הליך שנדון בבית המשפט לתביעות קטנות ברמלה, בפני הרשמת הבחירה נעמה טלמן-בולטין. ביום 4.7.22 ניתן פסק הדין.
הצדדים: התובעת: שירה שטרית; הנתבע: כפיר אברהם.
העובדות: התובעת הינה בעלת משרד ראיית חשבון, המנהלת עמוד עסקי ברשת פייסבוק, ובו היא מפרסמת ומעלה תכנים פרסומיים המנוסחים על ידה. התובעת טענה כי הנתבע העתיק, ללא רשותה, חמישה פוסטים שהוכנו על ידה ופורסמו בדף הפייסבוק שלה, ופרסם אותם בדף הפייסבוק שלו כשהוא מייחסם לעצמו ובכך הפר את זכויות היוצרים שלה ביחס לאותם פוסטים.
הנתבע טען כי הוא שכר שירותים של איש דיגיטל אשר תיחזק עבורו את העמוד העסקי בפייסבוק וכי בסמוך לאחר שפנתה אליו התובעת לגבי אותם פוסטים, הוא דאג לסיים את ההתקשרות עם איש הדיגיטל ולהסיר או לשנות את הפוסטים המועתקים.
הנתבע טען כי התובעת לא הוכיחה כי חוק זכות יוצרים חל על פוסט בפייסבוק, כי לא מדובר ב"יצירה" ואין בפוסטים שפרסמה התובעת את מידת היצירתיות הבסיסית הנדרשת בתביעת זכויות יוצרים. הוא טען כי הפוסטים אינם מהווים יצירה ספרותית או מאמר המעידים על כשרונה הייחודי של התובעת אלא על "דברים טכניים ובעלמא".
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה. בית המשפט קבע כי הופרה זכות היוצרים של התובעת בפוסטים שיצרה ופסק לתובעת פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 8,000 ₪. בנוסף, נקבע כי הנתבע יישא בהוצאות משפט התובעת בסך של 500 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
זכות כלכלית וזכות מוסרית
דיני זכויות היוצרים מתחלקים לזכות יוצרים כלכלית ולזכות יוצרים מוסרית.
זכות היוצרים הכלכלית מעוגנת בעיקרה בסעיף 11 לחוק זכות יוצרים ומקנה לבעליה זכות בלעדית לבצע פעולות מוגדרות ביצירה ולנצלה כנכס כלכלי. לבעלים הזכות לשלוט על השימוש ביצירתו ולהפיק ממנה את הרווח הכלכלי הנובע משליטה זו.
לעומת הזכות הכלכלית, הזכות מוסרית מעוגנת בסעיפים 45-46 לחוק, והינה ביטוי להכרת המחוקק בקשר האישי-תרבותי-רוחני הקיים בין היוצר לבין יצירתו. היא מגנה על שמו הטוב וכבודו של היוצר ועל המוניטין שלו.
זכות יוצרים בפוסט בפייסבוק
סעיף 4 לחוק זכות יוצרים קובע: "(א) זכות יוצרים תהא ביצירות אלה: (1) יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי; …(ב) לעניין סעיף קטן (א), מקוריות של לקט היא המקוריות בבחירה ובסידור של היצירות או של הנתונים שבו".
יצירה ספרותית מוגדרת בסעיף 1 לחוק זכות יוצרים: "לרבות יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט, וכן תוכנת מחשב". בית המשפט קבע, כי בהתאם להגדרה זו, שאינה מהווה רשימה סגורה, ניתן לראות בפוסט בפייסבוק כיצירה ספרותית, היכולה, בהתקיים התנאים הקבועים בחוק, להיות מושא לזכות יוצרים בהיותה "יצירה המבוטאת בכתב".
בית המשפט הסביר כי בהתאם לפסיקה, המונח יצירה ספרותית כולל כל צורת ביטוי בכתב בלי להתחשב ברמת הכתיבה, בסגנון או במטרת הכתיבה והיא לא חייבת להיות בעלת אופי אומנותי או בעלת איכות ספרותית. היצירה צריכה להיות פרי מאמץ, כשרון והשקעה של המחבר, שיקנו לה אופי שונה משל החומרים שמהם עוצבה. נדרשת מידה צנועה ביותר של מאמץ כשירון והשקעה. פשטות היצירה לא תמנע הגנת זכות יוצרים, אלא אם היא קיצונית. על מנת לבחון האם יצירה רואיה להגנה יש לראותה בכללותה, כשלמות אחת. אם למרות השימוש שעש המחבר בנושא קיים, הוא השקיע מאמץ וכישרון משלו, היצירה תהיה מוגנת. כך גם המאמץ והכישרון הכרוכים בליקוט, בסידור והעריכה של נושא קיים יכולים להספיק.
בית המשפט הסביר כי אין דרישה בפסיקה או בחוק ליצירה במובן של CREATIVITY, אלא במובן של WORK.
התובעת טענה כי במספר תאריכים במהלך שנת 2020, הנתבע העלה לדף הפייסבוק שלו פוסטים זהים לאלו שהועלו לדף הפייסבוק של התובעת, כאשר שמו חתום עליהם.
בית המשפט קבע כי מהתבוננות בפוסטים והשוואתם, ניתן ללמוד כי מדובר בהעתקת יצירה. מדובר בהעתקה ממשית ומהותית של התכנים המקוריים. הפוסטים בעלי מבנה זהה והמשפטים המופיעים בהם זהים (למעט שינויים מינויים בהטיית זכר ונקבה וברווחים בין המשפטים). מדובר בפוסטים שהועתקו מילה במילה לרבות צילום המסך המופיע בחלק מן הפוסטים, כאשר חלקם פוסטים בעלי אופי פרסומי בהם התובעת מספרת על שגרת היום יום שלה.
בית המשפט הסביר כי פרסומת יכולה לשמש נושא לזכות יוצרים בין כיצירה ספרותית, בן כיצירה אמנותית ובין בשילוב בין השתיים.
הכלל ביחס לבחינת זכויות יוצרים הוא דרישת המקוריות אשר הינה דרישת סף לקיומה של זכות יוצרים ביצירה. המבחן האם התקיימה דרישת המקוריות כולל שלושה מבחני משנה: מבחן המקור, מבחן ההשקעה ומבחן היצירתיות, כאשר לא די בקיומו של רכיב אחד לצורך הוכחת מקוריות. כאשר מדובר ביצירות פונקציונליות, כמו בעניין זה, יש לבחון גם את מבחן הבחירה.
מקוריות היצירה
בית המשפט בחן האם מתקיימת דרישת המקוריות על ידי יישום מבחן המקוריות.
על פי מבחן ההשקעה, יש לבחון האם היוצר השקיע עמל מסוים ביצירה. די בהשקעה מינימלית של משאב אנושי כלשהו – זמן, עבודה, כישרון, ידע וכו' – כדי לעמוד בדרישת מבחן ההשקעה.
על פי מבחן היצירתיות, יש לבחון האם היצירה תורמת למטרה החברתית שבבסיסת של זכויות היוצרים, כאשר הדגש הוא על איכות וטיב ההשקעה. היצירה לא חייבת להיות חדשנית ביחס ליצירות קיימות. די ביצירתיות מועטה וחסרת ערך כדי לספק את תנאי מבחן זה.
בית המשפט קבע כי בעניין זה, מאחר שמבחן היצירתיות אינו מציב רף גבוה וניתן להסתפק אף ביצירתיות מועטה ביותר, הפוסטים שניסחה התובעת עומדים במבחן היצירתיות. יצירתיות זו באה לידי ביטוי בנוסח הקליל והקליט שבו בחרה התובעת שעשוי למשוך לקוחות. מבנה הפוסטים, המשפטים הקצרים והקליטים, שילוב סמלונים וצילום מסך מתוך תוכנה של ההוגעה על ביצוע ההחזר, המקצב של ההודעה, החיבור של מספר משפטים לכדי טקסט אחד בעל מבחנה מסוים, בכל אלה יש בכדי ללמד על ביטוי אישי של התובעת, עם אם לא ברמה גבוהה.
באשר למבחן ההשקעה, בהתאם לדרישה כי די בהשקעה מינימלית של משאב כלשהו, התובעת טענה כי התכנים נכתבים ונערכים על ידה, ובהם היא משקיעה ממיטב מרצה וכשרונה והינם בעלי ייחודיות הן בתוכן והן בעיצוב. לפיכך, בית המשפט קבע כי תכנים אלו עונים על מבחן ההשקעה מכיוון שהתובעת השקיעה זמן, עבודה ויצירתיות לצורך ניסוח הפוסטים.
על פי מבחן המקור, מקורה של היצירה יהיה ביוצר והיצירה לא תהיה מבוססת על יצירה אחרת.
לעניין זה, בסעיף 64 לחוק זכות יוצרים נקבעה החזקה הבאה: "החזקות המפורטות להלן יחולו בכל הליך משפטי, אזרחי או פלילי, שעניינו הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית, אלא אם כן הוכח אחרת: (1) מופיע על היצירה בדרך המקובלת שמו של אדם כיוצר היצירה, חזקה היא שאותו אדם הוא יוצר היצירה …".
בית המשפט קבע כי חזקה זו לא נסתרה על ידי הנתבע ולכן ניתן לקבוע שהיא מתקיימת כך שתבעת עמדה גם במבחן המקור ביחס לפוסטים שהעלתה.
באשר לטענת הנתבע לפיה הפוסטים שהעלתה התובעת עניינם "בדברים טכניים בעלמא", בית המשפט הסביר כי מבחן הבחירה יכול לסייע בקביעת ההגנה הראויה ליצירה אשר נטען לגביה כי בשל הפונקציונליות שלה, קיימות דרכים מצומצמות בלבד לביטוי הרעיון הגלום בה.
מבחן הבחירה בוחן האם ניתן לבטא את הרעיון ביותר מאפשרות אחד, גם אם מגוון האפשריות מצומצם. בית המשפט קבע כי ניתן לבטא את הרעיונות של התובעת ביותר מאפשרות אחת וכי התובעת עמדה אף במבחן הבחירה. התובעת בחרה לנסח ולעצב את הפוסטים באופן מסוים, שאינו מהווה את הדרך היחידה והבלעדית להצגתם. בית המשפט קבע כי יצירה זו ראויה להגנה ולהענקת זכות יוצרים למי שיצר אותה.
בפני הנתבע היו פתוחות דרכים אחרות להציג את הדף העסקי שלו, מבלי לחקות את אופן הצגת הדברים על ידי התובעת. הנתבע או מי מטעמו בחר להעלות פוסטים דווקא באופן בו הועלו על ידי התובעת. לפיכך, בית המשפט קבע כי הנתבע הפר את זכות היוצרים הכלכלית והמוסרית של התובעת. אי הענקת קרדיט לתובעת שהינה היוצרת של הפוסטים מהווה שימוש בלתי הוגן ביצירותיה המזכה אותה הפיצוי, במיוחד כאשר העתקת הפוסטים על ידי הנתבע לדף העסקי שלו עשוי לשמש אותו להפקת רווחים.
העובדה כי הנתבע העתיק את הפוסטים של התובעת והעלו אותה כפי שהם מילה במילה, מעידה על כך שבוצה העתקה מלאה של יצירותיה המקוריות של התובעת, בעוד שהנתבע יכל לשנות את הניסוח אך לא עשה זאת.
בית המשפט קבע כי טענת הנתבע כי מישהו אחר העתיק את הפוסטים עבורו, לא רק שלא הוכחה והנתבע לא ציין את שמו ופרטיו של אותו אדם שהועסק על ידו לצורך ניבול דף הפייסבוק העסקי, אלא שגם אם היתה מוכחת, אין בידי בית המשפט לקבלה, ואין כל רלוונטיות אם הוא או מי מטעמו העתיקו את הפוסטים משום שמדובר בדף פייסבוק שנושא את שמו של הנתבע ומנוהל עבורו. לפיכך אין מקום להסיר אחריות מהנתבע ולהטילה על אחר.
בהתחשב במכלול הנסיבות, בית המשפט קבע כי הנתבע העתיק את התכנים המקוריים של התובעת ואת מבנה הפוסטים, ובכך הפר את זכות היוצרים שלה. הנתבע לא הוכיח כי עומדת לו הגנת מפר תמים.
בית המשפט קבע כי לא מדובר בהפרה אחת אלא בארבע הפרות כמספר היצירות. כל אחד מהפוסטים שהועתקו ופורסמו בדף הפייסבוק של הנתבע, הוא יצירה מקורית ועצמאית, שחיבורה חייב השקעה של זמן, מאמץ, כשרון ומקוריות. לפיכך, בית המשפט קבע כי יש להראות כל העתקה כהפרה בפני עצמה.
הנתבע טען כי הסיר את הפוסטים לאחר פניית התובעת. תובעת טענה כי מספר ימים לאחר פנייתה היא שבה ובדקה וגילתה כי הפוסטים טם הוסרו. בית המשפט קבע כי אף כי הנתבע לא הוכיח מהו התאריך המדויק שבו הוסרו הפוסטים בפועל, אין חולק כי עובר להסרתם, הפוסטים היו מצויים בדף הפייסבוק שלו במשך מספר חודשים.
הנתבע טען כי מאחר שהפוסטים פורסמו בדף הפייסבוק של התובעת הרי שבהתאם לתקנון פייסבוק, מדובר בפרסום השייך לנחלת הכלל ושניתן לעשות בו שימוש. בית המשפט קבע כי התקנון אותו ציטט הנתבע מתייחס ליחסים שבין התובעת לפייסבוק ואינו רלוונטי ליחסים שבין התובעת לנתבע. פייסבוק אינה יכולה לאשר הפרה של זכויות יוצרים בתקנונה ולהפך – השימושים המפורטים בתקנון מתייחסים למתן גישה למידע לציבור תוך שיוך שלו לעורכו ולא לאדם אחר.
פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק
התובעת לא הוכיחה נזק ממוני, ותבעה פיצויים בלא הוכחת נזק לפי סעיף 56 לחוק זכות יוצרים. הסכום המקסימלי לפסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק עומד על 100,000 ₪ לכל הפרה. התובעת העמידה את תביעתה על סך של 34,000 ₪.
סעיף 56(ב) קובע רשימה לא סגורה של מאפיינים שצריכים להילקח בחשבון, באשר לקביעת גובה הפיצויים ללא הוכחת נזק: (1) היקף ההפרה; (2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה; (3) חומרת ההפרה; (4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט; (5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט; (6) מאפייני פעילותו של הנתבע; (7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע; (8) תום לבו של הנתבע.
בפיצוי ללא הוכחת נזק, לא רק שהתובע אינו נדרש להוכיח קיומו של נזק, אלא שגם האפשרות לנתבע להוכיח העדר נזק מוגבלת. כאשר הוכחה הפרה, בעל הזכות זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק בשל ההנחה הכללית כי עצם ההפרה גורמת לנזק.
הטענה לפיה ההפרה לא הניבה פירות, וכי לבעל הזכות לא נגרם כל נזק, אינה יכולה לסייע למפר.
כאשר בית המשפט בוחר את סכום הפיצויים ללא הוכחת נזק עליו לשים לנגד עיניו את שתי מגמות היסוד שבדיני זכויות יוצרים: (1) פיצויו של בעל הזכות; ו- (2) הרתעתו של המפר ושל מפרים פוטנציאליים אחרים.
לאור מכלול השיקולים, בהתחשב בתכלית הפיצוי ללא הוכחת נזק כאמצעי הרתעה, בהתחשב בהיקף ההפרה ובמספר הפוסטים שהועתקו, בהתחשב במשך הזמן שבו בוצעה ההפרה (כשלושה חודשים), בהתחשב בנזק הנטען הפוטנציאלי לתובעת (אשר הבהירה כי כל פוסט הניב לה עשרות לקוחות והוכח כי לפחות לקוח אחד שלב עבר לנתבע) ובהתחשב בהתנהלותו של הנתבע, בית המשפט פסק לתובעת פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 8,000 ₪. בנוסף, נקבע כי הנתבע יישא בהוצאות משפט התובעת בסך של 500 ₪.
