תביעה שהוגשה על ידי מיכל רוזן בן יוסף כנגד עידו פז. התביעה נדונה בבית משפט השלום בנתניה, בפני השופטת סמדר קולנדר-אברמוביץ. ביום 31.5.2015 ניתן פסק הדין בתיק.
עובדות: הנתבע בנה בעבור התובעת אתר אינטרנט. כמפורט בכתב התביעה התובעת גילתה לפני מספר חודשים שתכני האתר שלה כולל מאמרים, תמונות ותבניות עיצוב הועתקו ומופיעים באתר של עמותה בשם "מרכז שורשים" מירושלים. מבירור שערכה התובעת עולה שהנתבע הוא שבנה את האתר של מרכז שורשים.
בהתאם לסעיף 4 להסכם שבין הצדדים הנתבע לא רשאי היה למכור, להשכיר או להעתיק את קוד האתר למטרות מסחריות. חודשיים לאחר מכן גילתה התובעת אתר נוסף שנבנה ע"י הנתבע ובו תכנים שהועתקו מאתר האינטרנט שלה.
משכך הוגשה התביעה בהתאם לסעיף 56 לחוק זכויות יוצרים התשס"ח 2007 לפיצוי על סך 200,000 ₪.
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה. נפסק כי יש מקום לפצות את התובעת בסך של 10,000 ₪. בנסיבות הענין נפסק כי אין צו להוצאות.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
זכות יוצרים באתר אינטרנט
נפסק כי התובעת אכן הוכיחה שעסקינן ביצירה בהתאם לחוק. כפי שפירטה השקיעה זמן רב בהליכי החשיבה לשם יצירת תבנית האתר בעזרת מעצב גרפי שעיצב עבורה תבנית עיצוב ייעודית ואף העניק לה את הזכויות על העיצוב הגרפי.
נפסק כי גם המאמרים באתר נכתבו בזמנים שונים על נושאים שונים מתוך ניסיון התובעת בתחום.
גם העיצוב הגרפי היה יחודי והיו בו אלמנטים שלא נראו באתרי עיצוב פנים אחרים באותה עת כגון מרכז המידע דף יחודי המוצג כדף מידע ומדריך כללי למתעניינים בעיצוב משרדים.
ע"א 799/11 ספייקום בע"מ נ' עופר דן בדרישת המקוריות הדרושה לצורך הגדרת היצירה, כאשר נקבע שיש להתחקות אחר התכלית לשמה מיועדת היצירה ולבחון האם צורת הצגת התכלית היתה כרוכה בבחירה מבין מגוון אופציות שיכול להגשים אותה תכלית.
במקרה זה נפסק כי מבחן זה מתקיים שכן מדובר באתר אינטרנט בעל פרטים רבים, אפשרויות עימוד, מרכזי מידע, תמונות, מכתבי המלצה מלקוחות, מאמרים רבים ומגוונים.
העמדה לרשות הציבור
הנתבע אף טוען שלא בוצעה כלל "העמדה לרשות הציבור" הנדרשת בסעיף 15 לחוק שכן על מנת שהציבור יגיע לתכנים נדרש חיפוש יעודי מורכב. אף אם נדרש חיפוש מעין זה עדין הציבור יכול להגיע לתכנים אם אכן יקיש שילוב מילים ספיצפיות מהאתר ומשכך נפסק כי התובעת אכן הוכיחה שהתכנים הועמדו לרשות הציבור.
הפרת זכות יוצרים
נפסק כי הנתבע הפר סעיף 4 להסכם שבין הצדדים הקובע שהוא אינו רשאי למכור, להשכיר, להעתיק ולמסור את קוד האתר למטרות מסחריות. שכן העיצוב הגרפי של אתר התובעת ותכניו הופיע באתר מרכז שורשים. כן נמצא אתר נוסף שנבנה על ידי הנתבע ובו אלמנטים שנלקחו מתוך אתר האינטרנט שלה.
על כן נפסק כי משכך סבורני שהנתבע הפר את היצירה כמפורט בחוק.
שימוש הוגן
הנתבע טען לשימוש הוגן בהתאם לסעיפים 18 ו19 לחוק. סעיף 19 לחוק קובע:
"(א) שימוש הוגן ביצירה מותר למטרות כגון אלה: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך.
(ב) לצורך בחינה של הוגנות השימוש ביצירה לעניין סעיף זה, יישקלו, בין השאר, כל אלה:
(1) מטרת השימוש ואופיו;
(2) אופי היצירה שבה נעשה השימוש;
(3) היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה;
(4) השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה.
(ג) השר רשאי לקבוע תנאים שבהתקיימם ייחשב שימוש לשימוש הוגן".
נפסק כי הנתבע לא יכול להנות מהגנת סעיף זה שכן הנתבע השתמש בתכני אתר התובעת לעסק כלכלי אחר של בנית אתר לחברה אחרת. דהיינו, למעשה הפיק רווח כלכלי כאשר השתמש במוצר של התובעת ולא עשה בו שימוש עצמי.
העתקה זמנית מותרת
עוד טוען הנתבע להעתקה זמנית מותרת בהתאם לסעיף 26 לחוק.
סעיף 26 לחוק קובע: "העתקה זמנית, לרבות העתקה כאמור שנעשתה בדרך אגבית, של יצירה, מותרת אם היא מהווה חלק בלתי נפרד מהליך טכנולוגי שמטרתו היחידה היא לאפשר העברה של היצירה בין צדדים ברשת תקשורת, על ידי גורם ביניים, או לאפשר שימוש אחר כדין ביצירה, ובלבד שאין לעותק האמור ערך כלכלי משמעותי משל עצמו".
נפסק כי אף סעיף זה אינו יכול לבוא לעזר הנתבע שכן הנתבע במודע שתל את תכני אתר התובעת באתר "מרכז שורשים". הנתבע לא הוכיח שהיתה זו העתקה זמנית אלא נהפוך הוא, בשל הטעות שקרתה היא התרחשה על פני תקופה ארוכה, עד שהתובעת גילתה זאת.
מספר הפרות
התובעת טוענת שמדובר במספר הפרות ולא בהפרה אחת בודדות שכן תכני האתר המונים כ- 40 מאמרים ותבנית העיצוב הגרפי הועתקה. לטענתה יש לכל מאמר ערך כלכלי נפרד ומשכך יש לחשב הפיצוי בגין כל מאמר. הנתבע מנגד טוען להפרה אחת בהתאם לסעיף 56(ג) לחוק.
הסעיף קובע כי ייראו הפרות המתבצעות כמסכת אחת של מעשים כהפרה אחת.
נפסק כי לא ניתן לחשב כל מאמר בנפרד. הפיצול ל – 40 הפרות יוביל לתוצאה מידתית שאינו הגיונית וסבירה. כל המאמרים מופיעים באתר האינטרנט כמיקשה אחת.
התובעת מסתמכת בסיכומיה על ע"א 3616/92 דקל שירותי מחשב להנדסה (1987) בע"מ נ' חשב, [פורסם בנבו] אולם שם דובר ב – 11 חוברות שכל אחת יצאה לאור בנפרד ובתאריך שונה, ואין כל דימיון לענייננו.
נפסק כי אין מקום לפצל את דף האינטרנט למרכיביו ולראות בהעתקת כל אחד מהם הפרה נפרדת.
פיצוי בגין הפרת זכות יוצרים
התובעת טוענת גם כן היקף ההפרה הינו נרחב, שכן כלל האתר על כל תכניו הועתקו. לטענתה מצפים אנו מנתבע שהינו בונה אתרים שלא יעשה שימוש בתכנים אלה. אף הרווח שצמח לנתבע הינו רב שכן ניסה להתעשר על חשבונה וחסך לעצמו זמן עבודה וכן עלויות רכישת תבנית עיצוב משל עצמו.
עוד טוענת שהיווצרות תכנים כפולים במרחב האינטרנטי אותה עת גרמו לכך שאתר התובעת "נזרק" ולא הופיע בעמוד הראשון לתוצאות החיפוש מה שמנע פרסום וחשיפה של האתר. לאחר מכן נאלצה לבנות אתר חדש עם שם מתחם חדש בעלויות גבוהות. טענה זו הינה טענה עובדתית אשר היה מקום להוכיחה ולא הוגשו כל ראיות בענין זה למרות שניתן היה לעשות כן.
מחד סבר בית המשפט כי הנתבע אכן חסך בעלויות והתעשר על חשבון התובעת, מנגד עם זאת סבר בית המשפט שהנתבע לא ידע אודות הטעות ומיד כאשר גילה עובדה זו דאג להסירה. משכך ועל דרך האומדנא נפסק כי יש מקום לפצות את התובעת בסך של 10,000 ₪.
