בפסק הדין עש״א (מחוזי תל אביב) 52895-05-18 Brooks Sports Inc. נ׳ Speedo Holdings B.V. (16.7.2019), דחתה השופטת תמר אברהמי ערעור על החלטת הפוסקת בקניין רוחני לקבל את התנגדות ספידו לרישום סימן גרפי של ברוקס. בית המשפט קבע כי נטל השכנוע בדבר כשירותו של סימן לרישום מוטל על מבקש הרישום, גם כאשר מוגשת התנגדות ואף אם ראיות המתנגד דלות; בנסיבות המקרה לא הורם הנטל להראות שאין דמיון מטעה לסימנים הרשומים של ספידו.
ההתנגדות לסימן הגרפי של ברוקס
ברוקס ביקשה לרשום בשנת 2011 סימן גרפי בסוג 25 עבור ביגוד, הנעלה וכיסויי ראש, במסגרת בקשה מספר 238375. ספידו התנגדה לבקשה והסתמכה על שלושה סימני מסחר רשומים שלה בסוג 25, הכוללים רכיב גרפי המזוהה עם מוצריה.
בהליך ההתנגדות התעוררה מחלוקת ראייתית משום שמצהיר מטעם ספידו לא התייצב לחקירה נגדית. הפוסקת לא פסלה את תצהירו לחלוטין, אך הפחיתה ממשקלו. ביום 25.4.2018 התקבלה ההתנגדות על יסוד סעיף 11(9) לפקודת סימני המסחר, וברוקס ערערה.
על מי מוטל נטל השכנוע בהתנגדות לרישום?
בית המשפט הבחין בין הנטל להגיש ראיות תחילה לבין נטל השכנוע הסופי. העובדה שהמתנגד פותח בהבאת ראיותיו אינה מעבירה אליו את החובה לשכנע שהסימן כשיר לרישום. המבקש הוא המעוניין בקבלת זכות רשומה, ולכן עליו להוכיח את התקיימות התנאים לכך.
נפסק כי גם כאשר המתנגד לא הביא ראיות מספיקות, הרשם רשאי ואף חייב לדחות את הבקשה אם נותר חשש ממשי שהסימן אינו כשיר לרישום. המתנגד רשאי להסתמך לצורך טענותיו גם על חומר שהגיש מבקש הרישום עצמו. זהו הבדל מהותי בין התדיינות רגילה, שבה התובע מוכיח את עילתו, לבין התנגדות המתנהלת כחלק מהליך בחינת בקשה לרישום סימן מסחר.
התצהיר, החקירה הנגדית ומשקל הראיות
היעדר התייצבות של מצהיר לחקירה הוא פגם ראייתי בעל משמעות. בית המשפט הבהיר כי אין חובה לפסול כל תצהיר באופן אוטומטי, וכי לרשם נתון שיקול דעת להחליט אם להשאירו בתיק במשקל מופחת. עם זאת, הימנעות מפסילה מלאה של תצהיר בנסיבות כאלה צריכה להישמר למקרים חריגים.
המערערת לא הצליחה להראות כי סוגיות אלה חייבו לשנות את התוצאה. אף בהנחת משקל מוגבל לראיות ספידו נותרה חובתה של ברוקס להוכיח את כשירות הסימן ואת היעדר הדמיון המטעה.
המבחן המשולש והשוואת סימנים גרפיים
בית המשפט יישם את מבחני הדמיון המטעה לפי סעיף 11(9) לפקודה: מראה הסימנים וצלילם, סוג הטובין וחוג הלקוחות ויתר נסיבות העניין, לצד מבחן השכל הישר. לגבי סימנים גרפיים, בחינת המראה מקבלת משקל משמעותי. ההשוואה נעשית בין הסימנים כפי שהם, ולא רק בין המוניטין הכללי של החברות.
פסק הדין חידד כי מבחן הדמיון לעניין כשירות רישום לפי סעיף 11(9) דומה למבחן בהפרת סימן מסחר, בהינתן התכלית המשותפת של הגנה על הציבור מפני הטעיה. ראו בהקשר זה את המדריך על הוכחת דמיון מטעה בין סימני מסחר.
תוצאת פסק הדין
הערעור נדחה וברוקס חויבה בהוצאות ספידו בסך 50,000 ש״ח. פסק הדין ממחיש כי גם אם המתנגד נתקל בקושי בהוכחת טענותיו, אין הדבר פוטר מבקש סימן מסחר מן החובה להוכיח את כשירות הרישום. לדיון בהליכי הבחינה, הקיבול וההתנגדות ראו את המדריך על רישום סימן מסחר בישראל.
