הליך שנדון בבית משפט השלום בחיפה, בפני השופטת תמי לוי יטח. ביום 5.7.21 ניתן פסק הדין בתיק.
הצדדים: – התובעת: רמות ליד אוניברסיטת תל-אביב בע"מ; – הנתבע: חסן עלי מסאלחה מוחסן
עובדות: התובעת הינה חברה להוצאה לאור המתמחה, בין היתר, בספרי לימוד לגן ולבתי הספר היסודיים, בשפות העברית והערבית. הנתבע הינו אדם פרטי אשר הפעיל חנות בשם "ספריית אלהוד".
במהלך פשיטה שערכה משטרת ישראל בחנותו של הנתבע, נתפסו ספרים הנחזים להיות ספרים של התובעת. מנהלת התובעת בדקה את הספרים שנתפסו והגיעה למסקנה כי מדובר בספרים מזויפים. בעקבות האמור הגישה התובעת תביעה כספית בסך של 150,000 ש"ח, בגין פגיעה בזכויות היוצרים שלה בספרי לימוד שהינם פרי יצירתה ופיתוחה.
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה בחלקה. בית המשפט חייב את הנתבע בתשלום פיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין שני הכותרים של התובעת, ובסה"כ סך של 30,000 ₪.
בנוסף, חויב הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪ כולל מע"מ.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
הפרה עקיפה של זכות היוצרים
סעיף 48 לחוק זכות יוצרים דן בהפרה עקיפה של זכות היוצרים:
"העושה אחת מהפעולות האלה בעותק מפר של יצירה, מפר את זכות היוצרים, אם בעת ביצוע הפעולה, ידע או היה עליו לדעת כי העותק הוא עותק מפר:
(1) מכירה או השכרה, לרבות הצעה או העמדה למכירה או להשכרה;
(2) החזרה למטרה עסקית;
(3) הפצה בהיקף מסחרי;
(4) הצגה לציבור בדרך מסחרית;
(5) ייבוא לישראל שלא לשימוש עצמי כהגדרתו בסעיף 129 לפקודת המכס."
על פי לשון הסעיף הפרה של זכות יוצרים, כוללת שלושה יסודות: היסוד הראשון והשני מהווים ביחד את היסוד העובדתי ואילו היסוד השלישי מהווה את היסוד הנפשי.
על-מנת להוכיח את היסוד העובדתי, יש להוכיח כי: העותק הינו עותק מפר וכי בוצעה בו אחת הפעולות המנויות בסעיף.
על-מנת להוכיח את היסוד הנפשי, על התובעת להוכיח כי הנתבע ידע או היה עליו לדעת כי הפעולה שביצע, בוצעה בעותק מפר.
היסוד העובדתי
על-פי סעיף 48(1) לחוק די בהעמדת העותק המפר למכירה בשלב כלשהו (לא נדרש ביצוע עסקה בפועל למכירתו), כדי לעמוד בדרישות היסוד העובדתי. כלומר, במסגרת בחינת היסוד עובדתי, נדרש לבחון האם התובעת הוכיחה כי מדובר בעותק מפר (בספרים מזויפים) וכי הנתבע מכר או העמיד ספרים אלו למכירה בחנותו.
בענייננו התובעת הצליחה להוכיח כי הן כי מדובר ב"עותק מפר", כלומר, בספרים מזויפים, והן כי הספרים המזויפים הועמדו למכירה על-ידי הנתבע.
על-פי סעיף 48 לא נדרש כי המכירה או ההעמדה למכירה תבוצע סמוך למועד התפיסה של הספרים. העובדה כי הנתבע החזיק בספרים אלו בחנותו, אשר הינה חנות למכירת ספרים וציוד משרדי, מלמדת כי היה בכוונתו למכור את הספרים בשלב כלשהו ודי בכך על-מנת לעמוד בתנאי הסעיף.
היסוד הנפשי
במסגרת בחינת היסוד הנפשי יש לבחון האם הוכח כי הנתבע ידע או היה עליו לדעת כי הספרים שהוא מוכר הינם ספרים מזויפים. כלומר, סעיף זה אינו דורש הוכחת ידיעה בפועל, אלא ידיעה בכוח בלבד מצד המפר, אשר יכולה לבוא לידי ביטוי בעצימת עיניים. מכיוון שמדובר באחד ממרכיבי ההפרה, הנטל להוכיח ידיעה זו מוטל על התובעת.
הנתבע טען כי הוא רכש את הספרים ממשווק מורשה וכי לא ידע שחלק מהספרים הינם מזויפים. על-אף האמור, לא הוצגה כל ראיה לביסוס טענה זו, לא הוגשה הודעת צד ג' כנגד אותו משווק מורשה, והנתבע נמנע מלזמן את המשווק המורשה למתן עדות באשר לרכישת כלל הספרים הימנו.
הימנעות מהבאת ראיה רלוונטית המצויה בידי בעל הדין נזקפת לחובתו ומקימה חזקה שבעובדה שהיה באותה הראיה כדי לפעול לחובת בעל הדין. לפיכך, הימנעותו של הנתבע מהצגת הראיות הרלוונטיות, מקימה חזקה כי הצגת הראיות הייתה פועלת כנגדו ומבססת את טענות התובעת.
נפסק כי אין לקבל טענת הנתבע כי לא ניתן לזהות את ההבדלים בין הספרים המקוריים לספרים המזויפים בעין בלתי מקצועית. ההבדלים בין הספרים המקוריים והמזויפים הינם בולטים לעין. כמו כן, הנתבע הינו בעל חנות ספרים ולכן מדובר בספרים המוכרים לו. הנתבע טוען כי רכש ספרים באופן בלעדי מהמשווק המורשה, ולכן סביר להניח כי נתקל בספרים מקוריים מאותם הכותרים והיה יכול להבחין בספרים המזויפים אשר חזותית הינם שונים מהמקוריים.
נקבע כי הנתבע ידע או שהיה עליו לדעת לגבי קיומם של הספרים המזויפים בין שאר הספרים שמכר בחנותו. בהתקיים היסוד העובדתי והיסוד הנפשי, הוכחה הפרה עקיפה של הזכויות היוצרים של התובעת על-ידי הנתבע.
פיצוי בגין הפרת זכות יוצרים
סעיף 56 לחוק זכות יוצרים קובע כי בית המשפט מוסמך לפסוק בשל כל הפרה, פיצויים ללא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 ₪:
"56. (א) הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.
(ב) קביעת פיצויים לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) היקף ההפרה;
(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;
(3) חומרת ההפרה;
(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט;
(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט;
(6) מאפייני פעילותו של הנתבע;
(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע;
(8) תום לבו של הנתבע.
(ג) לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת.
(ד) השר רשאי, בצו, לשנות את הסכום הקבוע בסעיף קטן (א)."
בגין זיוף 2 כותרים שונים של התובעת, היא עתרה לחיוב הנתבע בפיצוי בסך כולל של 150,000 ₪ .
חישוב מספר הפרות
נפסק כי כאשר מופרות זכויות יוצרים של מספר יצירות נפרדות במקביל, לא יהיה נכון לראות בכך "מסכת אחת של מעשים" משום שלכל יצירה יש קיום וערך כלכלי עצמאי. הפסיקה אימצה לצורך כך מבחנים שונים – "מבחן הזכות שנפגעה", "מבחן הערך הכלכלי העצמאי" ואומדן הנזק המשוער של התובע כמבחנים לקביעת מספר ההפרות וגובה הפיצוי. התובעת השקיעה בכל אחד מהכותרים השקעה נפרדת של משאבים שונים ועבודה הראויה להגנה משפטית נפרדת.
קביעת גובה הפיצוי
בקביעת הפיצוי בית המשפט לקח בחשבון את העובדה כי נתפסו 2 כותרים, את מספר הספרים המזויפים של התובעת (11 ספרים), וכן את טענת הנתבע כי חנותו סגורה כבר זמן רב והוא אינו עוסק עוד במכירת ספרים. מנגד, בית המשפט ייחס משקל לכך שהתופעה של מכירת ספרים מזוייפים הפכה להיות מכת מדינה, ולכך שבצד הפיצוי לבעל הזכות יש לוודא גם את הרתעתו של המפר הספציפי וגם את הרתעתם של מפרים פוטנציאלים אחרים.
לאחר שקילת כלל השיקולים הרלוונטיים, בית המשפט העמיד את הפיצוי על סך של 15,000 ₪ בגין כל אחד מהכותרים נשוא התביעה, ובסה"כ סך של 30,000 ₪.
