סיון אין האוס נ' וויב אול דיגיטל - זכויות יוצרים בתיק עבודות דיגיטלי

בת"א (שלום תל אביב-יפו) 64177-05-23 סיון אין האוס בע"מ נ' וויב אול דיגיטל בע"מ ואח' (12.2.2025), קבעה סגנית הנשיא, השופטת כרמלה האפט, כי חברת שירותי דיגיטל שהציגה באתר האינטרנט שלה עבודות מיתוג ועיצוב שיצרה חברה מתחרה עבור לקוח משותף הפרה זכויות יוצרים. בית המשפט קבע שהבעלות ביצירות נשארה בידי החברה שיצרה אותן, אף שהלקוח הזמין ושילם עבורן, ושלא ניתנה לספק החדש רשות להשתמש בהן לצורך קידום עצמי. הנתבעת חויבה בפיצוי של 50,000 ש"ח ובצו מניעה והסרה. התביעה נגד מנהלה נדחתה.

מה קורה לעבודות מיתוג כאשר הלקוח עובר לספק חדש?

סיון אין האוס סיפקה לחברה בתחום הקנאביס שירותי מיתוג ושיווק, ובהם עיצוב לוגואים, שפה גרפית, חומרים שיווקיים ואתר אינטרנט למותגים "גרינקום" ו"קלאוד 9". לאחר שהלקוחה סיימה את ההתקשרות, החלה לעבוד עם חברת וויב אול דיגיטל. וויב הציגה באתר האינטרנט שלה, תחת הלשונית "פרויקטים", צילומי מסך ואלמנטים גרפיים שיצרה סיון עבור הלקוחה. מבחינת גולש רגיל, נוצר מצג שלפיו מדובר בפרויקט שביצעה וויב.

לאחר פניית סיון הוסרו החומרים, אך הם הופיעו שוב באתר הנתבעת. וויב טענה כי ההעלאה החוזרת נבעה משחזור אתר לאחר תקלה טכנית, שהחזיר גם תכנים שנמחקו בעבר. היא טענה עוד שהלקוחה היא בעלת הזכויות בחומרים, או שלכל הפחות העניקה לוויב הרשאה לעשות בהם שימוש, וכי הצגת פרויקטים של לקוחות היא פרקטיקה מקובלת בענף.

לשם השוואה, בת"א 9065-10-19 בידר נ' זטלמן (5.9.2021), נדחתה תביעה של מעצב לוגו נגד ספק מיתוג נוסף של אותו לקוח, בעיקר משום שלא הוכח מוניטין של המעצב בלוגו או יסוד נוסף לעילת עשיית עושר. שם לא הוכרעה תביעת זכות יוצרים עצמאית בלוגו, ולכן אין להסיק מן התוצאה כי הבעלות בכל יצירה גרפית מוזמנת מוקנית בהכרח ללקוח.

יצירה מוזמנת: תשלום אינו מעביר את זכויות היוצרים

בית המשפט קבע כי הלוגואים, העיצובים הגרפיים והתכנים החזותיים שבמחלוקת הם יצירות אמנותיות מקוריות המוגנות בחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. נדחתה הטענה שמדובר ביצירה משותפת של סיון ושל הלקוחה: מתן מידע, רעיונות והנחיות עסקיות אינו הופך את הלקוח לשותף ביצירה אם לא תרם תרומה יוצרת בעצמו.

לפי סעיף 35(א) לחוק זכות יוצרים, ביצירה מוזמנת הבעלות הראשונית היא של היוצר, אלא אם הוסכם אחרת במפורש או במשתמע. במקרה זה לא הוצגו ראיות להסכם המעביר את הזכויות ללקוחה. גם סעיף 37 לחוק היה רלוונטי: העברת זכות יוצרים ומתן רישיון בלעדי טעונים מסמך בכתב, שלא נמצא. העובדה שהלקוחה שילמה עבור המיתוג או קיבלה לידיה את הקבצים לא הפכה אותה בהכרח לבעלים של הזכויות.

בית המשפט הכיר ברישיון שימוש שאינו בלעדי שניתן ללקוחה, במשתמע, לשם שיווק המותגים וקידומם. אך ההרשאה להשתמש בחומרי המיתוג לצורכי העסק אינה הרשאה להעביר לספק אחר את הזכות להציג את היצירות בתיק העבודות שלו כאילו יצר אותן. כאן נבחנת מטרת הרישיון ולא רק זהות המחזיק בקובצי המקור.

העלאת חומרים לאתר ושחזור גיבוי לאחר דרישת הסרה

העלאת העבודות ללשונית "פרויקטים" נעשתה ללא רשותה של סיון, ולכן היוותה העתקה והעמדה לרשות הציבור לפי סעיפים 11, 12 ו-15 לחוק. השופטת קבעה שהפניה של וויב לאתר משני, שאינו עיקר פעילותה בתחום העיצוב, לא שינתה את אופי ההפרה. גם הטענה שהפרסום השני נבע מתקלה במערכת האתר לא שללה את עצם ביצוע הפעולה המפרה.

לפי חומר הראיות, האתר שוחזר ביום 8.11.2022, ימים לאחר שוויב הסירה את היצירות בעקבות פנייה ראשונה. ההעלאה החוזרת הותירה את החומרים באוויר כחצי שנה, עד להגשת התביעה במאי 2023. בית המשפט קיבל שאפשר שההעלאה השנייה לא הייתה מכוונת, אך מצא כי לאחר דרישת הסרה קודמת היה על הנתבעת לעקוב אחר האתר ולוודא שהתוכן אינו חוזר בפריסה או בשחזור. טעות טכנית ברמת ניהול האתר אינה שקולה להרשאה משפטית לפרסם מחדש יצירה.

פיצוי אחד על חמש תמונות שפורסמו פעמיים

סיון טענה להפרת מספר יצירות במספר אירועים. בית המשפט בחן את סעיף 56(ג) לחוק זכות יוצרים וקבע כי חמש התמונות, שהציגו אלמנטים קשורים של אותו פרויקט מיתוג, והעלאתן בשתי הזדמנויות שונות, מהוות בנסיבות המקרה מסכת אחת של מעשים. אין להכפיל אוטומטית את התקרה הסטטוטורית לפי מספר הקבצים או לפי מספר הפעמים שהתוכן הופיע באתר.

בהתחשב בהיקף השימוש, במשכו, בתועלת התדמיתית האפשרית לנתבעת ובנסיבות השחזור, נפסקו 50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק. כן ניתן צו מניעה קבוע וצו להסרת החומרים מכל פלטפורמה שבשליטת הנתבעת, ונפסקו לזכות סיון הוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 30,000 ש"ח. התביעה נגד הנתבע 2, מנהל הנתבעת, נדחתה, ולזכותו נפסקו הוצאות בסך 15,000 ש"ח.

מדוע לא חלו על התוצרים חוק העיצובים והזכות המוסרית?

וויב ניסתה להחיל את חוק העיצובים על התוצרים ולטעון שהזכויות בהם מוקנות למזמין. בית המשפט דחה את הטענה: היצירות שבמחלוקת היו תמונות, צילומי מסך וחומרי מיתוג, ולא מוצרים ששיווקם המסחרי בידי המעצב הקים, בנסיבות אלה, הגנה כעיצוב לא רשום לפי סעיף 4 לחוק העיצובים. אין לערבב בין העיצוב הגרפי המוגן בזכות יוצרים לבין המוצרים הממותגים שהלקוחה משווקת.

עוד נקבע כי סיון, כתאגיד, אינה בעלת הזכות המוסרית ביצירות. הזכות המוסרית היא אישית ועומדת ליוצר האנושי, שלא היה צד להליך. לפיכך התקבלה עילת זכות היוצרים הכלכלית, אך לא עילת הזכות המוסרית של החברה עצמה. ההכרעה מחדדת את הצורך להסדיר מראש את הבעלות בזכויות יוצרים, את רישיון הלקוח ואת מגבלות השימוש בתיק עבודות, במיוחד כאשר כמה ספקים עוסקים באותו מותג לאורך זמן.