הליך שנדון בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בפני השופט יגאל גלם (סגן הנשיא), ביום 12.9.21 ניתן פסק הדין בתיק.
הצדדים: – התובעת: ניו פרמננט מייק אפ בע"מ; הנתבע: אלמוג לסרי.
העובדות: התובעת, חברת ניו פרמננט, מייחסת לנתבע אלמוג לסרי, אשר הינו עובד שלה לשעבר, מעשה גניבה שנעשה באמצעות מכירת מוצרי החברה באתר הבינלאומי "אמזון" ללא ידיעתה ואישורה ותוך כדי שהוא מזרים את כספי התמורה לחשבונו האישי.
כמו כן, התובעת טוענת כי הנתבע עשה שימוש אסור בסימן המסחר שלה והפר את חובת תום הלב שהוא חב כלפיה, בתור מעסיקתו, ועותרת לחייב אותו בתשלום פיצוי כולל בסך 410,000 ₪.
תוצאות ההליך: התביעה נדחתה. נפסק כי התובעת לא עמדה בנטל המוגבר המוטל עליה להוכחת מעשי גניבה על ידי הנתבע. כמו כן, נפסק כי המעשים המיוחסים לנתבע, גם אם יוכחו במלואם, אינם מקיימים את יסודות העוולה של הפרת סימן מסחר לפי פקודת סימני המסחר, וגם לא את יסודות העוולה של גניבת עין לפי חוק עוולות מסחריות. יחד עם זאת, הנתבע חויב להשיב לתובעת את יתרת הסכום הנמצא בחשבון אמזון בסך 1,417.37 $. התובעת חויבה לשאת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לנתבע בסך של 20,000 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
שימוש אסור וגניבת סימן מסחרי
התובעת טענה כי הנתבע עשה שימוש בשמה המסחרי ובמוצריה לצרכיו האישיים באמצעות אתר אמזון ובכך הפר את סימן המסחר הרשום על שמה בארה"ב המהווה "סימן מסחר בין לאומי" בהתאם להגדרתו בפקודת סימני מסחר.
כמו כן, התובעת טענה כי לפי הוראות הפקודה, סימן המסחר "NPM" עונה להגדרת המונח "סימן מסחר מוכר היטב" כמשמעותו בפקודה וכי הנתבע עשה שימוש אסור בסימן זה אשר עולה לכדי "הפרה" כמשמעות המונח בפקודה. היקף ההגנה על "סימן מסחר מוכר היטב" מוגדר בסעיפים 46 ו- 46א' לפקודה.
לחילופין התובעת טענה כי מעשיו של הנתבע עולים לכדי גניבת עין כלפיה בניגוד לסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, ולכן היא זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק.
בית הדין פסק כי נזקי התובעת במרכיב זה לא הוכחו. כמו כן, נפסק כי דין התביעה להידחות גם לגופה מהנימוקים הבאים.
על פי הפסיקה והספרות, קיימים שני תנאים מצטברים להתגבשותה של עוולת גניבת עין:
1. קיום מוניטין של העסק אותו הנתבע מנסה "לגנוב" או "לייחס" לעצמו.
2. חשש להטעיית הציבור כי הנכס או השירות של הנתבע הם הנכס או השירות של עוסק אחר/ התובע או קשורים אליו.
בענייננו, נפסק כי גם אם יוכחו במלואם המעשים המיוחסים לנתבע, הם אינם מקיימים את יסודות העוולה של הפרת סימן מסחר לפי הפקודה ולא את יסודות העוולה של גניבה בעין בהתאם לחוק עוולות מסחריות.
ראשית, השימוש בשם התובעת נעשה לצורך מכירת ושיווק מוצרים של התובעת תוך ציון שמה המסחרי המלא וכתובת משרדיה, כך שלא הוכח כי מתקיימת הטעיה או ניסיון להטעות לקוחות על ידי השימוש בשמה המסחרי של התובעת.
שנית, לא הוכח כי השימוש בשמה המסחרי של התובעת נעשה כדי לשווק מוצרים המתחרים עם מוצרי התובעת ובכך להטעות את ציבור הלקוחות של התובעת.
שלישית, הליך רישום סימן המסחר החל כארבע שנים לאחר תאריך המכירה הראשון של מוצרי התובעת בארה"ב וגם אחרי תחילת מכירת מוצרי התובעת באמזון.
לפיכך, נקבע כי דין התביעה במרכיב זה להידחות.
גניבה ממעסיק
נפסק כי גניבה ממעסיק נחשבת כעבירה חמורה אשר פוגעת ביחסי האמון המיוחדים בין העובד למעסיקו. הנטל להוכיח מעשה גניבה בידי העובד מוטל במלואו על כתפי המעסיק. כשמדובר בגניבה ממעביד יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל, היינו, מעבר למאזן ההסתברות. אם מאותן ראיות נסיבתיות מתאפשרות, במידת סבירות משמעותית, גם הסקת מסקנה אחרת, כי אז אין להשתית על הראיות הנסיבתיות את הממצא העובדתי הנטען.
נפסק כי מכלול הראיות והמסמכים בתיק אינם תומכים בטענת התובעת בדבר מעשי גניבה על ידי הנתבע. מכלול הראיות והעדויות אינם תומכים בטענת התובעת לחוסרים במלאי המוצרים ו/או למעשה מעילה שכלל התרחש במפעלה. התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוגבר המוטל עליה ולא הוכיחה כי שיווק ומכירת המוצרים באתר אמזון נעשה באופן פרטי על ידי הנתבע תוך גניבת מוצרי התובעת והפקדת התקבולים לחשבונו האישי, כאשר הוכח כי מנכ"ל התובעת היה מודע ומעורב בתהליך מכירת מוצרי התובעת באמזון.
הוכח כי סכום התקבולים כתוצאה ממכירת מוצרי התובעת באמזון הינו נמוך בהרבה מהסכום הנתבע בכתב התביעה ועומד על סך 1,417.37$. לפיכך נפסק כי הנתבע ישיב לתובעת את הסכום האמור, הנמצא בחשבון אמזון.
