תביעה שהוגשה על ידי חברת דורנט (1991) ישראל בע"מ כנגד חברת אמפא קפיטל קאר ליס בע"מ. התביעה נדונה בבית משפט השלום בפתח תקווה, בפני השופט נחום שטרנליכט. ביום 26.12.2013 ניתן פסק הדין בתיק.
עובדות: בבעלות התובעת אתר אינטרנט. לתובעת נודע כי לנתבעת אתר אינטרנט בבעלותה. לטענת התובעת עיון באתר הנתבעת מלמד, כי המצוי בו מהווה העתקה של אתר התובעת. המדובר הן בהעתקה של המלל שבאתר התובעת והן בהעתקה של מאפייניו היחודיים, לרבות העתקה של טעויות ושגיאות, שנפלו באתר התובעת.
התובעת טוענת כי במעשיה, הנזכרים לעיל, הנתבעת הפרה זכויות יוצרים. התובעת טוענת, שהנתבעת ביצעה העתקה של לפחות 15 דפים או חלקי דפים מתוך אתר התובעת. על כן עותרת התובעת לקבלת פיצוי מהנתבעת, ללא הוכחת נזק, בסך 100,000 ₪ בגין כל העתקה ובסה"כ 1,500,000 ₪.
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה בחלקה הקטן, נפסק כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 50,000 ₪.
משנדחתה התביעה ברובה והתקבלה בחלקה, לא הטיל בית המשפט חיוב בהוצאות.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
חלקי האתר בהם נפסק כי אין העתקה
באשר לטענות בעניין עמוד חיפוש הרכב לפי מחיר חודשי; עמוד חיפוש רכב לפי מחיר הרכב; עמוד חיפוש רכב לפי דגם; עמוד חיפוש כלי רכב לפי קטגוריה; עמוד חיפוש כלי רכב לפי קבוצת רישוי. נפסק כי לא הוכח, שקיימת באתר הנתבעת העתקה של דברים מאתר התובעת או הסתמכות על דברים שכאלו. המדובר בפרמטרים בסיסיים וטבעיים לתחום ההשכרה והליסינג של כלי רכב. מדובר בשיטת חיפוש סטנדרטית, העומדת ביסוד שיטת מסחר זו, שיטת הליסינג. ממילא, אין בדמיון בין שני האתרים, ככל שקיים דמיון שכזה, כדי להצביע על העתקה.
בעמוד צור קשר אמנם ניתן לראות קווי דימיון בין אתר התובעת ובין אתר הנתבעת. אכן מדובר במשפטים דומים, אך אין בדמיון זה להצביע בהכרח על העתקה. המדובר במשפט שנכתב לשם תכלית ברורה, ועל כן הדמיון במשפט זה בין שני האתרים אינו מפתיע ואינו מלמד בהכרח על העתקה.
חלקי האתר בהם נפסק כי יש העתקה
ביחס לעמוד בחר רכב והתאם לך עסקה. בעמוד זה מאפשרת חברת הליסינג ללקוח לבחור לו עסקה עפ"י חלוקת קטגוריות של סוג הרכב, אבזורים שונים ותוספות אחרות. הדמיון בקטע של שני האתרים הוא כמעט מוחלט, ומהווה ראיה חותכת להעתקה. המדובר אפילו בחלוקה גרפית דומה, ולא רק בתוכן. התוכן מהווה העתקה כמעט מושלמת. נראה, כי לנוכח אורכה של הפסקה קשה להניח כי מדובר בזהות מקרית, כאשר אף מיקומם של סימני הפיסוק באותה פיסקה זהה לחלוטין. לפיכך יש לקבל טענות התובעת בדבר העתקה של עמוד זה באתר הנתבעת.
גם ביחס לעמוד שימוש במערכת. התרשם בית המשפט, כי גם במקרה זה ניכר ברוב המקרים דמיון מוחלט בין אתר התובעת לאתר הנתבעת, למעט שינויי נוסח קלים. המדובר בעמודים הכוללים מלל רב, המדובר בזהות הן במלל והן בעימוד ובאופן הצגת הדברים.
לעניין העתקת עמוד הבית. בעמוד זה נראה, כי אכן קיים דמיון לא מבוטל בין שני האתרים. כבר במבט ראשון נראה, כי אכן קיים דמיון בנוסחם של שני האתרים. בשני האתרים נעשה שימוש במטבעות לשון זהות, "חפש לך רכב" ו"התאם לך עסקה". שלבי העיסקה גם הם דומים מאד בשני האתרים. הדמיון בעמוד זה, שאליו מצטרפת הזהות המוחלטת במקומות אחרים באתרי האינטרנט של הצדדים, מובילים למסקנה, כי גם בעמוד זה קיימת העתקה מאתר התובעת. ההעתקה שנמצאה בעמודים אחרים באתר הנתבעת, כמפורט לעיל, תומכת במסקנה, שגם בעמוד הבית אין מדובר בדמיון מקרי אלא בהעתקה מכוונת.
סיכום ביניים, נפסק כי התובעת הוכיחה קיומו של דמיון רב עד כדי זהות מוחלטת בחלק מעמודי אתר הנתבעת, המביאה למסקנה, כי המדובר בהעתקה. התובעת הוכיחה זאת ביחס לשלושה חלקים של אתר הנתבעת: 1. עמוד הבית, 2. בחר רכב והתאם לך עסקה, 3. שימוש במערכת.
הוכחת בעלות באתר התובעת
בסעיף 33 לחוק זכות יוצרים 2007 נאמר:
"בכפוף להוראות פרק זה –
(1) היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה".
בסעיף 64 לחוק נקבעה חזקה כדלקמן:
"החזקות המפורטות להלן יחולו בכל הליך משפטי, אזרחי או פלילי, שעניינו הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית, אלא אם כן הוכח אחרת:
(1) מופיע על היצירה בדרך המקובלת שמו של אדם כיוצר היצירה, חזקה היא שאותו אדם הוא יוצר היצירה; החזקה האמורה בפסקה זו תחול גם לעניין שמו הבדוי של אדם, ובלבד שזהותו של בעל השם הבדוי ידועה בציבור".
במקרה דנן מופיע שמה המסחרי של התובעת בראש עמודים רבים באתר התובעת וכן בתחתיתם של אותם עמודים. פרסום שמה של התובעת באתר התובעת נראה כציון שמה של בעלת האתר וכיוצרת שלו. ממילא קמה החזקה האמורה בסעיף 64(1) הנ"ל. זאת בודאי בהעדר כל ראשית ראיה לקיומו של בעלים אחר של אתר התובעת או מישהו אחר שיצר אותו.
זכות יוצרים בעיצוב עמודי אתר אינטרנט
תוכנו של אתר אינטרנט הוא "יצירה" מסוג "יצירה ספרותית", אשר מוגנת בחוק זכויות יוצרים. הדברים ברורים ועולים גם מהוראות סעיף 1 לחוק, שם נאמר:
"'יצירה ספרותית' – לרבות יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט, וכן תוכנת מחשב".
תוכנו של אתר אינטרנט נכנס הן תחת החלופה של יצירה המבוטאת בכתב והן תחת החלופה של תוכנת מחשב.
על מנת לבסס הגנה של זכויות יוצרים על יצירה, לרבות אתר אינטרנט, על התובעת לעמוד בתנאי דרישת המקוריות, שמעוגנת בסעיף 4(א) לחוק, שם נכתב:
"זכות יוצרים תהא ביצירות אלה:
(1) יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי;
(2) …
ובלבד שהתקיים לגבי היצירות האמורות אחד התנאים הקבועים בסעיף 8 או שיש בהן זכות יוצרים מכוח צו לפי סעיף 9".
דרישת המקוריות, היא דרישת סף להגנה על זכויות היוצרים, וקיומה נבחן עפ"י שלושה מבחני משנה: מבחן ההשקעה, מבחן היצירתיות ומבחן המקור. בעניין זה ראה ע"א 8485/08, The FA Premier League Limited נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, טרם פורסם, [פורסם בנבו], וכן ראה האמור בע"א 7996/11, ספייקום נ' רביב, טרם פורסם [פורסם בנבו] (ניתן ביום 18.11.13) (להלן – פרשת רביב):
"במסגרת מבחן ההשקעה, יש לעמוד על כך שהיוצר השקיע עמל מסוים ביצירה כדי לזכות בזכות לפירותיה, בדומה לבסיס העיוני להכרה בזכות בקניין 'גשמי'.
…
במסגרת מבחן היצירתיות, המתבסס על הרציונאל לפיו מטרת דיני זכויות היוצרים היא להעשיר את עולם היצירה ואת מגוון הביטויים הזמין לציבור, יש לעמוד על אופייה של ההשקעה במנותק מהכמות שלה כדי להראות כי היא תורמת למטרה זו.
…
אוסיף כי לדעתי יש לזהות במסגרת דרישת המקוריות שלושה רכיבי משנה, כאשר נוסף על מבחן ההשקעה ועל מבחן היצירתיות יש לבחון את מבחן המקור. כוונתי היא לדרישה כי מקורהּ של היצירה יהיה ביוצר וכי זו לא תהיה מבוססת על יצירה אחרת – ובלשונו של חברי השופט א' רובינשטיין 'מקורי קרי עצמאי'.
בית משפט זה נדרש גם לשאלת טיב וכמות רכיבי דרישת המקוריות המספיקים להתגבשותה. ביחס למבחן ההשקעה נקבע כי כל שנדרש להוכחתו הוא השקעה מינימאלית של משאב אנושי כלשהו. לעומת זאת, הגדרת כמות היצירתיות הנדרשת מורכבת מעט יותר ונראה כי בית משפט זה טרם עיצב נוסחה אחת ויחידה להתגבשותה. יחד עם זאת, הגדרת היצירתיות הנדרשת להגנה על יצירה נתחמה בפסיקה על דרך השלילה. כך, נקבע כי מבחן היצירתיות אינו מציב רף גבוה במיוחד עבור היוצר וכי לעתים יהיה די ביצירתיות מועטת ואף חסרת ערך. עוד נקבע כי אין צורך שהיצירה תהיה חדשנית ביחס ליצירות קיימות באותו תחום.
…
אם לסכם את האמור עד כה, הלכה שנקבעה על ידי בית משפט זה היא כי לצורך הענקת הגנה על יצירה באמצעות זכות יוצרים יש להוכיח כי מדובר ביצירה מקורית תוך בחינת שלושה רכיבי משנה – מבחן המקור, מבחן ההשקעה ומבחן היצירתיות – כאשר אין די בהתקיימותו של רכיב אחד בלבד לצורך הוכחת מקוריות".
מן המצוטט עולה כי דרישת המקוריות היא דרישת סף ויש לעמוד בה כדי להנות מהגנת זכויות היוצרים. אלא שדרישה זו, על מבחני המשנה שלה, פורשה בהרחבה, כך שכל שיש להוכיח היא דרישה מינימאלית של השקעה ויצירתיות, וזאת בכפוף לעמידה במבחן המקור.
בעניינינו, נפסק כי התובעת קיימה את מבחני דרישת המקוריות, ולפיכך אתר התובעת נהנה מהגנה של זכויות יוצרים.
המדובר באתר אינטרנט המכיל פרטים רבים: תמונות, הנחיות למשתמש, מנועי חיפוש וכו'. קיומם של כל אלו עונה בוודאי על מבחן ההשקעה, כאשר בור, כי לצורך פיתוחו של אתר אינטרנט מורכב שכזה יש צורך בהשקעה אינטלקטואלית וכלכלית של ממש.
משנקבע, כי מבחן היצירתיות איננו מציב רב גבוה בעבור היוצר, וניתן להסתפק אף ביצירתיות מעטה ביותר, ואף בכזו שהינה "חסרת ערך", נפסק כי אתר התובעת, בוודאי עומד בתנאי זה. המדובר ביצירתיות של ממש, הבאה לידי ביטוי בפיתוחו של אתר אינטרנט שלם ומורכב, הכולל חלקים רבים. מן הטעם הזה, עומד אתר התובעת גם במבחן היצירתיות.
מאחר והתקבלה עדותו של מר רישה אודות פיתוחו של אתר האינטרנט על ידי התובעת ועובדיה, לרבות מר רישה עצמו, שנטל בכך חלק באופן אישי. די בכך כדי להוכיח עמידת התובעת במבחן המקור.
על כן, ובהתקיימותו של מבחן המקוריות, על מבחני המשנה שלו, זכאית התובעת להגנה על זכויות היוצרים שלה באתר התובעת.
אין הגנה זכות יוצרים על שימוש בביטויים השגורים
בית המשפט דחה את הנתבעת טוענת, כי אתר התובעת לא יהנה מהגנה על זכויות יוצרים גם מן הטעם שהוא עושה שימוש בביטויים השגורים בכל אתר אינטרנט עסקי, ובפרט באתרי אינטרנט בענף הליסינג והשכרת הרכב, לגביהם לא תחול הגנה.
פירושה של טענה זו הוא, כי לא מתקיים ביחס לאותם חלקים של אתר התובעת מבחן המקוריות עקב שימוש בפרטים שאינם נחשבים ליצירה מקורית. דין טענה זו להידחות ביחס לחלקים באתר התובעת, שבהם ישנו ניסוח ייחודי וסידור ייחודי של הפרטים השונים. באשר ליתר חלקי אתר התובעת, שבהם יתכן ולא נמצאה ייחודיות, אכן ראויה הטענה להתקבל, אלא שהתביעה, ככל שהיא נוגעת לאותם חלקים של אתר האינטרנט, נדחתה ממילא – כמפורט לעיל – היות שחוסר הייחודיות של אותם חלקים מנע הוכחת קיומה של העתקה.
אין הגנה זכות יוצרים על שימוש בביטויים פונקציונאלי
נדחתה טענת הנתבעת, כי אתר התובעת לא יהנה מהגנה על זכויות יוצרים גם מן הטעם הפונקציונאלי. הנתבעת טוענת, כי אתרי התובעת והנתבעת הם אתרים בתחום ליסינג והשכרת רכב, וככאלו הם דומים אחד למשנהו, שכן אין דרכים מגוונות להציג את המידע והפרטים המפורסמים שם. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי כאשר מדובר כאמור באתר אינטרנט המכיל פרטים רבים: אפשרויות עימוד שונות, תמונות, מנועי חיפוש בשדות בחירה שונים ועוד, נראה כי התובעת עמדה בתנאי מבחן הבחירה. בודאי שלא ניתן לדבר על אפשרות יחידה להצגתם של דברים, כאשר מדובר בטקסטים ארוכים ומורכבים, המנוסחים בניסוח חופשי. בפני הנתבעת היו פתוחות דרכים רבות אחרות להציג את אתר האינטרנט שלה. זאת מבלי לחקות את אופן הצגת הדברים באתר התובעת.
היקף ההעתקה
סעיף 11 לחוק, מגדיר מהי זכות היוצרים וקובע, כי היא מקנה ליוצר זכות בלעדי ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, וכך נאמר שם:
"זכות יוצרים ביצירה היא הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולה, אחת או יותר, כמפורט להלן, בהתאם לסוג היצירה".
לפיכך, נשאל – האם ההעתקה שביצעה הנתבעת מהווה העתקה של חלק ניכר מאתר התובעת? הבחינה של שאלה זו תהייה בחינה מהותית ולא בחינה כמותית.
לנוכח השוואת אתרי האינטרנט של הצדדים זה לזה, כפי שפורטה לעיל, התרשם בית המשפט כי ההעתקות שבוצעו ע"י הנתבעת, עולות כדי העתקה של חלק ניכר מתוך החלקים האיכותיים והיצירתיים באתר התובעת. מדובר בהעתקה של אותם חלקים, שאינם בהכרח נחלתם של אתרי אינטרנט אחרים בתחום הליסינג, אלא חלקים ייחודיים לאתר התובעת. חלקים אלו יש בהם מידה של מקוריות, כאשר את תוכנם ניתן להציג גם בדרכים אחרות. לפיכך יש לקבוע, כי במקרה זה הועתק "חלק ניכר" מאתר התובעת.
מספר ההפרות
בסעיף 56(ג) לחוק נקבע כי יראו במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת, שתזכה את התובע לפיצוי סטאטוטורי אחד. וכך נכתב שם:
"לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת".
נפסק כי למרות שהנתבעת ביצעה שלוש העתקות מאתר התובעת. יש לראות בשלוש ההפרות מסכת עובדתית אחת. המדובר באתר אינטרנט אחד, שמהווה יצירה אחת. ההעתקה עצמה בוצעה פעם אחת ועל כן אין לראות באמור שלוש העתקות נפרדות, שמקימות כל אחת מהן זכות לפיצוי סטאטוטורי נפרד.
פיצוי כספי בגין הפרת זכות יוצרים
התובעת עותרת לפיצוי סטאטוטורי בסך 100,000 ₪, ללא הוכחת נזק, בגין כל אחת מההפרות הנטענות על ידה – 15 במספר, כאמור בסעיף 56(א) לחוק:
"הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים".
בסעיף 56(ב) לחוק, מפורטים השיקולים אותם ישקול בית המשפט בעת שקילת גובה הפיצויים. וכך נאמר שם:
"בקביעת פיצויים לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) היקף ההפרה;
(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;
(3) חומרת ההפרה;
(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט;
(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט;
(6) מאפייני פעילותו של הנתבע;
(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע;
(8) תום לבו של הנתבע".
במקרה דנן המדובר בהפרה משמעותי, כאשר הוכח, כי חלקים מרכזיים וחשובים של אתר התובעת הועתקו.
מאידך לא הוכחה הפרה ארוכת טווח. התביעה הוגשה בחודש יולי 2008, כאשר בכתב התביעה נטען, שדבר ההעתקה התגלה לתובעת בסמוך למועד הגשת התביעה. אתר הנתבעת כבר הוסר מרשת האינטרנט בתחילת ההליך.
התובעת לא הצביעה על נזק ממשי כלשהו, שנגרם לה בעטיה של ההעתקה. כך גם לא הובאה ראיה כלשהי ביחס להיקף הרווח, שהפיקה הנתבעת מההעתקה.
במצב דברים זה נפסק כי יש להעמיד את הפיצוי על סך של 50,000 ₪.
אין מקום לפיצוי הן מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט והן מכוח חוק זכות יוצרים
פרט לפיצוי הסטאטוטורי מכוח הוראות החוק עותרת התובעת לפיצוי גם מכוח הוראות סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן – חוק עשיית עושר) בטענה שהנתבעת התעשרה על חשבונה שלא כדין.
נפסק כי פרט לטענה סתמית בעניין התעשרות שלא כדין, התובעת לא הוכיחה מה שיעורה של אותה התעשרות. די בכך כדי לדחות את טענת התובעת בעניין זה.
למעלה מן הצורך יאמר, כי בעניינינו אין מקום לדון בטענת עשיית העושר מטעם נוסף. אין אנו נדרשים לדון בטענת עשיית העושר, שכן טענת עשיית העושר יכולה, לכל היותר, להתקבל כטענה חלופית לטענות הפיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים, במקרה שטענות התובעת ביחס להפרת זכויות היוצרים היו נדחות. משהתקבלו הטענות בנוגע להפרת זכות יוצרים, שוב אין מקום לקבלת פיצוי נוסף בגין עשיית עושר ולא במשפט.
