בפסק הדין ת״א (מחוזי תל אביב) 65217-06-15 אינטגריטי תוכנה 2011 בע״מ וארז גולדשטיין נ׳ ציון גונן, בן פסטרנק, דן פסטרנק, רון קופפרשמיד ואמן מחשבים בע״מ (8.2.2018), דחה השופט מגן אלטוביה את הטענה כי במסגרת הקמת מיזם סייבר חדש נעשה שימוש מוכח בסודות מסחריים של המיזם הקודם. עם זאת, נקבע כי חלק מהמייסדים הפרו את חובת האמונים וההתחייבויות שנטלו על עצמם, וכי ציון גונן גרם להפרת חוזה. בהיעדר הוכחת נזק כספי נדחתה תביעת הפיצויים, אך בית המשפט חייב את הנתבעים הרלוונטיים להקצות 5% ממניות החברה החדשה לארז גולדשטיין, בהתאם לנסיבות המיוחדות שנקבעו.
המיזם לפיתוח Smart Browser והקמת דופל
אינטגריטי ואמן מחשבים התקשרו בשנת 2011 לשיתוף פעולה בפיתוח ובשיווק Smart Browser, מוצר אבטחה שנועד לבודד את סביבת הגלישה של עובדי ארגונים מהרשת הארגונית. בהמשך ייסדו ארז גולדשטיין, בן פסטרנק, דן פסטרנק ורון קופפרשמיד את חברת דופל, במטרה להרחיב את פיתוח המוצר ולגייס השקעה לשיווקו בחו״ל.
המייסדים הסדירו בתקנון דופל התחייבויות לשמירת סודיות, הימנעות מניגוד עניינים ואי תחרות בתחום פעילות החברה. במסגרת חיפוש אחר מנכ״ל פוטנציאלי נפגשו עם ציון גונן. גונן לא קיבל את ההצעה, ולאחר מכן חבר לדן פסטרנק ולרון קופפרשמיד להקמת חברת ארמרון, שנועדה לפתח מוצר להגנה על אתרי אינטרנט מפני מתקפות חיצוניות.
האם רעיון טכנולוגי שנדון בין שותפים הוא סוד מסחרי?
התובעים טענו כי גונן למד את הטכנולוגיה, את תוכניות הפיתוח ואת המידע המסחרי של דופל ובחר להעבירם למיזם חדש. הנתבעים טענו שמדובר במוצר אחר, המטפל באיומים שונים ופועל בטכנולוגיה שונה. בית המשפט בחן את ההבדל בין Smart Browser, המיועד להגנה על סביבת משתמש ארגונית, לבין הפתרון שביקשה ארמרון לפתח לצורך הגנה על אתרי אינטרנט.
נקבע כי אין די בכך שרעיון למיזם חדש התגבש במהלך שיחות עם בעלי ידע טכנולוגי בחברה הקודמת. רעיון כללי אינו הופך מעצמו לסוד מסחרי. יש לזהות את המידע הספציפי, להראות שאינו נחלת הכלל, שסודיותו מקנה יתרון עסקי ושננקטו אמצעים סבירים לשמור עליה. לגבי רעיונות הפיתוח הנטענים בדופל לא הוכחה תשתית כזו.
חזקת השימוש בסוד מסחרי ונטל ההוכחה
סעיף 10 לחוק עוולות מסחריות, התשנ״ט–1999, קובע חזקת שימוש בסוד מסחרי בהתקיים התנאים שבחוק, ובהם ידיעה או גישה של הנתבע לסוד ושימוש במידע הדומה לו דמיון מהותי. התובעים לא הראו שמוצר ארמרון דומה במידה הנדרשת למוצר או למידע מוגן של דופל או אינטגריטי. חוות הדעת מטעמם נסמכה בעיקר על תיאורו של אחד התובעים בלי לבדוק את הטכנולוגיה שפיתחו הנתבעים, ולכן ניתן לה משקל מוגבל.
לעומת זאת, חוות דעת המומחים מטעם הנתבעים בחנו את המערכות והצביעו על מטרות, מנגנונים וסוגי תעבורה שונים. בית המשפט קבע שלא הוכח שימוש במידע מוגן כסוד מסחרי. זוהי הבחנה בין מעבר של אנשי מקצוע למיזם חדש לבין גזל של נכס מידע מזוהה. לדרישות ההגנה על סודות מסחריים בדין הישראלי ראו את הסקירה הכללית.
חובת האמונים של המייסדים אינה תלויה בהוכחת גזל סוד
אף שטענת גזל הסוד המסחרי נדחתה, נקבע שדן, רון ובן הפרו את חובת האמונים כלפי דופל וארז ואת סעיף 21 לתקנון החברה. לפי הניתוח בפסק הדין, הפעילות שהועברה למיזם החדש הייתה מן הסוג שניתן היה לקדם במסגרת דופל, בעוד שהמייסדים נטלו על עצמם מגבלות של ניגוד עניינים ואי תחרות בתקופת הפעילות המשותפת.
עוד נקבע כי גונן גרם להפרת התחייבויות חוזיות. בכך ממחיש פסק הדין שיש להבחין בין עילה של גזל סוד לפי חוק עוולות מסחריות לבין עילות של הפרת חובת אמונים וגרם הפרת חוזה. לדיון נוסף בתוקפן ובהיקפן של תניות אי תחרות והגבלת חופש העיסוק ראו את המאמר הייעודי.
מדוע לא נפסקו פיצויים אף שנקבעו הפרות?
התובעים דרשו פיצויים בסך 1.5 מיליון ש״ח לצד סעדים נוספים. בית המשפט קבע שלא הוכח כי ההפרות גרמו להם נזק כספי ממשי. בין היתר לא הוצגו השקעות מוכחות בפיתוח רעיונות שלא מומשו במסגרת דופל, ואף לא מוצר חלופי קונקרטי שניתן היה לפתח במסגרתה. בהיעדר הוכחת עצם הנזק לא ניתן להסתפק באומדן של סכומו.
עם זאת חייב בית המשפט את הנתבעים הרלוונטיים להקצות לארז 5% ממניות ארמרון, לאחר שהתברר כי שיעור זה הוצע לו בעבר בתמורה לתרומתו ליצירת הקשר בין המעורבים. נקבע כי במקרה של גיוס הון ניתן לדלל את ההחזקה בהתאם לתנאים שבהם ידוללו יתר בעלי המניות. אין להסיק מכך כלל שלפיו מייסד שעזב זכאי אוטומטית לחלק קבוע בחברה שהוקמה בהמשך.
התביעה נגד אמן מחשבים נדחתה. נפסקו הוצאות ושכר טרחה בסך 35,800 ש״ח נגד בן פסטרנק ובסך 71,600 ש״ח נגד ציון גונן, דן פסטרנק ורון קופפרשמיד. המקרה ממחיש את הצורך להבחין מראש בין בעלות בטכנולוגיה, סודיות, התחייבויות מייסדים, הזדמנות עסקית וסעדים כספיים בעת הקמת מיזם משותף.
