ייבאת סחורה מחוץ לארץ אל מדינת ישראל ולפתע קיבלת הודעה מהמכס לפיה הטובין שייבאת חשודים בהפרת זכויות קניין רוחני ולכן הם מעוכבים. מה עליך לעשות? למי עליך לפנות? מה האפשרויות הפתוחות בפניך?
נזכיר כי על-פי ההתחייבויות שמדינת ישראל קיבלה על עצמה במסגרת אמנת TRIPS, אשר אומצו בסעיפים 200א- 200ה לפקודת המכס, כל רשויות האכיפה, לרבות רשות המסים בישראל, מחויבות לפעול למניעת ייבוא טובין המפרים זכויות קניין רוחני.
זכויות קניין רוחני אשר למכס יש סמכות לפעול בתחומם הם:
1. טובין המפרים סימני מסחר רשומים – סימן מסחר או סמל מסחרי הוא סמל מילולי או גרפי המהווה קניין רוחני ייחודי של חברה מסחרית או אדם פרטי. למשל: NIKE, קוקה קולה וכיוצ"ב.
2. טובין המפרים עיצובים רשומים (או מדגמים) – מדגם רשום או עיצוב רשום הוא ענף אחד בעץ דיני הקניין הרוחני, הנועד לספק הגנה לאסתטיקה ולעיצוב החזותי של חפצים שעיצובם אינו נגזר ישירות מהפונקציונליות שלהם. למשל: הצורה החיצונית של נעל של NIKE, או העיצוב החיצוני של בקבוק הקוקה קולה.
3. טובין המפרים זכות יוצרים – זכות יוצרים היא ההגנה שניתנת ליוצר או לבעלים של יצירה מפני שימוש בלתי מורשה ביצירה שהיא קניין רוחני שלו. למשל: ספר, תמונה, שיר וכיוצ"ב.
במאמר זה נסקור את נוהל אכיפת דיני קניין רוחני לצורך שחרור טובין שעוכבו במכס בשל טענה להפרת קניין רוחני. אנו נציג את האפשרויות השונות העומדות בפני יבואן שהטובין שלו עוכבו בשל חשש להפרת קניין רוחני.
שני הסוגים השונים של עיכוב טובין במכס
במקרים בהם מיובאים לישראל טובין אשר הינם חשודים כמפרים זכויות קניין רוחני, קיימת הבחנה בין שני מצבים עיקריים:
אפשרות א – מצב שבו בעל זכות הקניין הרוחני מזהה את ההפרה לכאורה ופועל נגדה – בדרך של תלונה למכס – לפי ס' 200א לפקודת המכס;
אפשרות ב – מצב שבו המכס מזהה את ההפרה (לכאורה) ופועל נגדה מיוזמתו (ללא תלונה) – לפי ס' 188 לפקודת המכס.
להבחנה זו חשיבות מרכזית בדרכים אשר עומדות בפני יבואן אשר ייבא לישראל סחורה הנחשדת כמפירת קניין רוחני.
אפשרות א – טובין שנתפסו בשל תלונה – על פי סעיף 200א לפקודת המכס
כאשר הממונה על יחידת התפיסות במכס מוצא (בשל תלונה מבעל הזכות) כי טובין שיובאו לארץ מפרים לכאורה זכות בקניין רוחני מוטלות עליו החובות הבאות (סעיף 200א לפקודת המכס):
(א) לעכב את הטובין לשלושה ימי עבודה;
(ב) להודיע ליבואן על עיכוב הטובין;
(ג) להודיע לבעל הזכות על עיכוב הטובין ועל חובתו להפקיד ערבות בנקאית תוך שלושה ימי עבודה כדי לכסות את הוצאות העיכוב או לפצות על נזקים שייגרמו כתוצאה מן העיכוב;
הפקדת ערובה – בשלב זה על בעל הזכות שהתלונן להחליט האם הוא מפקיד ערובה בנקאית או האם הוא מוותר ובכך מסכים לשחרור הטובין.
אם בעל הזכות שהתלונן מפקיד את הערובה הבנקאית, לאחר הפקדת הערבות הבנקאית – על המכס למסור לבעל הזכות (אם יבקש זאת) דוגמאות מהטובין המעוכבים לצורך בדיקתם וכן את פרטיו של היבואן.
הסכם פשרה בין הצדדים: בשלב זה ולפני ההחלטה על הגשת תביעה אנו ממליצים ליבואן ולבעל הזכות להידבר על מנת לראות האם ניתן להגיע לפשרה מוסכמת בין הצדדים לגבי שחרור הטובין, החזרתם למדינת המוצא או השמדתם.
הגשת תביעה לבית משפט – בשלב זה על בעל הזכות שהתלונן להחליט האם הוא מגיש תביעה לבית משפט תוך עשרה ימי עבודה או האם הוא מוותר ובכך מסכים לשחרור הטובין.
קרי על המכס לבטל את עיכוב הטובין אם תוך עשרה ימי עבודה (או לאחר הארכה של עשרה ימי עבודה נוספים) בעל הזכות אינו מגיש תביעה נגד היבואן.
כאשר בעל הזכות מגיש תביעה לבית המשפט נגד היבואן, ברור מאליו כי נטל ההוכחה להראות כי הטובין החשודים אכן מפרים את זכות הקניין הרוחני שלו מוטל על בעל הזכות (מכיוון שהוא התובע בתיק). אם בעל הזכות לא עמד בנטל, הדבר יפעל לטובת היבואן.
אפשרות ב – טובין שנתפסו ללא תלונה – חילוט הטובין על-ידי המכס – על פי סעיף 188 לפקודת המכס
כאמור, פקודת המכס מכסה גם מצבים שבהם המדינה זיהתה את ההפרה לכאורה והיא זו שפועלת נגדה מיוזמתה, ללא תלות בפעולתו של בעל הזכות.
כאשר ישנו חשד להפרה של סימן מסחר או זכות יוצרים בלבד, הממונה ישקול הפעלת הליכי חילוט והחרמה של טובין מפרים. במקרים מתאימים, ניתן להפעיל הליך חילוט גם לאחר שנשלחה הודעה לפי סעיף 200א. לא ניתן להפעיל הליכי חילוט בנוגע לטובין המפרים זכות בעיצוב רשום.
סעיף 188 לפקודת המכס מקנה לפקיד מכס את הסמכות לתפוס טובין מפרים. פקיד המכס רשאי לנקוט בהליכי חילוט והחרמה מן הסיבה המפורטת בסעיפים 204(1) ו-(2) ביחד עם סעיף 200ג לפקודה.
עיכוב טובין – במקרה כזה על הממונה לפנות אל בעל הזכות ולדרוש ממנו בתוך שלשה ימי עבודה לקבל את המסמכים הבאים:
א. חוות דעת מפורטת כי הטובין מפרים (תוך שלושה ימי עבודה או שלושה ימים נוספים שאושרו).
ב. כתב התחייבות לשיפוי.
ג. התחייבות להצטרפות כצד לתביעה להחזרת התפוס אם תוגש כזו על-ידי היבואן.
במקביל על הממונה לשלוח ליבואן הודעה על עיכוב הטובין עם סיבת העיכוב.
בשלב זה על בעל הזכות להחליט האם הוא מגיש את המסמכים האמורים (חוות דעת וכתב התחייבות) או האם הוא מוותר ובכך מסכים לשחרור הטובין.
תפיסת הטובין – לאחר שהתקבלו חוות הדעת, כתב ההתחייבות לשיפוי ומסמך התחייבות, הממונה ישלח ליבואן הודעה על תפיסת הטובין (בהמשך להודעה הראשונה בדבר עיכוב הטובין).
אם בעל הזכות הודיע כי הטובין אינם מפרים, או לא התקבלו המסמכים הנזכרים לעיל תוך שלושה ימי עבודה (או שלושה ימי עבודה נוספים שאושרו), הטובין ישוחררו, ככל שאין עילה אחרת לתפיסה מלבד היותם חשודים כמפרים.
הסכם פשרה בין הצדדים: בשלב זה ולפני ההחלטה על הגשת תביעה אנו ממליצים ליבואן ולבעל הזכות להידבר על מנת לראות האם ניתן להגיע לפשרה מוסכמת בין הצדדים לגבי שחרור הטובין, החזרתם למדינת המוצא או השמדתם.
הגשת תביעה לבית המשפט – במצב בו התקבלה הודעה על תפיסת טובין ובמידה והיבואן מבקש לשחרר את הטובין עליו להגיש תביעה לשחרור טובין לבית המשפט וזאת תוך חודשיים מיום קבלת ההודעה.
קרי, סעיף 192 לפקודת המכס קובע את הנוהל לאחר תפיסה, לפיו גובה המכס רשאי להגיש תובענה להחרמת הטובין, או לדרוש מהתובע להגיש תובענה להחזרת התפוס (חילוט משמעותו הפקעה זמנית והחרמה משמעותה הפקעת הזכויות באופן סופי על-ידי המדינה).
אם בעל התפוס לא עשה כן תוך חודשיים מיום מתן ההודעה, יראו את התפוס כמוחרם ללא צורך בהליכים נוספים. אם תוך שלושה חדשים לאחר קבלת התביעה על התפוס גובה המכס לא דרש מהיבואן להגיש תובענה, וכן לא הגיש תובענה בעצמו, התפוס יימסר לידי התובע.
כלומר, כאשר היבואן מגיש תובענה להחזרת התפוס, הוא התובע, ובאופן עקרוני נטל הראיה כי הטובין החשודים אינם מפרים אמור לחול עליו.
על מי הנטל להוכיח שהטובין מפרי קניין רוחני?
ברע"א (מרכז) 11169-02-09 טרגט נ' POLO (פורסם בנבו, 24.3.2009) טרגט ייבאה משלוח קטן של חולצות פולו ראלף לורן מסרי לנקה. המכס תפס את הטובין והיבואן הגיש תביעה להחזרת התפוס. היבואן טען כי יש להפוך את נטל הראיה ולקבוע כי למרות שנטל הראיה חל בדרך כלל על התובע, מאחר שחברת פולו ראלף לורן (אשר הצטרפה להליך) טוענת כנגד היבואן כי הטובין הינם מזויפים, יש להטיל עליה את הנטל להוכיח את טענתה.
בית המשפט המחוזי קבע כי במערכת היחסים שבין בעל זכויות בקניין רוחני לבין יבואן שלגביו נטען כי הוא הפר זכויות אלה, צריך לחול הכלל הרגיל החל במשפט האזרחי, לפיו המוציא מחברו עליו הראיה. כאשר מדובר בטענת זיוף הכלל הוא שהטוען לזיוף – עליו הנטל להוכיח זאת.
