיתוי הגשת אסמכתאות ופרסומים קודמים
סעיף 18א לחוק קובע כי המבקש נדרש לעדכן את הרשות בנוגע לכל שינוי שחל ברשימות האמורות בסעיף 18, אם השינוי ידוע לו או לבא כוחו. כיום החוק קובע כי חובת העדכון חלה עד לקיבול הבקשה אולם לא קבועה בחוק או בתקנות התקופה להגשת העדכון.
נשקלת האפשרות להגדיר תקופה כאמור. כמו כן, נשקלת האפשרות לחייב את הגשת הרשימות לפי סעיף 18 יחד עם בקשה להקדמת בחינה לפי סעיף 19א.
המצאת פרסומים ואסמכתאות בידי צד שלישי
סעיף 18(ב)(3) מאפשר לבוחן להשתמש בפרסומים ואסמכתאות שהומצאו לו על-ידי אדם שאינו המבקש לצורך בחינת הבקשה עד חודשיים לאחר שהשיב המבקש לדרישה לפי סעיף 18(ב)(1).
נשאלת השאלה האם ישנה תועלת בהגשת האסמכתאות על-ידי צד שלישי? כמו כן, נשאלת השאלה האם יש צורך להרחיב אפשרות זו? למשל באמצעות הארכת משך התקופה שבה ניתן להגיש את האסמכתאות, או מתן אפשרות לצרף אליהן הסברים בדבר הרלוונטיות של הפרסומים לאמצאה הנתבעת בבקשה.
הסתמכות על בקשה מקבילה שאושרה במדינה אחרת
סעיף 17(ג) לחוק מאפשר, בהתקיים תנאים מסוימים, להסתמך על תוצאות בחינה במדינות מסוימות לצורך קיבול בקשת הפטנט בישראל, לעניין דרישת החידוש, דרישת ההתקדמות ההמצאתית, אחידות האמצאה, הפירוט והתביעות.
מאז שנת 2011, מפעילה רשות הפטנטים את מסלול ה-Patent Prosecution Highway (PPH) , אשר עוגן בסעיף 19א(א)(2) לחוק. מסלול זה מאפשר למבקש פטנט בישראל, אשר בקשתו אושרה או קיבלה חוות דעת חיובית במדינה אחרת, לבקש כי בקשתו תיבחן על אתר, כלומר בחינתה תוקדם ביחס לבקשות אחרות. בשונה מבקשה לפי סעיף 17(ג) מדובר בהקדמת הבחינה בלבד, ושיקול הדעת האם לקבל את הבקשה נותר בידי הבוחן. מרבית הבקשות הנבחנות בהתאם לסעיף 17(ג) הן בקשות שנבחנות במסלול ה-PPH.
כיום, בניגוד לתקופה בה נחקק סעיף 1717(ג), קיימים בידי הרשות האמצעים והידע לביצוע בחינה מלאה של הבקשות המוגשות תוך הפעלת שיקול דעת מקצועי של הבוחן. לכן, נשאלת השאלה האם ישנה תועלת במסלול הבחינה לפי סעיף 17(ג), אשר מפקיע את שיקול הדעת של בוחן הפטנטים בישראל.
חלוקת בקשה
סעיף 24 לחוק קובע כי כל עוד לא קובלה הבקשה, המבקש זכאי לדרוש שהיא תחולק לבקשות אחדות. נשאלת השאלה מהי אותה "בקשה" אשר ניתנת לחלוקה. האם מדובר בבקשה העיקרית טרם חלוקתה ("בקשת ההורה"), ורק בקשת ההורה ניתנת לחלוקה, או שכל בקשה עומדת בפני עצמה, כלומר- בקשת החלוקה שהופרדה מבקשת ההורה ניתנת לחלוקה גם היא, כל עוד לא קובלה?
עד שנת 2010 היה ניתן לחלק כל בקשת פטנט כל עוד לא קובלה, וחוזר רשם מ.נ. 23 משנת 2004 קבע כי הליכי התנגדות לבקשה הורה או לבקשת חלוקה, יעוכבו אוטומטית עד לאחר סיום בחינת כל בקשות החלוקה ופרסומן משום שטרם מועד זה תוכן בקשות החלוקה אסור לפרסום. בשנת 2010 פורסם חוזר רשם מ.נ. 8 שקבע כי ניתן לחלק בקשת הורה בלבד.
ביולי 2012 תוקן חוק הפטנטים, כך שבקשות לפטנט יהיו פתוחות לעיון הציבור בשלב מוקדם יותר, ולכן בוטל חוזר רשם מ.נ. 23 ונקבע כי התנגדות לבקשה הורה או בקשת חלוקה תתנהל כסדרה, אך אם טרם קובלה אחת מבקשות החלוקה רשאי כל אחד מן הצדדים להליך לבקש את עיכוב הדיון.
בשנת 2016 ניתנה החלטת הרשם בבקשת פטנט 234696 בעניין Genentech בה התיר הרשם את חלוקתה של בקשת חלוקה. הרשם סקר את ההסדרה המשפטית של בקשות חלוקה בארצות הברית ובאירופה, ומצא כי הן בארצות הברית וכיום ניתן להגיש בקשות חלוקה מסדר שני ומעלה.
נשאלת השאלה האם וכיצד ראוי לעדכן את ההסדר החקיקתי בעניין חלוקת בקשה. האם ראוי להגביל את אפשרות החלוקה? למשל לאפשר חלוקה בקשה הורה בלבד, לאפשר חלוקה עד למועד מסוים, לאפשר מספר מקסימלי של חלוקות, קביעת אגרות, הגבלה על משך הבחינה או על ארכות במסגרת בחינת חלוקה ועוד.
חפיפה בין בקשות
בקשת פטנט הינה כשירה לרישום אם היא עומדת בתנאי פרק ב' לחוק הפטנטים, ובין היתר אם היא מקיימת את דרישת החידוש, כלומר היא לא התפרסמה בפומבי לפני תאריך הגשת הבקשה או תאריך דין הקדימה, ואם יש בה התקדמות המצאתית ביחס לידע הקודם הקיים שפורסם.
לעיתים מוגשות שתי בקשות לפטנט המתארות את אותה אמצאה, אך הבקשה המוקדמת טרם פורסמה במועד הקובע לעניין הבקשה המאוחרת ולכן היא אינה נחשבת ל"פרסום קודם" לצורך מבחני החידוש או ההתקדמות ההמצאתית לגבי הבקשה המאוחרת.
כאשר מדובר בבקשות של מבקשים שונים, סעיף 9 לחוק קובע כי אם נתבקש פטנט על אמצאה אחת על-ידי יותר ממבקש אחד, הפטנט יינתן למי שביקש אותו קודם כדין. כאשר מדובר בשתי בקשות של מבקש אחד, והבקשה המאוחרת אינה מוסיפה ידע חדש על הידע שתואר בבקשה הראשונה, לא מתקיימים קידום החדשנות וגילוי ידע לציבור אשר הינם תכלית דיני הפטנטים. לפי הוראות הבחינה של רשות הפטנטים, החפיפה נבחנת באמצעות השוואת תביעות הבקשה המוקדמת לתביעות הבקשה המאוחרת.
בארצות הברית בקשה אינה עומדת בתנאי הכשירות אם האמצאה כפי שנתבעה בתביעות, תוארה בבקשה מוקדמת ומדובר בממציאים שונים. כאשר מדובר בבעלות זהה, לעיתים המבקש יידרש להכפיף את תקופת ההגנה של הפטנט המאוחר למועד פקיעת התוקף של הפטנט המוקדם יותר. ביפן בקשת פטנט שתובעת בקשה זהה לאמצאה שתוארה בפירוט, בתביעות או בשרטוטים בבקשה קודמת תסורב, כאשר מדובר בממציאים שונים. באירופה, תוכנה של הבקשה המוקדמת מהווה חלק מהידע הקודם, לעניין דרישת החידוש בלבד, בין אם מדובר במבקשים שונים ובין אם מדובר באותו מבקש.
נשאלת השאלה האם היישום של הדין על-פי הוראות העבודה משרת את תכלית דיני הפטנטים? האם ראוי להסדיר את הנושא בדרך אחרת?
סייגים למתן פטנט
סעיף 7 לחוק הפטנטים קובע כי גם אם אמצאה הינה כשירה לפטנט, לא יינתן עליה פטנט אם היא: (1) תהליך לטיפול רפואי בגוף האדם; (2) זנים חדשים של צמחים או בעלי חיים, זולת אורגניזמים מיקרו-ביולוגיים שלא הופקו מהטבע.
ישנן מספר הצדקות לסייגים אלו: שיקולים אתיים, הרצון שלא להגביל את גורמי המקצוע הרפואיים לבצע טיפולים חדשניים, קיומה של הגנה אחרת לזנים חדשים של צמחים, או שככלל טיפול רפואי או שיטה לטיפול רפואי אינם עומדים בדרישת הכשירות של היותם בתחום טכנולוגי או ניתנים לשימוש תעשייתי.
בנוגע לסייג הראשון, יינתן פטנט על תהליך טיפולי שנעשה מחוץ לגוף האדם, וכן על מכשור רפואי, תכשיר רפואי או אופן מתן התכשיר הרפואי. לפי הוראות העבודה של רשות הפטנטים, תהליכים לריפוי, תיקון, שיכוך, הקלה או מניעת החמרה של סימפטומים, חוסר תפקוד, ליקוי או מחלה בגוף האדם, כמו גם תהליכים למניעת מחלה מהווים תהליכים לטיפול רפואי בגוף האדם, אך ניתן לקבל תביעות לתהליכים הנוגעים לכשעצמם לשיטות קוסמטיות, שיטות אבחון או שיטות זיהוי. כמו כן, ניתן לנסח את תביעות הפטנט באופן שעוקף את הסייג ולכן מתעוררת שאלת ההבחנה הניסוחית בין תביעות שונות המתארות אותה אמצאה ותכלית הבחנה זו.
השאלת השאלה האם ישנן שיטות בלבד לטיפול רפואי בגוף האדם, שאינן כרוכות במכשיר או תכשיר רפואי, אשר אינן כשירות לפטנט אך ורק לנוכח קיומו של הסייג, על אף שהן בתחום טכנולוגי וניתנות לשימוש תעשייתי? כמו כן, נשאלת השאלה האם לביטול הסעיף ישנן השלכות מעשיות? אם כן מהן?
בנוגע לסייג השני, לא יינתן פטנט על זן חדש של צמחים או בעלי חיים כשלעצמו אך, על זן חדש של צמחים ניתן לרשום זכות מטפחים ,בעוד שעל השימוש בזן ניתן לרשום פטנט.
על פי החוק, לסייג האמור קיים חריג שעליו ניתן לרשום פטנט והוא "אורגניזמים מיקרו-ביולוגיים שלא הופקו מהטבע". היבט נוסף שייתכן שרלוונטי בהקשר של מיקרו-אורגניזם שלא הופק מהטבע הוא מעמדו של גילוי שאינו תוצר של תהליך פיתוח.
נשאלת השאלה האם יש צורך או תועלת בחריג לסייג בדבר אורגניזמים מיקרו-ביולוגיים שלא הופקו מהטבע, ומהן ההשלכות של מחיקתו או שינויו?
קבלת דגימה של חומר ביולוגי שהופקד לפי אמנת בודפשט
סעיף 12 לחוק הפטנטים קובע כיצד יש לפרט את האמצאה בבקשת הפטנט, וכן מורה כי הפירוט יכלול את תיאור האמצאה ודרכי ביצועה. התיאור נועד לאזן בין ההגנה הניתנת לבעל הפטנט, לבין הרצון שבגילוי ידע לציבור לשם קידום החדשנות הטכנולוגית, אשר עובר לנחלת הכלל בתום תקופת ההגנה על הפטנט. לכן, תיאור האמצאה צריך להיות כזה שעל-פיו בעל מקצוע ממוצע בתחום יוכל לבצע את האמצאה.
סעיף 12(ב) לחוק מאפשר כי חלק מתיאור האמצאה או דרכי ביצועה ייעשה באמצעות הפניה להפקדת חומר ביולוגי במוסד הפקדה מוכר לפי אמנת בודפשט. סעיף 16א לחוק קובע כי המסמכים הנוגעים לבקשות פטנט יהיו פתוחים לעיון הציבור לאחר 18 חודשים ממועד ההגשה או ממועד הבקשה הקודמת, לפי העניין.
בהחלטה בעניין ת.א. (מחוזי ת"א( 39059-02-16 אוריג'ין זרעים נ' הזרע סידס (1.11.2016) נקבע כי החוק לא מבחין בין תיאור האמצאה באופן מילולי או גרפי לבין תיאורה במאצעות הפניה להפקדות של חומרים ביולוגיים. אולם, במסגרת ההליך האמור ובבקשת רשות ערעור שנדונה בבית המשפט העליון (רע"א 16/8649), נטען כי ישנם הבדלים מהותיים בין חומרים ביולוגיים לבין מסמכים המתארים את האמצאה. בעמדת היועמ"ש שהוגשה במסגרת בקשת רשות הערעור, צוין כי אם יוחלט לשנות את המדיניות הישראלית בעניין, יש לעשות זאת החקיקה ראשית ועל השינוי להיות מבוסס על מידע עובדתי באשר להשלכות המדיניות הקיימת.
נשאלת השאלה האם למדיניות הקיימת ישנן השלכות על ממציאים בתחום הביולוגיה וביוטכנולוגיה, ומהן? כמו כן נשאלת השאלה האם ראוי לשנות את המצב הקיים, וליצור דין שונה לחומרים ביולוגיים?
תיקון בקשת פטנט
סעיף 22 לחוק הפטנטים מאפשר לתקן את פירוט הפטנט בכל עת לפני קיבול הבקשה. סעיף 23 קובע כיצד יטופל תיקון בעל אופי מהותי, לעניין תאריך הבקשה שלפיו תיבחן כשירות הבקשה לפטנט.
באירופה לא יורשו תיקונים שיוסיפו עניינים שלא נכללו בבקשה כפי שהוגשה, תיקונים שמרחיבים את היקף ההגנה של פטנט שניתן או תיקונים שיוצרים ליקוי בבקשה.
נשאלת השאלה האם ראוי להגביל את התיקונים לפירוט הבקשה לתיקונים שאינם בעלי אופי מהותי? אם כן, כיצד יוגדרו התיקונים המותרים?
השמדת מוצרים מפרי פטנט
סעיף 46 להסכם ה-TRIPS אשר עוגן במרבית דברי החקיקה בתחום הקניין הרוחני (אך לא בחוק הפטנטים), קובע כי על מנת ליצור הרתעה אפקטיבית מפני הפרה, לבתי המשפט צריכה להיות הסמכות להורות על כך שהמוצרים שנמצאו מפרים ללא פיצוי כלשהו, יושלכו מחוץ לערוצי המסחר באופן שיימנע כל נזק שייגרם לבעל הזכות, או, אלא אם כן הדבר מנוגד לדרישות החוקתיות הקיימות, יושמדו. בהחלטה בעניין ת.א. (מחוזי ת"א) 1836/89 הידרופלן הנדסה נ' פלסטרו גבת (פורסם בנבו, 31.12.1991) נקבע כי סעדי הפיצויים וצווי המניעה שבסעיף 183 לחוק הפטנטים, אינם מהווים רשימה סגורה, ולבית המשפט נתונה סמכות טבעית ליתן במקרים המתאימים סעדים נלווים או מסייעים המקנים אפקטיביות לצו המניעה או למניעת ההפרה.
נשקלת האפשרות לעגן מפורשות את סעיף 46 להסכם ה-TRIPS, באופן דומה לעיגונו בחוק העיצובים ובחוקים נוספים. כמו כן, תיבחן השאלה האם בתחום הפטנטים קיימת ייחודיות ביחס לתחומים האחרים.
פטנט מוסף
סעיף 44 לחוק הפטנטים קובע כי בעל הפטנט רשאי לבקש פטנט מוסף על אמצאה שהיא שכלול או שינוי של אמצאה שעליה ניתן הפטנט העיקרי. על הפטנט המוסף לעמוד בכל תנאי הכשירות, למעט דרישת ההתקדמות ההמצאתית. תקופת ההגנה של הפטנט המוסף כפופה לתקופת ההגנה של הפטנט העיקרי ובעל הפטנט המוסף לא נדרש לשלם אגרות חידוש עבור הפטנט המוסף.
ישנה טענה כי אמצאה שכשירה לרישום כפטנט מוסף, נכללת בכל מקרה בהגנה שמעניק הפטנט העיקרי, לנוכח סעיף 49 הקובע כי ההגנה משתרעת הן על המוגדר בתביעות ("הפרה מילולית") והן על עיקר האמצאה.
בפועל, כמעט ולא נעשה שימוש בהסדר הפטנט המוסף. מרבית הפטנטים המוספים הוגשו כבקשה לפטנט עיקרי, והסבו לפטנט מוסף כמענה להשגת בוחן בדבר העדר התקדמות המצאת.
נשאלת השאלה האם יש לשמר את הסדר הפטנט המוסף?
פרסום דבר הגשת בקשה
סעיף 16 לחוק הפטנטים קובע כי בסמוך לאחר הגשת הבקשה, הרשם יפרסם את פרטי הבקשה: שם הבקשה, שם המבקש, מספר הבקשה ותאריכה, ופרטים בדבר בקשה קודמת עליה נסמכת הבקשה אם נדרשה הכרה בדין קדימה.
סעיף 16א לחוק קובע כי המסמכים הנוגעים לבקשות לפטנט יפורסמו לאחר 18 חודשים ממועד ההגשה או ממועד הבקשה הקודמת. כמו כן, סעיף 16א קובע כי מסמכי בקשה בינלאומית המוגשת בהתאם לאמנת ה-PCT יהיו יפורסמו לאחר 45 ימים ממועד הכניסה לשלב הלאומי לפי סעיף 48ד לחוק. מעל 85% מהבקשות לפטנט המוגשות בישראל כיום, הן בקשות לשלב לאומי על פי אמנת ה-PCT ולכן מסמכי הבקשה מפרסמים לאחר 45 ימים.
נשאלת השאלה האם יש תועלת בפרסום לפי סעיף 16, ובפרט לעניין בקשות בין לאומיות שנכנסו לשלב הלאומי? כמו כן, אם תיוותר חובת הפרסום על-פי סעיף 16, האם יש צורך לעדכן את הפרטים שיפורסמו לפי סעיף זה?
"שימוש תעשייתי"
סעיף 3 לחוק הפטנטים קובע מהי אמצאה כשירת פטנט: אמצאה שהיא מוצר או תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ובעלת התקדמות המצאתית. על-פי דרישת היעילות יש להראות כי האמצאה המתוארת בפטנט אכן עובדת, כלומר מביאה לתוצאה המובטחת בתיאור, גם אם זו לא בהכרח השיטה היעילה ביותר להביא לתוצאה המבוקשת.
כאשר חוק הפטנטים חוקק בשנת 1967, סעיף 3 קבע "אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש בה בתעשיה או בחקלאות ויש בה התקדמות המצאתית – היא אמצאה כשירת פטנט". בתיקום מס' 4 לחוק הפטנטים נוספו המילים "בכל תחום טכנולוגי", והוחלפו המילים "בה בתעשיה או בחקלאות" במילה "תעשייתי". מטרת תיקון מס' 4 לחוק הפטנטים הייתה להחליף את דרישת "השימוש בתעשיה או בחקלאות" בדרישה ל"כל תחום טכנולוגי".
בתנאי הכשירות לפטנט בארצות ובאירופה אותו תנאי לכשירות נקרא "שימוש תעשייתי" ("industrial applicability"). לכן, נשקלת האפשרות למחוק את המילים "ניתנת לשימוש תעשייתי.
