תביעה שהוגשה על ידי עו"ד אסף לוטן כנגד חברת לוג טק תקשורת בע"מ. התביעה הוגשה בבית-המשפט לתביעות קטנות בתל אביב ונדונה בפני השופט גיא הימן . ביום 9.11.2011 ניתן פסק הדין בתיק.
התובע קיבל מהנתבעת 17 הודעות דואר אלקטרוני העולים כדי "דבר פרסומת", אשר נטען כי נשלחו בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושירותים), תשמ"ב-1982.
לטענת הנתבעת, התובע העלה את קורות החיים שלו לאתרהּ בתהליך של הרשמה מקוונת, ובגדרה הוא הסכים כי יישלחו אליו מסרים שיווקיים.
התביעה התקבלה. בית המשפט פסק לזכותו של התובע סך של 19,000 ש"ח – פיצויים ללא הוכחת נזק בגין ההודעות שנשלחו לו והוצאות שהוציא בהגשתה של תביעתו לבית-משפט זה.
נקודות מרכזיות שנדונו בפסק הדין:
התובע לא אישר מעולם לנתבעת לשלוח לו דואר פרסומי
לטענת הנתבעת, התובע העלה את קורות החיים שלו לאתרהּ בתהליך של הרשמה מקוונת, ובגדרה הוא הסכים כי יישלחו אליו מסרים שיווקיים. טענת התובע היא, מנגד, כי הוא מעולם לא נרשם באתר הנתבעת, ואם הניחה זו את ידיה על קורות החיים שלו לא היה זה אלא במעשה תרמית.
בית המשפט פסק כי הוא מקבל את גרסת התובע. הנתבעת לא הביאה ולו בדל של ראיה לכך, כי התובע ערך הליך של רישום באתרה. חזקה על הרשמה מקוונת כי פרטיה, לרבות התאריך והשעה שבה נעשתה, מתועדים ונשמרים במאגר נתונים שבידי בעלי האתר. אם שומר האתר בידיו את כתובת הדוא"ל של הנרשמים, אף את טופס קורות החיים שלהם, יש להניח כי הוא שומר גם את פרטיה של ההרשמה שבוצעה. אלא שלא הוצג כל פירוט כזה.
על כן נפסק, כי לא הוכח שהתובע אישר לנתבעת לשלוח מסרים לתיבת הדוא"ל שלו.
הגדרת דבר פרסומת אסור
הנתבעת טענה גם כי המסרים שנשלחו לתובע לא היו דבר פרסומת אסור, אלא הודעות מוּתרות.
סעיף 30א לחוק התקשורת קובע כך: "דבר פרסומת" – מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת".
נפסק כי 17 פעמים שלחה הנתבעת לתובע הודעות מסִדרת "כל מה שחינם ברשת". נכללו בהן הצעות להירשם ללא תשלום להרצאה; להיפגש ללא חיוב עם אנליסט; להיבדק חינם בידי רופאים; לאתֵר בלא כל תמורה מסלול ללימודים ועוד…
בנוסף טענה הנתבעת כי "המטרה שלנו היא לשתף כמה שיותר גולשים בישראל במידע חינם".
בית המשפט תהה: אם כל מסר שיווקי לא נשלח, מדוע זה נדרשים הנרשמים לאתרה של הנתבעת לאשר את קבלתם של מסרים שיווקיים?
בית המשפט פסק כי הידרשות לתכליתו של סעיף 30א לחוק, מעלה כי אין כל דרישה כי התשלום הזה יועבר ישירות מן הנמען לידי השולח; אף לא כי האינטראקציה בין השניים תהא, בכל שלביה, התקשרות בתמורה. עיקר הוא בתכליתו של סעיף 30א: למנוע ממפרסמים לגרום לאדם, במישרין או בדרך עקיפה, להוציא כספים בעקבות הודעה שנשלחה אליו.
עיון בהודעות שקיבל התובע מעלה, באורח שאין ברור ממנו, כי גם אם מוצעת בהן הטבת חינם, הרי שבהטבה זו אין ההצעה מתמצית. תכליתה היא לפתוח בפניו של הנמען נתיב לקשר עמוק יותר עם מספק השירות, כך שמייד לאחר ההרצאה החינמית, מפגש המבוא המרתק או ההדגמה ללא תשלום, תבוא התקשרות עסקית שמהותה קבלת שירותים בידי הנמען תמורת תשלום כספי.
האיסור לשגר דבר פרסומת
באשר לדבר פרסומת, קובע החוק איסור מפורש על שליחתו למי שלא נתן מפורשות את הסכמתו לכך. כך נקבע בסעיף 30א(ב): "לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת"
משכך, אין זה מעלה ואין מוריד אם התובע ביקש או שלא ביקש את הסרתו מרשימת התפוצה, אם לחץ או שלא לחץ על הקישור המאפשר זאת, או אם תיבת הדואר של הנתבעת מנוטרת לפניות כאלו, שמא לא. בלא הסכמתו המפורשת של התובע, אסור היה לנתבעת לשגר אליו דברי פרסומת.
פיצוי בגין משלוח דבר פרסומת
מששלחה הנתבעת דבר פרסומת, זכאי התובע, כקבוע בחוק, לפיצויים לדוגמה שאינם תלויים בנזק, ואינם כפופים לחובה להקטינו. מספרן הרב של ההודעות שנשלחו לתובע, והניסיון לעקוף במודע את הוראותיו של חוק התקשורת, מצדיקים את פסיקתו של הפיצוי המרבי שניתן לפסוק במסגרת זו.
בית המשפט קיבל את התובענה, ופסק לזכותו של התובע סך של 19,000 ש"ח.
