הליך שנדון בבית משפט השלום בתל אביב, בפני השופט גד מינא. ביום 17.05.23 ניתן פסק הדין.
הצדדים: התובעת: נטלי הומאי; הנתבעת: קלודיה כהן.
התובעת היא בעלת עסק, בין היתר, להסרת שיער בלייזר. התובעת מציעה טיפולים להסרת שיער באמעות מכשיר של חברת "ונוס".
הנתבעת היא בעלת עסק לציפורניים והסרת שיער בלייזר.
העובדות: התובעת פרסמה מספר פרסומים שיווקיים ברשתות החברתיות על מנת לשווק את הטיפולים שהיא מציעה.
בחודש אפריל 2012 רכשה הנתבעת מכשיר להסרת שיער של חברת "ונוס". נציגת חברת ונוס הפנתה את תשומת לב הנתבעת לאחד מפרסומיה של התובעת ברשתות החברתיות בקשר להסרת שיער באמצעות המכשיר של חברת "ונוס".
לאחר מכן, פרסמה הנתבעת פרסומים מטעמה שהם כמעט העתקה מלאה של פרסומי התובעת.
לאחר משלוח מכתב התראה הסירה הנתבעת את הפרסומים.
התובעת טענה כי פרסומיה מהווים יצירה ספרותית מוגנת מכוח חוק זכות יוצרים וכי הפרסומים המועתקים מהווים הפרה בוטה של סעיפים 11, 47(א) ו-48(א) לחוק זכות יוצרים.
התובעת עתרה לקבלת פיצוי כספי, ללא הוכחת נזק, בסך של 100,000 ₪ מכוח סעיף 65(א) לחוק זכות יוצרים וכן כל סעד נוסף שיראה לבית המשפט נכון וצודק בנסיבות העניין.
תוצאות ההליך: התביעה נדחתה. בית המשפט חייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪. בפסיקת סכום זה בית המשפט לקח בחשבון, בין היתר, שלא נערך דיון הוכחות בתיק, אך מנגד נערכו שתי ישיבות קדם משפט, הוגשו תצהירי עדות ראשית וסיכומים.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
זכות יוצרים בתוכן פרסומי
סעיף 4 לחוק זכות יוצרים קובע רשימה סגורה של יצירות שבהן יש זכות יוצרים: "(א) זכות יוצרים תהא ביצירות אלה: "(1) יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי; (2) תקליט; ובלבד שהתקיים לגבי היצירות האמורות אחד התנאים הקבועים בסעיף 8 או שיש בהן זכות יוצרים מכוח צו לפי סעיף 9. (ב) לעניין סעיף קטן (א), מקוריות של לקט היא המקוריות בבחירה ובסידור של היצירות או של הנתונים שבו."
סעיף 1 לחוק מגדיר מהי יצירה ספרותית: "יצירה ספרותית – לרבות יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט, וכן תוכנת מחשב".
התובעת טענה שהפרסומים מהווים יצירה ספרותית. בית המשפט הסביר כי לא היה ברור מתוך סיכומי התובעת האם היא מיקדה את טענתה רק ליצירה ספרותית מסוג "לקט" או גם ליצירה "בכתב". למרות שעיקר טענתה של התובעת היא ליצירה מסוג "לקט", בית המשפט הניח שהטענה היא לשני סוגי היצירות.
יצירה מקורית
סעיף 4(א)(1) לחוק זכות יוצרים קובע כי תנאי לזכות יוצרים הוא היותה של היצירה "מקורית". החוק אינו מגדיר מהי מקוריות. בפסיקה גובשו שלושה רכיבי משנה להוכחת המקוריות: מבחן המקור, מבחן ההשקעה ומבחן היצירתיות, כאשר אין בהתקיימותו של רכיב איר בלבד לצורך הוכחת המקוריות.
מבחן המקור – מבחן זה דורש שמקורה של היצירה תהיה ביוצר ולא ביצירה של אדם אחר.
מבחן ההשקעה – לא נדרש מידה רבה של השקעה ביצירה, אלא השקעה מינימלית בלבד של משאב אנושי כלשהו – זמן, מאמץ, כישרון, כסף, ידע, שיפוט, פיתוח, כאב או טעם אישי… נדרש שהשקעת היוצר תעבור מינימום מסוים, אך מינימום זה נמוך מאוד (ע"א 513/89 S/interlego a נ' lines bros. S.a-exin פ"ד מח(4) 133, 173 (1994)).
מבחן היצירתיות – נדרשת מידה של יצירתיות מצד היוצר – הותרת חותם כלשהו, גם אם מינימלית. היצירה חייבת להיות "פרי עמלו הרוחני של היוצר" ולשקף לכל הפחות "רמה נמוכה ביותר של ביטוי אישי". מבחן היצירתיות לא מתמקד בתוצר המוגמר, אלא דווקא בתהליך הכנתו, ובוחן מהי מידת היצירתיות הנפח המחבר או המלקט ביצירתו בשלבי גיבושה. כלומר, גם אם היצירה הסופית זהה לחלוטים ליצירה מוגנת אחרת או אינה מעידה על כל יצירתיות או השקעה, ייתכן שהיא תזכה בהגנה בשל תרומתו של היוצר בתהליך גיבושה (ע"א 8485/08 The FA Premier League Limited נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט (פורסם בנבו, 14.3.10)). על היצירה לשקף תרומה אינטלקטואלית כלשהי של היוצר. בפסיקה העדכנית ניכרת מגמה לתת משקל רב יוצר ליצירתיות על פני ההשקעה (תמיר אפורי "חוק זכות יוצרים 2012" בעמ' 95).
מבחן ההשקעה ומבחן היצירתיות הינם מצטברים ושניהם חייבים להתקיים, למרות שבדרך כלל המבחן המכריע הוא מבחן היצירתיות מכיוון שמבחן ההשקעה אינו מעורר קשיים בדרך כלל.
כאשר מדובר בלקט, כמו בעניין זה, סעיף 4(ב) לחוק זכות יוצרים קובע ש"מקוריות של לקט היא המקוריות בבחירה ובסידור של היצירות או של הנתונים שבו".
מבחני ההשקעה והיצירתיות בוחנים שני מאפיינים עיקריים ביצירות ספרותיות מסוג לקט: את אופן בחירת הנתונים ביצירה ולחלופין את אופן סידורם ועיצובם בה (עניין פרמייר ליג).
כמו כן, בעניין פרמייר ליג, בית המשפט בחן האם היוצר- מלקט ביצע סינון נתונים כלשהו, האם הסינון משקף ביטוי ממשי של רוחו של המחבר-מלקט והאם המידע סודר בצורה הטריוויאלית.
ביצירות ספרותיות מסוג לקט ההגנה הניתנת לפי סעיף 4(ב) לחוק זכות יוצרים אינה לתוכן המלוקט (שיכול להיחשב גם כנחלת הכלל), אלא לאופן הצגתו.
בית המשפט העיר הערה ביחס לאבולוציה בטענות התובעת. בכתב התביעה התובעת ייחסה לעצמה את כתיבת הפרסומים. בכתב ההגנה הנתבעת טענה כי לפחות חלק מהפרסומים מהווים העתקה מתוך החוברת של חברת "ונוס" וכי יתר המלל ו/או הסימנים בפרסומים הוא סטנדרטי ולא יצירתי ומופיע בפרסומים רבים אחרים של צדדים שלישיים.
בתצהיר העדות התובעת ייחסה לעצמה צורת כתיבה אחידה שמתאפיינת במשפטים קצרים ושימוש בסימנים. היא טענה שלשם כתיבת המלל עברה על החוברת של חברת "ונוס" ובררה את המידע הרלוונטי אותו ניסחה במילים שלה תוך הוספת מלל חדש. כלומר, התובעת העבירה את הדגש מכתיבת הפרסומים, לשימוש בסימנים וברירת מידע מתוך החוברת של חברת "ונוס", זאת, ככל הנראה, בעבות הטענות שעלות בכתב ההגנה.
בסיכומים מטעמה, התובעת מיקרה את עיקר טענותיה בהיותה מלקטת.
בית המשפט הסביר כי לטעמו קיים פגם באופן הצגת הדברים על ידי התובעת בכתב התביעה כאשר נעשה לכאורה ניסיון ליצור מצג כאילו הפרסומים נכתבו מלכתחילה על ידי התובעת, שעה שהסתבר שהחלק הנוגע לטיפול הועתק מתוך החוברת של חברת "ונוס".
לאחר שבית המשפט בחן את טענות הצדדים ואת הפרסומים הוא קבע שהפרסומים אינם עומדים בדרישת המקוריות בשל אי עמידה במבחני המשנה של יצירתיות ומקור.
נפסק כי אין בפרסומים חותם אישי של התובעת, הפרסומים אינם מבטאים פרי עמל רוחני כלשהו, תהליך הכנתם (גם אם דרש השקעה) אינו עולה כדי יצירתיות ולא מינימלית ואין בפרסומים תרומה אינטלקטואלית של התובעת. הפרסומים כוללים מידע עובדתי סטנדרטי שהועתק מהחוברת של חברת "ונוס" ומשפטים שיווקיים סטנדרטיים, שאין בהם כל יצירתיות ושנעשה בהם שימוש על ידי צדדים שלישיים רבים. גם עיצוב הפרסומים, לרבות המבנה, הסידור, השימוש בסימנים ובמשפטים קצרים, הוא סטנדרטי, כפי שהוכח כאשר הוצגו פרסומים דומים בעלי אותם מאפיינים בדיוק. ממילא גם העיצוב והמבנה אינם מבטאים תרומה יצירתית של התובעת כמלקטת באופן בחירת הנתונים או באופן סידורם או עיצובם.
מבחן ההשקעה – התובעת טענה כי לשם כתיבת המלל, היא עברה על החוברת שקיבלה בחברת "ונוס" המכילה הסברים שונים על מכשיר "ונוס". היא טענה כי קראה את כל החוברת ולאחר מכן בררה את המידע הרלוונטי לקליניקה שלה ולשירותים שהיא מציעה וניסחה אותו במילים שלה תוך הוספת מלל חדש. בית המשפט הסביר כי למרות שלא מדובר בהכרח בהצהרה מדויקת (בהקשר לטענת הניסוח מחדש), את מבחן ההשקעה ניתן לעבור בקלות בשל הסטנדרט הנמוך שהוא מציב בפני הטוען כי יצירתו מוגנת. במקרה זה מבחן ההשקעה מתקיים מכיוון שברור שהתובעת נדרשה להשקעה מסוימת על מנת להכין את הפרסומים. הנתבעת גם לא טענה אחרת בסיכומיה ומיקדה את טענותיה באי התקיימות מבחן היצירתיות ומבחן המקור.
מבחן היצירתיות – התובעת טענה כי היא נוהגת לשמור על צורת כתיבה אחידה בפוסטים שהיא מעלה, המתאפיינת בין היתר במשפטים קצרים וסימונים שונים בתחילת או בסיום המשפט (למשל ) כדי למשוך את עיניהם של הגולשים. היא טענה שבחרה להשתמש בסימנים שמאפיינים את כתיבתה כמו "וי" ירוק, חץ כחול וסימן קריאה בולט בצבע אדום (הסימנים). כמו כן, היא ציינה כי כתבה תיוגים כמו "#הסרת שיער בלייזר" כדי לשווק את פרסומיה בצורה טובה יותר.
בית המשפט הסביר כי ראשית, תוכן הפרסומים אינם פרי מחשבתה של התובעת. התובעת הודתה כי בררה מתוך החוברת את התוכן הרלוונטי בעבורה לפרסומים. כלומר, תוכן הפרסומים נכתב במקור על ידי היצרן (חברת "ונוס") והועתק על ידי התובעת. החלק שבו מתארת התובעת "כיצד הטכנולוגיה עובדת" הוא העתקה מדויקת של מלל מתוך החוברת של "ונוס".
משפטים כמו "באישור משרד הבריאות" או סוג התקנים שיש למכשיר הם נתונים עובדתיים מתוך החוברת של "ונוס". סופרלטיבים כמו "תוצאות מדהימות כבר מהטיפול הראשון או "יחס חם ואנושי" הם משפטים שגורים בפי פרסומים רבים בתחום, כפי שהוכח בנספחים שצירפה הנתבעת לתצהירה.
גם אופן עיצוב הפרסומים לרבות המבנה הכולל שלהם והשימוש בסימנים ("וי ירוק", "חץ כחול" ו"סימן קריאה אדום") הינו עניין נפוץ בתחום ואין בו יצירתיות, ולו מינימלית, מצד התובעת. בתצהירה התובעת ייחסה לעצמה את השימוש באותם סימנים ובמשפטים צרים כדבר המאפיין את כתיבתה. הסתבר כי מדובר באופן כתיבה ועיצוב סטנדרטי שנעשה בו שימוש על ידי צדדים שלישיים רבים בתחום.
גם התיוגים בהם התובעת עושה שימוש הם סטנדרטיים. אין בתיוגים יצירתיות או ביטוי אישי. כמו כן, לא כל התיוגים שבפרסומי התובעת מופיעים בפרסומים המועתקים וניתן לראות שבפרסומים המועתקים מופיעים תיוגים נוספים שאינם מופיעים בפרסומי התובעת.
התובעת טענה כי גם אם קיימים פוסטים דומים בתחום הקוסמטיקה הבנויים באופן רעיוני זהה (סמלים בתחילת/ סוף משפט ו"האשטאגים"), אין בהם כדי לפסול את היצירתיות והביטוי האישי של התובעת בפרסומים. היא טענה כי עיון בפרסומים שצירפה הנתבעת מעלה כי אין ולו פוסט אחד שזהה "אחד לאחד" לפוסטים של התובעת. בית המשפט הסביר כי העובדה שאין פרסום שזהה "אחד לאחד" לפרסומים של התובעת, אינה מחייבת את המסקנה שהתובעת צלחה את מבחן היצירתיות. יש להבחין בין ההשקעה שנעשתה בהכנת הפרסומים לבין מבחן היצירתיות שאינו מתקיים לטעמו של בית המשפט. אין בפרסומים ביטוי אישי כלשהו ליצירתיות של התובעת, לא בכתיבה ולא בליקוט הנתונים מתוך החוברת של "ונוס" ולא במכלול הכולל. בחירת הנתונים מתוך החוברת אינה יצירתית. מדובר בעובדות פשוטות שהועתקו. העובדה שקיימים פרסומים דומים רבים מראה שאין בפרסומים של התובעת חותם אישי של התובעת או תרומה אינטלקטואלית מצדה, ולו ברמה המינימלית.
כמו כן, התובעת לא הציגה חוות דעת מטעמה שתומכת בטענה בדבר יצירתיות מצדה. היא גם לא הצביעה על ביטוי ספציפי או רצף מילים כזה או אחר שיצרה ושמשקף יצירתיות מצדה, ולא מינימלית.
בית המשפט הסביר כי לא די בכך שמדובר בהעתקה כדי לבסס תביעה על פי חוק זכות יוצרים. הפרת זכויות יוצרים מתייחסת ליצירה מוגנת ולא לכל יצירה, תהיה איכותה והיקפה אשר תהיה. כלומר מדובר בעניין של מידה. ייתכנו מקרים שבהם מטבע לשון מסוים יזכה להגנה, אך יש להוכיח את הייחודית שנובעת מפרי מאמץ והשקעה של המחבר בר"ע (ב"ש) 682/07 ארז הרנשטט נ' חולית סיור מדברי בע"מ (פורסם בנבו, 22.7.08)).
לאור האמור לעיל, בית המשפט קבע שמבחן היצירתיות אינו מתקיים בעניין זה.
מבחן המקור – מבחן המקור מחייב שמקורה של היצירה יהיה ביוצר ולא ביצירה אחרת. בית המשפט הסביר כי לפחות חלק מהפרסומים הוא העתקה מהחוברת של חברת "ונוס" כאשר החלקים האחרים הם סטנדרטיים ומקורם אינם בתובעת – גם לא אופן סידורם ועיצובם.
לאור האמור, בית המשפט קבע כי מבחני היצירתיות והמקור אינם מתקיימים. הפרומים אינם עונים על דרישת המקוריות ואינם מהווים "יצירה ספרותית" כהגדרתה בחוק זכות יוצרים. לכן התביעה נדחתה. בית המשפט הסביר כי ייתכן שדחיית התביעה עשויה לעורר אי נוחות מסוימת כאשר הנתבעת אכן העתיקה כמעט באופן מלא את הפרסומים. אך חוק זכות יוצרים אינו אוסר על כל העתקה אלא רק על העתקה המפרה זכויות יוצרים.
הגנת מפר תמים
למעלה מן הצורך, בית המשפט התייחס לטענת הנתבעת לפיה גם אם מדובר ביצירה, הרי שהיא בבחינת מפר תמים ולכן אין לחייבה בפיצויים. בית המשפט ציין כי על פניו, בנסיבות תיק זה ובהעדר בירור עובדתי, הנתבעת ביססה לכאורה הגנה זו.
סעיף 58 לחוק זכות יוצרים קובע: "הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה". בית המשפט הסביר כי אמנם מדובר בהגנה שתתקבל במקרים חריגים ונטל ההוכחה רובץ על המפר, אך כפי שנטען בתצהירה של הנתבעת בדבר ההפניה לפרומים מחברת "ונוס", לאור זאת שלא נעשה ניסיון לטשטש את ההעתרה ולאור הסרת הפרסומים בסמוך לפניית התובעת, ובשים לב לכך שטענות הנתבעת לא נסתרו, נראה כי הנתבעת ביססה לכאורה הגנה זו. הטענות שהעלתה התובעת בסיכומיה בקשר לטענה זו לא שמטו לכאורה את הגנת הנתבעת.
