בהחלטת בית משפט השלום בבת ים בת"א 58455-11-25 צלול טיהור וסינון מים בע"מ נ' מג'יק שיווק ברי מים בע"מ ואח' (2.2.2026), דחתה השופטת מיטל בן בסט בקשה לצווי מניעה ואיסוף מוצרים בגין הפרה נטענת של שני עיצובים רשומים של מתקני אספקת מים. בית המשפט מצא שבשלב הזמני לא הוכח כי מתקני מג'יק יוצרים אצל המשתמש המיודע רושם כללי שאינו שונה מן העיצובים הרשומים. ההחלטה מדגישה את ההבדל בין קווי דמיון כלליים המשותפים למוצרים מאותו סוג לבין הרכיבים החזותיים המעניקים לעיצוב את ייחודו, ואת המשקל האפשרי של שוק רווי. לא נקבעה הכרעה סופית בשאלת ההפרה.
עיצובי מתקני המים והמחלוקת בין החברות
צלול עוסקת בפיתוח ובשיווק מתקני אספקת מים ומחזיקה, בין היתר, בעיצובים רשומים מספר 65124 ו-68963. מג'יק שיווק ברי מים ומנהלה אייל צברי משווקים מתקנים מתחרים. צלול טענה כי דגמי "טאצ'" ו"סטאר" של מג'יק מעתיקים את העיצובים שלה, וביקשה לאסור את מכירתם, פרסומם ושיווקם ואף להורות על איסופם ואחסונם עד לפסק הדין. התביעה העיקרית הוגשה על סך 200,000 ש"ח לצד סעדים נוספים.
לשיטת צלול, מתקני מג'יק אימצו את אותה צללית, פרופורציות, פתח מזיגה, מגש טפטוף וקווי מתאר, תוך שינויים קוסמטיים בלבד. מג'יק טענה להבדלים חזותיים ממשיים בין המוצרים, לרבות צורת החזית, עיצוב הפאנל העליון, הלחצנים, הפייה וגודל המתקן. הנתבעים טענו גם שמדובר בשוק בעל מגוון רחב של מתקנים דומים, ולכן אין להקנות בלעדיות רחבה לצורות בסיסיות המשמשות יצרנים רבים.
מהי נקודת המבט של המשתמש המיודע?
השופטת יישמה את סעיף 37 לחוק העיצובים, התשע"ז-2017, שלפיו השוואת המוצר המתחרה לעיצוב הרשום נעשית לפי הרושם הכללי שהוא יוצר אצל המשתמש המיודע. מג'יק ביקשה למקד את ההשוואה בעיניו של משווק מקצועי, שכן היא מוכרת את מתקניה לחנויות ולמשווקים. בית המשפט דחה את הטענה וקבע כי נקודת הייחוס המתאימה היא הצרכן הסביר של מוצרי צלול: מי שעשוי לרכוש מתקן מים לשימושו. העובדה שהנתבעת משווקת באמצעות מתווכים אינה מוציאה את לקוח הקצה ממעגל ההתייחסות.
ההשוואה צריכה להיעשות מול העיצוב כפי שנרשם אצל רשות הפטנטים ולא רק מול המתקן המסחרי שמוכרת בעלת הרישום בפועל. השופטת הבהירה שיש להביא בחשבון את מכלול ההיטלים ברישום, כאשר הדגש ניתן למאפיינים הנראים לעין ויוצרים את החזות הכללית. הטענה שיש לבחון את המוצרים בעיקר על בסיס התצוגה המקוונת לא הוכחה בשלב זה.
הבדלים במגש, בפייה ובפאנל ששללו הפרה לכאורה
בהשוואת עיצוב 65124 לדגם "טאצ'" של מג'יק קבעה השופטת כי קיימים הבדלים בעלי משמעות חזותית בפאנל הלחצנים, במיקום ובנראות של הפייה, במתקן הנחת הכוס ובגודלו הכולל של המתקן. אמנם לשני המוצרים הייתה צורת גומחה המזכירה את האות U ההפוכה, אך מאפיין משותף זה לא הספיק ליצירת רושם כללי זהה. גם הכיתוב הבולט על מוצר מג'יק נבחן כחלק מן ההתרשמות הכוללת.
ביחס לעיצוב 68963 ולדגם "סטאר" נמצאו הבדלים בעיצוב המסך והלחצנים, בפיית המזיגה ובקווי ההדגשה של גוף המכשיר. בית המשפט מצא שבמבחן העין של משתמש מיודע, לא הוצגה זהות חזותית מספקת לצורך סעד זמני. מסקנה זו לא חייבה קביעה סופית בדבר היקף ההגנה של כל אחד מהעיצובים או דחייה של התביעה העיקרית.
שוק רווי, חזקת הרישום והשפעת השיהוי
במהלך הדיון הציגו המשיבים דוגמאות למתקנים נוספים שעיצובם כולל צורת "שעון חול" או "קנקן". השופטת סברה כי הוצגה ראשית ראיה לכך שהצורה החזותית הבסיסית אינה ייחודית רק למתקני צלול. היא לא הכריעה באופן סופי אם שוק מתקני המים הוא שוק רווי; נקבע שהשאלה מצריכה בחינה עובדתית במסגרת ההליך העיקרי, ודי היה בראיות הראשוניות לשלב הבקשה.
בית המשפט הכיר בכך שהרישום בפנקס הוא ראיה לכאורה לקיומה של זכות, אך ציין שיש לבחון בנפרד מהו החידוש החזותי בכל עיצוב ומהו היקף ההגנה שלו. היעדר מסמכי פיתוח של הנתבעת היה עשוי לסייע לבירור, אולם בהליך זמני לא הספיק כשלעצמו כדי להעביר את הכף לטובת המבקשת.
צלול שלחה מכתב התראה ביום 11.11.2025, והבקשה הוגשה ביום 23.11.2025. בית המשפט מצא שיהוי מסוים, לרבות העדר תשתית מספקת באשר למועד שבו נודע לצלול על המוצרים, אך קבע שהשיהוי אינו שיקול מכריע בהיעדר נתונים על שינוי לרעה במצב הנתבעים. לבסוף נדחתה הבקשה משום שהתשתית להפרה לכאורה לא הייתה מספקת ובשל היקף הצווים החריג שהתבקשו. שאלת ההוצאות הושארה להליך העיקרי.
ההחלטה מצטרפת לדיון בצו מניעה זמני בתביעת הפרת עיצוב. היא מדגימה כי גם בעל עיצוב רשום המבקש להפסיק מיידית פעילות מתחרה נדרש להראות דמיון מפר בין התיאור הרשום לבין המוצר המשווק, ולא רק להציג מוצרים דומים למראה או לטעון להעתקה. לדיון בהיקף הזכויות ובעילות התביעה ראו תביעות עיצובים ומדגמים בישראל.
