הליך שנדון בבית הדין האירופי לצדק (The Court (Second Chamber)) בפני הנשיא Alexander Arabadjiev (נשיא ה- First Chamber שתפקד כנשיא ה-Second Chamber) ובפני השופטים Ineta Ziemele, Thomas von Danwitz, Peter George Xuereb ו-Andreas Kumin . ביום 24.3.22 ניתן פסק הדין בתיק.
הצדדים:
– המבקשת: Austro-Mechana – הינה אגודה לאיסוף זכויות יוצרים, הפועלת בשמה שלה אך בנאמנות לטובת בעלי זכויות ומטעמם, ומפעילה, בין היתר, את הזכויות הסטטוטוריות, לתגמול המגיע לפי חוק זכויות היוצרים.
– המשיבה: Strato AG – הינה ספקית שירותי ענן אחסון
עובדות: בקשה לפסק דין מקדמי המתייחסת לפירוש סעיף 5(2)(b) לדירקטיבה 2001/29/EC של הפרלמנט האירופאי, הקובעת כי זכות היוצרים כוללת גם את הזכות להעתיק יצירה ולקבל תמלוגים מכל אדם שהעתיק את היצירה. הדירקטיבה מוסיפה כי למדינות האיחוד מותר לקבוע חריגים לזכות במקרה שאדם העתיק את היצירה לשימוש פרטי, אולם ככל ומדינה קבעה חריג כזה, עליה להעניק ליוצר פיצוי הוגן.
Austro-Mechana פנתה לבית המשפט המסחרי בוינה בבקשה למתן צו שיאפשר לה לקחת תשלום בגין מדיית אחסון מכל סוג שהוא. Austro-Mechana טענה ש- Strato מספקת ללקוחות העסקיים והפרטיים שלה שירות המכונה "HiDrive", שבאמצעותו היא מעמידה לרשותם שטח אחסון בענן ממוחשב.
Strato טענה כי אין חובה לשלם תגמול בגין שירותי ענן ממוחשב. Strato טענה שהיא כבר שילמה את עמלת זכות היוצרים הנדרשת בגרמניה, המדינה בה ניתנים שירותיה, לאחר שהעמלה הזו שולבה במחיר השרתים על ידי היצרן או היבואן שלהם. היא הוסיפה כי המשתמשים באוסטריה כבר שילמו מס עבור יצירת עותקים פרטיים על ציוד הקצה הדרוש להעלאת תכנים לענן.
בחודש פברואר 2020 בית המשפט המסחרי בוינה דחה את הבקשה של Austro-Mechana, וקבע ש- Strato אינה מעמידה לרשות לקוחותיה אמצעי אחסון, אלא מספקת להם שירות אחסון מקוון. Austro-Mechana ערערה לבית המשפט האזורי הגבוה בוינה, אשר הסביר כי לא ברור האם אחסון של תוכן בהקשר של ענן ממוחשב נכנס תחת סעיף 5(2)(b) לדירקטיבה 2001/29/EC. לפיכך בית המשפט האזורי הגבוה החליט להשעות את ההליכים להפנות לבית הדין האירופאי לצדק את השאלות הבאות:
שאלה ראשונה: האם אחסון בענן נחשב להעתקת יצירה לשימוש פרטי – האם המונח "בכל אמצעי" ("on any medium") המופיע בסעיף 5(2)(b) צריך להתפרש ככולל גם שרתי שטח אחסון בבעלות צדדים שלישיים אשר הינם זמינים לצרכנים לשימוש פרטי (ומטרות שאינן מסחריות באופן ישיר או עקיף) באותם שרתים שבהם משתמשים אותם לקוחות לצורך העתקה על ידי אחסון.
שאלה שניה: אם כן, האם יש לפרש סעיף בסעיף 5(2)(b) כחל על חקיקה לאומית לפיה זכאי יוצר לתגמול הוגן במקרה ש: היצירה (ששודרה, הועמדה לרשות הציבור או הוקלטה על מדיית אחסון שהופקה למטרות מסחריות) עשויה מטבעה להיות משוכפלת לשימוש אישי על ידי אחסונה באמצעי אחסון מכל סוג אשר הינו מותאם להעתקה שכזו ובמסגרת פעילות מסחרית מוצא שוק בשטח הלאומי. והאם שיטת האחסון המשמשת בהקשר זה היא זו המתוארת בשאלה 1?
תוצאות ההליך: בית הדין קבע כי יש לפרש את המונח "בכל אמצעי" כמכסה שמירה, למטרות פרטיות, של עותקים של יצירות המוגנות על ידי זכויות יוצרים על שרת שבו שטח אחסון הזמין למשתמש על ידי ספק שירות ענן ממוחשב. כמו כן, בית הדין קבע כי דירקטיבה 2001/29/EC אינה שוללת חקיקה לאומית שאינה מחייבת את ספקי שירותי האחסון בענן לשלם פיצוי הוגן, ככל שחקיקה זו קובעת תשלום פיצוי בדרך אחרת.
נקודות מרכזיות שנדונו באותו הליך:
השאלה הראשונה – האם אחסון בענן נחשב להעתקת יצירה לשימוש פרטי?
בשאלתו הראשונה, בית המשפט המפנה שאל האם יש לפרש את סעיף 5(2)(b) לדירקטיבה 2001/29/EC כך שהמונח "העתקה בכל אמצעי" הנזכר בסעיף זה מכסה גם שמירה, למטרות פרטיות, של עותקים של יצירות המוגנות על ידי זכויות יוצרים בשרת שבו מעמידים לרשות המשתמש שטח אחסון על ידי ספק שירות ענן ממוחשב.
בית הדין האירופי לצדק הסביר כי בהתאם לסעיף 5(2)(b), מדינה חברה יכולה לקבוע חריגים או הגבלות לזכות ההעתקה הקבועה בסעיף 2 לדירקטיבה בנוגע להעתקה בכל אמצעי על ידי בן אדם לשימוש פרטי ולמטרות שאינן מסחריות באופן ישיר או עקיף, בתנאי שבעלי הזכויות יקבלו עמלה הוגנת.
האם שמירה של עותקים בשטח אחסון בענן מהווה "העתקה"?
באשר לשאלה האם שמירה של עותקים בשטח אחסון בענן מהווה "העתקה" לעניין סעיף 5(2)(b) לדירקטיבה 2001/29/EC, בית הדין ציין שהמונח "העתקה" צריך להתפרש בצורה רחבה, לאור הדרישה המובעת בסעיף 21 לאותה דירקטיבה לפיה המעשים המכוסים על ידי זכות ההעתקה ייהנו מהגדרה רחבה על מנת להבטיח וודאות משפטית בתוך השוק הפנימי, ולאור נוסח סעיף 2 לאותה דירקטיבה אשר משתמש במונחים כגון "ישיר או לא ישיר", "זמני או קבוע" "בכל אמצעי" ו"בכל צורה". בנוסף, היקף ההגנה של פעולות אלה המכוסות על ידי זכות ההעתקה נובע גם מהמטרה העיקרית של אותה דירקטיבה, שהיא להכניס רמה גבוהה של הגנה, במיוחד עבור יוצרים.
בית הדין קבע כי במקרה זה, העלאת יצירה ממסוף מחובר של משתמש לשטח אחסון בענן העומד לרשות אותו משתמש בהקשר של שירות ענן ממוחשב כרוכה בביצוע העתקה של אותה יצירה, משום ששירות זה מורכב, בין היתר, מאחסון עותק של אותה יצירה בענן. כמו כן, ניתן לבצע גם העתקות אחרות של אותה יצירה, פרט כאשר המשתמש ניגש לענן האמצעות מסוף מחובר על מנת להוריד לאותו מסוף יצירה שהועלתה בעבר לענן.
לפיכך, בית הדין קבע כי שמירת עותק של יצירה בשטח אחסון בענן ממוחשב מהווה העתקה של אותה יצירה, לעניין סעיף 5(2)(b).
האם המונח "בכל אמצעי" מכסה שרת שבו מעמידים לרשות המשתמש שטח אחסון?
באשר לשאלה האם המונח "בכל אמצעי" מכסה שרת שבו מעמידים לרשות המשתמש שטח אחסון על ידי ספק שירות ענן ממוחשב לשמירת עותקים של יצירות המוגנות על ידי זכויות יוצרים, בית הדין ציין כי מונח זה אינו מוגדר באותה דירקטיבה ואינו מתייחס לחוק במדינות החברות על מנת להגדיר את היקפו.
בשל הצורך ביישום אחיד של דיני האיחוד האירופאי, כאשר הוראת חוק אינה מתייחסת לחוק של המדינות החברות ביחס למונח מסוים, יש לתת למונח זה פרשנות אוטונומית ואחידה בכל האיחוד האירופאי אשר חייבת לקחת בחשבון את ההקשר של ההוראה ואת המטרה שאליה חותרת החקיקה.
בית הדין הסביר כי המונח "בכל אמצעי" מתייחס לכל מדיה שבה יצירה מוגנת עשויה להיות מועתקת, כולל שרתים כמו אלה המשמשים בענן ממוחשב.
לפיכך, בית הדין קבע כי המונח "בכל אמצעי" הנזכר בסעיף 5(2)(b) לדירקטיבה 2001/29/EC, כולל שרת שעליו הועמד לרשות המשתמש שטח אחסון על ידי ספק שירות הענן הממוחשב.
עם זאת, כל תקשורת שתנבע משיתוף יצירה על ידי המשתמש בשירות אחסון בענן תהווה פעולת ניצול הנבדלת מפעולת העתקה האמורה בסעיף 2(a) לדירקטיבה 2001/29/EC, אשר עשויה להיכנס לגדר סעיף (1)3 לאותה דירקטיבה, אם מתקיימים התנאים ליישום אותה הוראה.
בית הדין הסביר כי התשובה לשאלה הראשונה היא שיש לפרש את סעיף 2(a) לדירקטיבה 2001/29/EC כך שהמונח "העתקה בכל אמצעי", מכסה שמירה, למטרות פרטיות, של עותקים של יצירות המוגנות על ידי זכות יוצרים על שרת שבו שטח אחסון הזמין למשתמש על ידי ספק שירות ענן ממוחשב.
לסיכום: אחסון לשימוש פרטי של יצירה בענן יחשב בגדר העתקה פרטית שלה.
השאלה השנייה – זכאות היוצר לתגמול הוגן?
בשאלתו השנייה, בית המשפט המפנה שאל האם סעיף 5(2)(b) לדירקטיבה 2001/29/EC צריך להתפרש כשולל חקיקה לאומית שהעבירה את החריג האמור בהוראה זו ואינה מחייבת את ספקי שירות האחסון בענן ממוחשב לתשלום פיצוי הוגן בגין שמירה בלתי מורשית של עותקים של יצירות המוגנות על ידי זכויות יוצרים על ידי אנשים המשתמשים באותם שירותים, לשימוש פרטי ולמטרות שאינן מסחריות באופן ישיר או עקיף.
באשר להכפפתם של ספקי שירותי אחסון בענן לתשלום פיצוי הוגן, בית הדין קבע כי הטלה כזו היא בגדר שיקול הדעת הנתון למחוקק הלאומי לקבוע את המרכיבים השונים של שיטת הפיצוי ההוגן.
בית המשפט ציין כי מספר מדינות חברות המיישמות את חריג ההעתקה הפרטית נדרשות לקבוע מערכת של פיצוי הוגן שנועד לפצות את בעלי הזכויות.
בכל הנוגע לאדם החייב בתשלום הפיצוי ההוגן, מי ביצע את ההעתקה הפרטית, כלומר המשתמש בשירותי האחסון בענן הממוחשב, נדרש לממן פיצוי זה.
עם זאת, במקרה של קושי בזיהוי משתמש הקצה, המדינות החברות רשאיות להטיל מס העתקה פרטית שיחייב את היצרן או היבואן של השרתים שבאמצעותם מוצעים שירותי הענן הממוחשב לאנשים.
בעת קביעת מס ההעתקה הפרטית, המדינות החברות רשאיות לשקול את העובדה שמכשירים ומדיה מסוימים עשויים לשמש עבור העתקה פרטית בקשר לענן ממוחשב. כמו כן, המדינות החברות חייבות לוודא שהמס ששולם אינו חורג מהפגיעה האפשרית בבעלי הזכויות.
בית הדין קבע כי דירקטיבה 2001/29/EC אינה שוללת חקיקה לאומית שאינה מחייבת את ספקי שירותי האחסון בענן לשלם פיצוי הוגן, ככל שחקיקה זו קובעת תשלום פיצוי בדרך אחרת.
לסיכום, מדינה רשאית לחייב את חברת האחסון לשלם היטל שיועבר ליוצרים בתור פיצוי על העתקה פרטית. כאשר סכום ההיטל לא יעלה על גובה הנזק ליוצרים. בנוסף, ניתן גם לפטור את חברות האחסון מהיטל וזאת בתנאי שהיוצרים יקבלו פיצוי הוגן בצורה אחרת.
