זכות יוצרים הינה זכות משפטית המוענקת ליוצר על יצירה מקורית, ומאפשרת לו זכויות בלעדיות לשימוש ולהפצה של היצירה. החוק בישראל קובע כי הבעלים הראשון של זכות היוצרים הוא "היוצר של יצירה" ואילו ביצירה שנוצרה בידי עובד, "המעביד הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים" (הסדרים דומים קיימים בעולם).

העלייה במספר מערכות הבינה המלאכותית הביאה עימה כמות רבה של יצירות שנוצרו על ידי יוצר שאינו אנושי. בשל כך, עולה השאלה למי שייכות זכויות היוצרים ביצירה שנוצרה על ידי מערכת בינה מלאכותית?. כאשר מערכת בינה מלאכותית חושבת, לומדת ופועלת מבלי להיעזר בבני אדם, יוצרת יצירה, מי ייחשב לבעלים של אותה יצירה? האם החוק ברור בנושא? האם החוק מספק מנגנון יעיל להתמודדות עם ההתפתחות הטכנולוגית? [1].

כיום קיימים אינספור ספרים, שירים, אמנות חזותית, אמצאות ותוכנות מחשב אשר נוצרו על ידי בינה מלאכותית. ההתקדמות במגזר הטכנולוגי יחד עם פיתוח שיטות בינה מלאכותיות חדשות, ככל הנראה יובילו למספר רב יותר של יצירות המיוצרות על ידי בינה מלאכותית, מה שיהפוך את שאלת זכויות הקניין הרוחני בכל יצירות ואמצאות אלו לנושא דחוף יותר ויותר בעבור הבעלים והמשתמשים בבינה מלאכותית. תכנות של מערכת בינה מלאכותית לוקח זמן רב ועולה המון כסף. אם יוצרים של מערכות בינה מלאכותית לא יוכלו להחזיר את השקעתם באמצעות היתרונות הכספיים הקשורים להגנת קניין רוחני מהתוצרים שהבינה המלאכותית מפיקה, רבים מהם עשויים להימנע מלהשקיע את זמנם, כספם ומומחיותם בפיתוח מערכות בינה מלאכותית [2].

במאמר זה נסביר מהי בינה מלאכותית וכיצד היא יוצרת, למי הבעלות בזכות יוצרים ביצירה שנוצרה על ידי בינה מלאכותית, נדון בשאלת התאמת מערכת הדינים לאתגרים המשפטיים שנוצרו בשל הטכנולוגיה החדשה, ולבסוף נציג את הצורך בהתאמת הדין כדי לספק הגנה ראויה על תוצרי בינה מלאכותית.

מהי בינה מלאכותית?

תחום הבינה מלאכותית (Artificial intelligence – AI) הוא ענף של מדעי המחשב, המתמקד בפעולות ממחושבות שבאופן רגיל דורשות בינה אנושית לשם ביצוען. חשוב להדגיש כי אין הגדרה מוסכמת למושג זה. כך למשל, מרווין מינסקי, מאבות תחום הבינה המלאכותית, סבור כי תחום הבינה מלאכותית הוא ענף במדעי המחשב שנועד "לגרום למכונה להתנהג בדרך שהייתה נחשבת לאינטליגנטית לו אדם התנהג כך",[3] יש הסוברים כי בינה מלאכותית היא אינטליגנציה המופגנת על ידי מכונות, בניגוד לבינה טבעית המוצגת על ידי בעלי חיים כולל בני אדם.[4] יש המשתמשים במונח "בינה מלאכותית" כדי לתאר מכונות שמחקות פונקציות "קוגניטיביות" שבני אדם מקשרים עם המוח האנושי, כגון "למידה" ו"פתרון בעיות".[5]

מבעד לניסיון להגדיר את תחום זה אנו יכולים לסכם כי לבינה מלאכותית יש את היכולת הממוחשבת לשאוב מידע שימושי מתוך מערך נתונים ולעבד אותו כדי להניב תוצאות התואמות את תגובתו של אדם תבונתי. בדרך כלל בינה מלאכותית כוללת יכולות של למידה, הבנת שפות, זיהוי דפוסים, פתרון בעיות, תגובה לשאלות, ניסוי וטעיה.

המונח "בינה מלאכותית" הוטבע לראשונה בשנת 1956 על ידי ג'ון מקארתי (John McCarthy) בוועידת דארטמות'. מקארתי הגדיר בינה מלאכותית כמדע וכהנדסה של ייצור מכונות חכמות. מקארתי הסביר כי הבינה המלאכותית היא טכניקה של איך לגרום למכונה לעבוד ולהתנהג בדומה לבני אדם.[6]

מקובל לחלק בינה מלאכותית לשתי קטגוריות עיקריות: בינה מלאכותית צרה (או בינה מלאכותית חלשה) ובינה מלאכותית כללית (או בינה מלאכותית חזקה).

בינה מלאכותית צרה מתוכנתת באופן נרחב רק לחקות אינטליגנציה אנושית, תוך ביצוע פונקציה צרה. דוגמה ידועה לבינה מלאכותית צרה היא תוכנת Siri של חברת אפל. היא עובדת בצורה אלגוריתמית בספקטרום מוגבל. בסוג זה המתכנת שולט מראש בכל פלט שעשוי להיווצר בהתאם לקלט שהוא מקבל.

בינה מלאכותית כללית נוצרת בהשראת פעולות של רשתות עצביות במוח. מערכת זו כוללת יכולות חשיבה חדשנית ויכולות חשיבה לוגית. בינה מלאכותית כללית מושווית לתינוק שלומד תוך כדי ניסיון, רוכש מיומנויות ומפתח עצמאות ככל שהוא גדל.[7]

(להרחבה על ראו בספר: י' דרורי, "דיני פטנטים", הוצאת פרלשטיין גינוסר, עמ' 313 עד 332 (2023)).

בינה מלאכותית כיוצרת

ישנם שני סוגים של יצירות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית. הסוג הראשון הינו יצירות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עם הדרכה ישירה או סיוע של בני אדם. בסוג זה, הבינה המלאכותית משמשת ככלי להשגת יעד או תוצאה מוגדרים או חזויים. במקרה של ציור של אמן אשר בחר את הצבעים, את כלי הציור והזין במידה מסוימת את דרישותיו באלגוריתם של הבינה המלאכותית המשמשת ליצירת היצירה, על אף שהאמן לא יכול לחזות בדיוק את התוצאה של הציור הוא תרם לו ישירות[9].

בעניין Burrow-Giles Lithographic[10] שנידון על ידי בית המשפט העליון בארצות הברית בשנת 1884, הורחבה לראשונה הגנת זכויות היוצרים על צילום. בית המשפט קבע כי המצלמה ששימשה את הצלם נפוליאון סרוני לצילום תמונתו של הסופר אוסקר ויילד נחשבה ככלי שסייע ל"יוצר" ("author") ביצירת "יצירת אמנות מקורית". מאז, מרבית המצלמות שנמצאות בשימוש כיום הינן דיגיטליות לחלוטין ובעלות הן מעבד ממוחשב והן תוכנה שהופכת את הצילום לתהליך כמעט אוטומטי. עם זאת, הפסיקה בעניין Burrow-Giles Lithographic עדיין משמשת כתקדים משפטי המצדיק הענקת זכות יוצרים למיליוני תמונות שמצולמות בכל יום. מאחר שתמונה שצולמה באמצעות מצלמה דיגיטלית או טלפון חכם בעצם נוצרה על ידי תוכנה ממוחשבת, היא עשויה להיות מושווית ליצירת אמנות שנוצרה באמצעות מערכת בינה מלאכותית. שני התהליכים הינם כמעט אוטומטיים, וניתן לטעון שמערכת בינה מלאכותית, כמו מצלמה, הינה בסך הכל כלי שעובד עבור היוצר על מנת לבטא את הרעיון שלו בצורה מוחשית[11].

הסוג השני הינו יצירות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית אוטונומית (סוג של בינה מלאכותית חזקה). בינה מלאכותית אוטונומית היא בינה מלאכותית שבה התשומות האנושיות היחידות הן האלגוריתמים הראשונים וה"חוקים" שלה. תוכנות המחשב האחראיות ליצירה אוטונומית של יצירות הינן תוצאה של כוח המצאה אנושי, וקוד המקור שלהן עשוי להיות מוגן באמצעות זכויות יוצרים כיצירה ספרותית. עם זאת, היצירות שנוצרו על ידי על התוכנות הללו, אינן מוגנות על ידי זכויות יוצרים אם הן אינן מושפעות ישירות מיוצר אנושי.

גישות בעולם ביחס לשאלת בינה מלאכותית כיוצרת

הגישה הבריטית – הענקת זכויות יוצרים על יצירה שנוצרה על ידי מערכת בינה מלאכותית

לעומת רוב מדינות העולם, החוק הבריטי (Copyright Designs and Patents Act 1988) מגן על יצירות שנוצרו על ידי מחשב ואין להן יוצר אנושי (סעיף 178 לחוק הבריטי). סעיף 9(3) לחוק הבריטי קובע כי יוצר היצירה הוא האדם שבאמצעותו מתבצעים הסידורים הדרושים ליצירת היצירה. כאשר החוק הוצע בשנת 1987, לורד דיויד יאנג (David Ivor Young, Baron Young of Graffham) הצהיר כי זו החקיקה הראשונה בעולם בעניין זכויות יוצרים אשר מנסה להתמודד באופן ספציפי עם הופעת הבינה מלאכותית. היא נוצרה במיוחד על מנת להעניק הגנה ליצירות שנוצרו באמצעות מחשב יותר מאשר כ"עיפרון חכם". היא נועדה להגן על יצירות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית.

על אף שהיה מתבקש כי מדינות נוספות ילכו בעקבות בריטניה, מעט מאוד מדינות מספקות הגנה דומה לזו שמוענקת בבריטניה על יצירות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית[12].

יצירות ספרותיות, דרמטיות, מוזיקליות או אמנותיות הינן מוגנות על ידי זכויות יוצרים רק בתנאי שהן מקוריות. הגישה העכשוויות בבריטניה קובעת כי על מנת שיצירה תהיה יצירה מקורית, היא חייבת להיות יצירתו האינטלקטואלית של היוצר. כלומר, היצירה חייבת לנבוע מבחירותיו החופשיות של היוצר ולהדגיש את "המגע האישי" שלו. יש הטוענים כי ייתכן שיהיה צורך בהגדרה נפרדת של מושג המקוריות עבור יצירות נוצרו על ידי בינה מלאכותית.

באמצעות ציון שמו של אדם כיוצר של היצירה שנוצרה על ידי בינה מלאכותית, הגישה הבריטית מפרידה בין זהות היוצר (Authorship) לבין יצירתיות (Creativity). הבינה המלאכותית היא שיצרה (created) את היצירה המקורית, אבל יוצר היצירה (author) על פי החוק הוא בן אדם אשר לא תרם ליצירה תרומה יצירתית. זה לא מסתדר עם הגישה המודרנית לגבי מקוריות לפיה יצירתיות וזהות היוצר הולכות יחד[13].

הגישה האמריקאית – דרישת יוצר אנושי

משרד זכויות היוצרים האמריקאי לא מכיר ביוצר שאינו אנושי, לא משנה כמה מערכת הבינה המלאכותית מתוחכמת. חוק זכות היוצרים האמריקאי (The Copyright Act of 1976) קובע שהבעלות על זכות היוצרים נתונה תחילה ליוצר או ליוצרי היצירה. בשנת 1973, משרד זכויות היוצרים האמריקאי פרסם אוסף שיטות עבודה מומלצות[14], לפיהן מקורן של יצירות המוגנות בזכויות יוצרים חייב להיות ב"סוכן אנושי" ("human agent"). זו הפרקטיקה של משרד זכויות היוצרים האמריקאי עד היום[15].

על אף שלמדיניות של משרד זכויות היוצרים האמריקאי לא היה גיבוי בחוק, בתי המשפט הפדרליים נקטו בדעות עקביות בפירוש החוק. בעניין Reid[16] בית המשפט העליון פירש את המונח "יוצר" ("author") כצד אשר יוצר את היצירה והסביר כי היוצר חייב להיות אדם ("person") אשר הופך את הרעיון לביטוי קבוע ומוחשי. בעניין Uranti Foundation[17] למשל, מחבר היצירה הוגדר כאדם הראשון שליקט, בחר, ריכז וסידר את היצירה.

מאחר ולא היה גיבוי בחוק לכך שיוצר היצירה צריך להיות אנושי, בתי המשפט בארצות הברית נתנו משקל גבוה לרעיון של "השראה", ויצאו מנקודת הנחה שרק לבני אדם יכולה להיות השראה. בעניין Bleistein[18] בית המשפט הסביר שהאישיות הייחודית של היוצר ותגובתו לטבע היא המהות של יצירה המוגנת בזכויות יוצרים.

בשנת 2014 משרד זכויות היוצרים האמריקאי פרסם אוסף שיטות עבודה מומלצות[19] שהציב אתגר עבור רישום של יצירות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית באופן אוטונומי. יצירות יצירתיות שנוצרו אך ורק על ידי מערכות בינה מלאכותית אינן מוגנות על ידי זכויות יוצרים ואינן עומדות בדרישות היוצר האנושי של משרד זכויות היוצרים האמריקאי. כלומר, אלא אם כן ניתן לייחס יצירות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית ישירות ליוצר אנושי, הן לא יהיו מוגנות על ידי זכויות יוצרים ויועברו לרשות הציבור. מאחר שמערכות בינה מלאכותית נעשות יותר ויותר מתוחכמות, נדרשת בהן פחות התערבות אנושית, וכתוצאה מכך יצירות רבות אינן מקבלות הגנה של זכות יוצרים[20].

מערכות בינה מלאכותית משמשות בדרך כלל על מנת לייצר יצירות למטרות אישיות או תעשייתיות. כתוצאה מכך נשאלת השאלה למי שייכות הזכויות ביצירות הנוצרות על ידי מערכות הבינה מלאכותית?

בחודש מאי 2017, הקונגרס בארצות הברית הכיר בכך שבינה מלאכותית אינה עוד בגדר מדע בדיוני והקים את הועידה המפלגתית לבינה מלאכותית (Artificial Intelligence Caucus). הועידה המפלגתית הוקמה על מנת ליידע את קובעי המדיניות על ההשפעה הטכנולוגית, הכלכלית, והחברתית ועל היתרונות של בינה מלאכותית ועל מנת להבטיח שחדשנות מהירה בתחומי בינה מלאכותית ובתחומים קשורים תועיל לאמריקאים באופן מלא ככל האפשר. עם זאת, פעולה זאת לא סיפקה הנחיות לגבי בעלות על זכויות יוצרים ביצירות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית אוטונומית[21].

האם יוצר הבינה המלאכותית הוא בעל זכות היוצרים ביצירה?

על פי דיני זכויות היוצרים, הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה הוא היוצר של היצירה. בבריטניה, בניו זילנד ובאירלנד קיימות הוראות חוק מיוחדות בנוגע לבעלות בזכויות היוצרים על יצירות שנוצרו על ידי מחשב. מאחורי כל מערכת בינה מלאכותית ישנו אדם שיצר אותה. הגישה המסורתית לגבי בינה מלאכותית, תומכת בכך שמתכנתים צריכים להיחשב כיוצרים של היצירות שנוצרו על ידי מערכות הבינה המלאכותית שהם תכנתו. לפי השקפה זו, הבעלות והאחריות על היצירות שנוצרו על ידי מערכות בינה מלאכותית מוענקות ליוצרים של מערכות הבינה המלאכותית. בבריטניה למשל, סעיף 9(3) לחוק זכויות היוצרים, העיצובים והפטנטים משנת 1988 (Copyright Designs and Patents Act 1988) קובע כי במקרה של יצירה ספרותית, דרמטית, מוזיקלית או אמנותית אשר נוצרה על ידי מחשב, יוצר היצירה יהיה האדם שבאמצעותו מתבצעים הסידורים הדרושים ליצירת היצירה[22].

בארצות הברית קיימת גישה לפיה יש להעניק את הבעלות בזכות היוצרים ביצירה למשתמש, למתכנת או לחברת הבינה המלאכותית על ידי הרחבת דוקטרינת  "Work for hire"(יצירה שנוצרה עבור המעסיק) בהתאם לסעיף 101 לחוק זכות היוצרים האמריקאי. דוקטרינה זו מקבילה להוראת סעיף 34 לחוק זכות היוצרים הישראלי ("יצירה שנוצרה בידי עובד"). בדרך כלל, זכות היוצרים מוענקת ליוצר היצירה. עם זאת, על פי סעיף 34 לחוק זכות יוצרים (וכן על פי סעיף 101 לחוק זכות היוצרים האמריקאי), במקרה שבו היצירה נוצרה על ידי עובד של המעסיק לצורך עבודתו ובמהלכה, זכות היוצרים בה עוברת למעסיק, אלא אם כן הוסכם אחרת. על פי סעיף 101 לחוק זכות היוצרים האמריקאי, יצירה נחשבת ליצירה שנוצרה עבור המעסיק אם היא נוצרה על ידי עובד או אם היא הוזמנה. גישה זו מבקשת לתקן סעיף 101 לחוק זכויות היוצרים האמריקאי וטוענת כי גם יצירה שנוצרה על ידי בינה מלאכותית צריכה להיחשב כיצירה שנוצרה עבור המעסיק ("Work for hire")[23].

הוועדה לשימושים טכנולוגיים חדשים ביצירות המוגנות בזכויות יוצרים בארצות הברית (Commission on New Technological Uses of Copyrighted Works (CONTU)), הוקמה על מנת לייעץ לקונגרס כאשר צצות טכנולוגיות חדשות המצריכות שינוי של דיני זכויות היוצרים. ה- CONTU הגיעה למסקנה כי מחשבים הינם בסך הכל כלים המקלים על היצירתיות האנושית. לפי גישה זו, מחשב, כמו מצלמה, מסוגל לתפקד רק כאשר הוא מופעל באופן ישיר או עקיף על ידי בן אדם, והשימוש בו אינו משפיע על מצב זכויות היוצרים ביצירה יותר מאשר השימוש במצלמת סטילס או וידיאו, רשמקול או מכונת כתיבה[24].

ישנם מספר יתרונות לגישה זו. ראשית, בהתאם לגישה זו יינתן גמול ליוצרים, מתכנתים או חברות בינה מלאכותית על פרי עמלם. שנית, זה יכול להוות תמריץ עבור מתכנתים וחברות בינה מלאכותית לחשוף כל תרומה של בינה מלאכותית בהליך היצירה, מכיוון שאחרת הם עשויים שלא לחשוף מידע זה בשל החשש שלא יוענקו להם זכויות יוצרים על היצירה. שלישית, שוק הבינה המלאכותית ירוויח מן התמריצים.

עם זאת, לגישה זו ישנם גם מספר חסרונות. ראשית, גישה זו עשויה לתגמל יתר על המידה משתמשים, מתכנתים וחברות בינה מלאכותית. מטרת דיני זכויות היוצרים הינה לתגמל תפיסות אינטלקטואליות מקוריות של היוצר. כך למשל, הורה לא מקבל זכות יוצרים על יצירה שנוצרה על ידי בנו. התרומה של המשתמש, המתכנת או חברת הבינה המלאכותית דומה לתרומה של הורים – הם סייעו ליצור את הישות שיצרה את היצירה, אך אינם יצרו את היצירה בעצמם. שנית, על אף שגישה זו יכולה לפתח את שוק הבינה המלאכותית, היא עלולה גם להביא לזכות גישה שאינה שוויונית. על פי גישה זו ה"מעסיק" של הבינה המלאכותית הופך לבעלים של זכות היוצרים. חברות בינה מלאכותית עשויות להחליט למנוע גישה לבינה מלאכותית אוטונומית, על מנת להישאר תמיד "המעסיקים" ובכך בעלי זכויות היוצרים[25].

הניסיון של סטפן ת'אלר לרשום זכויות יוצרים בארה"ב

בשנת 2018 אדם בשם סטפן ת'אלר הגיש בקשה לרישום זכות יוצרים על יצירה דו-ממדית שנקראת “A Recent Entrance to Paradise” למשרד זכויות היוצרים האמריקאי. היצירה נוצרה על ידי מערכת בינה מלאכותית. ת'אלר הגדיר את יוצר היצירה כ-"Creativity Machine", והגדיר את עצמו כמבקש הבקשה לצד הצהרת העברה: "בעלות על המכונה". ת'אלר הוסיף בבקשתו הצהרה לפיה היצירה נוצרה באופן אוטונומי על ידי אלגוריתם ממוחשב הפועל על מכונה והוא מבקש לרשום יצירה שנוצרה על ידי מחשב כ-"Work for hire" עבור הבעלים של המכונה.

בחודש אוגוסט 2019 משרד זכויות היוצרים האמריקאי שלח לת'אלר מכתב דחייה ראשונית לפיו הוא לא מקבל את בקשתו של ת'אלר לרישום זכות היוצרים בשל היעדר יוצר אנושי הדרוש על מנת לתמוך בבקשה לזכות יוצרים. ת'אלר ביקש ממשרד זכויות היוצרים האמריקאי לשקול שוב את הדחייה הראשונית בטענה שדרישת היוצר האנושי אינה חוקתית ואינה נתמכת לא על ידי החוק ולא על ידי הפסיקה. לאחר שקילת טיעוניו של ת'אלר, בחודש מרץ 2020 משרד זכויות היוצרים האמריקאי קבע בשנית כי היצירה נעדרת יוצר אנושי הנדרש על מנת לבקש זכות יוצרים, מכיוון שת'אלר לא סיפק ראיות על תשומה מספיק יצירתית או התערבות של יוצר אנושי ביצירה. כמו כן, משרד זכויות היוצרים האמריקאי הוסיף כי הוא לא יוותר על הפרשנות ארוכת השנים של בית המשפט העליון והערכאות הנמוכות יותר לחוק זכות היוצרים האמריקאי לפיה יצירה עומדת בדרישות החוקיות והפורמליות של הגנת זכויות היוצרים רק אם היא נוצרה על ידי יוצר אנושי.

בחודש מאי 2020 ת'אלר שלח לוועדת משרד זכויות היוצרים האמריקאי בקשה נוספת לשקילה מחדש של הבקשה ובה חזר על טענותיו לפיהן דרישת היוצר האנושי אינה חוקתית ואינה נתמכת על ידי הפסיקה. הבקשה השנייה חזרה על אותם טיעונים מהבקשה הראשונה, ובעיקר על טיעונים בנוגע לתקנת הציבור לפיהם משרד זכויות היוצרים האמריקאי צריך לרשום זכויות יוצרים על יצירות שנוצרו על ידי מכונה, משום שכך הוא יקדם את המטרות הבסיסיות של דיני זכויות היוצרים. בתשובה לציטוט של משרד זכויות היוצרים האמריקאי לגבי הפסיקה הרלוונטית המתייחסת ליוצר אנושי, ת'אלר טען כי אין סמכות מחייבת האוסרת על הענקת זכויות יוצרים ליצירות שנוצרו על ידי מחשבים וכי דיני זכויות היוצרים כבר התירו בעבר לרשום ישויות שאינן אנושיות כיוצרים של היצירה באמצעות דוקטרינת "Work for hire". כמו כן, הוא טען שמשרד זכויות היוצרים האמריקאי מסתמך על חוות דעת שיפוטיות שאינן מחייבות "מהעידן המוזהב" כדי לענות על השאלה האם ניתן להגן על יצירות שנוצרו על ידי מחשבים.

הועדה קיבלה את טענתו של ת'אלר לפיה היצירה נוצרה באופן אוטונומי על ידי בינה מלאכותית ללא כל תרומה יצירתית של בן אדם[26]. עם זאת, הועדה קבעה כי חוק זכויות היוצרים מגן אך ורק על "פירותיה של עבודה אינטלקטואלית" אשר מבוססים על כוחות היצירה של המוח האנושי. המשרד לא ירשום יצירות שנוצרו על ידי מכונות או תהליכים מכניים בלבד הפועלים ללא כל קלט או התערבות יצירתית של יוצר אנושי, משום שלפי החוק, יצירה חייבת להיווצר על ידי בן אדם. לפיכך, הועדה קבעה שת'אלר נדרש לספק ראיות לכך שהיצירה היא תוצר של יוצר אנושי או לשכנע את המשרד לשנות את הגישה הנוהגת במאה שנים של משפט זכויות יוצרים. הועדה קבעה שת'אלר לא עמד באף אחת מדרישות אלה.

ת'אלר לא טען שהיצירה נוצרה על ידי תרומה של יוצר אנושי. הוא טען שדרישת המשרד ליוצר אנושי אינה חוקתית ואינה נתמכת על ידי הפסיקה. לאחר סקירת הטקסט הסטטוטורי, התקדים המשפטי והפרקטיקה ארוכת השנים של משרד זכויות היוצרים האמריקאי, הועדה הגיעה שוב למסקנה כי דרישת היוצר האנושי הינה תנאי מקדים להגנה על זכויות יוצרים בארצות הברית, ולכן לא ניתן לרשום את היצירה.

הועדה הסבירה שחוק זכות היוצרים האמריקאי מעניק הגנה על יצירות מקוריות של יוצר (“original works of authorship”) המקובעות באמצעות ביטוי מוחשי. הועדה הסבירה כי המשפט "original works of authorship" נותר בכוונה לא מוגדר על ידי הקונגרס על מנת לשמר את סטנדרט המקוריות שנקבע על ידי בתי המשפט במסגרת חוק זכויות היוצרים משנת 1909. המושג הינו רחב מאוד אבל היקפו אינו בלתי מוגבל. הקונגרס בחר בלשון זו על מנת להגדיר מערך קטן יותר של יצירות שניתן להגן עליהן.

הועדה הסבירה כי בתי המשפט אשר פירשו את חוק זכות יוצרים האמריקאי, כולל בית המשפט העליון, הגבילו את ההגנה על זכויות היוצרים ליצירות שנוצרו על ידי יוצרים אנושיים. בתי המשפט היו עקביים בקביעותיהם לפיהן ביטוי לא אנושי אינו כשיר להגנת זכויות יוצרים.

לפיכך, אוסף נוהלי משרד זכויות היוצרים של ארצות הברית (the Compendium of U.S. Copyright Office Practices) כבר במשך שנים מחייב קיומו של יוצר אנושי על מנת לרשום זכות יוצרים. למרות שאף סעיף באוסף הנהלים אינו מתייחס לבינה מלאכותית, הועדה הגיעה למסקנה כי המדיניות הפרקטיקה של משרד זכויות היוצרים הופכים את היוצר האנושי לתנאי מוקדם להגנה על זכויות יוצרים.

ת'אלר טען כי בינה מלאכותית יכולה להיות יוצרת בהתאם לחוק זכות יוצרים מכיוון שדוקטרינת "Work for hire" מאפשרת לחברות שהינן אישיות מלאכותית שאינה אנושית להיות היוצרות של היצירות. הועדה לא קיבלה טענה זו. ראשית, ברור שהיצירה אינה יצירה אשר נוצרה עבור המעסיק ("Work for hire") כהגדרתה בחוק זכות יוצרים האמריקאי. הועדה הסבירה כי יצירה שנוצרה עבור המעסיק חייבת להיות או יצירה שנוצרה על ידי עובד או על ידי צד שהסכים במפורש בכתב שהיצירה תיוצר עבור אחר. בשני המקרים, היצירה נוצרת כתוצאה מחוזה משפטי מחייב. בינה מלאכותית אינה יכולה להיות צד לחוזה משפטי מחייב ולכן לא עומדת דרישות אלה. שנית, דוקטרינת "Work for hire" מתייחסת רק לזהות הבעלים של היצירה, ולא לשאלה האם היצירה הינה מוגנת על ידי זכות יוצרים. הועדה הסבירה כי החוק דורש שיצירה תכיל יוצר אנושי. לפיכך, הועדה קבעה כי היצירה אינה "Work of authorship" ואינה "Work for hire" ואישרה את דחיית הבקשה לרישום זכות היוצרים על היצירה.

למידע נוסף בנושא ראו מאמר בעניין ניסיונו של סטפן ת'אלר לרשום פטנטים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית בשם DABUS: החלטת רשם הפטנטים בעניין בקשות לרישום פטנטים מס' 268604 ,268605 ד"ר סטפן ל. ת'אלר (15.03.23).

מערכת בינה מלאכותית כאישיות משפטית נפרדת

מלומדים רבים טוענים כי מערכת בינה מלאכותית הינה כשירה להיות מוכרת כאישיות משפטית עצמאית, אשר צריכה להיות אחראית לתוצאות של פעולותיה או מחדליה. מסקנה זו מבוססת על שתי הנחות. ראשית, תכונותיהן של מערכות בינה מלאכותית – בינה, היגיון, עצמאות וכו' – הינן דומות לתכונותיהם של בני האדם. לפיכך, יש להתייחס למערכות בינה מלאכותית כאישיות עצמאית, עם זכויות וחובות משפטיות. לחילופין, מערכות בינה מלאכותית מושוות לתאגיד, אשר הינו אישיות משפטית נפרדת, שאינה אנושית, המסוגלת להחזיק בזכויות משפטיות, הטבות ואחריות[27].

הגישה לפיה יש לייחס אישיות ותודעה למערכות בינה מלאכותית

לבינה מלאכותית ישנן תכונות רבות הדומות לאלה של בני האדם. הגישה לפיה יש לייחס אישיות למערכות בינה מלאכותית רואה את מערכות הבינה המלאכותית כמסוגלות לחוות תודעה.

על פי גישה זו, מערכות בינה מלאכותית מסוגלות לקבל החלטות באופן חופשי ולכן ניתן להתייחס אליהן כבעלות תודעה. היכולת לייצר תודעה – היכולת לחוות דברים, אשר קיימת גם בבני אדם וגם במערכות בינה מלאכותית, הינה היכולת לזהות, להקצות, לארגן ולהיזכר במקורות קוגניטיביים. גישה זו משווה את המוח האנושי למחשב.

גישת התאגיד

תאגיד הינו אישיות משפטית הכפופה, בין היתר, לדיני תאגידים, דיני עבודה ודיני עונשין. חוקרים הציעו שגם מערכות בינה מלאכותית יישאו באחריות לעבירות הפליליות שבוצעו על ידן. אם נעריך גישה זו בהתאם לדיני זכויות היוצרים, התוצאה תהיה הענקת בעלות למערכות בינה מלאכותית על מוצרי הקניין הרוחני שהן מייצרות. כאשר מערכת בינה מלאכותית פועלת באופן אוטונומי, היא היוצרת האמיתית של התוצרים שלה[28].

הטכנולוגיה עדיין לא בשלה

אישיות משפטית היא ישות אשר החוק העניק לה כשרות לשאת בזכויות ובחובות משפטיות. כאשר תאגיד, לסוגיו השונים, מוכר כאישיות משפטית מלאכותית וזאת בשל הבעלות האנושית הקבועה בו – לכן למשל לצורך הקמת התאגיד יש צורך בבעלי מניות אשר הם בני אדם בין באופן ישיר ובין באמצעות תאגידים אחרים אשר מחזיקים במניות, קרי בסופו של שרשור תמיד יהיה גורם אנושי.

אנו סוברים כי בשלב זה המשפט והטכנולוגיה עדיין לא בשלים כדי להכיר במערכת של בינה מלאכותית כאישיות משפטית נפרדת. יפים לעניין זה דבריו של הנשיא (בדימוס) אהרן ברק בעניין פסק דין בנק המזרחי (בג"ץ 4593/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' ראש הממשלה (20 בספטמבר 2006)) שם נקבע כי זכות הקניין, כפי שנקבעה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ניתנת לכל אישיות משפטית ולא רק לבן אדם. נימוקי פסק הדין לכך:

"ראשית, מאחורי כל אישיות משפטית מסתתר, בסופו של דבר, בן-אדם. הוצאת הישות המשפטית שאינה בן-אדם מתחום המעמד החוקתי של זכויות האדם, תיפגע קשות בבני האדם. שנית, הזכות להתאגד – שאף היא זכות חוקתית – תתרוקן מכל תוכן ממשי, אם התאגיד אשר יקום לא ייהנה מזכויות חוקתיות. לבסוף, הפעילות באמצעות גופים משפטיים שאינם בני אדם היא אלמנטרית בחברתנו. אין להלום חברה מודרנית בלעדיהם. מניעת זכויות אדם מגופים אלה תיפגע קשות במרקם החיים המודרניים."

ברק הסתייג והוסיף כי:

"כמובן, לעיתים מעצם מהותה של הזכות מתבקש כי היא מוענקת רק לבן-אדם. כך, למשל, ההוראה לפיה "אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה" (סעיף 5) אינה חלה, מעצם מהותה, על מי שאינו בן-אדם."

יוער כי בשנים האחרונות יש מגמה להכיר בזכויות של בעלי חיים וזאת מתוך ההבנה כי לבעלי חיים יש תודעה עצמאית, אך אנו רחוקים מלהכיר בבעלי חיים כבעלי אישיות משפטית נפרדת.

בספר "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?" מספר הסופר פיליפ ק. דיק על עולם עתידני בו החלו לייצר אנדרואידים דמויי אדם בעלי בינה מלאכותית, המתפקדים כעבדים, חלק מהאנדרואידים מנסים לברוח מגורלם, והסופר בוחן את הדילמה המוסרית לפיה ככל ואנדרואידים הם בעלי תודעה, אמפתיה, רגשות, מדוע לא להכיר בזכויות של אנדרואידים כיצורים אמפטיים.

יתכן והמין האנושי יגיע לשלב דומה בעתיד, אך בשלב זה הבינה המלאכותית הקיימת לא מייצגת את יצור בעל תודעה, אמפתיה ורגשות, ברמה שתצדיק הכרה של אישיות משפטית נפרדת בעלת זכויות וחובות.

האם יש להעניק זכויות יוצרים על יצירות שנוצרו על ידי מערכות בינה מלאכותית?

בשנת 2019, האגודה הבינלאומית להגנה על קניין רוחני (The International Association for the Protection of Intellectual Property (AIPPI)) שאלה את חבריה האם יצירות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית צריכות להיות מוגנות על ידי זכויות יוצרים[29]. התשובות שהתקבלו הדגישו את הגישות השונות לנושא זה.

כך למשל, הנציגים הבריטיים הציעו שיצירות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית תהיינה מוגנות על ידי זכות חדשה, שתחול למשך 25 שנים, אשר תכיר בהשקעה שמפתחי בינה מלאכותית השקיעו בטכנולוגיה זו.

לעומתם, נציגים ממדינות אחרות טענו שהגנת זכויות יוצרים צריכה לנבוע אך מרק מיצירה אנושית.

ההחלטה שהתקבלה על ידי ה-AIPPI בנושא הדגישה את הצורך בהתערבות אנושית ובמקוריות:

יש להעדיף הרמוניזציה בנוגע להגנה על יצירות שנוצרו בינה מלאכותית.

יצירות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית צריכות להיות מוגנות על ידי זכויות יוצרים רק כאשר ישנה התערבות אנושית בתהליך יצירת היצירה ובתנאי שהתנאים האחרים להגנת זכויות היוצרים מתקיימים. יצירות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית לא תהיינה מוגנות על ידי זכויות יוצרים כאשר אין התערבות של יוצר אנושי.

מקוריות של יצירה שנוצרה כתוצאה מהתערבות אנושית צריכה להיות תנאי להגנת זכויות יוצרים.

במקרה של הגנת זכויות יוצרים על יצירות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית, כאשר התקיימו הדרישות המפורטות בסעיפים 2 (התערבות אנושית) ו-3 (מקוריות) לעיל, משטר ההגנה צריך להיות זהה לזה של יצירות אחרות המוגנות על ידי זכויות יוצרים.

יצירות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויות להיות מוגנות על ידי זכויות שאינן זכויות יוצרים, אף ללא התערבות אנושית. אין למנוע מיצירות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית לקבל הגנה על ידי זכויות קשורות קיימות רק משום שהן נוצרו על ידי בינה מלאכותית ועליהן לקבל הגנה כל עוד הן עומדות בקריטריונים הדרושים להגנה זו. שיטות משפט שונות עשויות להעניק הגנה על זכויות בלעדיות במסגרת דיני זכויות היוצרים שלהן, ככל שהגנה כזו כבר קיימת. מכיוון שתחום הבינה המלאכותית עדיין מתפתח, עדיין מוקדם לנקוט עמדה לגבי השאלה האם יצירות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית אשר אינן מוגנות על ידי הגנה קיימת כזו צריכות להיות זכאיות להגנת זכויות בלעדיות כזכות קשורה או כזכויות בלעדיות על פי זכויות יוצרים.

סיכום

מהסקירה שלעיל עולה כי קיימת בעיה משפטית מהותית באפשרות להכרה בזכויות ביצירות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית.

נראה כי מערכת החוק הקיימת צריכה לעבור רביזיה אשר תאפשר קליטה יעילה יותר של טכנולוגיות בינה מלאכותית והכרה בזכויות של בעלים ויוצרים של בינה מלאכותית.

כך למשל, מכונות בינה מלאכותית לא יכולות להיחשב כממציאות וכיוצרות במרבית מדינות העולם. גישה זו עשויה להוביל למצב שבו אנשים יסתירו את תפקידה של מכונת הבינה המלאכותית ביצירת אמצאה או יצירה וזאת כדי למנוע מצב בו בקשת פטנט תידחה או לא יוכרו זכויות יוצרים ביצירה. נוסף על כך, משום שאי אפשר לרשום פטנטים או להכיר בזכויות יוצרים על אמצאות ויצירות שנוצרו על ידי מכונות בינה מלאכותית, ממציאים ויוצרים עשויים לשמור על האמצאות ויצירותיהם בסוד, ולערער את מטרתם העיקרית של דיני הקניין הרוחני שהיא לעודד יצירתיות, חדשנות ולתמרץ גילוי של אמצאות, מסחורן ופיתוחן.

מערכת הקניין הרוחני הנוכחית, אינה מעודדת ממציאים ויוצרים בתחום הבינה המלאכותית לשתף את המידע המצוי ברשותם. לחברות, יוצרים וממציאים בתחום זה יש תמריץ להימנע מלגלות את המידע המצוי ברשותם לגבי תוכנות הבינה המלאכותית שיצרו. הפרשנות הנוכחית של הדין אף שוללת את האפשרות לבעלות כלשהי ביחס לאמצאות ויצירות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית, פרשנות זו, הגם שעולה מלשון הדין, מנוגדת במהותה למטרת דיני הקניין הרוחני שנועדה לתגמל ממציאים ויוצרים ולהניע אותם להמציא וליצור כדי להגדיל את רווחתו הכללית של הציבור.

על כן, אנו סבורים כי כדי לעודד ממציאים ויוצרים לשתף את היצירות והמידע המצוי ברשותם, יש להעניק להם הגנה מספקת על ההשקעה שלהם בפיתוח או בשימוש בבינה מלאכותית על מנת ליצור יצירה או להמציא אמצאה ולצורך כך יש מקום בתיקון הוראות הדין כך שיאפשרו הכרה ביצירות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית ויאפשרו העברת זכויות של ממציא או יוצר מסוג בינה מלאכותית אל אדם או חברה שהם הבעלים של אותה בינה מלאכותית או של הגורם שעושה שימוש כדין באותה בינה מלאכותית כדי ליצור יצירה או אמצאה.

(להרחבה ראו בספר: י' דרורי, "דיני פטנטים", הוצאת פרלשטיין גינוסר, עמ' 313 עד 332 (2023)).

[1]         המלומדים Tripathi ו-Ghatak מבקשים סוקרים את ההיקף המתרחב של טכנולוגיות הבינה המלאכותית וההשפעה האפשרית על חוקי הקניין הרוחני:

S. Tripathi & C. Ghatak,"Artificial intelligence and intellectual property law", Christ University Law Journal, 7(1), 86 (2018).

[2]         K. Hristov, "Artificial Intelligence and the Copyright Survey, Journal of Science Policy & Governance", Issue 1, 1 (2020).

[3]               Minsky Marvin, Computation: Finite and Infinite Machines (1967).

[4]               Poole David, Mackworth Alan & Goebel Randy, Computational Intelligence: A Logical Approach (1998).

[5]               Russell Stuart J. & Norvig Peter, Artificial Intelligence: A Modern Approach (3rd ed. 2009).

[6]               המלומדים Azad ו-Chakravarty מציינים במאמרם כי לאחרונה בינה מלאכותית הצליחה להשיג את מטרתה כמדע והנדסה של ייצור מכונות חכמות על ידי יצירת מכונות ורובוטים ששימשו במגוון רחב של תחומים כולל שירותי בריאות, רובוטיקה, שיווק, ניתוח עסקי ועוד: S. Azad & R. Chakravarty, Artificial Intelligence (AI) Literature in Patents: A Global Landscape, Library Hi Tech News 24 (2021)‏.

[7]               המלומד Kaur מתאר במאמרו מהי בינה מלאכותית צרה ומהי בינה מלאכותית כללית: J. Kaur, Intellectual Property Law in times of artificial intelligence: is it a misnomer to consider the Bot a possible IP right holder?, 2(6) J. L. Stud. & Res. 45-47 (2019).

[8]         UK Intellectual Property Office, "Artificial intelligence call for views: copyright and related rights" (2021), available at: https://www.gov.uk/government/consultations/artificial-intelligence-and-intellectual-property-call-for-views/artificial-intelligence-call-for-views-copyright-and-related-rights.

[9]         המלומד Hristov טוען במאמרו כי הענקת זכות יוצרים למתכנתי ובעלי בינה מלאכותית הינה חיונית לפיתוח העתידי של תעשיית הבינה המלאכותית: K. Hristov, "Artificial Intelligence and the Copyright Dilemma", 57 IDEA 431, 435 (2017).

[10]       Burrow-Giles Lithographic Co. v. Sarony, 111 U.S. 53 (1884).

[11]       K. Hristov, "Artificial Intelligence and the Copyright Dilemma", 57 IDEA 431, 435- 436 (2017).

[12]       UK Intellectual Property Office, "Artificial intelligence call for views: copyright and related rights" (2021), available at: https://www.gov.uk/government/consultations/artificial-intelligence-and-intellectual-property-call-for-views/artificial-intelligence-call-for-views-copyright-and-related-rights.

[13] UK Intellectual Property Office, "Artificial intelligence call for views: copyright and related rights" (2021), available at: https://www.gov.uk/government/consultations/artificial-intelligence-and-intellectual-property-call-for-views/artificial-intelligence-call-for-views-copyright-and-related-rights.

[14]       U.S. COPYRIGHT OFFICE, COMPENDIUM OF U.S. COPYRIGHT OFFICE PRACTICES § 2.8.3 (1st ed. 1973)

[15]       המלומד Pearlman טוען במאמרו כי יש להכיר במכונות בינה מלאכותית כיוצרת וכממציאה: R. Pearlman, "Recognizing Artificial Intelligence (AI) as Authors and Inventors Under U.S. Intellectual Property Law", 24 RICH. J.L. & TECH. 2, 11-12 (2018).

[16]       Community for Creative Non-Violence v. Reid, 490 U.S. 730 (1989).

[17]       Urantia Foundation v. Maaherra, 114 F.3d 955, 958 (9th Cir. 1997).

[18]       Bleistein v. Donaldson Lithographing Co., 188 U.S. 239, 250 (1903).

[19]       U.S. COPYRIGHT OFFICE, COMPENDIUM OF U.S. COPYRIGHT OFFICE PRACTICES § 313.2 (3rd ed. 2014)

[20]       K. Hristov, "Artificial Intelligence and the Copyright Dilemma", 57 IDEA 431, 436- 438 (2017).

[21]       המלומד  Palaceטוען כי הקונגרס האמריקאי צריך לתת את התייחסותו לזכויות היוצרים של יצירות שנוצרו על ידי מכונות בינה מלאכותית אוטונומיות:

M. Palace, "What If Artificial Intelligence Wrote This? Artificial Intelligence and Copyright Law", 71 FLA. L. REV. 217, 225-226 (2019).

[22] S. Yanisky-Ravid, "Generating Rembrandt: Artificial Intelligence, Copyright, and Accountability in the 3A Era—The Human-Like Authors Are Already Here—A New Model", MICH. ST. L. REV. 659, 689-691 (2017).

[23]       המלומד  Palaceמסביר במאמרו את הגישה לפיה יש להעניק את הבעלות על זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על ידי בינה מלאכותית ליוצר הבינה המלאכותית:

M. Palace, "What If Artificial Intelligence Wrote This? Artificial Intelligence and Copyright Law", 71 FLA. L. REV. 217, 234-235 (2019).

[24] S. Yanisky-Ravid, "Generating Rembrandt: Artificial Intelligence, Copyright, and Accountability in the 3A Era—The Human-Like Authors Are Already Here—A New Model", MICH. ST. L. REV. 659, 689-691 (2017).

[25]       המלומד  Palace מסביר במאמרו את היתרונות והחסרונות של הגישה לפיה יש להעניק את הבעלות על זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על ידי בינה מלאכותית ליוצר הבינה המלאכותית:

M. Palace, "What If Artificial Intelligence Wrote This? Artificial Intelligence and Copyright Law", 71 FLA. L. REV. 217, 236-238 (2019).

[26] Board of the United States Copyright Office -Copyright Review Board decision – 14 February 2022.

[27]       המלומדת יניסקי- רביד סוקרת במאמרה את הגישה לפיה מערכות בינה מלאכותית צריכות להיות מוגדרות כאישיות משפטית:

Yanisky-Ravid, "Generating Rembrandt: Artificial Intelligence, Copyright, and Accountability in the 3A Era—The Human-Like Authors Are Already Here—A New Model", MICH. ST. L. REV. 659, 684-685 (2017).

[28]       S. Yanisky-Ravid, "Generating Rembrandt: Artificial Intelligence, Copyright, and Accountability in the 3A Era—The Human-Like Authors Are Already Here—A New Model", MICH. ST. L. REV. 659, 686-689 (2017).

[29]       AIPPI World Congress – London Adopted Resolution, Copyright in artificially generated works (2019).