בהחלטה בת"א (מחוזי תל אביב) 2834-05-18 גיל בסרב נ' אריאל סמל (22.1.2019), קבעה השופטת יעל בלכר כי תביעה לצו עשה בקשר לזכויות בסרט קולנוע אינה מצויה בסמכותו של בית המשפט המחוזי רק משום שהיא עוסקת בקניין רוחני או מתבקש בה סעד שאינו כספי. יש להעריך את שווי נושא התביעה לפי נתוניו. בנסיבות המקרה נקבע כי שווי הזכויות והסעדים המבוקשים נמוך מ-2.5 מיליון ש"ח, שהיה גבול סמכותו הכספית של בית משפט השלום במועד ההחלטה, ועל כן הועבר התיק לבית משפט השלום בתל אביב. לא נפסקו הוצאות.
הסכסוך על הסרט וחומרי הגלם
המחלוקת החלה בהשקעות ובהסכמים להפקת סרט בשם "פאראנו". גיל בסרב טען כי השקיע כספים בהפקה וכי בהתאם להסכמים בינו לבין אריאל סמל ושותפים נוספים הועברו הזכויות המסחריות בסרט לחברה שהוקמה לצורך הפרויקט. משלא הושלמה ההפקה במועד הנטען, ביקש בסרב לקבל לידיו את הסרט ואת חומרי הגלם, לרבות דיסקים קשיחים, כדי להשלים את ההפקה ולממש את זכויותיו.
סמל הכחיש את טענותיו וטען בין היתר כי הסרט שהופק מחדש הוא יצירה אחרת מזו שלה היו קשורות ההשקעות וההתחייבויות. עילות התביעה נוסחו מכוח דיני החוזים, הנזיקין, עשיית עושר והעוולות המסחריות. לצד בקשה להצהיר על הבעלות ביקש התובע צו עשה למסירת הסרט וחומריו וכן מינוי כונס נכסים.
בראשית ההליך נכללה גם דרישה כספית, אך משננקטו נגד הנתבע הליכי פשיטת רגל, הוגבל ההיתר להגשת התביעה לסעדים שאינם כספיים. שני הצדדים סברו כי עצם הבקשה לצו עשה בעניין קניין רוחני מחייבת דיון במחוזי. בית המשפט לא קיבל את ההנחה המשותפת.
מדוע צו עשה בקניין רוחני אינו יוצר סמכות מחוזית אוטומטית?
ההחלטה ניתחה את סעיפים 40, 51 ו-75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. סעיף 75 מעניק לבית משפט הדן בעניין אזרחי סמכות לתת, בהתאם לנסיבות, פסק דין הצהרתי, צו עשה וצו מניעה. לפיכך אין לומר כי בית משפט השלום חסר סמכות להוציא צווים כאלה רק מפני שמדובר בזכויות קניין רוחני.
השופטת הבהירה כי סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט, המתיר בתנאים הקבועים בו לכרוך תביעה כספית בענייני קניין רוחני בהליך המצוי בסמכות המחוזי, נועד למנוע פיצול בין ערכאות. הסעיף אינו הופך כל תביעה בענייני קניין רוחני לתביעה שבסמכות המחוזי מלכתחילה.
מבחן הסמכות הוא ככלל שווי ההליך, גם אם הסעד מנוסח בצו עשה, בצו מניעה או בהצהרה על זכות. כשהשווי ניתן להערכה ונמצא בגבול סמכותו של השלום, אין מקום להניח שסמכות המחוזי נובעת מעצם הקושי לחשב במדויק את ערכו של הצו.
ההחלטה הבהירה כי כאשר חוק מסוים קובע במפורש ערכאה מוסמכת אחרת, יש לפעול לפי הוראתו המיוחדת. כדוגמה נזכר סעיף 188 לחוק הפטנטים. לכן אין להסיק מההליך כלל אחיד החורג מהוראות סמכות מפורשות בדיני הקניין הרוחני.
כיצד מעריכים את שוויו של הליך שאין בו תביעה כספית?
לפי השופטת בלכר, גם בכתב תביעה המבקש צו שאינו כספי ראוי לכלול הערכה מבוססת של שווי הזכויות והסעד לצורך קביעת הערכאה המוסמכת. אין די באמירה שהזכות יקרה לבעליה או שלא ניתן לכמת במדויק את שווי השימוש בה.
בסרב טען כי היקף השקעתו בסרט ובחומריו מקים סמכות למחוזי, אך הראיות שהציג הצביעו על השקעה כוללת של כ-700,000 ש"ח לפי גרסתו. הנתבע דיבר על השקעות של עד כשני מיליון ש"ח. גם לפי הגרסה הגבוהה יותר, נושא התביעה לא הגיע לרף הסמכות הכספית של המחוזי באותה עת. בית המשפט העיר כי אין לבסס את הסמכות על הערכת שווי של היריב הסותרת את ההערכה שהציג התובע לצרכים אחרים.
הכרעה זו נגעה לסמכות העניינית בלבד. היא אינה קובעת מי מבעלי הדין החזיק בזכויות בסרט, אם הופר הסכם או אם הייתה פגיעה בזכות יוצרים. בירור עניינים אלה הועבר לבית משפט השלום.
ההלכה המאוחרת מחייבת הבחנה בין סוגי זכויות הקניין הרוחני. ברע"א 6161/20 אילה פלסט נ' פוטקס תבניות (2021), הבהיר בית המשפט העליון כי תביעה להפרת מדגם שעליו חלה פקודת הפטנטים והמדגמים נתונה לסמכות ייחודית של בית המשפט המחוזי מכוח הוראת סמכות מיוחדת בפקודה, בניגוד לתביעה לפי חוק העיצובים הכפופה לכללי הסמכות הרגילים. לפיכך החלטת בסרב מבארת את העיקרון הכללי, אך אינה מחליפה בדיקה של הוראות סמכות מיוחדות ושל פסיקה מחייבת מאוחרת.
המשמעות לתביעות הפרת זכויות יוצרים ועיצובים
הצורך להעריך את שווי התביעה עשוי להתעורר בתביעות על זכויות יוצרים, על מדגמים ועיצובים ועל סימני מסחר, במיוחד כשהתובע מבקש צו מניעה קבוע או צו למתן חשבונות ללא דרישה כספית מדויקת. הערכת השווי צריכה להתייחס לתועלת הכלכלית של הסעד ולנתוני המקרה, לצד בדיקת הוראות הסמכות המיוחדות לדין הרלוונטי.
החלטה מוקדמת בנושא קרוב נדונה גם בסקירה אילה פלסט נ' פוטקס – סמכות עניינית בתביעת מדגם. את גבולות שווי התביעה והסמכות יש לבדוק לפי הדין החל במועד הגשת הליך חדש, ולא להסתמך על הסכום ההיסטורי שנזכר בהחלטה משנת 2019.
