דוד יחזקאל עזריאל הגיש התנגדות לבקשה לרישום סימן מסחר שהוגשה על ידי חברת שיק דיזיין תעשיות בע"מ. התיק נדון ברשות סימני המסחר, בפני ז'קלין ברכה, פוסקת בקניין רוחני, סגנית רשם הפטנטים. ביום 19.3.2014 ניתנה ההחלטה בתיק.העובדות: התנגדות לרישום סימן מסחר "שיק דיזיין בע"מ Chic Design Ltd" לגבי שירותי מכירה בתחום הריהוט, הנכללים כולם בסוג 35. לטענות המתנגד, המבקשת בחרה את סימנה בחוסר תום לב ובמטרה להיבנות מן המוניטין שרכש במהלך השנים ובכך מטעה את הציבור ומעודדת תחרות בלתי הוגנת לפי סעיפים 11(5) ו- 11(6) לפקודת סימני המסחר. עוד טוען המתנגד כי סימן המבקשת אינו כשיר לרישום מכוח סעיף 11(9) לפקודה בכך שזהה הוא או דומה עד כדי הטעיה לסימניו הרשומים.
תוצאות ההליך: ההתנגדות נדחית. נפסק כי המתנגד יישא בהוצאות המבקשת בסך 1,500 ₪ ובשכר טרחת עורכי דינה בסך של 15,000 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
דמיון מטעה בין הסימנים
סעיף 11(9) לפקודה, קובע כדלקמן:
"סימנים אלה אינם כשירים לרישום:
….
(9) סימן הזהה עם סימן שהוא שייך לבעל אחר וכבר הוא רשום בפנקס לגבי אותם טובין או טובין מאותו הגדר, והוא הדין בסימן הדומה לסימן כאמור עד כדי שיש בו להטעות"
תכליתו של סעיף 11(9) לפקודה הינה תכלית כפולה: מניעת נזק מסחרי לבעל הסימן הרשום עקב טעות של קונה פוטנציאלי שעלול לרכוש סחורה אחרת בסוברו כי היא סחורתו ומניעת סכנת הטעיה העלולה לפגוע בציבור כתוצאה מהדמיון בין הסימנים.
לשם הכרעה בשאלה האם קיים דמיון מטעה בין הסימנים קבעה הפסיקה את המבחן הידוע כ"מבחן המשולש". מבחן זה כולל את מבחני המשנה: המראה והצליל, קהל הלקוחות וסוג הסחורות, ויתר נסיבות העניין. למבחני משנה אלה נוסף מבחן השכל הישר.
לפירוט ראה מאמר בתחום: כשירות לרישום סימן מסחר.
מבחן המראה והצליל
מבחן המראה והצליל הינו המבחן המרכזי לעניין הדמיון בין הסימנים. יש להשוות בין הסימנים בכללותם תוך התייחסות לצורתם הכוללת, אך בשים לב לרכיבים הדומיננטיים של הסימנים ולזכרונו הבלתי מושלם של הצרכן.
מבחן המראה
לעניין מראה הסימנים טען המתנגד כי התרגום העברי של המילה "דיזיין" בסימן המבוקש הינו "עיצובים" המהווה רכיב בסימני המתנגד. לפיכך תרגום מילוני זה גורם להטעיה. הן המילה "שיק" והן המילה "עיצובים" הינן מילים מילוניות השגורות בשפת היום-יום. מילים אלו בנפרד ובצירוף מקנות הגנה מועטה יחסית.
נפסק כי סימן המסחר המבוקש יבחן בכללותו. בהסתמך על מבחן המראה, אין ספק כי למרות השימוש במילה "שיק" בשני הסימנים, ניתן להבחין ביניהם באופן הממגר את החשש להטעיה. הסימן המבוקש הינו מעוצב ועיצוב זה מקנה לו מראה שונה מסימניו הרשומים של המתנגד. זאת ועוד, בסימן המבוקש קיימים רכיבים נוספים רבים המסייעים לקשר בין הסימן לבין עסקה של המבקשת. העובדה כי הסימן המבוקש מוצג על גבי רקע בצבעים צהוב ושחור יוצרת שוני בולט בין הסימנים.
מבחן המראה והצליל ביחס לסימן משבח
נפסק כי הסימנים הרשומים מורכבים מרכיב תיאורי-משבח (שיק) ומרכיב גנרי (עיצובים) ואילו הסימן המבוקש הינו מעוצב וכולל את אותם רכיבים תיאוריים וגנריים וכן רכיבים נוספים בנסיבות אלה יש ליתן לעיצוב משקל רב יותר ולפיכך אין דמיון מטעה בין הסימנים.
מבחן הצליל
במבחן הצליל, הסימן המבוקש "שיק דיזיין תעשיות מפעלים לייצור מערכות ישיבה Chick Design G&O Harel" שונה מן הסימן שיק עיצובים.
הרכיב המשותף היחיד במבחן הצליל הינו המלה "שיק", שהינה רכיב מתאר בסימן הרשום. לנוכח האמור ניתן לקבוע כי אין דמיון מטעה בין הסימנים במבחן המראה והצליל.
מבחן קהל הלקוחות וסוג הסחורות
לשם בחינה של שאלת הדמיון בין סוגי הסחורות, ובענייננו סוגי השירותים, ראה המבחנים בספרו של א.ח. זליגסון "דיני סימני מסחר ודינים הקרובים להם", התשל"ג-1973, בעמ' 82-83:
"א. מהו טבע הסחורות והרכבן?
ב. מה הוא אופן השימוש בסחורות?
ג. מה הם צינורות המסחר הרגילים, דרכם משווקים את הסחורות?
אם לפי אחד משלושת המבחנים קיים דמיון או קרבה, יש הצדקה להוצאות המסקנה, שסוגי הסחורות דומים. ברם, נראה (גם לפי הפסיקה האנגלית), כי המבחן השלישי אינו בעל משקל כמו המבחן הראשון והשני."
נפסק כי מן העדויות שהובאו עולה כי ישנו שוני בין סוגי השירותים של המבקשת ושל המתנגד. בעוד שבחנות המפעל של המבקשת נמכרות מערכות ישיבה וכורסאות, המתנגד משווק מוצרי פרזול ומוצרי עץ מגולפים, כגון רגליים מעוצבות לכורסאות (ראה עמ' 28 לפרוטוקול הדיון מיום 3.10.2013).
לפיכך, גם קהל הלקוחות של הצדדים הינו שונה. בעוד שלקוחותיו של המתנגד הינם בעיקר אנשי מקצועי בתחום הריהוט ועיצוב הפנים כגון נגרים, אדריכלים ומעצבים, הרי שלקוחותיה של המבקשת הם צרכני הקצה של מערכות הישיבה. זאת ועוד, המתנגד משווק פריטים, אשר אינם נושאים את סימן המסחר של עסקו ואינם מהווים פריטי ריהוט שלמים.
לפיכך נפסק כי אין דמיון בין סוגי השירותים וסוגי הסחורות המשווקים בחנויות המופעלות על ידי הצדדים. כמו-כן אין זהות בקהל הלקוחות.
מבחן יתר נסיבות העניין
בין השיקולים שיש לקחת בחשבון הינו המידה בה הפך הסימן הרשום המוקדם יותר למפורסם באופן שיגרום לציבור לייחס את הסימן המבוקש למתנגד. מן הראיות עלה כי סימני המתנגד לא רכשו אופי מבחין רב כתוצאה מן השימוש הממושך בהם. לעומת זאת, המבקשת פועלת בתחום הריהוט במשך שנים רבות והינה מן המובילות בתחום מערכות הישיבה בישראל. לפיכך נראה כי אין חשש כי הציבור יקשר בין מוצרי המבקשת לעסקו של המתנגד.
זאת ועוד, נפסק כי הצדדים פועלים זה לצד זו במשך למעלה מעשר שנים מבלי שצרכנים הוטעו באשר למקור הטובין שהם רכשו.
