ריבה נ' קרן היסוד –  הפרת זכות מוסרית בצילומים תא (שלום י-ם) 47266-10-19 יחיאל ריבה נ' קרן היסוד המגבית המאוחדת לישראל (נבו, 27.3.2022)

https://pxhere.com/en/photo/1038512

הליך שנדון בבית משפט השלום בירושלים, בפני השופט אורן סילברמן. ביום 27.3.22 ניתן פסק הדין.

תביעה שעסקה בשאלה מה הצורה הראויה לתת קרדיט לצילום שמפורסם בפייסבוק ומה היקף הפיצוי הראוי בגין הפרת הזכות המוסרית.

הצדדים:

התובע: יחיאל ריבה, צלם חובב המצלם כבר מעל 50 שנה תמונות של נופי ארץ ישראל, אתריה ואנשיה;

הנתבעת: קרן היסוד המגבית המאוחדת לישראל, היא מוסד של ההסתדרות הציונית בארץ ישראל לגיוס תרומות.

העובדות: בשנת 2015 התובע, הצלם יחיאל ריבה, גילה כי הנתבעת, קרן היסוד המגבית המאוחדת לישראל, מפרה את זכויות היוצרים שלו בצילומיו. הנתבע שלח מכתב התראה שלאחריו הצדדים הגיעו להסכם פשרה שכלל: (א) פיצוי בסך של 100,000 ש"ח; (ב) רישיון לשימוש בתמונות התובע; (ג) שיתוף פעולה להקמת מיזם משותף לגיוס תרומות.

לטענת התובע, שנתיים לאחר שהוקם המיזם גילה התובע כי הנתבעת מסכלת ומכשילה את הצלחת המיזם ועלה בידה לגייס תרומות בסך 1,100 דולר בלבד. התובע טען כי הנתבעת הפרה את הסכם המיזם הפרה יסודית ולכן הסכם הפיצוי בטל ומבוטל.

בנוסף, התובע טען כי הנתבעת מפרה את זכויות היוצרים והזכות המוסרית שלו ב 13 צילומים שעלו לפייסבוק ללא מתן קרדיט ראוי.

התובע טען כי בשל הפרת ההסכם והפרת זכויות היוצרים, הוא זכאי לפיצוי בסך של 2.5 מיליון של, אך לצורך אגרה העמיד את תביעתו על 600,000 ₪.

תוצאות ההליך: בית המשפט דחה את מרבית טענות התובע להפרת ההסכם על ידי הנתבעת. נקבע כי ההפרה היחידה של הנתבעת היא באי כיבוד זכויות הקניין הרוחני של התובע בהעלאת תמונות לעמוד הפייסבוק, תוך שהתמונות מוצגות באופן שונה ממצבן המקורי וללא מתן קרדיט מספיק וברור תוך ששמו של התובע נחתך מהתמונות עצמן כפי שהן מופיעות בדף.

בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין הפרת זכות יוצרים וזכות המוסרית של התובע בסך כולל של 78,000 ₪. בנוסף, חייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,600 ₪ בגין 4 ימי צילום בתשלום שלא מומשו על ידי הנתבעת.

כמו כן, בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 10,000 ₪ (כולל מע"מ) בגין החזר הוצאות שכ"ט עו"ד וסך של 2,500 ₪ בגין החזר חלק יחסי של אגרת תביעה.

נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

הפרת זכויות היוצרים

בית המשפט קבע כי בכל הקשור לטענה בדבר הפרת זכויות יוצרים וזכות מוסרית התובע הוכיח כי הנתבעת העלתה לעמוד הפייסבוק שלה תמונות אשר אינן תואמות את המקור, תוך חיתוך שמו של התובע כפי שהופיע בתמונה המקורית.

בית המשפט קבע כי לא עלה בידיה של הנתבעת ליתן הסבר המניח את הדעת כיצד קרה הדבר. כל שהסבירה הנתבעת הוא כי מדובר בפרסום המקובל כפוסט. בית המשפט קבע כי אמנם מדובר בהתנהלות בהתאם להוראות ההסכם בפרסום פוסטים בפייסבוק. עם זאת, לחובת הנתבעת עומדות העובדות המוכחות הבאות – האחריות להעלות את הפוסטים והתמונות היתה על הנתבעת, ואלו הועלו על ידה או על ידי נציגיה, מדובר בעמוד פייסבוק של הנתבעת, לא הוכח שניתנה הסכמת התובע להופעת התמונות בעמוד הפייסבוק בדרך האמורה, כפי שמחייב ההסכם. בית המשפט קבע כי לאור האמור ישנה הפרה של הנתבעת את זכויות היוצרים של התובע וזכותו המוסרית שעוגנו והוגנו במסגרת ההסכם ונותרו בידיו.

בית המשפט הדגיש כי גם אם עריכת התמונות לא בוצעה על ידי הנתבעת או עובדיה, בפועל העלאת התמונות על ידה הביאה להצגתן באופן שונה מהמקור וללא מתן מזכה כלל או מזכה מספיק, תוך מחיקה במקרים רבים של שמו של התובע המוטבע על התמונה.

לחיתוך שמו של התובע מהתמונה ישנה פגיעה נוספת וזאת כאשר לא בכל פוסט צוין שמו באופן ברור – בחלק מהפוסטים, לאור היקף המלל, שמו של התובע מופיע רק לאחר לחיצה על הסמן "עוד". לפיכך, המעיין בדף הפייסבוק רואה תמונה שלא ניתן לה כל קרדיט ורק בפעולה אקטיבית של כניסה לתמונה או למידע נוסף הוא יכול ללמוד על זהות הצלם. בית המשפט קבע כי גם בכך הפרה הנתבעת את זכות התובע. ניתן היה לציין את שמו של התובע בראשית הטקסט או במיקום שבו בוודאות יראו את שמו ויינתן מזכה, אך הנתבעת בחרה שלא לתת את תשומת ליבה לעניין זה ולפרסם פוסטים המפנים למיזם כשהתמונות לא תואמות את המקור וללא מתן קרדיט (אלא בכפוף לפעולה אקטיבית של הגולש).

בית המשפט קבע כי הפגיעה האמורה מתקיימת גם לאור כך שהתמונות, כפי שהן מפורסמות בדף הפייסבוק של הנתבעת, ניתנות להורדה ושימוש על ידי כל אדם ללא ההטבעה של שם התובע כפי שהיה במקור.

שתיקה אודות ההפרה רלוונטית לשאלת גובה הפיצוי

בית המשפט התייחס לטענות הנתבעת בדבר ידיעתו של התובע והיעדר טענה מצדו עד למועד הגשת התביעה, וקבע כי לטענות אלה יש מקום במסגרת קביעת שיעור הפיצוי ולא לשאלת עצם הפרת הזכות על ידי הנתבעת בפרסום בדף הפייסבוק שלה ועל ידי שליחיה.

לא היה צורך באישור מראש לפי ההסכם

בית המשפט ציין כי הפרת הנתבעת את זכויות התובע בוצע אגב שימוש בתמונות בהתאם להוראות ההסכם. ולכן, בית המשפט דחה את טענת התובע כי היה על הנתבעת לאשר עמו מראש כל שימוש בתמונה במסגרת המיזם או כי ההסכם הופר על ידי הנתבעת – ראשית, הוכח כי התמונות נמסרו על ידי התובע לטובת המיזם, גם שינויים בוצעו על ידו ומדובר בהיקף נרחב של תמונות. שנית, הדבר אינו עולה במפורש מההסכם. ההסכם דורש את הסכמת התובע לשינוי בתמונות בלבד ולא לפרסומן בהתאם להסכם. שלישית, הבנה זו של ההסכם היתה מצד הנתבעת כבר משלבים ראשונים, כפי שעולה במכלול הראיות שצורפו. המיזם המשיך, גם מצד התובע, על אף עמדה ברורה זו של הנתבעת.

כמו כן, בית המשפט קבע כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעת עשתה שימוש בתמונות שצילם שלא במסגרת המיזם, שלא על פי ההסכם או ללא אישורו וידיעתו.

בית המשפט דחה את מרבית טענות התובע להפרת ההסכם. בית המשפט קבע כי ההפרה היחידה של הנתבעת היא באי כיבוד זכויות הקניין הרוחני של התובע בהעלאת תמונות לעמוד הפייסבוק תוך שהתמונות מוצגות באופן שונה ממצבן המקורי וללא מתן קרדיט מספיק וברור תוך ששמו של התובע נחתך מהתמונות עצמן כפי שהן מופיעות בדף.

פיצוי בגין הפרת זכויות מוסריות

בית המשפט קבע כי יש לאמוד את שיעור הפיצוי המגיע לתובע בגין הפרת זכותו המוסרית בנסיבות בהן מדובר בהיקף פרסום של כ-13 תמונות במסגרת פעילות על פי ההסכם בין הצדדים.

אין בהסכם מנגנונים הקשורים בהפרה או פיצוי. אין בהסכם "שווי" ממנו ניתן לגזור את הפיצוי הראוי. התובע לא הוכיח נזק של ממש, בפרט כאשר מעולם לא מכר תמונה ולא התפרנס מעיסוק בצילום כפי שהעיד. התגמול היחיד שקיבל התובע בגין הצילומים היה מהנתבעת במסגרת התקשרויותיהם. גם הפרק בתצהיר התובע העוסק בהפרות אינו נתמך בראיות אמיתיות להוכחת הנזקים במיליוני השקלים הנטענים. לפיכך, בית המשפט קבע כי נותר, לכל היותר, לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק.

בית המשפט הסביר כי למרות שמדובר בהפרת הסכם בין הצדדים, ההפרה היא של זכויות היוצרים של התובע ובהתאם ניתן לגזור את שיעור הפיצוי המגיע לו בגין ההפרה מהוראות החוק. בית המשפט קבע כי לעניין שיעור הפיצוי אין לקבל את טענות התובע ויש לפסוק פיצוי בשיעור מופחת יחסית.

בית המשפט הביא בחשבון את העובדה שמדובר בפרסום אשר גם אם התובע לא ידע לגביו בזמן אמת, הוא צריך היה להיות מודע אליו, ודאי לאור מעורבותו במיזם כפי שעולה ממכלול הראיות בתיק זה. גם רצונו של התובע בהצלחת המיזם מלמד כי היה עליו לבחון את ההיבטים השונים בו, וודאי את נושא השיווק באמצעות הפייסבוק, אשר שימוש יסוד למיזם כולו. לכך יש להוסיף כי התובע עצמו פרסם בפייסבוק וידע שמבוצעים שינויים בתמונות המועלות.

התנהלות התובע, לכל הפחות, מלמדת על עצימת עיניים המשליכה על תום ליבו ומצדיקה הפחתת הפיצוי.

בית המשפט קבע כי לא הוכח נזק ממשי לתובע ומנגד אין כל רווח כלכלי לנתבעת בהפרה. בית המשפט הזכיר כי מדובר בנתבעת שהיא מוסד ללא כוונת רווח.

נפסק גם כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי השינוי בתמונות נעשה על ידי הנתבעת או מי מטעמה. אמנם, אין בכך כדי לפטור אותה מחבות, אך יש בכך שיקול משמעותי בהתייחס לשיעור הפיצוי.

בית המשפט קבע כי יש לשקול את העובדה כי מדובר בשימוש לצורך קידום המיזם על פי הסכמת הצדדים ולא הוכחה כל הפרה אחרת של הנתבעת את זכויות התובע. ההפרה הינה במסכת אחת של מעשים – במסגרת השיווק הדיגיטלי בפייסבוק בהתאם להוראות ההסכם.

בית המשפט קבע כי יש לשקול את העובדה כי שיעור הפיצוי שנקבע בפסיקה, מתייחס להפרות בנסיבות משמעותיות אחרות וכאשר לא היה מדובר בשימוש מכוח הסכם ועל פי הסכם.

בית המשפט קבע כי יש לשקול את הסכמת הצדדים, בהתייחס להפרות קודמות, בגינן קיבל התובע פיצוי בסך כולל של 100,000 ₪ שמגלם את הבנתו בנוגע לזכויותיו. יש לשקול את העובדה כי עבור הכנת 14 תמונות לפרסום  בלוח שנה קיבל התובע מהנתבעת סך מוסכם של 3,000 ₪.

בהתחשב בכל האמור לעיל בית המשפט קבע כי נכון יהיה לקבוע פיצוי בסך של 6,000 ₪ בגין כל הפרה של זכויות יוצרים או זכות מוסרית (כסכום כולל לכל יצירה). לאור היקף ההפרה שנוכח כמפורט לעיל, בית המשפט קבע כי שיעור הפיצוי הראוי בנסיבות העניין צריך לעמוד על סך כולל של 78,000 ₪.

בית המשפט קבע כי ניתן לדחות בקלות את טענות התובע לקבל פיצוי בהתאם להוראות חוק החוזים. בית המשפט קבע כי ראשית, מלבד הפרה מסוימת של זכות מוסרית לא היתה כל הפרה אחרת של הוראות ההסכם. שנית, ממילא לא הוכח כל הפסד או מניעת רווח כאשר התובע מעולם לא מכר תמונה, השתכר מצילום או התכוון להרוויח מכך כפי שעלה מעדותו. שלישית, התובע לא היה זכאי, בכל מקרה, לתשלום בגין שעות עבודתו במיזם אלא אך לחלק יחסי מגיוס התרומות על פי הוראות ההסכם. התובע אינו זכאי, בדיעבד, לשנות מהוראות ההסכם, ודאי בהיעדר הפרה מצידה של הנתבעת בהקשר זה.

על כן, בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין הפרת זכות יוצרים וזכות המוסרית של התובע בסך כולל של 78,000 ₪. בנוסף, חייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,600 ₪ בגין 4 ימי צילום בתשלום שלא מומשו על ידי הנתבעת.

שאלה לגבי המאמר?

אולי יעניין אותך גם