פיצוי בגין הפרת זכות יוצרים וזכות מוסרית בסרטון תאמ (חי') 39213-10-13 ישראל פוטרמן נ' העמותה לאחריות ארגונים לא ממשלתיים (פורסם בנבו)

נפסק כי לתובע זכות יוצרים בסרטונים נשוא התובענה בהתאם להוראות ס. 11 לחוק זכות יוצרים התשס"ח 2007. הנתבעת כלל לא הכחישה כי התובע הוא זה אשר צילם את הסרטונים נשוא התובענה ואף לא הכחישה כי נטלה מהם חלקים ויצרה מהם סרט המורכב מחמישה חלקים, מתוכם ארבעה חלקים הינם סרטונים אשר צילם התובע, אותם הציגה באתר האינטרנט שלה וכן בחשבונה באתר היוטיוב.

הזכות ליטול חלקים מתוך הסרטים המקוריים אשר צולמו על ידו ולעשות בחלקם שימוש לצורך הצגתם כסרט נוסף וחדש קנויה לתובע וזאת בהתאם להוראותיו של סעיף 16 לחוק.

נפסק כי לתובע קיימת אף זכות מוסרית – בהתאם להוראותיו של סעיף 45 לחוק , שהרי התובע הינו היוצר של הסרטונים נשוא התובענה ובמסגרתה זכותו כי שמו יקרא על יצירתו וכי לא יוטל בה פגם או יעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר וכי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, אם יש באלו על מנת לפגוע בכבודו או בשמו של התובע.

נפסק כי הנתבעת הודתה בפה מלא כי אכן עשתה בסרטוני התובע שימוש בעת הצגתם כיצירה בת חמישה חלקים המורכבת ברובה מסרטוני התובע , באתר האינטרנט שלה ובחשבונה ביוטיוב. הנתבעת אף הודתה כי עשתה כן בלא נטילת רשות מעם התובע או יצירת כל קשר עימו בטרם עשיית השימוש בסרטונים שיצר.

בהתאם להוראותיו של סעיף 47, הרי שבכך עברה על איסור הפעולות הנקובות בסעיף 11 לחוק והפרה את זכויות היוצרים של התובע. הנתבעת העתיקה קטעים מיצירתו של התובע, פרסמה אותם באתר שלה וטענתה כי שידור הסרט אותו יצרה והמורכב מסרטוני התובע באינטרנט אינו שידור כהגדרתו בסעיף 14 לחוק, אינה יכולה לעמוד לה.

נפסק כי הנתבעת הפרה את זכות היוצרים של התובע.

נפסק כי הנתבעת נטלה מתוך הסרטים המלאים אותם יצר התובע, מספר דקות מכל סרט ויצרה ארבעה סרטונים קצרים, אליהם צורף סרטון נוסף אחר אשר מקורו אינו בתובע ואת הסרט המלא הציגה באתר האינטרנט שלה ובחשבונה באתר היוטיוב. אין ספק כי שונתה צורתה של היצירה המקורית וניטלו ממנה חלקים בלבד. התובע טען כי יש בכך על מנת לפגוע בשמו כיוצר- עיתונאי המסקר אירועים חברתיים והפגנות שונות וכי אל נוכח ההכרות של אנשי המקום המכירים את אופן הסיקור העיתונאי שלו, המציג את מלוא אירוע ההפגנה ולא רק חלקים ממנו, ניתנת לו האפשרות לסקר במקום.

נפסק כי הצגת חלק בלבד מן היצירה המקורית, תוך שימוש באותו חלק לצורך הדגשת מסר כזה או אחר, עשויה ליצור את הרושם כי התובע אשר סיקר את האירע וצילם אותו במלואו , מזדהה עם מסר כזה או אחר הנובע מאותו קטע קצר.

זכותו המוסרית של התובע כי יצירתו תוצג במלואה ואין לשנות הימנה, כאשר מאופן השינוי ניתן להסיק בדבר השתייכותו של התובע לצד כזה או אחר של המפה הפוליטית. כאשר מבוצע שינוי שכזה וכאמור, אין זה מעלה או מוריד איזה מסר פוליטי משדר הדבר, עשוי הדבר לפגוע בסיקור של התובע הנתפס כאובייקטיבי מאחר והתובע מצלם אירוע מתחילתו ועד סופו בלא עריכה מכוונת. נטילת קטעים מכוונת מתוך היצירה הכוללת, הינה הפרה של זכותו המוסרית של התובע ביצירה.

שימוש הוגן ביצירה, כהגדרתו בסעיף 19 לחוק מותר למטרות כגון לימוד עצמי, מחקר ביקורת, סקירה או דיווח עיתונאי. הפסיקה קובעת כי על מנת שהמשתמש יוכל לטעון לשימוש הוגן, עליו ליתן קרדיט מתאים לבעל היצירה ובכלל זאת לאזכר את שמו ולציין כי הוא בעל הזכויות  באותה היצירה. כאשר לא ניתן קרדיט, לא ניתן לאמר כי נעשה שימוש הוגן.

כאשר השימוש המפר נעשה לצורך חינוכי לימודי, יש מקום לשקול האם בכל זאת ניתן לאפשר לנתבע לחסות בהגנת השימוש ההוגן, על אף שלא ניתן לתובע הקרדיט המתאים.

נפסק כי במקרה זה ועל אף ניסיונה של הנתבעת לטעון כי השימוש ביצירותיו של התובע היה לצורך מתיחת ביקורת על ארגון מסוים ודרכי מימון פעילותו, הנתבעת אינה מציינת את שם התובע כבעל זכות היוצרים או הזכות המוסרית ביצירותיו. טענת הנתבעת הינה כי הדבר דומה לציטוט מתוך נאום בחירות של מפלגה מסוימת, בידי המפלגה המתחרה, אשר נועד לצורך ניגוח אותה מפלגה. אין בכך על מנת לקבוע כי הנתבעת חוסה בהגנת השימוש ההוגן.

בנוסף נפסק כי השימוש בחלקי היצירה השלמה של התובע, עשוי בהחלט ליצור רושם מוטעה ומשכך יתכן ויהא לשימוש זה השפעה על ערכה של אותה היצירה.

על כן נפסק כי כי לא נעשה ביצירותיו של התובע שימוש הוגן.

בסעיף 22 לחוק נקבע "שימוש אגבי ביצירה בדרך של הכללתה ביצירת צילום, ביצירה קולנועית או בתקליט, וכן שימוש ביצירה שבה הוכללה היצירה כאמור, מותר".

הפסיקה קבעה כי נטילה מכוונת של תמונות למשל, לצורך הכנת כתבה, שכל מטרתה להציגן כמתארות אירוע בעבר, אינה בבחינת שימוש אגבי.

כך אף באשר לנטילתם המכוונת של קטעים מתוך הסרטים אשר צילם התובע, במקרה זה. לא ניתן איפוא לאמר כי השימוש אשר עשתה הנתבעת בסרטוני התובע הינו שימוש אגבי. אף לא היה זה שימוש מינורי כשם שטוענת הנתבעת. הנתבעת יצרה סרט המורכב מחמישה מקטעי סרטים – ארבעה מתוכם נלקחו מתוך סרטים שצילם התובע.

נפסק כי לזאת לא ניתן לקרוא שימוש מינורי.

סעיף 58 קובע כי "הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה , כי קיימת זכות יוצרים ביצירה , לא יחוייב בתשלום פיצויים עקב ההפרה".

נפסק כי הגנה זו הינה מצומצמת ביותר ורק בהתקיימם של שלושת התנאים, ניתן לראות במפר זכות היוצרים כמי שלא היה לו יסוד לחשוד או שלא היה צריך לדעת שקיימת זכות יוצרים ביצירה. התנאים הינם כי תקופת הגנת זכות היוצרים חלפה, טבעה של היצירה הוא כזה שאינה צריכה להיות מושא לזכות יוצרים או שהיצירה היא יצירה זרה ואינה מוגנת בהתאם לחוק זכות יוצרים.

הנתבעת לא טענה ואף לא הוכיחה את התקיימות שלושת התנאים ולפיכך לא ניתן לראות בה כמי שלא ידעה ולא אמורה הייתה לדעת אודות זכות היוצרים של התובע ביצירותיו, מה גם שכינויו של התובע התנוסס על גבי הסרטים המקוריים ומשכך הייתה הנתבעת צריכה לדעת כי לתובע זכויות בסרטים.

סעיף 56 קובע כי בקביעת שיעור הפיצויים רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר את היקף ההפרה ומשך הזמן בו בוצעה , את חומרתה, את הנזק הממשי שנגרם לתובע להערכת בית המשפט , את הרווח אשר צמח לנתבע מההפרה להערכת בית המשפט, את מאפייני פעילותו של הנתבע, את טיב היחסים בין הנתבע לתובע ואת תום ליבו של הנתבע.

הנתבעת בחרה למקד טיעוניה דווקא בשיוכו הפוליטי של התובע ועיקר טענותיה הינן כי התובע משמש מרצונו ככלי שרת עבור יריביה הפוליטיים של הנתבעת. לא הנתבעת היא זו אשר פנתה לאתר היוטיוב על מנת להסיר את הסרטון שיצרה הנתבעת מסרטי התובע, אלא דווקא התובע הוא זה אשר פנה להסרתו. הנתבעת לא עמדה על השבתו לאתר. התובע אישר בעדותו שיתכן והסרטים אותם צילם מופיעים באתרים נוספים ואף זאת מבלי שינתן לו הקרדיט המתאים על יצירתו. הנתבעת לא הכחישה את כוונותיה להמחיש לצופים בסרטון אשר באתר שלה, את הביקורת אותה היא מבקשת להעביר. לטענת הנתבעת,  ביקורת אשר אינה עולה בקנה אחד עם השקפותיו של התובע.

בשים לב לכלל שיקולים אלו נפסק כי יש לחייב את הנתבעת בפיצוי לתובע עבור ההפרות בארבעה סרטונים ובשני אתרים בסכום כולל של 16,000 ₪.