בת"א (מחוזי מרכז-לוד) 34056-10-18 קו האופנה גליתה פאשיין בע"מ נ' מיס די אחש השקעות בע"מ (11.9.2023), דחתה השופטת שרון גלר תביעה לפיצוי של 800,000 ש"ח, למתן חשבונות ולצו מניעה בשל העתקה נטענת של עיצובי בגדים ותוויות. בית המשפט קבע כי גליתה לא הוכיחה באופן מספק שהדגמים המסוימים מושא התביעה נוצרו בעיצוב מקורי שלה, ואף לא הוכיחה שהפריטים שהוצגו כחיקויים הועתקו בידי הנתבעת דווקא. גם הטענות לדמיון מטעה בין תוויות הבגדים נדחו. גליתה חויבה בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין בסך כולל של 15,000 ש"ח.
עשרות דגמי אופנה, אך תביעה חייבת להתייחס למוצרים מסוימים
גליתה הפעילה במועדים הרלוונטיים רשת אופנת נשים ובה סניפים רבים, חנויות זכייניות ואתר מכירות. לטענתה, היא העסיקה צוות עיצוב ותדמיתנות שיצר דגמים מקוריים בקצב מהיר, ואילו חברת מיס די ייבאה ושיווקה דגמים זהים או דומים במחירים נמוכים. בתביעה נטען כי הנתבעת נקטה שיטת העתקה שיטתית ורחבה, אולם הראיות התמקדו במספר אסופות של פריטי לבוש מוגדרים.
הנתבעת השיבה כי שני העסקים פועלים בענף שבו פריטי לבוש מושפעים ממגמות עולמיות, וכי אפשר לרכוש בשווקים בחו"ל בגדים מוכנים, שבלונות ודוגמאות בד הנמכרים לכל דורש. נטען כי דמיון במוצר אופנה נפוץ אינו מוכיח מקוריות או העתקה, וכי חלק מהמוצרים שהוצגו כלל אינם קשורים אליה. בית המשפט בחן כל אחת משאלות אלה בנפרד: מי יצר את הדגם, האם התובעת הוכיחה זכות בו ומי ייצר או שיווק את הפריט המוצג כחיקוי.
הוכחת מקוריות מחייבת תיעוד של שלב העיצוב, לא רק של הייצור
גלית מלכין, מייסדת הרשת והמעצבת הראשית, תיארה הליך עבודה מסודר: גיבוש רעיון, בחירת בדים, הכנת גזרה על בובת מדידה, תכנון שבלונות במערכות דיגיטליות, תפירת דוגמה, תיקונים והעברה לייצור. הוצגו צילומים ממחלקת העיצוב, סרטוני עבודה ותיעוד המעיד על פעילות ממשית של ייצור אופנה.
אלא שהראיות לא קשרו באופן משכנע בין שלב היצירה הראשוני לבין הדגמים המסוימים שבגינם הוגשה התביעה. לא הוצגו רישומי עיצוב ראשוניים או תיעוד אחר המלמד מי העלה את הרעיון וכיצד התגבש הביטוי החזותי המקורי בכל פריט. המעצבת הסבירה כי שרטוטים ראשוניים אינם נשמרים דרך קבע וכי לעיתים העיצוב מתפתח ללא שרטוט כזה. בית המשפט לא קבע שחובה משפטית לשמור כל סקיצה, אך מצא שהיעדר ראיות חלופיות מנע מן התובעת להוכיח את המקוריות שבה ביקשה להסתמך.
גם התחלופה המהירה של קולקציות לא הוכיחה או שללה כשלעצמה יצירה מקורית. לפי העדויות, הרשת הוציאה מדי שבוע כעשרה עד שלושים דגמים חדשים. ניתן לייצר פריטים מקוריים בקצב כזה, אך נפח הפעילות וההשקעה המסחרית אינם מעבירים לתובעת את הנטל להוכיח מי עיצב את הפריטים שבמחלוקת ומתי.
תמונות של פריט דומה אינן מוכיחות מי העתיק אותו
הצילומים והפריטים הפיזיים שהציגה גליתה העלו בעיה נוספת. באסופות הראיות נמצאו מוצרים שהיו מזוהים עם מותגים אחרים, בהם PG, צהוב צהוב ומותגים נוספים. בחלק מהמקרים לא הופיעה תווית או אסמכתה אחרת הקושרת את המוצר למיס די, ובאחרים הוצגו תמונות השוואה ללא זיהוי של מקור המוצר השני. בית המשפט הבהיר כי לא ניתן לייחס לנתבעת מעשה העתקה רק משום שמוצר דומה למוצר התובעת הופיע בשוק.
בחלק מן המוצגים הפיזיים הוכח קשר מספק יותר לנתבעת, אך קושי זה לא ריפא את היעדר הראיות למקוריות הדגמים עצמם. לפיכך גם ביחס לפריטים אלה לא היה בסיס לקבל את התביעה. טענות על העתקה שיטתית של מאות מוצרים לא החליפו בחינה ראייתית מדויקת של כל עיצוב שההגנה עליו נתבעת.
תוויות GALITA ו-MISS D: משפטים דומים לצד שמות מותג שונים
גליתה טענה כי הנתבעת העתיקה גם את חזות תוויות הבגדים. תווית גליתה נשאה את השם GALITA באותיות זהב ובתחתיתה את הביטוי "Got to have it" לצד איור לב. בתוויות מיס די הופיע השם MISS D וביטוי אחר, "Get to love it", לצד איור לב דומה במתכונתו הכללית. התובעת ראתה בשילוב מאפיינים אלה ניסיון ליצור דמיון מכוון.
בית המשפט מצא שההבדלים בגודל התוויות, בצבע הרקע בחלק מהדגמים, בגוון האותיות ובשמות המותגים בולטים יותר מן הדמיון שבין הביטויים הקצרים והלב הגנרי. לא הוכחה לתובעת זכות ייחודית בביטוי שהופיע על התווית, והיא לא ביססה עילת הטעיה או גניבת עין על רקע ההבדלים החזותיים והמסחריים בין השתיים.
ההבחנה בין דמיון, העתקה והגנה על עיצוב אופנה
בית המשפט דחה את התביעה כבר בשאלת האחריות, ולכן לא נדרש להכריע במלוא הטענות על סכום הנזק או במתן החשבונות. ההכרעה אינה קובעת שבגדים אינם יכולים ליהנות מהגנה בדיני הקניין הרוחני. היא קובעת כי תובע חייב להציג בסיס ראייתי המקשר בין הדגם הקונקרטי לבין היוצר ובעל הזכות, וכן בין העותק הנטען לבין הנתבע.
שאלת הדין החל במועד הרלוונטי חשובה אף היא: חוק העיצובים, התשע"ז-2017, נכנס לתוקף באוגוסט 2018, וביחס לדגמים שהיו בשוק קודם לכן עשויות לחול הוראות מעבר והסדרי ההגנה שקדמו לו. התביעה לא הוכרעה על יסוד הנחה שכל דגם אופנה שנמכר באותה תקופה נהנה אוטומטית מהגנה כעיצוב לא רשום.
בניהול תביעה להפרת עיצוב בענף האופנה יש אפוא חשיבות לתיעוד שרשרת היצירה, לתמונות של המוצר המקורי ושל העותק הנטען ולראיות המזהות את היצרן או המשווק. לדיון במבחני הרישום וההגנה על מוצרי אופנה ראו גם הגנת עיצובים רשומים על אופנה.
