סימני מסחר נועדו לבדל מוצרים או שירותים בין בעלי הסימן לבין מוצרים או שירותים של יצרנים אחרים, בנוסף, סימני מסחר נועדו להגן על הציבור מטעות באשר למקורם של הטובין הנושאים את הסימנים.
לצורך כך, בדרך כלל בעל מוצר מגן על השם או הלוגו הדו מימדיים של המוצר כסימן מסחר רשום, למשל רישום הסימן "NIKE" ביחס לנעלי ספורט, רישום הסימן "קוקה קולה" ביחס למשקאות.
אולם, החוק מתיר, במצבים מיוחדים, להגן גם על צורת המוצר או אריזת המוצר כסימן מסחר וזאת למרות שדרך המלך להגנה על עיצובו של מוצר הוא ברישום של עיצוב (מדגם) ולא ברישומו של סימן מסחר.
כך למשל, התקבל לרישום סימן מסחר בגין העיצוב של השוקולדים פררו רושה, קיט קאט, טובלרון ורבים אחרים.
במאמר זה נבחן את התנאים לרישומו של סימן מסחר תלת-ממדי בישראל.
התנאים לרישום סימן מסחר תלת-ממדי
תוצאת רישומו של סימן מסחר תלת ממדי על צורת המוצר או אריזתו הינה מניעת אפשרות לשימוש בצורות זהות או דומות לצורה המבוקשת לרישום, ולכן, ישנו חשש גבוה מפני מתן בלעדיות לעוסק אחד וכתוצאה מכך לפגוע בתחרות החופשית.
נזכיר כי הגנה על צורה של מוצר או עיצובו ניתנת בדרך כלל לפי חוק העיצובים לתקופה של 25 שנה לעיצוב רשום ו 3 שנים לעיצוב שאינו רשום, לכן, השימוש בסימן מסחר תלת מימדי עשוי "לעקוף" את ההגנה של חוק העיצובים ולאפשר הגנה על עיצוב לתקופה שאינה מוגבלת (כל עוד משלמים את אגרת החידוש).
בעקבות החשש לפגיעה בתחרות אך מתוך רצון להגן על זכויותיו הקנייניות של בעל הסימן בסימנו ועל אינטרס ציבור הצרכנים, נקבעו מבחנים מצטברים על פיהם תבחן כשירותו של סימן מסחר תלת ממדי.
ככלל, סימן מסחר תלת ממדי על המוצר עצמו או על אריזתו אינו כשיר להירשם כסימן מסחר מאחר ואינו בעל אופי מבחין אינהרנטי, אולם, ניתן יהיה לרשמו כסימן מסחר אם יוכח כי הסימן המבוקש לרישום רכש אופי מבחין כתוצאה מהשימוש בו (אופי מבחין נרכש) ואינו בעל תפקיד אסתטי או פונקציונאלי ממשי (ע"א 11487/03 August Storck KG נ' אלפא אינטואיט מוצרי מזון בע"מ (פורסם בנבו, 23.03.2008).
ראשית, יש לבחון האם בעל הסימן הצליח להוכיח כי הסימן על צורת המוצר עצמו או אריזתו רכש אופי מבחין כתוצאה מהשימוש בו, בהתאם להוראת סעיף 8(ב) לפקודת סימני המסחר. כלומר, יש צורך בהוכחת אופי מבחין נרכש בשונה מאופי מבחין אינהרנטי.
כמו בכל סימן מסחר, אופיו המבחין הנרכש של סימן נלמד מנתונים עובדתיים שונים כגון משך והיקף השימוש שנעשה בסימן, האופן שבו פורסם הסימן והאמצעים שהושקעו ביצירת קשר מחשבתי בין הסימן לבין תודעת הציבור (ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ ואח' נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט ואח', פ"ד נט(1), 873). כמו כן, יש לתת את הדעת לאופי השימוש בסימן, כלומר, האם אופי השימוש היה כזה שבעקבותיו יקשר הציבור את המוצר נשוא הסימן המבוקש עם בעליו (ע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' Les Verries de Saint Gobain , פ"ד מה(3) 224, 238 (1991).
שנית, יש לבדוק האם מתקיימים אחד או יותר משני החריגים אשר יש בהם כדי למנוע את רישום הסימן התלת-ממדי – האם הסימן הינו בעל תפקיד פונקציונלי או אסתטי. היותו של סימן בעל אופי פונקציונלי או אסתטי שולל את כשירותו להירשם כסימן מסחר, וזאת אף אם יוכח כי רכש אופי מבחין.
בחינת מרכיב הפונקציונליות – במידה שצורת המוצר מיועדת לאפשר את פעולתו התקינה של המוצר ולהשיג תוצאה טכנית או הנדסית מסוימת, הסימן לא יהיה כשיר לרישום.
בחינת המרכיב האסתטי – יש לבחון האם לעיצוב מסוים ישנו עדיפות על פני צורות אחרות בשל טעמים של אסתטיקה והעדפות ציבור הצרכנים.
במקרים בהם יוכח בבירור כי צורת המוצר משמשת בפועל לבידולו של המוצר ממוצרים אחרים, וכי צורה זו אינה בעלת תפקיד אסתטי או פונקציונלי ממשי- תהא הצורה כשירה לרישום כסימן מסחר.
