ביום 9.8.2015 בית המשפט השלום בתל אביב פסק כי על הנתבע לשלם פיצויים בסך 25,000 ₪ לחברת DIESEL הבינלאומית ("דיזל"), על גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט ועשיית שימוש מפר, ככל הנראה מתוך כוונה לסחור, ב-20 זוגות ג'ינסים מזויפים, הנושאים את סימניה המסחריים של התובעת.התובעות הינן יצרנית אופנה מוכרת שמוצריה נושאים את סימניה המסחריים, דיזל, ונציגתה הבלעדית בארץ, חברת פולימוד (1994) בע"מ. חברת פולימוד הינה החברה הבלעדית הרשאית לעשות שימוש בסימני המסחר של דיזל בארץ.
בפשיטה שעשתה המשטרה על רכבו של הנתבע, אשר הינו בעל שלושה דוכנים לממכר פירות וירקות, נמצאו, בין השאר, 20 זוגות מכנסי ג'ינס, הנושאים סימן מסחר מזויף של דיזל.
לטענת התובעות, הנתבע מוכר את הג'ינסים בסכומים המגיעים לעיתים ל- 10% ממחירם המקורי, ביודעו כי המוצרים הנמכרים על ידו אינם מקוריים וזאת מתוך כוונה לעשות שימוש בסימני המסחר של דיזל ובדגמי מוצריה על מנת לשווק את מוצריו המזויפים. עשיית שימוש לא מורשה בסימניה המסחריים של דיזל עולה גם לכדי הטעיית הצרכנים.
התובעות ייחסו לנתבע הפרות שונות מכוח סעיף 1 לפקודת סימני המסחר (נוסח חדש) תשל"ב- 1972, גניבת עין מכוח סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות 1999 ועשיית עושר ולא במשפט- השבת הזכייה בה זכה הנתבע, לתובעות. כמו כן, העמידו את סך תביעתן על 80,000 ₪ מכוח הפיצוי הסטטוטורי הניתן על פי חוק עוולות מסחריות, לאור הסכומים הגדולים אשר השקיעו על מנת לזכות למוניטין שזכו בו, ולאור העובדה שהפצת המוצרים המזויפים ע"י הנתבע גורמת להן ולתדמיתן נזק.
על בסיס תצהירו של הנתבע, כמו גם חקירתו בבית המשפט, בית המשפט קבע כי העד ועדותו אינם מהימנים וכי גרסתו "נועדה על מנת לנסות ו"להצילו" מאימת התביעה. הימצאותם של 20 זוגות מכנסיים מזויפים, אשר אף הנתבע אינו טוען כי יועדו לשימושו האישי, ברכבו של הנתבע, מביאה למסקנה כי הנתבע עשה שימוש במוצרים באופן העולה כדי הפרה כמשמעה בפקודת סימני המסחר."
בגרסותיו השונות הנתבע ניסה לטעון כי השימוש אשר עשה בג'ינסים היה למטרות תרומה, אולם בית המשפט קבע כי אף לו עלה בידי הנתבע להוכיח כי היה בכוונתו למסור את המכנסיים לתרומה, היה מקום לקבוע הפרה לפי פקודת סימני המסחר.
סעיף 1 לפקודת סימני המסחר נוקט במילה "שימוש". בפרק י' לפקודת סימני המסחר, פרק ה'עונשין' העוסק בעונשים שניתן להטיל על המפר, בחר המחוקק לציין בפירוש את דרישת "המסחר" כתנאי להרשעה על פי חוק זה. מכלל הן נלמד לאו- "השימוש" הינו החזקה, גם אם אינה למסחר.
בנוסף, בית המשפט דן בעוולת גניבת עין על שני יסודותיה ומצא כי שני היסודות מתקיימים:
א. מוניטין – חברת דיזל צברה מוניטין נרחב בקרב הציבור – דבר אשר מביא למחירים הגבוהים שהציבור מוכן לשלם תמורת מוצריה;
ב. חשש להטעיית הציבור – לנוכח היות המכנסיים שנתפסו זיוף מדויק של מוצרי התובעות, לרבות סימני המסחר שלה ותגית עם מחיר, החשש מתקיים.
לאור הוכחתם של שתי עילות התביעה המרכזיות – הפרת סימני מסחר וגניבת עין – בית המשפט לא נדרש לבחון את קיומה של עילת עשיית עושר ולא במשפט.
בית המשפט הורה על הנתבע לשלם לתובעות פיצוי בסך של 25,000 ₪ וכן, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.
