בתאד"מ (שלום ראשון לציון) 1873-01-23 אלול מערכות תאורה בע"מ נ' סמיקום לקסיס בע"מ (26.3.2025), דחה הרשם הבכיר מרדכי וחדי תביעה בשל העתקה נטענת של שישה גופי תאורה מתוצרת המותג NIKO ושימוש בתצלום מוצר. נקבע כי התובעת לא הוכיחה זכויות יוצרים בגופי התאורה המיוצרים בייצור תעשייתי, לא ביססה כשירות להגנה כעיצוב לא רשום ולא הוכיחה בעלות והפרה בזכות יוצרים בתצלום. גם עילת גניבת העין נדחתה בשל העדר הוכחת מוניטין המזוהה עם מוצריה. התובעת חויבה בהוצאות בסך 3,000 ש"ח ובשכר טרחת עורך דין בסך 13,000 ש"ח.
הדמיון בין גופי התאורה לא פתר את שאלת מקור הזכויות
אלול עוסקת בעיצוב ובשיווק גופי תאורה וטענה שסמיקום, המייבאת ומשווקת מוצרי אלקטרוניקה ותאורה, החלה למכור תחת המותג "תרזה" גופים המהווים העתקה של מוצרי NIKO. לשיטת אלול, ששת הדגמים עוצבו על ידי מנהלה, אלון אלול, והנתבעת אף העתיקה צילום של אחד המוצרים. מכאן נגזרו דרישות לפיצוי בגין הפרת זכות יוצרים, הפרת הזכות המוסרית וגניבת עין.
סמיקום טענה שהגופים לא פותחו בידי התובעת, והציגה פרסומים של אותם מוצרים בשווקים בישראל ומחוצה לה, בחלקם לפני פרסומי התובעת. היא הוסיפה שמדובר במוצרים המיוצרים בייצור תעשייתי ושאין לאלול עיצוב רשום לגביהם. התובעת לא העמידה את התביעה על עילה עצמאית של הפרת עיצוב לא רשום, אף שבמהלך ההליך נדונה האפשרות התאורטית לקיומה של הגנה כזו.
ייצור תעשייתי, סעיף 7 לחוק זכות יוצרים ועיצוב לא רשום
הרשם הבכיר קבע כי אין די בטענה כללית שלפיה גוף תאורה הוא מקורי ויוקרתי כדי להוכיח זכות יוצרים בו. סעיף 7 לחוק זכות יוצרים מבחין בין הגנה מכוחו לבין הגנה על עיצוב תעשייתי לפי חוק העיצובים, תוך החריג שנקבע לגבי מוצרים שאינם משמשים ואינם מכוונים לשמש לייצור תעשייתי. בנסיבות המקרה, גופי התאורה היו מוצרים פונקציונליים שיוצרו בייצור תעשייתי, והדרך המתאימה יותר לבחון הגנה על מראם הייתה במסגרת דיני העיצובים.
גם לצורך הגנה כעיצוב לא רשום לפי סעיף 4 לחוק העיצובים, התשע"ז-2017, נדרשת הוכחת חידוש, אופי ייחודי ותנאי הפרסום המסחרי. אלול לא הציגה תיעוד משכנע של תהליך עיצוב המוצרים בידי מנהלה, ובכלל זה הזמנות או שרטוטים שנמסרו ליצרן בסין שממנו יובאו המוצרים. מנגד הוצגו פרסומים מוקדמים של גופי תאורה דומים. לפיכך, גם אילו הועלתה עילת עיצוב לא רשום במפורש, לא הונחה תשתית מספקת לתנאיה.
ההכרעה אינה שוללת מראש הגנה על גוף תאורה מעוצב. היא מלמדת כי בתביעה על הפרת עיצוב או מדגם, ההשוואה החזותית היא רק חלק מהתמונה: יש להוכיח גם את עצם הזכות, את זהות היוצר ואת המועדים הרלוונטיים. עצם הדמיון, אף אם הוא משמעותי, אינו הופך מוצר נפוץ למוצר שבעלותו שייכת לתובע.
צילום מוצר: מקוריות, זהות הצלם והוכחת העתקה
אלול ביקשה פיצוי גם בגין צילום של אחד מגופי התאורה. בית המשפט הבהיר כי צילום מסחרי עשוי להיות יצירה המוגנת בזכות יוצרים, אך במקרה זה לא הוצגה תשתית מספקת למקוריותו ולזהות היוצר. הטענה שאלון אלול צילם את התמונה באולם התצוגה נשמעה רק בחקירתו, ולא נתמכה בראיות מתאימות שהוגשו במועד. ניסיון מאוחר להציג קובץ נתוני צילום מסוג EXIF לא התקבל כראיה.
בנוסף, לא שוכנע בית המשפט כי התמונה שבה השתמשה הנתבעת זהה לתצלום שאלול טענה לבעלות בו. הוצגו באתרי משווקים אחרים צילומים דומים של אותו מוצר, ולא הוכח מהו המקור הראשוני שלהם. ההשוואה בין התמונות שהגישה התובעת עצמה הקשתה על זיהוי העתקה, בין היתר בשל הבדלים בגודל וברקע. הטענה להפרת זכות יוצרים בתמונה נדחתה גם מסיבה זו.
בתביעת זכויות יוצרים בצילום מוצר, יש אפוא להפריד בין זכויות במוצר המצולם לבין זכויות בתצלום. יצרן אינו הופך לבעל הזכות בכל תמונה של המוצר רק משום שהוא מוכר אותו, אך צלם יכול להחזיק בזכות עצמאית בצילום שיצר גם אם המוצר המצולם אינו מוגן. שאלות אלה מחייבות תיעוד של מקור התצלום ושרשרת ההרשאות.
מדוע נדחתה עילת גניבת העין?
בית המשפט בחן בנפרד את עוולת גניבת העין לפי סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999. התובעת לא הוכיחה שקהל הלקוחות מזהה את גופי התאורה דווקא עמה. מן הראיות עלה כי מוצרים דומים נמכרו תחת מותגים ובאמצעות גורמים שונים, וכי גופי תאורה זהים הופיעו בפרסומי יצרן מחו"ל.
משלא הוכח מוניטין המזוהה עם התובעת, לא היה צורך להכריע בהרחבה בחשש להטעיית הקונים. גם העילה של עשיית עושר ולא במשפט נדחתה. ההפרדה בין העילות משמעותית: בעל עסק המבקש להגן על מוצר עשוי להישען על דיני עיצובים, זכויות יוצרים או גניבת עין, אך לכל מסלול יסודות שונים. תביעה המבוססת על ריבוי עילות אינה מחליפה את הצורך להוכיח כל אחת מהן. ראו גם הגנה על זכויות יוצרים בישראל.
