תביעה שהוגשה על ידי חברת סופר – מיפוי בע"מ כנגד שירן גבאי. התביעה נדונה בבית משפט השלום בתל אביב, בפני השופטת רונית פינצ'וק-אלט. ביום 2.12.2015 ניתן פסק הדין בתיק.
העובדות: תביעה כספית על סך 100,000 ₪ בגין הפרת זכות יוצרים והזכות המוסרית במפה.
לתובעת, בעלת הזכויות במפת "ישראל – מפות נחלים", התגלה כי באתר האינטרנט של הקבוצה WWW.PHOTOX.XO.IL הועלה סרטון מצגת שהופיע בעמוד הראשי של האתר, הכולל העתקה של המפה.
השימוש במפה בסרטון נעשה ללא היתר מהתובעת תוך העתקה מהאתר של מט"ח (שם הוא נמצאה באישור).
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה, נפסק כי הנתבע ישלם לתובעת 800 ₪. אין צו להוצאות.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
הבעלות בזכות היוצרים
הנתבע הודה כי התובעת היא בעלת זכויות היוצרים במפה (בניגוד להכחשה הראשונית).
הפרת זכות יוצרים
נפסק כי עיון בסרטון מעלה כי מדובר בסרטון של כדקה לערך ומתוכו מופיעה המפה כ- 10 שניות. שניות בודדות נראית המפה כולה ומייד לאחר מכן היא מופיעה באופן חלקי כשיתרתה מכוסה ברכיבים אחרים של הסרטון ושוליה הנראים לעיין מטושטשים. המפה מוצגת בהקשר של מיקום הכנס שבגינו נעשה הסרטון, בדרום הארץ, ללא התייחסות כלשהי לנחלים המופיעים במפה ובלי כל אפשרות לעשות שימוש כלשהו במפה לעניין הנחלים שהם עיקרה ומהותה.
ההעתקה של המפה נעשתה "אחת לאחת".
לפיכך נפסק כי על הנתבע לפצות את התובעת בגין זכות היוצרים והזכות המוסרית.
שימוש הוגן
נפסק כי המטרה שבה נעשה השימוש במפה על ידי הנתבע לא הייתה למטרה אישית או לימודית אלא למטרה מסחרית, הן שלו והן של לקוחותיו, היינו, התובע השתמש במפה על מנת לעשות סרטון שהוזמן ממנו בתמורה. בנסיבות אלה היה על הנתבע לפנות לתובעת בבקשה לעשות שימוש במפה, אך הוא לא עשה כן. גם אילו היה התובע פונה למט"ח הללו היו מפנים אותו אל התובעת, אך הוא לא פנה למט"ח לפני השימוש במפה.
הנתבע לא ביצע את ההעתקה בתום לב שכן התעלם מהרישום בדבר זכות היוצרים במפה ואף לא נתן "קרדיט" לבעל הזכות.
פיצוי בגין הפרת הזכות המוסרית וזכות היוצרים
התובעת לא הביאה אסמכתא כלשהי לסכומים שבהם היא נוהגת להתיר את השימוש במפה. במסגרת חומר הראיות שהגישה הציגה התובעת פניות מגורמים שונים להשתמש בחומרים שלה לצרכי הוראה, ובכל אותם מקרים תשובתה הייתה שהיא מתירה את השימוש וכל שנדרש היה מתן "קרדיט" לתובעת.
לפיכך לא הובאו ע"י התובעת אסמכתאות על שווי השימוש שניתן להסתייע בו לקביעת הפיצוי.
לצורך קביעת שיעור הפיצוי נפסק כי יש לקחת בחשבון כי המפה הופיעה מספר שניות מועט במסגרת הסרטון; שהמטרה שבהצגת המפה לא הייתה קשורה באופן כלשהו לתוכנה המרכזי של המפה, היינו לנחלים המצוינים בה, אלא בהצבעה כללית לכיוון דרום הארץ – אילת; המפה הופיעה לשניות מעטות ואז הופיעה כשהיא מכוסה חלקית על ידי הכותרות של הסרטון וגם אותו חלק ממנה שנראה לעין היה מטושטש; כי המפה הוסרה באופן מיידי מאתר האינטרנט לאחר דרישה מאת התובעת, וגם קודם לכן הייתה באתר כ- 10 ימים בלבד.
כן יש לקחת בחשבון כי השימוש שעשה הנתבע במפה לא גרע מערכה או מיכולתה של התובעת להשיא ממנה רווחים, וכן כי הגם שהסרטון הופיע באינטרנט, ככל הנראה מספר הצפיות בו לא היה רב (וגם אלה התרכזו בנתונים אחרים שבסרטון ולא בתוכן המפה), וכן מהעובדה שהנתבע "התעשר" באופן מצומצם ביותר מהסרטון בכלל.
לאור האמור לעיל, העמיד בית המשפט את הפיצוי בגין זכות היוצרים והזכות המוסרית גם יחד, על סך של 750 ₪.
לבסוף פסק בית המשפט: "לאור כל האמור לעיל ישלם הנתבע לתובעת 800 ₪".
