תביעה קטנה שהוגשה על ידי שי כהן כנגד רימון טיולים בעמ, FLYCLUB, אייל בן צבי. התביעה הוגשה בבית משפט השלום בראשון לציון, התביעה נדונה הרשמת הבכירה רנה הירש.
העובדות: התובעת הגישה תביעה זו בגין הפרת סעיפים 2(4) ו- 2(6) לחוק הגנת הפרטיות, בשל פרסום תמונתה, כשהיא מתנוססת על דבר פרסומת, באתר הפייסבוק של הנתבעים 2 ו/או 3. לטענת התובעת, במהלך חופשה צולמה התובעת כשהיא לבושה בבגד ים וכ-3 שנים לאחר מכן הופתעה לגלות כי תמונתה מופיעה בעמוד הפייסבוק של Flyclub.
תוצאות ההליך: התביעה כנגד הנתבע 3 מתקבלת. נפסק כי הנתבע 3 ישלם לתובעת סך של 20,000 ₪.
בנוסף נפסק כי התביעה כנגד חברת רימון נדחית. בנסיבות העניין, ומאחר וחברת רימון הוספה כנתבעת נוספת בתיק זה בשל טענת הנתבע לפיה היה שכיר של חברת רימון בעת צילום התמונה בשנת 2008 (טענה שנדחתה), חייב בית המשפט את הנתבע 3 לשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט בסכום של 400 ₪.
בנוסף נפסק כי פסק הדין כאן מתייחס לפרסום שנעשה עד היום. אין בכך כדי להתיר לנתבע להמשיך ולעשות שימוש בתמונת התובעת ללא רשותה. לבית משפט זה אין סמכות לתת צו "עשה" המחייב את הסרת התמונה, אך המשך פרסומה עשוי להצמיח לתובעת עילת תביעה חדשה.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
פגיעה בפרטיות
הוראת החוק הרלבנטית לענייננו היא סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות הקובע מספר חלופות של הגדרת "פגיעה בפרטיות" ובין השאר אלה:
"(4) פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו;
(6) שימוש בשם אדם, בכינויו בתמונות או בקולו, לשם ריווח;"
נפסק כי התובעת לא ידעה שהיא מצולמת והתובעת לא נתנה את הסכמתה לפרסום.
נפסק כי פרסום בדף פייסבוק הוא בבחינת פירסום באינטרנט. לאחר שהועלתה התמונה לדף הפייסבוק שבאינטרנט, יכולים לצפות בה מספר בלתי מוגבל או מוגדר של אנשים, שאין לתובעת כל היכרות עמם או שליטה על זהותם או כמותם.
נפסק כי הפרסום בדף פייסבוק דינו כדין פרסום באתר של עסק מסחרי, במיוחד בתקופה זו בה נעשה באתרי פייסבוק של עסקים וחברות שימוש רב לצרכי פרסום, והצרכנים הפוטנציאליים מוזמנים להיכנס ולבקר באתר ללא שיש לעסק המנהל את אתר הפייסבוק כל שליטה על כך.
נפסק כי נעשה שימוש בתמונת התובעת לשם ריווח וכי יש בפרסום התמונה נשוא התביעה משום פגיעה בפרטיותה של התובעת ועל כן זכאית התובעת לפיצוי בגין הפרת זכותה לפרטיות, בהתאם להגדרה שבסעיף 2(6) לחוק.
סעיף 2(4) לחוק אינו דורש כי שתהיה השפלה או ביזוי בפועל, אלא שפרסום נעשה ברבים "בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו." אפשרות כזו של השפלה ו/או ביזוי אינה בלתי סבירה בנסיבות המקרה, אך מאחר ונפסק כי יש הפרה של הזכות לפרטיות לפי החלופה של ס"ק (6), אין צורך להכריע בשאלה זו.
פיצוי בגין הפרת הפרטיות
התובעת עתרה לפיצוי בסך של 25,000 ₪, ואין טענה לנזקים ממשיים שנגרמו לה כתוצאה מהפרסום נשוא התביעה.
בהעדר טענה לנזק ממוני, יכול בית המשפט לפסוק פיצוי לטובת התובעת בהתאם לשיקול דעתו, וזאת מכח סעיף 29א (ב)(1) לחוק, על פיו:
"במשפט בשל עוולה אזרחית לפי סעיף 4, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, בלא הוכחת נזק".
במסגרת השיקולים לקח בית המשפט בחשבון את אלה:
א. התובעת לא סירבה להצטלם במסיבת הבריכה אליה הגיעה, וכדבריה: "אני בטוחה שהיה שם צלמים, הייתה שם מסיבה".
ב. כאמור לעיל, התובעת לא חשה פגועה בשל העובדה שצולמה בבגד ים, וכפי שקבעתי לעיל, לא התרשמתי שמדובר בתמונה משפילה או מבזה.
ג. משך הפירסום: התמונה פורסמה במשך תקופה ממושכת, ולכל הפחות מהתקופה שלפני הגשת התביעה (התביעה הוגשה בחודש מאי 2012) ועד הדיון שהתקיים בחודש אפריל 2013.
בית המשפט פסק סכום פיצוי בסך של 20,000 ₪.
